פרק לא, ב
ראה קראתי בשם בצלאל. ראה ברוה"ק שעליך, כי בצלאל הגון לזו המלאכה, ואתה תחזה ברוה"ק שעליך ומדקאמר בשם, שמע מינה ששמו מוכיח עליו שהיה בצל אל, לכך אמר משה בגמר מלאכת המשכן, יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. כי עושי המלאכה בצל אל היו,. וזהו שמסיים ואמר ככל אשר צויתיך יעשו. לא אמר שיעשו ככל אשר תצוה להם, אלא יעשו ככל אשר אנכי מצוה אותך, אלא ודאי שהיו בצל אל. וכן פירש רש"י פרשת פקודי על פסוק ובצלאל בן אורי עשה ככל אשר צוה ה' את משה. ותמה אני למה לא פירש רש"י זה על פסוק ככל אשר צויתיך יעשו.

פרק לא יג
ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו. הוסיף כאן מלת ואתה לפי שיום השבת ראוי ליחס בעצם וראשונה אל משה, כי הוא בחר במצרים ביום השבת, כדאיתא במדרש (שמו"ר א כח): ובנוסח התפלה: ישמח משה במתנת חלקו כו'.

ואמר: אך את שבתותי שתים במשמע, לפי שהזכיר המשכן וכל כליו, ונאמר (שמות כה ח): ועשו לי מקדש. ולמעלה אמר שמן משחת קודש יהיה זה לי.
ובילקוט פרשת תרומה מסיק:

שכל מקום שנאמר בו לשון לי הוא קיים לעד ולעולמי עולמים.

והרי עינינו הרואות שלא נתקיימו לעד, כי המקדש חרב והשמן איה הוא?
על כן אמר כמטיל תנאי בדבר אך את שבתותי תשמרו.
ועל דרך אמרו רז"ל (שבת קיח):

אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, שנאמר (ישעיה נו ד): אשר ישמרו את שבתותי כו' לכך אמר לשון אך לומר אך ורק בתנאי זה יהיה המשכן והשמן קיים לעד אם תשמרו ב' שבתות.

ויכול להיות שזהו גם דעת רש"י שפירש שבא למעט שבת ממלאכת המשכן, כי לפי שקיום המשכן תלוי בשמירת השבת, אם כן ודאי השבת גדול מן מלאכת המשכן, לפיכך אין ראוי שתדחה מלאכת משכן את השבת.

וטעם לשתי שבתות דווקא הוא, לפי שהשבת יש לו ב' בחינות:
האחת הוא, לזכר חידוש העולם והוא הנקרא שבת בראשית.
השניה הוא, שבת שלעתיד המורה על העולם הבא, יום שכולו שבת, ועל זה הסכימו המפרשים.
ונראה לי להביא ראיה ממה שמסיק בילקוט פרשה זו:

ר' נתן אומר: מנין אתה אומר שכל מי שמשמר את השבת כתקנה, מעלין עליו כאילו שמר כל השבתות מיום שברא הקב"ה עולמו עד שיחיו המתים?
שנאמר: ושמרו בני ישראל את השבת וגו'.

וכל משכיל ישתומם על המראה מהיכן למד ר' נתן לומר שיש כאן רמז לשבת של יום ברא הקב"ה עולמו, ולשבת של תחיית המתים?
אלא ודאי שקשה לו למה נאמר תחילה שבתותי ואחר כך הזכיר השבת?
ועוד, שכל הפרשה מדברת בלשון נוכח: ושמרתם את השבת. ואחר כך נאמר בלשון נסתר ושמרו בני ישראל את השבת?
ועוד שנאמר ב"פ כי אות היא?

אלא לפי שכל פסוקים ראשונים עד ושמרו. הכל מדבר בשבת בראשית, וקאי על מה שנאמר אך את שבתותי תשמרו, ואחר כך פירש מה הם ב' שבתות אלו, ואמר תחילה על שבת בראשית כי אות היא ביני וביניכם הקדים האות למאמר ביני וביניכם כי שבת בראשית קדם אל הציווי לבני ישראל, ואמר: לדעת כי אני ה' מקדשכם כי הוא בא לזכר חידוש העולם, והוא מופת על מחדשו, וזהו לדעת כי אני ה', ועליו אמר: ושמרתם את השבת, על שבת בראשית עד סוף הענין. ואחר כך מן ושמרו בני ישראל את השבת. התחיל בשבת שלעתיד, יום שכולו שבת הנסתר, ועין לא ראתה וגו' על כן נאמר הציווי ג"כ בלשון נסתר. ואמר לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, הזכיר בו לשון עשייה, כי על שכר העולם הבא נאמר (תהלים לא כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. כך אמר כאן: ושמרו בני ישראל את השבת. כדי שבשמירה זו יגרמו לעשות את השבת שיפעול ויעשה להם הקב"ה השכר של יום שכולו שבת, לדורותם ברית עולם. והוא הברית אל העוה"ב, והקדים כאן ביני ובין בני ישראל ואחר כך הזכיר אות היא לעולם, כי הציווי קדם אל הדבר אשר עליו מורה האות, ומכל אלו הדקדוקים למד רבי נתן להניח ב' גבולים אלו מיום שברא הקב"ה עולמו כו'.

פרק לא, יח
ויתן אל משה ככלתו.
פירש רש"י:

ככלתו חסר כתיב שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן והכלה מקושטת בכ"ד מיני קישוטים כו'.

וסמך זה למעשה העגל מפני שני דברים:
האחד הוא, שמסיק ברבתי שבזכות שתלה אהרן סרחון העגל בעצמו ולא בישראל על כן זכה אל כ"ד מתנות כהונה. ולפי זה רצה הכתוב ליתן טעם למה נתנו לו דווקא כ"ד מתנות כהונה?
אלא לפי שכל כ"ד ספרים כלולים בלוחות הברית, והעגל גרם שבירת הלוחות וביטול כל כ"ד ספרים, ולפי שתלה בעצמו ולקח כ"ד עונשים מישראל, על כן דין הוא שלעומת זה יתנו לו ישראל כ"ד מתנות כהונה.

טעם שני הוא, לפי שמסיק (בסנהדרין קב): אין לך פורענות שאין בו מכ"ד מהכרע ליטרא מעגל הראשון, ונראה שלכך עשו שיעור מן מספר כ"ד, לפי שמסיק שם אמר רבי חנינא לאחר כ"ד דורות נגבה פסוק זה, שנאמר (יחזקאל ט א): קרבו פקודות העיר. שמע מינה שרצה ה' לחלק העונש על כ"ד חלקים, ובעבור שתלה אהרן בעצמו כנגד זה יתנו לו כ"ד מתנות כהונה.