פרק לט, מג
וירא משה את כל המלאכה, יש לדקדק, למה נאמר מתחילה: ותכל כל עבודת משכן אהל מועד, וכן נאמר בסוף: כן עשו בני ישראל את כל העבודה, למה קראה מתחילה עבודה ואחר כך מלאכה?
ועוד נראה הכפל בשני פסוקים אלו, והרמב"ן פירש שאמר זה על המשכן ועל הכלים. ואולי דעת הרב שהמשכן נקרא מלאכה, אבל הכלים נקראו עבודה, על שם שבהם היו עובדים עבודת הקרבנות, ומכל מקום לא יצאנו מידי הכפל, כי שלשה פעמים נזכר כאן שעשו העבודה והמלאכה.
על כן נראה לפרש זה, על פי המדרש הדורש כל מעשה המשכן כנגד מעשה בראשית, עיין כל המדרש ברבינו בחיי פרשה זו, מלבד הרבה דמיונות שהוסיף הרב משלו, ובזה יתישב גם כן לשון עבודה ומלאכה, כי על מלאכת המשכן שייך לומר לשון עבודה, כי בה עבדו אל ה’ יתברך, ואין עבודה כי אם מן העבד אל האדון. אבל לשון מלאכה נופל במלאכת שמים וארץ, כי מה שהפועל עושה לעצמו נקרא מלאכה, וכמו שכתוב במעשה בראשית: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו וגו' (בראשית ב ב). וכמו שמצינו במעשה בראשית שנאמר בכל מלאכה כי טוב, ובסוף אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב (שם א לא), כי יש לך דברים שהם טובים כשהם כל אחד בפני עצמו, אבל כשהם מעורבים יחד אינן טובים, כי אין זיווגם עולה יפה. על כן אמר במעשה בראשית שכולם היו טובים כשהיו כל אחד מהם בעצמו דהיינו טוב פרטי, ואחר כך אמר שגם טוב כללי היה בהם, כי גם אחר שנתחברו כולם יחד היה חבורם טוב, לכך חזר ואמר: וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. כך בעבודת המשכן מתחילה אמר ותכל כל עבודת משכן אהל העדות ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו, שמשמע שכל אחד בפני עצמו נעשה כאשר צוה ה' את משה, אבל עדיין לא פורש שאחר שנעשה הכל אז סדרו את כל עבודה ועבודה על מקומו המיוחד לו, דהיינו טוב כללי, על כן חזר ואמר: ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה, כי היה בהם טוב כללי, שנעשו על הסדר הנכון, דהיינו חיבור כל העבודה ביחד. ואחר כך חזר לבאר שכל מה שעשו נעשה על ציווי מלאכת העולמות שמים וארץ, זה הוא שאמר: וירא משה את כל המלאכה היינו מלאכת מעשה בראשית, והנה עשו אותה רצה לומר שעשו דוגמת אותה מלאכה, כאילו היתה היא ממש אותה המלאכה לפיכך ויברך אותם משה.

ויברך אותם משה. מה ברכה ברכם?
יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' עלינו וגו' (תהלים צ יז): פירש רבינו בחיי לפי שנאמר בתחילת המזמור: תפלה למשה איש האלהים וגו'. ואין זה מספיק אל הכוונה, אם בכל המזמור אין רמז לבנין המשכן. ואומר אני שיש רמז נכון אל בנין המשכן בתחילת המזמור, ובסופו, כי בתחילה אמר ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור. והוא על דרך שאמר שלמה בתפלתו כשחנך המקדש (מלכים א' ח כז): הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה, זה הוא שאמר ה' מעון אתה היית, אתה מעונו של עולם ואין העולם מקום ומעון לך, ואם כן איך יעלה על הדעת לומר שיכינו לך בית להתקומם בו? ונתן מופת על זה, שהרי בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל, ואם היה הקב"ה צריך להתקומם במקום, אם כן קודם שנברא העולם באיזו מקום היה מתקומם? אלא ודאי שאין העולם מקומו, ואדרבה הוא יתברך מקום ומעון לכל העולם, ואיך יתכן שיצוה לו הקב"ה לבנות לו בית כאילו היה מתקומם במקום?
על זה אמר כמתרץ, ואמר תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. הוצרך הקב"ה לוותר על כבודו ולעשות לו מדור בתחתונים כדי למחול להם עון העגל, כי לדעת רז"ל (תנחומא פקודי ו): היה המשכן כולו כפרה על מעשה העגל.
ואולי מטעם זה נעשה המשכן על תמונת העולם בכללו, לפי שקודם מתן תורה היה העולם כלו תהו, וע"י התורה יצא העולם מכלל תהו ובוהו, ועל ידי שעשו העגל נשתברו הלוחות חזר העולם לתהו ובהו, וכשנתכפר להם עון העגל יצא העולם שנית מכלל תהו ובהו, והרי הוא כאילו היה נברא העולם שנית בזמן ההוא, על כן נצטוו אחר כפרת העגל לבנות לו בית בתבנית כל ג' עולמות, לומר לך שעכשיו חזרו לכמות שהיו תחילה קודם העון, ובזה נתן הקב"ה פתחון פה לבעלי תשובה.
כמו שאמרו רבותינו ז”ל (עבודה זרה ד;):

לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה כו'

וזה הוא שאמר כמתרץ, למה זה ועל מה זה צוה לבנות לו בית בארץ, לפי שרצה להשיב בתשובה אנוש עד דכא.

דורשי רשומות אמרו:
דכא ראשי תיבות דם כפירה אשה כי במעשה העגל עברו על שלשתן: כפירה, כפשוטו, דם, אשה כמו שפירש רש"י על פסוק ויקומו לצחק (שמות לב ו): שעברו גם על גילוי עריות ושפיכות דמים.ק ורצה הקב"ה ליתן פתחון פה לבעלי תשובה בשלשתן, זה הוא שאמר ותאמר שובו בני אדם, מכאן ולהבא, כי אין לך שום מונע מן התשובה, כי אם הועילה התשובה בשלש עבירות אלו, קל וחומר שתועיל בקלות מהם. ואחר כך מן אלף שנים בעיניך, הכל מדבר בענין התשובה אשר הוא עומד בה, עד פסוק יראה אל עבדיך פעליך, חזר לדבר מענין בנין המשכן, הבנוי בתבנית בנין כל העולם שהיה פעולת ה’ יתברך לכך אמר יראה אל עבדיך פעליך, שיראו שמיך מעשה אצבעותיך, ויעשו כתבניתם. והדרך, היינו הדרת שכינתך, על בניהם. יכול להיות שהוא על דרך אמרו רבותינו ז”ל (ברכות סד): ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך וכן נאמר פרשת וישלח (לב טו): ובניהם שלשים פירש רש"י בניהם – בנאיהם, כך בניהם האמור כאן מדבר בבוני בנין המשכן, שעליהם אמר שיראה להם הדרת זיו שכינתך בבנין שלהם. ומכאן למד בעל המדרש שאמר משה: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
ואמר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו, לפי שנאמר (שמות כה ח): ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, כי עיקר השכינה בעבור ישראל, על כן אמר שנועם ה' דהיינו זיו הדרת שכינתו יתברך יהיה עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. נראה שמלת כוננהו מוסב כלפי השכינה, כי פסוק זה מדבר בנסתר עם השכינה, על כן אמר שמעשה ידינו דהיינו המשכן עשו כוננות לשכינה ולנו, להושיבנו יחד במדור אחד, כי המשכן מקום דירה לעליונים ותחתונים כאחד, על כן אמר כוננה עלינו וכוננהו ועל דרך שנאמר (שמות טו יז): מכון לשבתך פעלת ה'. זה מה שנראה לי להוסיף על כל דברי המפרשים בזה המזמור לפרשו על בנין המשכן.