[יב, א] ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר -
שומע אני שהיה הדבר לאהרן ולמשה.
כשהוא אומר: ויהי ביום דבר ה' אל משה. למשה היה הדבר ולא לאהרן.

אם כן מה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן?
אלא מלמד שכשם שהיה משה כלל לדברות, כך היה אהרן כלל לדברות.

ומפני מה לא היה מדבר עמו?
מפני כבודו של משה.
נמצא ממעט אהרן מכל הדברות שבתורה, חוץ משלשה מקומות מפני שאפשר.

דבר אחר:
אל משה ואל אהרן -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה, אין לי אלא משה דיין לפרעה.

אהרן מנין?
תלמוד לומר: אל משה ואל אהרן הקיש אהרן למשה.
מה משה היה דיין לפרעה.
אף אהרן היה דיין לפרעה.

מה משה היה אומר דבריו ולא ירא.
אף אהרן אומר דבריו ולא ירא.

דבר אחר:
אל משה ואל אהרן -
שומע אני כל הקודם במקרא הוא קודם במעשה?!
כשהוא אומר: הוא אהרן ומשה - מגיד ששניהם שקולים זה בזה.

כיוצא בזה אתה אומר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
שומע אני כל הקודם במקרא קודם במעשה, כשהוא אומר: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים
מגיד ששניהם שקולים כאחד זה בזה.

כיוצא בדבר אתה אומר: אנכי האל אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב.
שומע אני כל הקודם בדבר הוא חשוב מחברו, כשהוא אומר: וזכרתי את בריתי יעקב ואך בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם.
מגיד ששניהם שקולים כאחד.

כיוצא בדבר אתה אומר: כבד את אביך ואת אמך.
כשהוא אומר: איש אמו ואביו תיראו.
מגיד ששניהם שקולים זה בזה.

בארץ מצרים -
חוץ לכרך או אינו אלא תוך הכרך?
כשהוא אומר: ויאמר אליו משה בצאתי את העיר.

והלא דברים קל וחומר:
ומה תפלה הקלה לא התפלל אלא חוץ לעיר, דבר חמור לא כל שכן.

ומפני מה לא נדבר עמו תוך הכרך?
מפני שהיתה מלאה שיקוצים וגילולים.

ועד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדברות.
משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות.

עד שלא נבחרה ירושלם, היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות.
משנבחרה ירושלם יצאת ארץ ישראל, שנאמר: השמר לך פן תעלה עולותך כי אם במקום אשר יבחר.

עד שלא נבחר בית עולמים, היתה ירושלם ראויה לשכינה.
משנבחר בית עולמים, יצאת ירושלם, שנאמר: כי בחר ה' בציון.
ואומר: זאת מנוחתי עדי עד.

עד שלא נבחר אהרן, היו כל ישראל כשרים לכהונה.
משנבחר אהרן, יצאו כל ישראל, שנאמר: ברית מלח עולם היא לפני ה'.
ואומר: והיתה לו ולזרעו אחריו .

עד שלא נבחר דוד, היו כל ישראל כשרין למלכות.
משנבחר דוד, יצאו כל ישראל שנאמר: הלא לכם לדעת כי אלהי ישראל נתן את הממלכה לדוד וגו'

אם תאמר דן אני את הנביאים, שנדבר עימהם בחוצה לארץ, אע"פ שנדבר עימהם בחוצה לארץ, לא נדבר עימהם אלא בזכות אבות, שנאמר: כה אמר ה' קול ברמה נשמע וגו' כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה ויש תקוה לאחריתך נאם ה' וגו', ואע"פ שנדבר עימהם בחוצה לארץ ובזכות אבות, לא נדבר עימהם אלא במקום טהור של מים, שנאמר: ואני הייתי על אובל אולי.
ואני הייתי על הנהר הגדול הוא חדקל.
ואומר: היה היה דבר ה' וגו'.

ויש אומרים:
נדבר עמו בארץ ונדבר עמו בחוצה לארץ, שנאמר: היה היה דבר ה', היה שנדבר עמו בארץ היה שנדבר עמו חוצה לארץ.

ר' אלעזר בן צדוק אומר:
הרי הוא אומר: קום צא אל הבקעה, מגיד שהבקעה כשרה.
תדע שאין השכינה נגלית בחוצה לארץ, שנאמר: ויקם יונה לברוח תרשישה וגו' וכי מלפני ה' הוא בורח והלא כבר נאמר: אנא אלך מרוחך וגו'
אם אסק שמים שם אתה וגו' אשא כנפי שחר גם שם ידך תנחני וגו'
עיני ה' משוטטות בכל הארץ.
בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים אם יחתרו בשאול.
אם יחבאו בראש הכרמל.
אם ילכו בשבי אין חשך ואין צלמות, אלא אמר יונה: אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית, שהגוים קרובים לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל.

משל לעבד כהן שברח מרבו, אמר: אלך לבית הקברות מקום שאין רבו יכול לבא אחרי.
אמר לו רבו: יש לי כיוצא בך.
כך אמר יונה: אלך לי בחוצה לארץ, מקום שאין השכינה נגלית, שהגוים קרובים לתשובה הן, שלא לחייב את ישראל.
אמר לו הקב"ה: יש לי שלוחין כיוצא בך, שנאמר: וה' הטיל רוח גדולה אל הים.
נמצאת אתה אומר שלשה נביאים הם אחד:
תבע כבוד האב וכבוד הבן
ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן.
ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב.

ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן. שנאמר: נחנו פשענו ומרינו לכך נכפלה נבואתו, שנאמר: ועוד יוסיף עליהם דברים.

אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, שנאמר: קנא קנאתי לה' צבאות וגו'.
ומה נאמר: ויאמר לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו' ואת יהו בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך שאין תלמוד לומר לנביא תחתיך, אלא שאי איפשי בנבואתך.

יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, שנאמר: ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר, שנית נדבר עמו ולא שלישית.

ר' יונתן אומר:
לא הלך יונה אלא לאבד עצמו בים, שנאמר: ויאמר אליהם שאוני הטילוני אל הים.
וכן תמצא, האבות והנביאים היו נותנין עצמם על ישראל.

במשה מה הוא אומר?
ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת).
(אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג).
אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי.

בדוד מהו אומר?
אנכי חטאתי ואני העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך כו' וגו'
הא בכל מקום אתה מוצא האבות והנביאים נתנו נפשם על ישראל.

לאמר -
צא ואמור אליהם מיד, דברי ר' ישמעאל, שנאמר: ויצא ודבר

ר' אליעזר אומר:
צא ואמור אליהם והשיבני דבר, שנאמר: וישב משה את דברי העם אל ה'.
ואומר: האיש לבוש הבדים אשר קסת הסופר במתניו וגו
ואומר: התשלח ברקים וילכו
ויאמרו לך הננו שלוחי הקב"ה לא כשלוחי בשר ודם, ששלוחי בשר ודם צריכים לחזור אצל שולחיהם, אבל לפניך אינו כן, אלא התשלח ברקים וילכו, וישובו לא נאמר, אלא וילכו, ויאמרו בכל מקום שהן מהלכין נמצאים לפניך, ואומר: עשינו שליחותך, לקיים מה שנאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, כשהקב"ה גוזר גזרות טובות ורעות על ישראל, על הטובה מחזירים לפניו ועל הרעה אין מחזירים לפניו, שנאמר: והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון וגו'.
וכתוב: אלהי ישראל נעלה מעל הכרובים.
ואומר: ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר וגו' ולאלה אמר באזני.
ונאמר זקן ובחור ובתולה וטף ונשים וגו'.
ויאמר אלים טמאו את הבית הזה וגו'.
יצאו אלו ועשו שליחותן אלו שנצטוו על הרעה, לא למדנו שהחזירו שליחותן, וזה שנצטווה על הטובה למדנו שהחזיר שליחותו, שנאמר: והנה איש לבוש הבדים וגו'.

ר שמעון בן עזאי אומר:
לאמר -
בקול שאתה שומע בו, בו למד.

ר' עקיבא אומר:
לאמר -
צא ואמור להם שבזכותם היה מדבר עמי, שכל ל"ח שנה שהיה כועס על ישראל, לא היה מדבר עמו, שנאמר: ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות ויאמר ה' אלי לאמר

אמר ר' שמעון בן עזאי:
איני כמשיב על דברי ר' אלא כמוסיף על דבריו, ולא עם משה בלבד היה מדבר בזכות ישראל, אלא עם הנביאים כלם לא דבר אלא בזכות ישראל, שנאמר: ואשב שבעת ימים משמים בתוכם.
וכתיב: ויהי מקצה שבעת ימים ויהי דבר ה' וגו' ויהי דבר ה' אל ירמיהו וגו'
וכן אתה מוצא בברוך בן נריה, שהיה מתרעם לפני המקום אמרת אוי נא לי כי יסף ה' יגון על מכאובי נשתניתי אני מתלמידי הנביאים.
יהושע שמש משה ושרתה עליו רוח הקדש,
אלישע שמש אליהו ושרתה עליו רוח הקדש,

מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים?
יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי וגו' ואין מנוחה אלא נבואה, שנאמר: ותנח עליהם הרוח נחה רוח ה' על אליהו ועל אלישע.
ונחה עליו רוח ה'.

צא וראה מה המקום משיבו: כה תאמר אליו כה אמר ה' הנה אשר בנית אני הורס ואתה תבקש לך גדולות ואין גדולות אלא נבואה, שנאמר: ספרה נא לי את כל הגדולות וגו'
קרא אלי ואענך ואגידה לך גדולות ובצורו' ולא ידעתם.
ברוך בן נריה, אם אין כרם אין סייג, אם אין צאן אין רועה.

מפני מה?
כי הנני מביא רעה אל כל בשר ונתתי נפשך לשלל אל המקום אשר תלך שם הא בכל מקום אתה מוצא שאין הנביאים מתנבאים אלא בזכות של ישראל.


[יב, ב] החדש הזה לכם וגו' -
ר ישמעאל אומר:
משה הראה את החדש לישראל, כזה היו רואים וקובעים את החדש לדורות.

ר' עקיבא אומר:
זה אחד מג' דברים שנתקשה משה והראהו המקום את כלן באצבע.
כיוצא בדבר אתה אומר: וזה לכם הטמא
וזה מעשה המנורה

ויש אומרים:
אף בשחיטה נתקשה משה, שנאמר: וזה הדבר אשר תעשה את המזבח.

ר"ש בן יוחאי אומר:
והלא כל הדברות שנדבר עם משה לא נדבר אלא ביום, החדש הזה, הראהו בלילה.

וכיצד היה מדבר עמו ביום והראהו החדש בלילה?
ר אלעזר אומר:
נדבר עמו ביום עם חשכה והראהו החדש בחשכה.

החדש הזה -
זה ניסן.
אתה אומר זה ניסן, או אינו אלא אחד מחדשי השנה?!
כשהוא אומר: חג האסיף בצאת השנה, וחג האסיף תקופת השנה אמרת.

צא וראה אי זה חדש שיש בו אסיף ותקופה ושנה יוצאה בו וקרוי שביעי?
אי אתה מוצא אלא תשרי, לאחר שלמדת ששביעי זה תשרי, ראשון זה ניסן, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, בחדש הראשון, הוא חדש ניסן, ראש חדשים, מגיד שניסן ראש לחדשים.

ומנין אף למלכים?
תלמוד לומר: הוא החדש השני למלוך שלמה על ישראל.

ומנין אף לרגלים?
תלמוד לומר: חג המצות וחג השבועות וחג הסכות.
נמצינו למדין שניסן ראש לחדשים למלכים ולרגלים.

ר' נתן ור' יצחק אומר:
אף לשכירות בתים, ולא לשנים ולא לשמטין ויובלות, ולא לנטיעה ולא לירקות, שנאמר: מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה וגו' בבא כל ישראל וגו'.
ואומר: וחג האסיף תקופת השנה, זה הוא האמור לך, לא לשנים ולא לשמטין ויובלות לנטיעה ולירקות.

החדש הזה לכם -
לא מנה בו אדם הראשון.
אתה אומר: לכם ולא מנה בו אדם הראשון, או אינו אלא לכם ולא לגוים אמור?!
כשהוא אומר: ראשון הוא לכם - נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגוים לחמה, לא דיים לישראל א' לל' יום, מגביהים עיניהם לאביהם שבשמים, וכשהחמה לוקה סימן רע לגויים, שהם מונים לחמה וכשהלבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל, שהם מונים ללבנה.

ר' אומר:
כשהחמה לוקה:
במזרח - סימן רע ליושבי מזרח,
במערב - סימן רע ליושבי מערב.

ר' יוסי אומר:
כשהמזלות לוקים:
במזרח - סימן רע ליושבי מזרח,
במערב - סימן רע ליושבי מערב.

ר' יונתן אומר:
אלו נתנו לגויים שנאמר: כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמודו ומאותות השמים אל תחתו.


ראש חדשים -
שומעני מיעוט חדשים שנים.
מנין לשאר חדשים?
תלמוד לומר: לחדשי השנה.

ראשון הוא למה נאמר?
לפי שהוא אומר: שמור את חדש האביב וגו' שמור את הפסח לאביב ואביב לפסח שיבא בזמנו.

אביב בזמנו הא כיצד?
עבר את אדר שיבא אביב בזמנו, הרי שעברו את אדר ולא בא אביב בזמנו, שומעני שיעברו ר"ח ניסן.

היה ר"ש אומר:
הא אם אמרת כן, נמצאת אתה עושה ניסן ב', ואמרה תורה: ראשון הוא לכם!

ור' נתן אומר:
שמור את חדש -
חדש הסמוך לאביב אתה מעבר.

ואי זה זה?
הוי אומר: זה אדר, אבל לא שמענו מכמה מעבר.
כשהוא אומר: שמור את חדש חדש אתה מעבר.
והדין נותן: הואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת, מה החדש אחד ממנויו, אף שנה אחת ממנויה.

אי מה חדש אחד מל' בו, אף שנה א' מל' בה?!
תלמוד לומר: שמור את חדש - חדש אתה מעבר ואי אתה מעבר אחד מל' בה.

אי מה שנה מיב' בה, אף חדש מי'ב בו?!
תלמוד לומר: ובחמשה עשר יום לחדש חג שבעת ימים, יום לחדש אתה מעבר ואי אתה מעבר א' מיב' בו.

ר' יצחק אומר:
הא אם אמרת כן, כבר הלבנה באמצע הרקיע, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, הואיל והחדש מתעבר והשנה מתעברת.
מה החדש אחד ממנויו
אף השנה אחד ממנויה.

מה חדש אין תוספת עבורו אלא בסוף,
אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף.

ר' ירמיה אומר:
הואיל וטומאה מעכבת ואביב מעכב, מה טומאה אין פחות מל' יום, אף אביב אין פחות מל' יום, או אפילו כי חל אביב ובא, תלמוד לומר: ושמרת את החקה הזאת במועדה, במועדה אתה מוסיף ואי אתה גורע.

ראשון הוא לכם לחדשי השנה -
שלא יעשה ניסן אחר.

ר יאשיה אומר:
מנין שאין מעברים את השנה אלא בבית דין הגדול שבירושלם?
תלמוד לומר: ראשון הוא לכם דברו אל כל עדת בני ישראל וגו'.


[יב, ג] דברו אל כל עדת בני ישראל -
ר' ישמעאל אומר:
וכי שניהם מדברים היו והלא כבר נאמר: ואתה תדבר אל בני ישראל לאמר?!
ומה תלמוד לומר דברו?
אלא כשהיה משה מדבר, היה אהרן מרכין אזנו לשמוע באימה, ומעלה עליו הכתוב כאלו שומע מפי הקב"ה.

ר' אחי בר' יאשיה אומר:
וכי שניהם מדברים היו והלא כבר נאמר: ואתה תדבר אל כל ישראל.
ומה תלמוד לומר דברו?
אלא כיון שמשה מדבר היה אהרן מימינו ואלעזר משמאלו ואיתמר מימינו של אהרן והדבור יוצא מביניהם כאלו הג' מדברים.

ר"ש בן יוחאי אומר:
משה היה חולק כבוד לאהרן ואומר: למדני והדבור יוצא מביניהם ואהרן היה חולק כבוד למשה, ואומר לו: למדני! והדבור יוצא מביניהם, כאלו שניהם מדברים.

דברו אל כל עדת בני ישראל -
הדבור הזה בר"ח.
ולקיחה בעשור
ושחיטה בי"ד.

אתה אומר: הדבור היה בר"ח ולקיחה בעשור ושחיטה בי"ד, תלמוד לומר: החדש הזה לכם, דברו.

אמתי היה הדבור?
בר"ח, הא אין עליך כלשון האחרון אלא כלשון הראשון:
הדיבור בר"ח,
ולקיחה בעשור,
ושחיטה בי"ד.

ר' אחא בר יאשיה אומר:
הדיבור בר"ח ולקיחה בעשור ושחיטה בארבע' עשר, אתה אומר כן, או אינו אלא הדיבור ולקיחה בר"ח ושחיטה בי"ד?!
תלמוד לומר: דברו אל כל עדת בני ישראל, שאין תלמוד לומר אלא להפסיק הענין, הא אין לך לדון כלשון האחרון אלא כראשון, הדיבור בר"ח ולקיחה בעשור ושחיטה בי"ד.

ר יוסי הגלילי אומר:
הדיבור בר"ח ולקיחה בעשור ושחיטה בי"ד, אתה אומר כן, או אינו אלא הדיבור בר"ח ולקיחה ושחיטה בעשור?!
תלמוד לומר: והיה לכם למשמרת עד יד יום - אם אמרת כן, עקרת את כל הכתוב, הא אין עליך לדון וגו'.

[יב, ג] בעשור לחדש הזה ויקחו לכם -
אין לי אלא עשירי שהוא כשר ללקיחה.

ארבעה עשר מנין?
אמרת קל וחומר:
ומה עשירי שאינו כשר לשחיטה, כשר ללקיחה, י"ד שהוא כשר לשחיטה, אינו דין שיהא כשר ללקיחה?!

יג' מנין?
אמרת קל וחומר:
ומה אם עשירי שאינו קרוב לשחיטה, כשר לשחיטה, יג שהוא קרוב לשחיטה אינו דין שיהא כשר ללקיחה?!
והוא הדין לאחד עשר לשנים עשר.

בעשור לחדש -
להוציא פסח דורות, שפסח מצרים מקחו מבעשור ופסח דורות מקחו כל זמן.

ויקחו להם -
וכי כלן היו לוקחים?
אלא לעשות שלוחו של אדם כמותו, מכאן שלוחו של אדם כמותו.

איש שה לבית אבות -
בכלל שה גדי וטלה, שנאמר: שה כשבים ושה עזים:

לבית אבות -
אין לבית אבות אלא למשפחות, שנאמר: למשפחותם לבית אבותם.

והרי שהיו עשר משפחות לבית אב אחד, שומע אני שה אחד לכולם?!
תלמוד לומר: שה לבית אבות.

[יב, ד] ואם ימעט הבית מהיות משה -
בא הכתוב ללמדך, שלעולם נמנין על הפסח ומושכים ידיהם ממנו, עד שישחט בלבד, שלא יביא את הפסח כמות שהוא.

ר' יהודה אומר:
בלבד שלא יהא שם אחד מחבורה הראשונה, שלא לעשות עיקר טפלה וטפלה עיקר.

ולקח הוא ושכנו -
ר' ישמעאל אומר:
מנין אתה אומר, שאם ירצה אדם למנות אחרים על פסחו שהוא רשאי?
שנאמר: ולקח הוא ושכנו.

ר' עקיבא אומר:
מנין אתה אומר, שאם רוצה אדם לעשות פסחו יחידי שהוא רשאי?
שנאמר: ולקח הוא ושכנו.
שומע אני שכנו שבגגו, או אינו אלא שכנו שבשדה?!
תלמוד לומר: הקרוב אל ביתו, דבר הכתוב בהווה.

רבי שמעון בן יוחאי אומר:
שכנו מכל מקום.

במכסת נפשות -
אין מכסת אלא מנין שישחטנו למנוייו, ואם שחטו שלא למנוייו עבר על מצוה, שומע אני שיהא כשר?!
תלמוד לומר: איש לפי אכלו תכוסו, שנה עליו הכתוב לפסול.

דבר אחר:
במכסת נפשות למה נאמר?
לפי שנאמר: איש אין לי אלא איש.

אשה טומטום אנדרוגינוס מנין?
תלמוד לומר: במכסת נפשות, ריבה.

משמע מביא את אלו ומביא את החולה ואת הקטן שאינן יכולין לאכול כזית?!
תלמוד לומר: איש לפי אכלו. יצאו החולה והקטן שאינן יכולין לאכול כזית, שאין שוחטין עליהן.

תכוסו על השה -
ר' יאשיה אומר:
לשון סורסי הוא זה, כאדם שאומר לחבירו: כוס לי טלה זה.

על השה -
ר' ישמעאל אומר:
בא הכתוב ללמדך שנמנים על הפסח ומושכים את ידיהם ממנו עד שישחט, ובלבד שלא יניח הפסח כמות שהוא.

ר' יצחק אומר:
במי הענין מדבר?
בחי.


[יב, ה] שה -
בכלל שה גדי וטלה, שנאמר: שה כשבים ושה עזים.

תמים -
להוציא בעל מום זכר, להוציא טומטום ואנדרוגינוס ונקבה.

בן שנה -
אין לי אלא בן שנה.

בן שנתו מנין?
היה ר' ישמעאל אומר קל וחומר:
ומה אם עולה חמורה כשרה לבא, כל שנתה כבת שנתה פסח שהוא קל, אינו דין שיוכשר כל שנתו כבן שנתו.

ר' יוסי הגלילי אומר:
ומה איל שתחילתו פסול, סופו כשר.

מן הכשבים ומן העזים -
מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו.
אתה אומר כן, או אינו אלא שיביא משניהם כאחת?!
תלמוד לומר: ואם מן הצאן קרבנו, מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו.

והאי דברים קל וחומר:
ומה אם עולה חמורה כשרה להביא מין אחר.

מה תלמוד לומר: מן הכבשים ומן העזים?
מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו.

[יב, ו] והיה לכם -
להביא פסח דורות, שלא יבוא אלא מן הכשבים ומן העזים דברי ר' אליעזר.

ר' יאשיה אומר:
תקחו למה..