[ו, א]
ויאמר עתה תראה -
כאשר אביא המכות על מצרים, אז ירויח להם מעט כאשר אפרש עוד.

חסלת פרשת שמות


[ו, ב]
וידבר -
הכתוב אמר: ויאמן העם ולא כל העם והכל מודים באלהים אפילו פרעה כאשר אפרש עוד, על כן אמר: ויאמר אליו אני ה'. לכן אמור לבני ישראל אני ה'. וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם.

[ו, ג]
וארא -
נבואת האבות הייתה במראות הלילה, על כן מלת וארא.

מלת שדי קשה בפירוש.

והגאון אמר:
כי השי"ן נוסף כשי"ן שאתה מדבר עמי.
והטעם שאמר לעולם די. ולא אדע טעם לפירוש זה, כי איך יקרא שם אשר די. רק להיותו תאר כמו: טוב וסלח. על לבי דוי.

והנגיד רב שמואל:

פירוש בו בלשון ערבי אלקהאר.

ופירושו מנצח ותקיף. והיו"ד תחת אות הכפל. כיו"ד דליו שוקים מפסח. ואל"ף אשר בזאו נהרים. וכמוהו כקול שדי. והיה שדי בצריך ויפה פירש.

ומלת נודעתי מבנין נפעל. ואיננו כמו הודעתי כדברי מנחם.

ורבי מרינוס אמר:

כי ושמי ה' שבועה כי בלשון ערבי יש וי"ו לשבועה. וטעם לא נודעתי להם כמו: שנודעתי לך.

וכוי"ו הזה לא מצאנו בלשון הקדש. וככה דקדוקו יש מלות מושכות עצמן ואחרות עמם גם כן אותיות. כמ"ם מאל אביך ויעזרך ואת שדי. שהוא ומאת שדי. וככה בי"ת באל שדי כאילו כתוב ובשמי ה' לא נודעתי להם.

אמר רב סעדיה הגאון:

כי תחסר באחרונה מלת לבדו. כאילו אמר ובשמי ה' לבדו לא נודעתי להם רק פעם באל שדי ופעם בשם ה'.

וכמוהו לפי דעתי:
לא יעקב לבדו יאמר עוד שמך כי אם ישראל משתתף עמו ואין צורך לתיקון הזה כי ידענו כי אל שדי הוא הש"י הנכבד ואין ביניהם הפרש. רק ששם שדי הוא תואר והשם הנכבד פעם שם עצם ופעם שם תואר כאשר פירשתי.

והנה מצאנו כתוב באברהם: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
וביעקב: אני ה' אלהי אברהם אביך.

וישועה אמר:

כי אברהם ויעקב לא ידעו זה השם רק משה כתב ככה.

ולא דבר ר' ישועה נכונה. כי איך יכתוב משה שם לא הזכירו השם. ואין ספק כי האבות ידעו זה השם שהוא שם העצם. רק זה השם הוא התאר לא ידעו.

ועתה אגלה לך קצת סוד אל שדי.
ידענו כי השם ברא ג' עולמות שהזכרתי. והעולם השפל יקבל כח מעולם התיכון. כל אחד מהפרטים כפי מערכת העליונה. ובעבור כי נשמת האדם גבוה מן העולם האמצעי. אם הייתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם שהם בלא אמצעי. ועל ידי אמצעי. והניחה תאות העולם השפל והתבודדה לדבקה בשם הנכבד. אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבא עליו ביום ידוע. השם שדבק בו יסבב סבות להצילו מרעתו. וככה אם יש במערכה שיהיה עקר. השם יתקן לו כח תולדתו ויוליד. על כן אמרו חז"ל: שהשם אמר לאברהם: צא מאצטגנינות שלך. וקרוב מזה הטעם אין מזל לישראל. ועוד אבאר זה בפרשה כי תשא, על כן אמר השם לאברהם קודם: וארבה את זרעך אני אל שדי שפירושו מנצח המערכות העליונות, לא שהמערכה תשחת רק שידע הדבק בשמו שמתחדש לו טוב, שלא יהיה במערכתו על כן אמר יעקב: המלאך הגואל אותי מכל רע. שהיה נכון לבא עלי. וזה הוא סוד כל התורה כאשר אפרש עוד.

והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה אשר ידעו השם פנים בפנים, ע"כ היה יכול משה לשנות תולדות עולם השפל ולחדש אותות ומופתים שלא יכלו האבות לחדשם.
והנה משה אמר שני דברים:
האחד: למה זה שלחתני.
והשני: והצל לא הצלת את עמך.
והשיב על האחרון: עתה תראה אשר אעשה לפרעה.
ועל הראשון: ויאמר אליו אני ה'.
והטעם, כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי, ועל ידך יודע שמי ה' הנכבד בעולם כאשר אמר: לכן אמור לבני ישראל אני ה'. והנה שלחתיך להודיע זה השם.

[ו, ד]
וגם הקימותי -
גם שלחתיך בעבור שהקימותי עם האבות לתת להם. או לבניהם שהם כמוהם את ארץ כנען.

[ו, ה]
וגם -
גם עוד שלחתיך, בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי.

[ו, ו]
לכן -
כמו שאני עומד כן יהיה דברי קיים, שאגאל אתכם בזרוע נטויה מן השמים אל הארץ.

[ו, ז]
ולקחתי-
כאשר תקבלו את התורה על הר סיני.

וטעם המוציא אתכם -
כי הייתה במערכת המחברת הגדולה למשרתים העליונים שיעמדו עוד בגלות, וזה יתברר לך בפרשת כי תשא.

[ו, ח]
והבאתי אתכם אל הארץ -
כי רבים מיוצאי מצרים גם בניהם יחשבו כהם.

וטעם אשר נשאתי את ידי -
דרך משל, כאדם שישא ידו אל השמים וישבע. כמו: כי אשא אל שמים ידי.
וירם ימינו ושמאלו אל השמים.

וטעם אני ה'-
שאקיים זה.

[ו, ט]
וידבר ולא שמעו. -
ולא הטו אוזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות ובעבודה קשה, שהתחדשה עליהם.

[ו, י]
וידבר לאמר -
למשה, כמו: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם.

[ו, יא]
בא -
אל ארמון המלך.

[ו, יב]
וידבר הן בני ישראל -
שהם עמך.

לא שמעו אלי -
ואיך ישמעני פרעה –
שהוא מלך ואינו מעמך.
ועוד: כי מגרעת גדולה היא שאדבר לפניו.

ואני ערל שפתים -
כי בפעם הראשונה הבטחתני שתורה את פי שלא אבטא באות שהוא כבד עלי אולי תכשל לשוני לפניו.
ואתה אמרת, כי אהרן יהיה מליץ ביני ובין ישראל.

[ו, יג]
וידבר -
עתה כלל הענין כי גם אהרן יהיה מליץ בינו ובין פרעה כאשר יפרש עוד, על כן השתתפו שניהם בדבור.

ויצום -
ללכת אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים.

ורבי ישועה אמר:

כי טעם ויצום שלא יכעסו על ישראל אם לא ישמעו אליהם

ואין צורך.

[ו, יד]
אלה ראשי בית אבותם -
על משה ואהרן או שב אל בני ישראל הנזכרים למעלה.
והאנשים הם מיורדי מצרים והחל מראובן, כי לא נשאר לו כבוד רק להתייחס ראשון ואלה ארבעת בניו הם יורדי מצרים.

[ו, טו]
ובני -
משפחת אוהד נכרתה במצרים או במדבר, כי איננה נזכרת בפרשת פנחס.

וצחר -
הוא זרח.

[ו, טז]
בני לוי -
הזכיר אלה השני שבטים בתחלה בעבור שהם גדולים מלוי. כי לוי הוא העיקר, כי לא בא לפרש עתה רק יחס משה ואהרן והזכיר גרשון וקהת ומררי, כאשר נולדו הם ירדו מצרים.

הוא אהרן ומשה -
הקדים שם אהרן בעבור שניו.
והזכיר חיי לוי ולא הזכיר חיי השבטים, בעבור כבוד משה ואהרן.

[ו, יז]
בני גרשון -
לא היו לו בנים, כי אם שניהם.

[ו, יח]
ובני -
הזכיר חיי קהת ולא חיי גרשום ומררי, בעבור כבוד השלוחים.

[ו, יט]
ובני מררי -
שנים היו בניו ולא יותר. על כן אמר: אלה משפחות הלוי לתולדותם, כי לא הולידו יורדי מצרים רק אלה בני יעקב.

[ו, כ]
גם הזכיר שני חיי עמרם בעבור כבוד בניו.

[ו, כא]
ובני יצהר -
הזכיר אלה בעבור קרח שהריב עם משה.

[ו, כב]
ובני עוזיאל -
הזכיר עוזיאל בעבור כבוד מישאל ואלצפן בתורה. ולא חשש להזכיר בני חברון.

[ו, כג]
ויקח -
הזכיר אשת אהרן בעבור כבוד אלעזר והזכיר אחות נחשון בעבור כבוד הכהונה.

[ו, כד]
והזכיר בני קרח, כי היו צדיקים, דכתיב: ובני קרח לא מתו.
ושמואל הנביא היה מבני קרח.

[ו, כה]
ואלעזר -
הזכיר אשת אלעזר בעבור כבוד פנחס, כי לו נתנה הכהונה לעולם ע"כ מדרך הסברא.

פוטיאל -
היה מבני ישראל ולא ידענו טעם פוטיאל כאשר לא ידענו טעם למישאל וכל שמות הנזכרים כמו אהרן. ולולי נכתב מעשה משה, לא היינו יודעין למה נקרא כן.

[ו, כו]
הוא אהרן ומשה -
הקדים אהרן למשה כי הוא גדול בשנים.
ועוד: כי הוא התנבא לישראל קודם בא משה.

[ו, כז]
הם -
עתה מעת שדברו אל פרעה, הקדים משה בעבור גודל מעלתו והשם דבר עמו פנים אל פנים ונגש אל הערפל אשר שם השם. ולא כן אהרן. והכתוב מעיד: לא כן עבדי משה. ואהרן אמר לו פעמים: בי אדוני. על כן לא תמצא בכל התורה מתחלת זה הפסוק, שלא יקדים משה לאהרן. וככה בנביאים וככה בכתובים. ואין טענה ממלת ואלה תולדות אהרן ומשה.
גם ותלד לו את אהרן ואת משה. כי כאשר נולדו הזכירם. והעד תולדות גם ותלד.

[ו, כח]
ויהי -
יש לתמוה על המסדר הפרשיות למה דבק זה הפסוק עם הבאים אחריו והוא סמוך אליהם ואם לא ידענו בו טעם כי כן.

ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים -
וזה שדבר לו אני ה' דבר אל פרעה. וכמוהו: ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם דבק בפרשה הסמוכה אליו. אולי בעל ההפסקות ידע לו טעם למה עשה כן. כי דעתו רחבה מדעתנו.

[ו, כט]

וידבר ה' -
עתה פירוש עניין וידבר ה' אל משה ואל אהרן. וזהו בא דבר אל פרעה מלך מצרים.