פרק כד, ג
כל אשר דבר ה' נעשה. לא אמרו לאלתר נעשה ונשמע, יתכן לפרש לדעת חכמי ספרד שפרשו שכל פרשה זו היתה אחר קבלת עשרת הדברות, אם כן בדין אמרו בתחילה נעשה, כי חשבו שלא יצוה להם ה' יותר מן עשרת דברות אלו. אמנם אחר כך כאשר ראו שמשה לקח חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח אז עלה במחשבתם חצי השני להיכן יתן?
ודאי הכוונה שעכשיו לא נתן לנו כי אם חצי התורה והמצות, ועוד יוסיף לנו מצות כהנה וכהנה, ובאותו זמן יזרוק על המזבח חצי השני, על כן אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ומשה הבין מחשבתם, ואמר אתם טועים, כי חילוק הדם הוא כדי לזרוק חצי השני על העם, לומר שעל ידי קבלת התורה יהיו לאחדים באהבה וחבה עם השי"ת. וגם לפירוש רש"י שפירש שפרשה זו היתה קודם עשרת הדברות נוכל לומר שבפעם ראשון שמעו ז' מצות בני נח ושבת ודינין וכבוד אב ואם ופרה אדומה כמו שפירש רש"י, ובדרך שנתבאר.

פרק כד, יא
ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.
פירש רש"י:

שהיו מסתכלים בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה,

וקשה על דבריו דהיה לו לומר תחילה ויאכלו וישתו, ואחר כך ויחזו את האלהים, ותרגומו:

והוו חדן בקורבני הון,

גם זה אינו מתישב על הלשון. ויותר היה נכון לפרש שלא היה שם שום אכילה ושתיה אלא היו דוגמת משה שעמד בהר מ' יום בלא אכילה ושתיה והיה נזון מזיו השכינה כך אצילי בני ישראל מתוך שחזו את האלהים על כן היה דומה כאילו אכלו ושתו כי ראיית פני השכינה היתה אכילה שלהם. האמנם מדקאמר ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, יש לדקדק למה קראם אצילים?
ועוד פסוק זה צריך קישור עם ויאכלו וישתו.
ונראה לפרש שבא להורות ההבדל שבין נבואות משה לנבואתם, כי אל משה שלח ה' יד נבואתו בלא אמצעי כי הנבואה נקראת יד ה' כמו שכתוב (יחזקאל לז א): היתה עלי יד ה' וזה הדבר ברוח הקודש, ולפי שמשה היה קרוב אל השכינה על כן לא הותרה לו להשתמש בצרכי הגוף כלל כל זמן שהיה עומד לפני ה' וזה הוא שאמר ויכסהו הענן ו' ימים, ובמסכת יומא (ד): אמרו רבותינו ז”ל:
שכסוי זה היה כדי למרק אכילה ושתיה שבתוך מעיו כדי שיעמוד חי לפני ה' נקי ומשולל מכל עניני גשמיות. ומטעם זה לא אכל מ' יום כדי להרחיקו מכל עניני הגוף שנבראו בו' ימי בראשית ויקרא למשה ביום השביעי כי השביעי קודש לה' ויום השבת יוכיח. אבל אלו הזקנים, נדב ואביהוא וע' זקנים היו מן האצילים אשר הואצל עליהם מן רוח הקודש שעל משה וניתן עליהם, לפיכך לא היו כמשה בנבואתו שלא אכל ושתה כשחזה פני אלהים, אלא המה חזו את האלהים ויאכלו וישתו, שהיו משתמשים בב' החלקים בחלקי השכל ובחלקי החומר, כי מצד השכל חזו את האלהים, ומצד החומר אכלו ושתו. ולפי שחזו מחזה שדי מתוך אכילה ושתיה על כן לא ראו באספקלריא המאירה כמו משה, כי פני משה כפני חמה המאירה מכל צד כך משה האיר מב' חלקיו כי גם חומר שלו נעשה זך ונקי כחמה ברה, ולא עכב על ידו מלראות מחזה שדי באספקלריא המאירה. אבל פני יהושע שהיה מן המואצלים כלבנה החשוכה מצד אחד ומאירה מצד השני כך היה נקי וזך מצד השכל, ומכל מקום לא ימיש מתוך המחנה מלהיות כאחד העם מן המחנה, מצד החומר המשתמש בצרכי הגוף, והיה כמו אצילים אלו שנאמר בהם ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.

ולדברי רש"י יש קצת ראיה, ממש"ה (ויקרא טז א,ב): אחרי מות שני בני אהרן ואל יבא בכל עת אל הקודש וגו', מאחר שצוה לו השם יתברך שלא יבא אל הקודש כי אם ביום שאין בו אכילה ושתיה ביום כיפור שמע מינה שבני אהרן חטאו בזה שהסתכלו בשכינה מתוך לב גס של אכילה ושתיה ולא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה ולא שלח בהם יד עכשיו עד יום פקדו, ודבר זה יתבאר עוד לקמן פרשת אחרי מות בע"ה יתברך שמו.