פרק י, א
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו'. רבים תמהו על פרשה זו שלא נזכר בה מה יאמר משה לפרעה בבואו אליו, כי לא נזכר דבר מן מכת הארבה, ומה שפירש הרמב"ן בשם הרבתי, שיש רמז למכת הארבה במה שנאמר ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים. וכתיב בארבה דיואל (א ג): עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם.
אין זה מספיק לישוב קושיא זו, כי היא גופא קשיא, כי למה נאמר במכה זו שיספרה לבניו יותר מבכל המכות?
ולי קשה עוד, למה לא נאמר הכבדת לב עבדיו כי אם במכת הברד והארבה?
וכפי הפשט נראה לי שבכל המכות ודאי אין חילוק בין פרעה לעבדיו, כי ודאי היה פרעה מרגיש בכולם כמו עבדיו, זולת מכת הרעב והבצורת שאינו נוגע כי אם בעבדיו אבל לא במלך עצמו, כי על הרוב יש למלכים אוצרות חיטים מפני שנת הרעב, ועל צד ההפלגה הוא אם יגע הרעב במלך עצמו, על כן אמר בברד ויכבד לבו הוא ועבדיו, לא זו הוא, אלא אפילו עבדיו שהיו להם ליתן לב על כי קרא ה' לרעב, מכל מקום לא הקפידו, לפי שהחטה והכוסמת לא נכו וכשאמר הקב"ה שנית למשה: כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, הבין משה מזה שיעשה לו התראה שנית, כי קרא ה' לרעב, ואעפ"כ לא ישיתו לבם להתראתך, לא זו הוא אלא אפילו עבדיו, ומזה הבין משה שרצון השם יתברך לשלוח הארבה, כי מדרך העולם שהתבואה שנגמרה בשדה אין לה כליון כי אם ע"י ברד או ע"י ארבה, ומאחר שכבר היה ברד אין זה כי אם ארבה שיאכל מה שהשאיר הברד, לכך נאמר במכה זו דווקא ויאמרו אליו עבדי פרעה עד מתי יהיה זה לנו למוקש, כי היה הרעב נוגע ביותר בעבדיו מבפרעה על כן הפצירו בפרעה שישלח את העם.

ומה שנאמר במכה זו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך יותר מבכל המכות, הנה מקום אתי ליישב זה על דרך שכתב הרמב"ן בפרשה זו בשם רבינו חננאל על פסוק ואחריו לא יהיה כן (י יד): וזה לשונו:

מן עתרת משה עד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים, ואם יפול בארץ ישראל ויכנס בגבול מצרים, אינו אוכל מן יבול מצרים כלום וזה ידוע לכל, ועל זה נאמר (תהלים קה ב): שיחו בכל נפלאותיו עכ"ל.

והבט ימין וראה, כי פסוק שיחו בכל נפלאותיו הוא ממש דומה לפסוק ולמען תספר באזני בנך ובן בנך. וביאור הענין הוא שבכל המכות שהיו במצרים לא נשאר מהם שום רושם במצרים אחר הסרתם שיגרום לדורות שישאלו הבנים על מה זה ועל מה זה, כי נשכח זכרם אצל ההמון כי ארכו להם הימים והכל נשכח, אבל במכת הארבה נשאר רושם לדורות גם אחר הסרת המכה, כי ברוב הימים ימצאו הדורות דבר חידוש ויראו כי יבא ארבה ולא יאכל כלום מכל יבול מצרים, אז ודאי ישאלו הבנים על נס זה מדוע אינה אוכלת מיבול מצרים כי אם מיבול ארץ ישראל?
ועל כרחך תצטרך להשיב לו סיפור כל הקורות בארץ מצרים, וכי אמר משה בהסרת המכה שלא תשאר ארבה בכל גבול מצרים, ועל ידי זה יספרו בניסי מצרים ויכירו כח מלכותו יתברך, וזה שמסיים רבינו חננאל בדבריו פסוק שיחו בכל נפלאותיו, כי בלי ספק שלכך השאיר הקב"ה רושם זה לדורות כדי שעל ידו יזכירו יציאת מצרים וישיחו בכל נפלאותיו, זהו שאמר ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה'. כי ע"י סיפור זה ידעו דורות הבאים גבורותיו יתברך ונפלאותיו ופירוש זה יקר ונכון מאד.
ומה שנאמר בארבה דיואל ספרו לבניכם וגו'. אין זה קושיא, כי ודאי ראוי לספר לדורות כמה החטא גורם לישראל כדי שיקחו מוסר דורות הבאים, אבל כאן ודאי אין הפירוש כן, דאם כן, למה צוה שיספר לבניו דווקא מכת הארבה יותר מכל המכות?
אלא ודאי הטעם הוא כמו שהזכרנו.

ומה שלא נזכרה מכת הארבה בפירוש כי אם ברמז, לפי שרצה הקב"ה שמשה יוכיח את פרעה על סכלתו, שלעולם לא היה נכנע מפני דבר ה' כי אם מפני המכות אשר כבר באו, והתשובה שהאדם עושה מפני ההכרח אינה תשובה שלימה, כי בסור המכריח ישוב לסורו, כמו שקרה לפרעה, על כן לא הזכיר בפירוש המכה, כדי שיבין משה מזה שיתחיל לו בתוכחה על עונו, ולבקש ממנו שיהיה נכנע מפני דבר ה' ולא מפני המכה ואז ישאר בצדקתו, וכן עשה משה כי התחלת דבריו עד מתי מאנת לענות מפני. רצה לומר מפני דבר ה' ולא מפני המכה, לפיכך ויאמרו אליו עבדי פרעה עד מתי יהיה זה לנו למוקש. ורצו לעשות פשרה עם משה קודם ביאת המכה כדבר משה, ועבדיו נכנסו תחילה בעובי הקורה מן הטעם שנתבאר למעלה.

פרק י, ה
ולא יוכל לראות הארץ.
פירש רש"י:

הרואה,

ועיקר חסר מן הספר.
ועוד קשה לפירושו, כי מה שלא יוכלו לראות את הארץ אין בזה נפקותא לענין הנזק, ולפחות היה לו להקדים מאמר ואכל את יתר הפליטה כי זה עיקר הנזק, וכן בשימוש המכה נאמר ג"כ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ, שמע מינה שטעם האכילה הוא בעבור חשכת הארץ, והדבר צריך ביאור.

ואומר אני, שמהידוע שכל סומים אוכלים ואינן שבעים, כך ארבה זו, ע"י שריבויים גורם שתחשך הארץ, גם הארבה אינו יכול לראות מה שהוא אוכל, והרי הוא אוכל כסומא בארובה ולא ישבע, ועל כן יאכל את כל אשר בשדה, ועוד לא ישבע עד שיכנס מן השדה גם אל הבתים ומלאו בתיך וגו', וזהו שאמר ולא יוכל לראות, היינו הארבה שהזכיר לפנים לא יוכל לראות הארץ, וע"י שלא יראה הארבה את הארץ יאכל את הכל ולא ישבע, עד אשר יבקש אחר כך גם אשר בבתים, ומה שמצינו שבשימוש המכה לא אכלו כי אם את שבשדות, ולא מצינו שנכנסו לבתים, לפי שנאמר וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן. למה לא נאמר לשון וימהר בשום מכה?
אלא לפי שידע פרעה שאם לא ימצאו בשדות יאכלו גם מה שבבתים על כן וימהר פרעה קודם שיכנסו לביתו, ולכך ועתה שא נא חטאתי ועתה תיכף ומיד קודם שיכנסו לבתים.

פרק י, ו
ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים. בלי ספק שבית המלך יותר פנימי מן בתי כל עבדיו, ובתי כל עבדיו יותר פנימיים מן בתי כל מצרים, ואיך יכנס הארבה תחילה לפני ולפנים ואחר כך בראש כל חוצות?
אלא ודאי שבדרך נס נעשה זה כי כדרך החטא כך העונש, כי הוא התחיל בקלקלה תחילה ואחר כך עבדיו, כי בלי ספק שתלה החטא יותר בו מבעבדיו ויותר בעבדיו מכל עמו, כדרך שפירש רש"י בצפרדעים (ז כח): שנאמר ועלו ובאו בביתך וגו' ובבית עבדיך ובעמך. ואולי שעל הפוך סדר זה נאמר לפניו לא היה כן ארבה כמוהו יכול להיות שהיה ארבה כמוהו, אבל כן לא יהיה על זה הסדר ההפוך שלא כדרך העולם.

ויפן ויצא מעם פרעה. יתכן לפרש שלא יצא עדיין אלא פנה פניו ממנו לצאת ולא יצא כי אם מעם פרעה אבל היה עדיין בתוך עבדיו, ובתוך כך ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, היו מראים על משה באצבע לאמר כי זה משה האיש לא ידענו עד מתי יהיה לנו למוקש, ומדאמרו זה שמע מינה שהיה עדיין ביניהם, לפיכך ויושב את משה ואת אהרן. ממילא הושבו, כי לא שלח אחריהם, שהיו עדיין בינותם ושמעו דברי עבדיו, וע"י כן הושבו וחזרו אל פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו וגו'.

פרק י, ח
מי ומי ההולכים. יש בענין זה ספקות, הן כפל מי ומי כי די באחד?
ועוד, ההולכים לשון הוה, אינו מתיישב כי היה לו לומר מי ילך משמע להבא, כי ההולכים משמע שהולכים עכשיו, והרי עדיין לא הלכו?
ועוד, ב"פ נלך ודאי אחד מהם מיותר, כי היה לו לומר בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו נלך?
ועוד, כי חג ה' לנו והרי למעלה אמר בשם ה' ויחוגו לי במדבר, משמע שיהיה חג לה' ולא לנו, והבדל זה ידוע כי חג לה' הוא בעבודת השם יתברך, וחג לנו הוא בשמחת העובדים, כמו שכתוב (דברים טז ח): עצרת לה' וכתיב (במדבר כט לה): עצרת תהיה לכם.
ורז"ל אמרו (פסחים סח):

דרך פשרה חציו לה' וחציו לכם,

וכאן מי החכם ומי יודע פשר דבר.
ועוד קשה, כי אותה אתה מבקשים לשון הוה, והיה לו לומר כי אותה בקשתם, לשון עבר, כי עכשיו הם מבקשים יותר מזה, שהרי אמרו בנערינו ובזקנינו וגו' הרי שבקשו לעקור את הכל משם, ופירוש של המפרשים כבר נודע, ובמקום תיבת אותה היה לו לומר זה אתם מבקשים?

וביאור לכל הספיקות הללו הוא, כי פרעה לא שאל את משה מי שילך, אלא גזר אומר שודאי לא ילכו כי אם הזכרים שדרכם לזבוח, ואמר לכו עבדו את ה' אלהיכם ושוטטו נא בכל קצוי עולם ופוק חזי מאי עמא דבר - מי ומי שדרכם לילך, לכך אמר כפל מי ומי רצה לומר אם תימינו ואם תשמאילו לראות בכל מקום הנהוג מי שדרכם לילך לזבוח, ובזה מיושב לשון ההולכים שקאי על כל ההולכים בכל העולם, ומשם תראו וכן תעשו גם אתם כפי הנהוג, והשיב משה בנערינו ובזקנינו נלך כפי הנראה שלפי פשוטו נלך מיותר לגמרי, רצה לומר שניהם מיותרים, שהרי קאי על שאלת מי ומי ההולכים, והיה לו להשיב בנערינו ובזקנינו בבנינו וגו' ויהיה הכל קאי על ההולכים, אלא ודאי שאינו מוסב על ההולכים, ורצה לומר אתה אומר לנו לילך כדרך ההולכים שבכל העולם, אבל אנחנו לא כן נעשה אלא בנערינו ובזקנינו נלך, והבדל נלך מן ההולכים כי לא קרב זה אל זה, ואע"פ שבכל ההולכים אין הולכים לזבוח כי אם מי שדרכם לזבוח, מכל מקום אנחנו נלך מכל וכל. ונתן טעם לדבר כי חג ה' לנו, כי בשלמא כל ההולכים שאינן הולכים כי אם לזבוח, דין הוא שלא ילכו כי אם מי שדרכן לזבוח, אבל אנחנו זולת העבודה דהיינו חג לה', יש עלינו מצוה אחרת עוד והיא שמחת החג, זה הוא שאמר כי חג ה' לנו. צריך להיות גם לנו, וידוע שאין שמחת האדם שלימה כי אם בזמן שאשתו ובניו וכל קניניו עמו, כי איך ישיר את שיר ה' על אדמת נכר ואשתו ובניו וקנינו נתונים בערבון בעדו, והשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, ולכך אמר ב"פ נלך לעשות ב' חלוקות בההולכים כי נערינו וזקנינו נלך לעבוד, ובנינו ובנותינו ילכו לשם שמחה, רצה לומר שנשמח אנחנו עמהם לקיים מצות ה' עלינו ליתן חציו לה' וחציו לנו ולבנינו, לשם שמחה.

פרק י, י
ויאמר אלהם יהי כן ה' עמכם וגו'. אתם אומרים לצרף את ה' אליכם כשאשלח אתכם ואת טפכם, כי אתכם לעבודת ה' וטפכם לשמחתכם כדי שיהיה ה' מצורף עמכם, על כן אני אומר: יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם, כי אין רצוני לשלח הטף עמכם ואז לא יהיה גם ה' עמכם, כי אין נכון לשתף שם שמים עם דבר אחר.

ראו כי רעה נגד פניכם הרי אתם הולכים לזבוח כדי לבטל הוראת הכוכב ששמו רעה, ודי לכם בזה שתנצלו מן הרעה, ותבקשו עוד שובע שמחות לברוח מן הקצה אל הקצה?
אין זה דבר נכון, לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה דהיינו השמחה אתם מבקשים, אני אומר שאתם מבקשים השמחה ובודים אותה מלבכם ומפי עליון לא תצא, אלא אתם מבקשים מלבכם שמחה זו, שהרי אמרתם תחילה בשם ה' ויחוגו לי במדבר, לי משמע לשמי לבד לי ולא לכם, ואיך אמרתם בשם ה' כי חג ה' לנו, כי לא איש אל ויתנחם, אלא ודאי שאתם מבקשים זה מלבכם, על כן נתמלא פרעה עליהם חימה לפיכך ויגרש אותם מאת פני פרעה.
ומה שנאמר בנערינו ובזקנינו בצאנינו ובבקרינו. משמע שעשו את עצמם טפילה אל כולם מדלא קאמרו ילכו עמנו, ופרעה אמר גם טפכם ילך עמכם משמע שהטף טפל להם יתבאר בסמוך בע"ה.
ראו כי רעה נגד פניכם וגו'. לפי שאמרו חז"ל (שבת קנו):

האי מאן דנולד במזל מאדים להוי גברא אשד דמא מאי תקנתיה להוי טבחא או אומנא.

וטעמו של דבר, לפי שאין הקב"ה משדד המערכה מכל וכל, כי אם זה הדבר אשר יעשה ה' ליראי ה' וחושבי שמו שבזמן שיש במערכה הוראת איזה דבר רע אזי הקב"ה מסבב פני המערכה אל דבר אחר בדומה לו, באופן ששומר מצוה לא ידע דבר רע. ומשפט המערכה יתקיים על כל פנים.
ועל זה הדרך, מצינו (מו"ק ט)

זיל גביהו דלברכוך אמרי ליה יהי רעוא דתזרע ולא תחצד כו' ליחרב ביתך כו' א"ל הני כולהו ברכתא נינהו כו',

ומקשים על זה למה ברכו במשלים וחידות?
היו להם לברכם במראה ולא בחידות, אלא לפי שראה משפט המערכה מורה על תזרע ולא תחצד, ורצה להפכו לברכה באופן שתתקיים משפט המערכה והוא לא ליהוי נזוק, כך בצאת ישראל ממצרים ראה פרעה באצטגנינות שלו כי כוכב מאדים ששמו רעה עולה כנגדם, המורה על שפיכת דם, והוראת הכוכב ההוא לא יתוקן כי אם ע"י מוהלא או טבחא, ושניהם כאחד טובים, לפי שיש ספק אם כוכב זה מורה על הריגה ממש, או על פצע וחבורה לבד, או על שניהם כאחד, על כן לתיקון ספק זה צריך לשניהם להיות מוהלא וטבחא, ועל כן מסר ה' לישראל שני מצות, דם פסח, ודם מילה, לפי שרצה להצילם ממשפט המערכה ולהסב פני הוראתו של המזל ההוא על טבחא ומוהלא, טבחא זביחת דם פסח, ומוהלא היינו דם מילה, רמז לדבר כי רעה עולה למספר ערלה, ונצטוו על שניהם להנצל מהריגה ממש ומפצע וחבורה. ואמר פרעה רואה אני שכוכב ששמו רעה עולה לקראתכם ולקראת כל העולים ממצרים בין אנשים בין נשים וטף, ואם כן במה תתקנו שני הוראות המערכה?
בשלמא האנשים יתקנו ע"י דם פסח ומילה, אבל נשים וטף במה יתקנו?
כי הנשים אינן במילה והטף אין דרכם לזבוח, לפיכך לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים לתקן הוראת הכוכב, שהרי כבר אמרתם פן יפגענו בדבר או בחרב, וזה טעם על ונזבחה לה' אלהינו דווקא, לא על ההליכה כדי שלא יאמר פרעה תלכו לעבוד איזו עבודה בלא זביחה כדי שישאר מקנה שלכם פה, על כן אמר משה ונזבחה כדי שלא יפגע ההולכים בדבר או בחרב מצד הוראת הכוכב, ועל כן הזכיר לשון פגיעה המורה על ההולכים על כל פנים, ואם כן פיך ענה בך שאתם צריכים לתקן פני הוראת המערכה המורה על דבר וחרב, וזה לא יתוקן כי אם ע"י הגברים ובהכרח ישארו נשים וטף עמנו.

פרק י, יז
ועתה שא נא חטאתי וגו'. לפי שאמר פרעה חטאתי לה' אלהיכם ולכם, הקדים החטא לה' לפי שהוא גדול מנשוא יותר מן החטא שחטא למשה ואהרן, אבל מכל מקום הקב"ה נושא עון ומרבה לסלוח יותר מן בשר ודם, לפיכך בקש ממנו תחילה ואחר כך מן השי"ת, כי אמר שאם משה ימחול לו תחילה אז יהיה הוא הסרסור בינו לבין אלהים, ומכל מקום לא ירע בעיני ה' על אשר איחר לבקש ממנו תחילה כי הקב"ה רב חסד ועמו יתברך הסליחה, ועוד שיודע ה' כי פרעה צריך לסרסור. לכך נאמר ועתה שא נא חטאתי. רצה לומר עתה תיכף שא נא חטאתי ואחר כך העתירו בעדי אל ה' אלהיכם. ומה שאמר שא נא ולא אמר שאו נא, כי אולי לפי שמשה נתגדל בביתו של פרעה ידע בו פרעה כי הוא איש עניו מאוד ושרי ומחיל לכל מאן דמצער ליה, על כן חשב שאין צורך לבקש מחילה כי אם מאהרן, שלא ידע פרעה מה טיבו.
ומה שאמר ויסר מעלי רק את המות הזה, יש אומרים שבקש שלא יסיר כי אם החיים כי המה מזיקים וממיתים, אבל לא המלוחים שכבר מתו, כי אינן ממיתים ומזיקים, והקב"ה לא נעתר לו בזה ושלח אף המלוחים.

פרק י, כא
וימש חשך. לשון הסרה, יען כי מטבע הבריאה שכל אדם יש לו יום אף לילה, מה עשה הקב"ה?
הסיר חשכת סתם לילה מן גבול ישראל, ונתן אותו על ארץ מצרים, ועל כן היה למצרים חושך כפול, ובסבה זו גם ביום רשעים בחשך ידמו, כי לא היה לו זמן לשמש כי אם ביום, שהרי הלילה בלאו הכי אפילה, ובסבה זו היה לבני ישראל אור במושבותם גם בלילה, רמז לדבר ולכל בני ישראל היה ד' תיבות אלו סופם אותיות לילה, ואחר כך כתיב אור במושבותם כאילו אמר שגם לילה היה אור לישראל, כמו שכתוב (תהלים קלט יא): ולילה אור בעדני. וזה הוא שאמר רש"י שהחשך היה כפול היינו כמדת יום ולילה.

ומה שמקשה רש"י למה הביא עליהם חשך ולא הקשה רש"י כן בכל המכות?
לפי שבכל המכות אלו היה פרעה רוצה לשוב בתשובה בעוד המכה משמשת - היה יכול, אבל כאן לא קמו איש מתחתיו כל ג' ימים, ואף אם היה רוצה לשוב תוך ג' ימים לא היה יכול, ולמה תצא כזאת מלפניו יתברך?
כי אע"פ שכבר הקשה ה' את לבו היינו לפי שהוא מעצמו הקשה לבבו בעוד שהיתה המכה משמשת, על כן דין הוא להקשות לבבו אחר סור המכה, אבל במכת החשך אף אם היה רוצה לשוב בעוד שהמכה משמשת לא היה יכול, ולמה הביא ה' מכה זו למנוע ממנו דרך התשובה?
אלא משום רשעי ישראל וכו'.

פרק י, כד
ויקרא פרעה אל משה. אע"פ שבכל המכות קרא למשה ולאהרן מכל מקום לא קרא עכשיו כי אם את משה, כי ידע שכאשר נולד משה נתמלא כל הבית אורה, וחשב שאולי זה היה סימן על העתיד שיהיה לו סגולה להביא האורה במקום החשך.
רק צאנכם ובקרכם יוצג. אם צאנם ובקרם יוצג אם כן מה יזבחו?
ומלת רק מיותרת, ולמה קראם כאן צאן ובקר ואחר כך אמר וגם מקנינו ילך עמנו?
ועוד קשה, למה הכניס צאן ובקר בין הדבקים?
כי היה לו לומר לכו עבדו את ה' גם טפכם ילך עמכם רק צאנכם ובקרכם יוצג, כי לא יפול אחר יוצג, אמרו גם טפכם ילך, ומלת גם מיותרת.
ועוד קשה, מה שאמר גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, אם גם זה לרבות בא מקנה של ישראל אם כן למה חזר ואמר וגם מקנינו ילך עמנו, הלא כבר כללו במלת גם, וכפי הנראה שמקנינו היינו גמלים וחמורים, כי בלי ספק היו לישראל גם גמלים וחמורים ועליהם אמר וגם מקנינו ילך עמנו, כי אף על פי שאין ראוי להקריב מהם קרבן מכל מקום ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו, רצה לומר ממנו נקח ונמכור אותם ונקנה בדמיהם צאן ובקר לעבודת ה', לכך נאמר ממנו נקח לעבוד והיה לו לומר כי ממנו נעבוד, אלא נקט לשון מקח וקנין ואם כן בעל כרחך מקנה זה מדבר באינן ראוין להקרבה.

אך כדי ליישב כל הספיקות, אומר אני שישראל קנו מקנה הרבה מלבד אותן צאן ובקר שהיו להם כבר, כי ידעו שילכו למדבר שאינו מקום מקנה, וחשב פרעה שלכך קנו כדי לזבוח מהם לה', ושלא יצטרכו ליקח מביתם פר וממכלאותם עתודים, וזהו לשון מקנינו דהיינו צאן ובקר שקנו עכשיו, ועל כן אמר פרעה רק צאנכם ובקרכם יוצג, ובמלת רק מיעט מקנה קנינם שילך עמהם כדי לזבוח, ולא זו מקנה פשיטא שילך כי אין זביחה זולתם, אלא גם טפכם שאינו צורך עבודה, כי אם לשם שמחה לבד, מכל מקום ילך, ומשה אמר לא זו שצאנינו ובקרינו שיש לנו כבר פשיטא שילכו, כי איך יתכן שלא נקח לזבוח לה' מבכורות צאנינו ובקרינו שיש לנו כבר, כי אין זה דרך כבוד לקנות מן השוק לזבוח לה' ולא ליקח ממכלאות מבחר צאן ובקר שיש לנו כבר, אלא אפילו גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, ואם תאמר אם כן מסתמא דעתכם להקריב המובחר, והיינו צאן ובקר שהיו גדילים על אבוסכם, ואם כן מה שקניתם דעתכם להשאיר לכם, ואם כן לפחות יוצג פה אותו מקנה שקניתם שהרי אין דעתכם להקריב ממנו, על זה אמר גם מקנינו ילך עמנו וגו', כי לא קנינו כדי להשאיר לנו אלא לפי שאנחנו לא נדע מה נעבוד את ה', כפירוש רש"י שמא ישאל יותר ממה שבידינו ובזה הותרו כל הספיקות.

גם טפכם ילך עמכם. עשה את הטף טפלה להם, ומשה אמר בהפך זה, בבנינו ובבנותינו נלך הרי שעשו את עצמם טפילה אפילו לטף, לפי שמשה מרוב ענוה שבו עשה את עצמו טפל לכלם לנערים וזקנים ובנים ובנות כולם עיקר בעבודת השי"ת, ואנחנו נלך עמהם אגב כי אנחנו טפלים להם, ומה שאמר בצאנינו ובבקרינו נלך לפי שהמה הולכים לישחט לעבודת ה', פשיטא שאנחנו טפלים להם, כמו שאמרו רז”ל (בראשית רבה לג א): אדם ובהמה תושיע ה' אדם בזכות בהמה, אבל פרעה מפני הכבוד לא יתכן שיעשה אותם טפל אל הטף, על כן אמר גם טפכם ילך עמכם לעשותם עיקר, והטף טפל להם, ומה שאמר משה וגם מקנינו ילך עמנו הרי שעשה המקנה טפל, לפי שכאן מדבר במקנה קנינו, ומדרך השלימים שממונם טפל להם והם מושלים על קנינם, לא כדרך הפחותים, שקנין ממונם מושל עליהם אל כל אשר יחפוץ יטנו, כאשר הארכנו לדבר בזה פרשת וישלח בפסוק יש לי רב (לג ט): ע"ש, הן לפירוש ראשון שהזכרנו למעלה שגם מקנינו קאי על גמלים וחמורים הן לפירוש שני שמדבר במה שקנו בהמות לצרכם סוף סוף הכל קנין ממון, ואין מדרך השלמים לעשות עצמם טפל וממונם עיקר, אבל למעלה נאמר בצאנינו ובבקרינו נלך, להולכים לעבודת ה' לישחט, עשו עצמם טפילה כאמור.