[טו, א] אז ישיר משה אז ישיר ישראל -
לשעבר.

ויש אומרין:
לעתיד לבא.

אז הוחל,
אז אמרה,
אז ישיר ישראל,
אז ידבר יהושע,
אז אמר דוד,
אז אמר שלמה - הרי אלו לשעבר.

אז לעתיד לבא:
אז תיראי ונהרת,
אז יבקע כשחר,
אז ידלג כאיל פסח,
אז תפקחנה,
אז תשמח בתולה,
אז ימלא שחוק פינו,
אז יאמרו בגוים,
הרי אלו לעתיד.

דבר אחר:
אז שר משה אין כתיב כאן, אלא אז ישיר משה, נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה.

משה ובני ישראל -
משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה.

דבר אחר:
משה ובני ישראל -
מגיד שאמר משה שירה כנגד כל ישראל.

את השירה הזאת -
וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן?!
הראשונה שנאמרה במצרים, שנאמר: השיר הזה יהיה לכם בליל התקדש חג וגו'.
השנייה על הים, שנאמר: אז ישיר משה.
השלישית על הבאר, שנאמר: אז ישיר ישראל.
הרביעית שאמר משה, שנאמר: ויהי ככלות משה לדבר את כל דברי השירה הזאת.
החמישית שאמר יהושע, שנאמר: אז ידבר יהושע לפני ה' ביום תת ה' וגו'.
הששי שאמרה דבורה וברק, שנאמר: ותשר דבורה וברק בן אבינועם.
השביעית שאמר דוד, שנאמר: וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת.
השמינית שאמר שלמה, שנאמר: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.
וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו, שנאמר: ויבן שלמה את הבית?!

ומה תלמוד לומר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד?
אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו לבנותו, נקרא על שמו.

וכן הוא אומר: זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער.

ואם כן מה הוא אומר ראה ביתך דוד?
הא לפי שנתן דוד נפשו עליה נקראת על שמו.
וכן אתה מוצא, שכל דבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו.

בשלשה דברים נתן נפשו משה עליהם ונקראו על שמו:
נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי.
והלא תורת אלהים היא, שנאמר: תורת ה' תמימה משיבת נפש?!

הא מה תלמוד לומר תורת משה עבדי?
לפי שנתן נפשו עליה נקראת עליה נקראת על שמו.

והיכן מצינו שמסר נפשו על התורה?
שנאמר: ויהי שם עם ה'
ואומר: ואשב בהר וגו'
הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו.

נתן נפשו על ישראל נקראו על שמו, שנאמר: לך רד כי שחת עמך.
והלא עם ה' הם, שנאמר: והם עמך ונחלתך,
ואומר: באמרו להם עם ה' אלה ומארצו יצאו?!

הא מה תלמוד לומר לך רד כי שחת עמך?
לפי שנתן נפשו עליהם נקראו נקראו על שמו.

והיכן מצינו שנתן נפשו עליהם?
שנאמר: ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם.
וכתיב: ויפן כה וכה.
הא לפי שנתן עליהם נקראו על שמו.

נתן נפשו על הדיינין ונקראו על שמו, שנאמר: שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך.
והלא משפט לאלהים הוא?!
מה תלמוד לומר תתן לך?
אלא מתוך שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו.

ומנין שנתן נפשו עליהם?
שנאמר: ויצא ביום השני וגו' ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וישמע פרעה וגו'.
ולכהן מדין שבע בנות ויבואו הרועים ויגרשום - מדיינין ברח ולדיינין חזר.
צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל - הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו.

התשיעית שאמר יהושפט, שנאמר: ויעץ יהושפט ויעמד משוררים לה' מחללים בחרדת קדש בצאתו לפני החלון אומר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

ומה נשתנית הודיה זו מכל הודיות שבתורה?
שבכל הודיות שבתורה, נאמר: הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, ובזו לא נאמר אלא כביכול לא היתה שמחה לפניו על אבדן של רשעים, אם על מיתתן של רשעים לא היתה שמחה במרום, קל וחומר על הצדיקים, שאחד שקול ככל העולם כלו, שנאמר: וצדיק יסוד עולם.

העשירית לעתיד לבא, שנאמר: שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ אמרו גאל ה' עבדו יעקב.
כל השירות כלן קרואות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת, כך התשועות שעברו היו אחריתם שעבוד, אבל התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד, לכך קרואה בלשון זכר שנאמר: שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו - כשם שהזכר אינו יולד, כך התשועה העתידה לבא לא יהא אחריה שעבוד, שנאמר: ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד.

לה' -
לה' אמרוה ולא לבשר ודם, שכשם שנאמר להלן ותצאנה כל הנשים לשיר.
אבל כאן לה' אמרוה ולא לבשר ודם.

ויאמרו לאמר -
ר' נחמיה אומר:
שרתה רוח הקדש על ישראל ואמרו שירה. והשירה שהיו אומרים כבני אדם הקוראים את שמע.

ר' עקיבא אומר:
כבני אדם הקורין את ההלל.

ר' אליעזר בן תדאי אומר:
משה היה פותח בדבריו תחילה וישראל עונים אחריו וגומרין עמו.
משה היה פותח ואומר: אשירה לה' כי גאה גאה
וישראל אומר: סוס ורוכבו רמה בים.

משה היה אומר: עוזי וזמרת יה.
וישראל עונין אחריו: ויהי לי לישועה.

משה היה פותח: ה' איש מלחמה
[וישראל עונין אחריו וגומרין עמו: ה' איש מלחמה ה' שמו.

אשירה לה' -
נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' .
וכן דוד אומר: לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד.

אשירה לה' כי גאה גאה -
מלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסים לפניו שהוא גבור והוא חלש, שהוא עשיר והוא עני, שהוא חכם והוא טפש, שהוא רחמני והוא אכזרי. שהוא נאמן ואין נאמן מכל המדות אלו, הכל מחניפין לו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו.

אשירה לה' -
שהוא גבור, שנאמר: האל הגדול הגבור והנורא.
ואומר: ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה.
ואומר: ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.
ואומר: מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה.

אשירה לה' -
שהוא עשיר, שנאמר: הן לה' אלהיך השמים וגו'
ואומר: לה' הארץ ומלוא' וגו'.
ואומר: אשר לו הים והוא עשהו.
אומר: לי הכסף ולי הזהב וגו'.
ואומר: הן הנפשות לי הנה כנפש האב ונפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות.

אשירה לה'.-
כי הוא חכם, שנאמר: כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
ואומר: יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה.
ואומר: מי לא ייראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך.

אשירה לה' -
שהוא רחמן, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון וגו'.
ואומר: כי אל רחום ה' וגו.
ואומר: זכור רחמיך ה' וגו'.
ואומר: טוב ה' לכל וגו'
ואומר: לה' אלהינו הרחמים והסליחות.

אשירה לה' -
שהוא דיין, שנאמר: כי המשפט לאלהים הוא.
ואומר: אלהים נצב בעדת אל.
ואומר: הצור תמים פעלו וגו'.

אשירה לה' -
שהוא נאמן, שנאמר: האל הנאמן וגו'.
ואומר: אל אמונה ואין עול וגו', הא לו נאה גדולה וגבורה ותפארת.

אשירה לה' -
שהוא נאה, שהוא הדור שהוא משובח ואין כערכו, שנאמר: כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים.
ואומר: אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו'.
ואומר: ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה.

מהו צבאות?
אות הוא בתוך צבא שלו.

וכן הוא אומר: ואתא מרבבות קדש - אתא הוא בתוך רבבות קדש שלו.
וכן דוד אמר: אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך.
וכן הוא אומר: דודי צח ואדום.
ואומר: ראשו כתם פז.
ואומר: עיניו כיונים על אפיקי מים.
ואומר: לחייו כערוגת הבשם ידיו גלילי זהב.
ואומר: שוקיו עמודי שש.

ר' יוסי הגלילי אומר:
הרי הוא אומר: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.
מפי עוללים - אלו שבמעי אמן, שנאמר: או כנפל טמון לא אהיה וגו'.
ויונקים - אלו שיונקים משדי אמן, שנאמר: אספו עוללים יונקי שדים.

ר' אומר:
עוללים - אלו עוללים שבחוץ, שנאמר: להכרית עולל מחוץ.
ואומר: עוללים שאלו לחם.
יונקים - אלו שעל שדי אמן, שנאמר: ויונקי שדים אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום, שנאמר: אשירה לה' וגו'.

ר' מאיר אמר:
אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום, שנאמר: במקהלות ברכו אלהים וגו' ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום, אלא אף מלאכי השרת, שנאמר: ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים.


כי גאה גאה -
גאני וגאתיו.
גאני במצרים, שנאמר: בני בכורי ישראל.
וגאתיו במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבא בהר ה' אל צור ישראל.

דבר אחר:
כי גאה גאה -
גאני וגאתיו.
גאני על הים, שנאמר: ויסע מלאך האלהים, אף אני גאתיו על הים ושרתי לפניו שירה, שנאמר: אשירה לה' כי גאה גאה.

דבר אחר:
כי גאה גאה -
ועתיד להתגאות, שנאמר: כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם.
ואומר: ועל כל ארזי לבנון הרמים והנשאים. ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה. ועל כל מגדל גבוה. ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים והאלילים כליל יחלוף.

דבר אחר:
כי גאה גאה -
מתגאה הוא על המתגאים, שבמה שאומות העולם מתגאים לפניו, בו הוא נפרע מהם, שכן הוא אומר בדור המבול: שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל.
ואומר: ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון. ישאו בתוף וכנור וישמחו וגו'.

מה נאמר שם?
מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו.
אמרו: לא טפת גשמים הוא אין אנו צריכין לו, אלא ואיד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים בה לפני, בה אני נפרע מכם, שנאמר: ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה.

ר' יוסי בן דורמסקית אומר:
הם נתנו עיניהם העליונה בתחתונה, כדי לעשות תאוותם והקדוש ברוך הוא פתח עליהם מעיינות מלמעלה ומלמטה, שנאמר: ביום ההוא נבקעו כל מעיינות תהום וארובות השמים נפתחו.

וכן אתה מוצא באנשי מגדל ובאנשי דור הפלגה, שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם, שנאמר: ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו השמימה וגו' הבה נרדה וגו ויפן ה' משם.

וכן את מוצא באנשי סדום, שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם, שנאמר: ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש. מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו.
ואומר: לא הדריכוהו בני שחץ ולא עדה עליו שחל.
ואומר: נתיב לא ידעו עיט ולא שופתו עין איה.
אמרו הסדומים: חסד אין אנו צריכין שיבא אצלנו, הרי מזון יוצא מאצלנו וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מאצלנו, בואו ונשכח תורת רגל מארצנו.
אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים?!
אתם אמרתם: נשכח תורת רגל מארצנו, אף אני אשכח אתכם מן העולם, שנאמר: פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו.
ואומר: ישליו אוהלים לשודים ובטוחות למרגיזי אל.

מי גרם להם?
לאשר הביא אלוה בידו.
וכן הוא אומר: ותגבהנה ותעשנה תועבה לפני כאשר ראית.
וכתיב: ואומר הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולכך: ויד עני ואביון לא החזיקה.
וכן הוא אומר: לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה. כגן ה' כארץ מצרים.

ואחר מה כתוב?
ותשקן את אביהן יין בלילה הוא

וכי מאין היה להם במערה?
אלא שזמן להם הקב"ה, כענין שנאמר: והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס.
אם כן זימן הקב"ה למכעיסיו, קל וחומר לעושי רצונו.

וכן אתה מוצא במצרים, שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם, שנאמר: ויקח שש מאות רכב בחור.
וכתיב: מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו'

וכן בסיסרא שבמה שנתגאה לפניו, בו נפרע ממנו, שנאמר: ויצעק סיסרא את כל רוכבו סיסרא תשע מאות וגו'.
וכתיב: מן שמים נלחמו הככבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא.

וכן אתה מוצא בשמשון, במה שנתגאה בו נפרע, שנאמר: ויאמר שמשון אל אביו וגו' אותה קח לי כי היא ישרה בעיני.
ואומר: ואביו ואמו לא ידעו כי מה' וגו'
וכתיב: ויאחזוהו פלשתים ויורידוהו עזתה.

ר' יהודה אומר:
תחילת קלקולו בעזה היה ולכך לא היה ענשו אלא בעזה.

וכמו כן בא באבשלום, במה שנתגאה בו נפרע ממנו, שנאמר: ובאבשלום לא היה איש יפה וגו'. ובגלחו את ראשו וגו'.

ר' יהודה אומר:
נזיר עולם היה והיה מגלח לשנים עשר חדש, שנאמר: ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום וגו.

ר' יוסי הגלילי אומר:
נזיר ימים היה והיה מגלח אחת לל' יום, שנאמר: מקץ ימים לימים וגו'.

ר' אומר:
כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים לגלח בכל ערב שבת.

מה היה בסופו?
ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד וגו'.

וכן בסנחריב, במה שנתגאה בו נפרע ממנו, שנאמר: ביד מלאכיך חרפת ה' וגו'
ואומר: אני קרתי ושתיתי מים וגו'.
ואומר: ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וה' אלף.
אמרו: הגדול שבהם היה ממונה על ק'פ'ה' אלף והקטון שבהם אין פחות משני אלפים, שנאמר: ואיך תשיב את פני פחת אחד מעבדי אדוני הקטנים וגו' וזה הדבר אשר דבר ה' אליו את מי חרפת וגו' וכתיב עוד היום בנוב לעמוד.

וכן בנבוכדנצר, במה שנתגאה בו נפרע ממנו. שנאמר: ואתה אמרת בלבבך.
ואומר: אעלה על במתי עב.

מהו אומר אחריו?
אך אל שאול תורד.

וכן בצור ובמלכה במה שנתגאה בו נפרע מהם, שנאמר: צור את אמרת אני כלילת יופי.

ובמלכה מהו אומר?
ותתן לבך וגו'.
וכתיב: על צור הנני אליך צור.
ובמלכה נאמר: מותי ערלים תמות.
הא למדת במה שנתגאו אומות העולם בו נפרע מהם, שנאמר: כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים.
וכי סוס א' הוא ורכבו א' הוא והלא כבר נאמר: ויקח שש מאות רכב בחור?!
אלא כשישראל עושין רצונו של מקום אויביהן אין עומדים לפניהם, אלא כסוס א' ורכבו.

כיוצא בו אתה אומר: כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב.
וכי סוס א' הוא ורכב א' הוא?
אלא כשישראל עושין רצונו של מקום וכו'/

סוס ורוכבו -
מגיד שהסוס קשור ברכבו ורכבו קשור בסוס, עולים במרום ויורדים לתהום ואין מפרדים זה מזה.
משל לאדם שזרק ב' כלים לאויר ונפרדים הן מיד זה מזה, אבל כאן יחד רמה ירה בים.

כתוב א' אומר: רמה בים
וכתוב אחד אומר: ירה בים
כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו?
רמה - שהיו עולין למרום.
ירה - שהיו יורדים לתהום.

דבר אחר:
וכן אתה מוצא, שאין הקב"ה עתיד להפרע מן המלכיות לעתיד לבוא, עד שיפרע משריהן תחלה, שנאמר: והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום וגו'.
ואומר: איך נפלת משמים הילל בן שחר.
ואם כן: נגדעת לארץ חולש על גוים.
ואומר: כי הנה רותה בשמנים חרבי
ואח"כ: והנה על אדום תרד.

סוס ורוכבו -
הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין.
ואומר לסוס: למה רצת אחרי בני?
והוא אומר: הסוס הריצני על כרחי, שנאמר: כי בא מצרים וגו'.
ואומר למצרי: למה רצת אחר בני?
והוא אומר. הסוס הריצני על כורחי, שנאמר: כי בא סוס פרעה.

מה עשה המקום?
מרכיב את האדם על הסוס ודן אותם יחד, שנאמר: סוס ורוכבו רמה בים.

שאל אנטונינוס את רבי הקדוש:
בשעה שאדם מת והגוף כלה הקב"ה מעמידו בדין?
אמר לו: עד שתשאלני על הגוף שהוא טמא, שאלני על הנשמה שהיא טהורה.
אמר לו: משל למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה וגו'.

איסי בן שמאי אומר:
נאמר כאן סוס סתום ונאמר להלן סוס מפורש, שנאמר: אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני ועל סוס העמים אכה בעורון.
ואומר: וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' וכו'.
ואומר: וכן תהיה המגפה הסוס והפרד והגמל והחמור.
מה מפרש מכה בחמישים מכות, אף סתום בחמישים מכות:


[טו, ב] עזי וזמרת יה -
אין עזי אלא תורה, שנאמר: ה' עז לעמו יתן.
ואומר: ועוז מלך משפט אהב.

דבר אחר:
אין עוזי אלא מלכות, שנאמר: ה' בעוזך ישמח מלך.
ואומר: ויתן עוז למלכו.

דבר אחר:
אין עזי אלא תקפי, שנאמר: ה' עוזי ומעוזי.
ואמר: ה' עוזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי.

דבר אחר:
עוזי -
עוזר וסומך אתה לכל באי העולם אבל לי יותר. עשאני אימרה ועשיתיו אימרה.
עשאני אימרה, דכתיב: וה' האמירך היום, אף אני עשיתיו, שנאמר: את ה' האמרת היום.
והרי כל אומות שבעולם אומרים שבחו של הקב"ה, אבל שלי נעים ונאה לפניו יותר משלהם, שנאמר: ואלה דברי דוד האחרונים נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב וגו'.
ישראל אומר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: אשריך ישראל מי כמוך.

ישראל אומר: מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו.

ישראל אומר: כי תפארת עוזמו אתה וגו'.
ורוח הקדש צווחת ואומרת: ישראל אשר בך אתפאר.

ויהי לי לישועה -
ישועה אתה לכל באי העולם, אבל לי ביותר.

דבר אחר:
ויהי לי לישועה -
היה לי לשעבר ויהיה לי לעתיד לבוא:

זה אלי ואנוהו -
ר' אליעזר אומר:
מנין אתה אומר ראתה שפחה על הים מה שלא יחזקאל וכל שאר הנביאים?
שנאמר: בהם וביד הנביאים אדמה.
וכתיב: נפתחו השמים ואראה מראות אלהים.

משל למלך בשר ודם שבא למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו, ומלאחריו הכל שואלין:
אי זהו המלך?
מפני שהוא בשר ודם כמותם, אבל כשנגלה הקב"ה על סוס לא שאל אחד מהם לשאול אי זהו המלך, אבל כשראוהו הכירוהו, ופתחו כלן ואמרו: זה אלי ואנוהו.

ר' ישמעאל אומר:
וכי אפשר להשוות קונו?
אלא אתנאה לפניו במצות:
אעשה לולב נאה,
סוכה נאה,
ציצית נאה,
תפלה נאה.

אבא שאול אומר:
נדמה לו, מה הוא רחום וחנון, אף אתה רחום וחנון.

ר' יוסי הגלילי אומר:
נווהו ושבחו להקב"ה בפני כל אומות העולם.

ר' יוסי בן דורמסקית אומר:
אעשה לפניו מקדש נאה ואין נאה אלא בית המקדש, שנאמר: ואת נוהו השמו.
ואומר: חזה ציון קרית מועדינו.
עינינו תראינה ירושלם נוה שאנן.

ר' עקיבא אומר:
אדבר בנבואתו שבחו של הקב"ה, מי שאמר והיה העולם, שהרי אומות העולם שואלין את ישראל: מה דודך מדוד שככה השבעתנו - שכך אתם מתים לעולם עליו.
וכך אתם נהרגין עליו, שנאמר: על כן עלמות אהבוך - אהבנוך עד מות.
וכתיב: כי עליך הורגנו כל היום - הרי אתם נאים, הרי אתם גיבורים, בואו והתערבו עמנו. וישראל אומרים להן:
מכירים אתם אותו?
נאמר לכם מקצת שבחו: דודי צח ואדום.
כיון ששומעים שכך שבחו, אומרים לישראל: נלכה עימהם, שנאמר: אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך.
וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו, אלא דודי לי ואני לו וגו' אני לדודי ודודי לי. הרועה בשושנים.

וחכמים אומרים:
אלונו עד שאבוא עמו לבית מקדשו.
משל למלך שהלך בנו למדינת הים ויצא אחריו ועמד עליו, הלך למדינת אחרת ויצא אחריו ועמד עליו.
כך ישראל, כשירדו למצרים שכינה עימהם, שנאמר: אנכי ארד עמך מצרימה. עלו שכינה עימהם.
ירדו לים שכינה עימהם, שנאמר: ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל.
יצאו למדבר שכינה עימהם, שנאמר: וה' הולך לפניהם יומם, עד שהביאוהו עמם לבית מקדשו.
וכן הוא אומר: כמעט עד שעברתי מהם וגו'.
אלי עמי ינהוג במדת הרחמים. ועם אבותי נהג במדת רחמים.

ומנין שאין לי אלא מדת רחמים?
שנאמר: אלי אלי למה עזבתני.
ואומר: אל נא רפא נא לה.
ואומר: אל ה' ויאר לנו.

אלהי אבי וארוממנהו -
אני מלכה בת מלכים,
אהובה בת אהובים,
קדושה בת קדושים,
טהורה בת טהורים.

משל לאדם שהלך לקדש אשה, פעמים בוש בה, פעמים בוש במשפחתה, פעמים בוש בקרובותיה אבל אני איני כן, אלא מלכה בת מלכים וכו'.

אלהי אבי וארוממנהו -
שמעון בן אלעזר אומר:
כשישראל עושין רצונו של מקום, אז מתגדל שמו בעולם, שנאמר: ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו'.
וכן אמרה רחב לשלוחי יהושע: כי שמענו את אשר הוביש ה'.
ואומר: ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל.
ובזמן שאינן עושין רצונו, כביכול שמו מתחלל בעולם, שנאמר: ויבא הגוים אשר באו ויחללו את שם קדשי
ואומר: וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים וגו'.

אלהי אבי וארוממנהו -
אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, לא על נסים שעשית עמי אומר לפניך שיר וזמרה, אלא על נסים שעשית עם אבותי ועמי, ואתה שאתה עושה עמי בכל דור ודור, אלהי אבי וארוממנהו.:


[טו,ג] ה' איש מלחמה ה' שמו -
ר' יהודה אומר:
הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה, מגיד שנגלה עליו בכל כלי זין.
נגלה עליהם כגבור חגור חרב, שנאמר: חגור חרבך על ירך גבור.
נגלה עליהם כפרש, שנאמר: וירכב על כרוב ויעף וגו'.
נראה עליהם בשרין ווכובע כגבור צדיק וישר, שנאמר: וילבש צדקה כשריין.
ונגלה עליהם בחנית, שנאמר: לנוגה ברק חניתך.
ואומר: והרק חנית וסנור וכו'
נגלה עליהם בקשת ובחצים, שנאמר: עריה תעיר קשתך.
ואומר: וישלח חצים.
נגלה עליהם בצנה ומגן, שנאמר: צנה וסוחרה אמתו וגו'
ואומר: נחזק מגן וצנה.
שומע אני (ולא) שהוא צריך לאחד מכל המדות האלו?!
תלמוד לומר: ה' איש מלחמה ה' שמו - בשמו הוא נלחם ואינו נלחם באחד מכל הכלים.

אם כן למה הוצרך לפרט כל אחד בפני עצמו?
אלא שאם נצרכו לישראל, עושה להם מלחמות.
ואוי לאומות מה הם שומעין באזניהם, שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בו.

ה' איש מלחמה -
למה נאמר?
לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה, שנאמר: ה' איש מלחמה.
נגלה בסיני כזקן מלא רחמים, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל.

וכשנגאלו מה הוא אומר?
וכעצם השמים לטהר.
ואומר: חזה הוית עד די כרסוון.
ואומר: נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי וגו', שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר: שתי רשויות הן, אלא ה' איש מלחמה ה' שמו -
הוא על הים,
הוא במצרים,
הוא לשעבר,
הוא לעתיד לבוא,
הוא בעולם הזה,
הוא לעולם הבא. שנאמר: ראו עתה כי אני אני הוא וגו'.
ואומר: מי פעל ועשה קורא הדורות מראש אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא.

יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין, אבל אין לו כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה,
אבל הקב"ה אינו כן, יש לו כח וגבורה ותכסיס ומלחמה, שנאמר: כי לה' המלחמה ונתן אותם בידינו.
וכתוב: לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה.

יש גבור מלחמה וכוחו עליו בן ארבעים שנה ואינו דומה לבן ששים, ולא בן ששים לבן שבעים. אבל כל שהוא הולך כחו מתמעט,
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אני ה' לא שניתי וגו'

יש גבור במדינה שמשקנאה וגבורה לובשתו, אפילו אביו ואפילו אמו ואפילו קרובו הכל מכה בחמה והולך לו,
אבל הקב"ה אינו כן, ה' איש מלחמה ה' שמו.

ה' איש מלחמה -
שהוא נלחם על המצריים.

ה' שמו -
שהוא מרחם על בריותיו. שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון וגו'.

יש גבור במדינה בשעה שהחצי יוצא מידו עוד לא יכול להחזירה אליו,
אבל הקב"ה אינו כן, כשאין ישראל עושין רצונו כביכול גזרה יוצאה מלפניו, שנאמר: ואם שנותי ברק חרבי וגו', עשו תשובה מיד הוא מחזירה, שנאמר: ותאחז במשפט ידי.
או שומע אני שהוא מחזירה ריקם?!
תלמוד לומר: אשיב נקם לצרי.

ועל מי מחזירה?
על אומות העולם, שנאמר: ולמשנאי אשלם.

מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות באות ושואלות צרכיהן מלפניו.
אומר להן: זעוף הוא למלחמה הוא יוצא, לכשינצח וישוב באים אתם ושאלין לצרכיהן מלפניו?!
אבל הקב"ה אינו כן, ה' איש מלחמה - שהוא נלחם במצרים.

ה' שמו-
שהוא שומע צעקת כל באי העולם, שנאמר: שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו.

מלך בשר ודם עומד במלחמה, אינו יכול לזון ולא לספק אכסניות לכל חיילותיו,
והקב"ה אינו כן אלא ה' איש מלחמה - שהוא נלחם במצרים.

ה' שמו -
שהוא זן ומפרנס לכל באי העולם, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים וגו' נותן לחם לכל בשר. נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו, ומספק אכסניות לכל באי העולם, שנאמר: אף ידי נטו שמים.

ה' איש מלחמה -
אפשר לומר כן, והלא כבר נאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה',
וכתוב: וקרא זה אל זה ואמר,
וכתיב: והנה ה' אלהי ישראל,
וכתיב: והנה כבוד ה' אלהי ישראל וגו'?!

ומה תלמוד לומר איש מלחמה?
מפני חבתכם ומפני קדושתכם אקדש שמי בכם, שנאמר: כי אל אנכי ולא איש. וגו'

ה' שמו -
בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מכל מדות אלו.
וכן דוד אומר: אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואיני בא אליך בשם ה' צבאות.
וכתיב: אלה ברכב ואלה בסוסים. ואנחנו בשם ה' אלהינו.
וכן אסא אומר: ויקרא אסא אל ה' אלהיו וגו'.

[טו, ד] מרכבות פרעה וחילו -
במדה שאדם מודד בה מודדין לו.
הם אמרו: מי ה' אשר אשמע בקולו.
ואף אתה באותה מדה מדדת להם, לכך נאמר: מרכבות פרעה.

כתוב אחר אומר: ירה
וכתוב אחד אומר: רמה.
כיצד יתקיימו שני פסוקים הללו?
ירה - שהן יורדין לתהום.
רמה - שהן עולין למרום.

דבר אחר:
מרכבות פרעה -
במדה שאדם מודד בה מודדין לו:
הן אמרו: כל הבן הילוד היאורה
אף אתה באותה מדה מדדת להם, שנאמר: מרכבות פרעה

הם אמרו: ויקח שש מאות רכב בחור.
אף אתה ומבחר שלישיו טובעו בים סוף.

הן שמו שלישים על כלו.
אף אתה תהומות יכסיומו.

הן מררו את חייהם בעבודה קשה בחומר,
ואף אתה עשית להם המים בטיט, והיו משתקעין בה. לכך נאמר: טובעו בים סוף ואין טובעו אלא בטיט, שנאמר: טבעתי ביון מצולה.
וכתיב: ויטבע ירמיהו בטיט. לכך נאמר: טובעו בים סוף.


[טו, ה-ו] תהומות יכסיומו -
וכי תהומות יש שם והלא עשונית היא, ומה תלמוד לומר יכסיומו?
אלא שעלה תהום התחתון ותהום העליון והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות, לכך נאמר: תהומות יכסיומו.

דבר אחר:
תהומות יכסיומו -
וכי תהומות יש שם, והלא עשונית ומה תלמוד לומר תהומות יכסיומ?
אלא שעלה תהום התחתון לתהום העליון וחפה עליהם הרקיע והקדיר עליהם הכוכבים. שנאמר: כל מאורי אור וגו'.

ולמה?
ונתתי חשך על ארצך.
וכתיב: כי כוכבי השמים ופסילהם לא יהלו אורם

ולמה?
חשך השמש וגו'
וכתיב: ובתחפנחס חשך היום וגו'.

מפני מה?
הוא ענן יכסנה.
וכתיב: ופקדתי על תבל רעה.

יונה ירד לתהום אחד. שנאמר: תהום יסובבני וגו'.
הם ירדו לשני תהומות, שנאמר: תהומות יכסיומו.

יונה ירד למצולה אחד.
והם ירדו לשתים. שנאמר: במצולות, ואין מצולות אלא מים עד ים. שנאמר: ותשליכני מצולה בלבב ימים.
וכתיב: ואת רודפיהם השלכת במצולות.

וכי מצולות יש שם, והלא עשונית היתה, מה תלמוד לומר ירדו במצולות?
מלמד שנפרס הים הגדול לתוהו והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורענויות, לכך נאמר: ירדו במצולות.

כמו אבן -
במדה שאדם מודד בה מודדין לו.
הן אמרו: וראיתן על האבנים
אף אתה עשית להם המים כאבנים והיו המים מכין על מקום האבנים. לכך נאמר: כמו אבן.

דבר אחר:
כמו אבן -
היא היתה מכה בינונית.
הרשעים שבהן היו מטורפין כקש,
הבינוניים כאבן.
הפקחים כעופרת.

דבר אחר:
כמו אבן -
על שהקשו לכם כאבן,. אבל אתה טובך וחסדך הרבים ורחמיך עלינו וימינך פשוטה לכל באי העולם. שנאמר: ימינך ה'.

[טו, ו] ימינך -
שני פעמים, כי ימינך זרועך ואור פניך.
וכתיב: בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב.

נאדרי בכח -
נאה אתה ואדיר בכח שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה ולא עשו תשובה.
ואומר: לא ידון רוחי באדם, ולא גמרת להם כלייה עד שהשלימו רשעם לפניך.ו

כן אתה מוצא באנשי המגדל, שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו. שנאמר: ויאמר ה' הן עם א' ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה וגו', ואין עתה אלא תשובה שנאמר: ועתה ישראל מה ה' אלהיך דורש וגו', ולא גמרת עליהם כלייה עד שהשלימו לפניך רשעם.

וכן את מוצא באנשי סדום שהארכת להם לעשות תשובה ולאו עשו שנאמר: ויאמר ה' צעקת סדום ועמורה כי רבה. ארדה נא ואראה.
ואומר: וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו'.
אם עשה תשובה - הרי מטר. ואם לאו - גפרית ואש.
נאמר כאן מטר, ונאמר להלן מטר. מה להלן מטר אף כאן מטר.

או מה כאן גפרית ואש אף להלן גפרית ואש?
תלמוד לומר: מאת ה' מן השמים. ולא גמרת עליהן עד שהשלימו רשען.
עשר מכות הבאת על המצרים, ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשען.

דבר אחר:
ימינך ה' נאדרי בכח -
כשישראל עושין רצונו של מקום - הן עושין שמאל ימין, שנאמר: ימינך ה' ימינך ה' שני פעמים.
וכשאין ישראל עושין רצונו - כביכול הן עושין ימין שמאל. שנאמר: השיב אחור ימינו.

כשישראל עושין רצונו - אין שינה לפניו, שנאמר: הנה לא ינום ולא יישן.
וכשאין עושין רצונו - כביכול שינה לפניו, שנאמר: ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן מיין.

וכשישראל עושין רצונו - אין חמה לפניו, שנאמר: חימה אין לי.
וכשאין עושין רצונו - חימה לפניו, שנאמר: וחרה אפי בכם וגו'.

כשישראל עושין רצונו - הוא נלחם להם, שנאמר: ה' ילחם לכם.
וכשאין עושין רצונו - הוא נלחם בם, שנאמר: ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם. ולא עוד, אלא שעושין רצון רחמן אכזרי, שנאמר: היה ה' כאויב וגו'

תרעץ אויב -
רעצת אויב אינו אומר, אלא תרעץ אויב לעתיד לבא, שנאמר: בזעם תנער ארץ באף תרוש גוים.

תרעץ אויב -
זה פרעה, שנאמר: אמר אויב וגו'.

דבר אחר:
זה עשו, שנאמר: יען אמר האויב עליהם האח וגו':


[טו, ז] וברוב גאונך תהרוס קמיך -
הרבית להתגאות נגד מי שקם נגדך.

ומי הם שקמו נגדך?
הם שקמו נגד בניך.

תהרוס קמיך -
תהרוס קמינו, אין כתוב כאן אלא תהרוס קמיך.
מגיד שכל מי שקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד הקב"ה.
וכן הוא אומר: אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד.

כי הנה אויביך יהמיון -
מפני מה על עמך יערימו סוד וגו'?
הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט

מפני מה תכלית שנאה שנאתים וגו'?
וכן הוא אומר: והנוגע בהם כנוגע בבבת עינו.

ר' יהודה אומר:
כבבת עיני כתיב, כביכול כלפי מעלה אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: ואמרתם הנה מתלאה והפכתם אותו אלא שכינה הכתוב.
כיוצא בו: למה שמתני למפגע לך. ואהיה עלי למשא. כינה הכתוב.
כיוצא בו: הלא אתה מלכי מקדשם ה' אלהי ולא נמות. כינה הכתוב.
כיוצא בו: ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו. כינה הכתוב.
כיוצא בו: וימירו את כבודם בתבנית שור. כינה הכתוב.
ואל אראה ברעתי כינה הכתוב.
והנם שולחים הזמורה אל אפם. כינה הכתוב.
בצאתו מרחם אמו, מרחם אמנו היה לו לומר, כינה הכתוב.
אף כאן אתה אומר: הנוגע בו כנוגע בבבת עינו

ר' יהודה אומר:
בבבת עין אינו אומר אלא בבבת עינו כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר, אלא שכינה הכתוב וכל מי שעוזר את ישראל, כאלו עוזר להקב"ה, שנאמר: אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור את יושביה כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים.
הרבת להתגאות כנגד מי שקם כנגדך, מי שקם כנגד בניך - הוא קם כנגדך.

ומה טיבן?
את כדרלעומר ותדעל מלך גוים וגו' ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם.
מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגליו מהו ירדפם יעבור שלום. וגו'
וכן הוא אומר: נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון וגו' עמך נדבות ביום חיליך וגו' נשבע ה' ולא ינחם.

מהו אומר?
ה' על ימינך וגו'.
הרבית להתגאות כנגד פרעה וחילו, שנאמר: ויקח שש מאות רכב בחורוגו.

מהו אומר?
מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו'

מהו אומר?
מן שמים נלחמו
סנחריב וכל אגפיו, שנאמר: ביד עבדיך וגו'

מהו אומר?
וישלח ה' מלאך ויך כל גבור חיל

נבוכדנצר וכל המונו, שנאמר: ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה
אמר נבוכדנצר: אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה, שנאמר: אעלה על במתי עב וגו'.
אמר הקב"ה: אתה רצית לפרוש עצמך מבני אדם ס[ו]ף בני אדם נפרשין ממך, שנאמר: לקצת ירחין תרי עשר וגו' ענה מלכא ואמר וגו עוד מלתא בפום מלכא וגו' בה שעתא מלתא ספת על נבוכד נצר כולא מטא על נבוכדנצר מלכא.

מה הוא אומר כולא מטא לקצת ירחין תרין עשר בלשצאר מלכא עבד לחם רב בלשטצאר אמר נטעם חמרא באדין הייתיו מאני דהבא וגו' אשתיו חמרא מה שעתא נפקת אצבעתא אדין מלכא זווהי שנין ועליו הוא אומר: הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר.
ואומר: שבעת קלון מכבוד בה בליליא קטיל בלשצאר.

הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבא, שנאמר: אלהים הרס שנימו בפימו.

מפני מה?
כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם.
יהרסם בעולם הזה ולא יבנם לעולם הבא.

שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך. לעתיד לבא שפוך עליהם זעמך וגו'
שפוך חמתך על הגוים.

מפני מה?
כי אכלו את יעקב.

אכלמו כקש אין כתיב כאן, אלא יאכלמו כקש אלו לעתיד לבא, שנאמר: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו'.
ואומר: ביום ההוא אשית את אלופי יהודה ואני ככיור אש וכעצים וכלפיד אש וגו' - כל העצים כשהן דולקין יש מהן ממש, אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש.

או שומע אני שהיה בהם ממש?
תלמוד לומר: יאכלמו כקש.
מה הקש כשהוא דולק אין בו ממש, כך המצריים כשהיו דולקין לא היה בהן ממש מפני פורענות.
וכן הוא אומר: יחדיו ישכבו בל יקומו דועכו כפשתה.
ללמדך שלא היתה מלכות יהודה משל מצרים אלא שנטלה שררה לשעה, בשביל כבודן של ישראל, וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושל אותם אלא בארזים. שנאמר: הנה אשור ארז בלבנון.
ואומר: והנה אנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו.
ואומר: אילנא די חזית וגו' וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלם אלא בקש, שנאמר: יאכלמו כקש.
וכשהוא מושל את המלכות איני מושלן אלא בכסף וזהב, שנאמר: צלמא ראשיה דידהב טב. וכשהוא מושל את המצרים, אינו מושלן אלא כעופרת, שנאמר: צללו כעופרת.
וכשהוא מושל את המלכות, אינו מושלן אלא בחיות, שנאמר: וד' חיון רברבן.
וכשהוא מושל את המצרים, אינו מושלן אלא בשועלים, שנאמר: אחזו לנו שועלים.

שאל אנטנונינוס את רבינו הקדוש:
אני מבקש לילך לאלכסנדריה שמא יעמוד מלך ינצחני?
אמר לו: איני יודע, מכל מקום כתוב לנו, שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מלך ולא שר, שנאמר: מן המלכות תהיה שפלה ולא תנשא עוד על כל הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים.

[טו, ח] וברוח אפך נערמו מים -
במידה שמדדו בה מדדת להם והיו המים נלחמים בהם בכל מי פורעניות, לכך נאמר: וברוח אפיך.

דבר אחר:
וברוח אפיך -
עשאן כמן ערימות.

נצבו כמו נד -
מה נד צרור אינו לא מוציא ולא מכניס, כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהם ולא מוציאין ולא מכניסין וישראל אוכלין ושותין ושמחים, יצאו להם מים מתוקין מתוך מלוחים, שנאמר: ויוצא נוזלים מסלע, ואין נוזלים אלא מים חיים, שנאמר: מעין גנים באר מים חיים.
ואומר: שתה מים מבוריך ונוזלים מתוך באריך.

דבר אחר:
כמו נד -
צרור עומד לא מוציא ולא מכניס, כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהם ולא מוציאין ואל מכניסין, מעולפים מריח הים, שנאמר: ירתיח כסיר מצולה וגו' וישראל נעשה להם מיני בשמים, שנאמר: ים ישים כמרקחה.
עורי צפון ובואי תימן, הפיחי גני יזלו בשמיו.

קפאו תהומות בלב ים וגו'-
עשאן כמין קופה בלב ים.
היאך לבו של אדם נתון משני חלקים ולמעלן, כך קפא עליהם הים משני חלקיו ולמעלה.

הים אין לו לב ונתן לו לב, האלה לא היה לה לב ונתן לה לב, שנאמר: עודנו חי בלב האלה.

השמים לא היה להם לב ונתן להם לב, שנאמר: וההר בוער באש עד לב השמים.
יבא הים שאין לו לב ונתן לו לב ויפרע מן המצרים שהיה להם לב ושעבדו את מצרים בכל מיני פורעניות, שנאמר: ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך.

תבא האלה שאין לה לב ונתן לה לב ותפרע מאבשלום, שהיה לו לב. וגנב שלש גנבות:
לב אביו,
ולב בית דין,
ולב ישראל, שנאמר, ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל.

יבואו השמים שאין להם לב ונתן להם לב. ויורידו המן כטל לישראל, שיש להם לב וקבלו התורה ועבדו השם בכל לבבם ובכל נפשם, שנאמר: ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' ולא שמים בלבד שמחו בגאולת ישראל, אלא ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים, שנאמר: רונו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה וכל עץ בו כי גאל ה' את יעקב וגו'.
ואומר: רונו שמים וגילי ארץ פצחו רנה כי נחם ה' עמו גאל ירושלם.



אמר אויב -
זה היה תחילת הפרשה.

ולמה נכתב כאן?
שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: בשנת מות המלך עזיהו וגו',
זה היה תחילת הפרשה.

ולמה נכתבה כאן?
לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: בן אדם עמוד על רגליך.

ויש אומרים:
בן אדם חוד חידה, זה היה תחילת הפרשה.

ולמה נכתב כאן?
לפי שאין מוקדם ומאוחר .

כיוצא בו: הלוך וקראת באזני ירושלם וגו'.
זה היה תחילת הפרשה.

ולמה נכתב כאן?
לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

כיוצא בו: גפן בוקק ישראל .
בוקק ישראל זה היה תחילת הפרשה.

ולמה נכתב כאן?
לפי שאין מוקדם ומאוחר.

כיוצא בו: אני קהלת הייתי מלך בירושלם.
זה היה תחילת הפרשה.

ולמה נכתב כאן?
לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

[טו, ט-י] אמר אויב -
וכי מאין ידעו ישראל מה חשב עליהם פרעה במצרים?
אלא רוח הקדש שרתה עליהם והיו יודעין מה פרעה חשב עליהם במצרים. וכשראה את פרעה אמר: דיינו לרדוף אחרי ישראל, אלא בשביל כסף וזהב שלקחו כדאי הוא, כיון שראו מקצת העם שאבדו ממונם מועט, אמרו: נרדפם!
כשראה פרעה, אמר: כולנו שוין בבזה, שנאמר: אחלק שלל.
ולא עוד, אלא שאני פותח אוצרות כסף וזהב ומחלק להם אבנים טובות ומרגליות.

אמר אויב -
ולא מה אמר, לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון.
נרדוף נשיג נחלק אין כתיב כאן, אלא ארדוף אשיג אחלק.

ארדוף אשיג -
מורדף אני להם, מותפש אני להם, מוחלק הוא להם שללו וממונו להם.

תמלאם אינו אומר אלא תמלאמו, ממלאים הם נפשם ממנו.
תורישם ידי אינו אומר אלא תורישמו, מוריש אני עושרי וכבודי להם.

לשעבר הייתם צוחים בהם והייתי תובע בידכם בנימוסי מלכות, אבל כאן תורישמו ידי.

ויש אומרים:
אתן חרבי אינו אומר אלא אריק חרבי.
אמר לבעול זכוריהם, כענין שנאמר: ונתתי חרבותם על יפי חכמתך. אינו אומר אלא והריקו חרבותם ולפי שגבה לבו השפילו הקב"ה ובזוהו כל האומות.

ג' כיתות עשו מצרים על הים:
אחת אומרת: ניטול ממונם ולא נהרגם.
ואחת אומרת: נהרגם ולא ניטול ממונם.
ואחת אומרת: נהרגם וניטול ממונם.

זו שאומרת:ביטול ממונם ולא נהרגם - אחלק שלל.
זו שאומרת: נהרגם ולא ניטול ממונם - תמלאמו נפשי.
זו שאומרת: נהרגם ולא ניטול ממונם - תמלאמו נפשי.
זו שאומרת: נהרגם וניטול ממונם - תורישמו ידי.

חמשה דברים היה פרעה מנאץ בתוך ארץ מצרים.
אמר אויב -
ארדוף, אשיג,
אחלק שלל,
תמלאמו נפשי.
אריק חרבי,
תורישמו ידי.

וכנגדן שלח חמשה דברים.
השיבתו רוח הקדש ואמר:
נשפת ברוחך כסמו ים
צללו כעופרת במים אדירים
ימינך ה' תרעץ אויב
וברוב גאונך תהרוס קמיך.
תשלח חרונך יאכלמו כקש.

[טו, יב] נטית ימינך -
משל לליסטים שהיה עומד ומנאץ אחר פלטרין של מלך.
אמר: אם אמצא בן המלך אני תופשו והורגו וצולבו וממיתו מיתה חמורה.
כך פרעה עמד ונאץ בארץ מצרים: ארדוף אשיג אחלק שלל.
ורוח הקדש מלעגת עליו, ואומר: נשפת ברוחך כסמו ים.
ואומר: נטית ימינך.
וכן הוא אומר: למה רגשו גויים.
ואומר: יושב בשמים ישחק.
ואומר: הנה יביעו בפיהם אחריו וגו'.

אחריו מה כתיב?
ואתה ה' תשחק וגו'.
ואומר: והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל.
ואומר: ורעשו מפניו דגי הים. הא כל אותן האלפים והרבבות, צללו כעופרת. במי ים אידירם.

דבר אחר:
במים אדירים -
ארבעה דברים נקראו אדירים ואלו הן:
הקב"ה, שנאמר: אדיר במרום ה.
וישראל, שנאמר: אדירי כל חפצי בם.
ומצרים, שנאמר: אתה ובנות גויים והמה אדירים, שנקראו אדירים.
מים, שנאמר: צללו כעופרת במים אדירים:


[טו, יא] מי כמוכה באלים ה' -
כיון שראו ישראל שאבד פרעה וחילו בים סוף ובטלה מלכות של מצרים ונעשו שפטים בעבודה זרה, פתחו פיהם ואמרו כולם: מי כמוך באלים.
ולא ישראל בלבד אמרו שירה, אלא אף האומות, כששמעו שאבד פרעה ומצרים בים ובטלה מלכותם ונעשו שפטים בעבודה זרה שלהן, כפרו כולן בעבודה זרה שלחו ופתחו פיהם כולן והודו למרום ואמרו: מי כמוך באלים וגו'.

וכן את מוצא בעבודה זרה שעתידין אומות העולם לכפור בם, שנאמר: עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה וגו' היעשה לו אדם אלהים וגו',
ביום ההוא ישליך האדם ואמר לבא בנקרת הצורים וגו'

ואחריו מה כתיב?
והאלילים כליל יחליף.

דבר אחר:
מי כמוך באלים ה' -
מי כמוך - באלמים.

ומי כמוך -
בנסים וגבורות שעשית לנו על הים, שנאמר: נוראות על ים בים סוף, שנאמר: ויגער בים סוף ויחרב.
מי כמוכה -
באלמים, שומע עלבון בניך ושותק, שנאמר: החשתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשום ואשאף יחד - לשעבר אחריש אתאפק, מכאן ואילך אפעה.
אחריש הרים וגבעות וכל עשבים אוביש והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם ומעקשים למישור.

דבר אחר:
מי כמוך באלים -
מי כמוך -
כאלו שמשמשין לפניך במרום שנאמר: מי בשחק יערוך.
ואומר: אל נערץ בסוד קדושים רבה וגו'. ה' אלהי ישראל צבאות מי כמוך חסין יה.

מי כמוך -
כאלו שקורים עצמם אלוהות.
פרעה קרא עצמו אלוה שנאמר: יען אמר יאור לי ואני עשיתיני.
וכן סנחריב, שנאמר: מי בכל אלהי הארצות.
וכן נבוכדנצר, שנאמר: אעלה על במתי עב וגו'.
וכן נגיד צור, שנאמר: אמור לנגיד צור. כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך וגו'.

מי כמוך -
כאלו שאחרים קורין אותם אלוהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר: פה להם ולא ידברו.
אבל הקב"ה אומר שני דברים:
הדיבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לעשות כן, שנאמר: אחת דבר אלהים שתים זו שמענו וגו' הלא כה דברי כאש נאם ה'.
וכתיב: והנה מפיו יצא.

מי כמוכה נאדר בקדש -
נאה אתה ואדיר בקדש, לא כמדת בשר ודם מדתך.
מדת בשר ודם אינו יכול לשמוע בפני דברים כאחת,
אבל הקב"ה אמר עשרת הדברות, אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לעשות כן, שנאמר: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר.

מדת בשר ודם אינו יכול לשמוע משני בני אדם כשהן צועקין,
אבל הקב"ה אפילו לכל באי העולם באין וצועקין לפניו הוא שומע צעקתם, שנאמר: שומע תפלה עדיך.

נורא תהלות -
לא מעכשיו אלא מעולם נורא תהלות.

דבר אחר:
נורא תהלות -
מדת בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מהקרובים,
אבל הקב"ה אינו כן, אלא מוראו על קרוביו יותר מרחוקיו, שנאמר: בקרובי אקדש.
ואומר: סביבו נשערה מחר.
ואומר: ונורא על כל סביביו.
ואומר: ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה ואמונת סביבותיך.

מדת בשר ודם כשהוא עושה פלא, פועל אצל בעל הבית, חורש עמו וזורע עמו ומנכש עמו מעדר עמו, מטבע אחד נותן לו והולך,
אבל הקב"ה אינו כן, אדם תאב לבנים נותן לו, שנאמר: הנה נחלת ה' בנים
תאב לחכמה ונותן לו, שנאמר: כי ה' יתן חכמה.
תאב לנכסים נותן לו, שנאמר: העושר והכבוד מלפניך.

מדת בשר ודם, כשהוא בונה, בונה התחתון ואחר כך העליון,
אבל הקב"ה בונה העליון בונה התחתון, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואחר כך את הארץ.

מדת בשר ודם כשהוא מקרה, מקרה בעצים ובעפר ובמים.
והקב"ה מקרה עולמו במים, שנאמר: המקרה במים עליותיו וגו'

מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה במים,
אבל הקב"ה צר צורה במים, הלא כחלב תתיכני.

מדת בשר ודם אינו יכול לצור צורה בעפר,
והקב"ה צר צורה בעפר, שנאמר: אשר עשיתי בסתר רוקחתי.

מדת בשר ודם כשהוא בא לצור צורה, מתחיל בראשה או באחד מאיבריה ואח"כ גומרה,
אבל הקב"ה צר כולה כאחת, שנאמר: כי יוצר הכל הוא.
ואומר: אין צור כאלהינו - אין צייר כאלהינו.

מדת בשר ודם, הולך אצל עושה צלמים, ואומר לו: עשה לי צורתו של אבא.
והוא אומר לו: יבא אביך ויעמוד לפני, או הבא לי אוקנין שלו ואעשה צורתו,
אבל הקב"ה אינו כן, נותן לאדם זה מטפה של מים ודומה לצורת אביו.

עושה פלא -
עשה פלא אין כתיב אלא עושה פלא לעתיד לבא. שנאמר: לכן הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה ישראל ממצרים וגו'

דבר אחר:
עושה פלא -
עשה עמנו פלא ועושה עמנו בכל דור ודור, שנאמר: אודך על כי נוראות נפלאתי.
ואומר: רבות עשית אתה ה'.

דבר אחר:
עושה פלא -
עם אבות ועתיד לעשות עם בנים, שנאמר: כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות - אראנו מה שלא הראתי אל אבות, שהרי נסים וגבורות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר הם, ממה שעשיתי לאבות.
וכן הוא אומר: לעושה נפלאות וגו'.
ואומר: ברוך ה' אלהי ישראל וגו':


[טו, יב] נטית ימינך תבלעמו ארץ -
מגיד שכל הנפשות ביד הקב"ה, שנאמר: אשר בידו נפש כל.
אומר: בידך אפקיד רוחי.

באי זו זכות נתנה להם קבורה?
הזכות שאמר: ה' הצדיק.
אמר הקב"ה: אם צדקתם עלי את הדין, אני לא אקפח לכם שכרכם ואתן לכם מקום קבורה, שנאמר: נטית ימינך תבלעמו ארץ.

דבר אחר:
נטית ימינך -
מגיד שהים זורקן ליבשה. והיבשה זורקן לים.
אמרה יבשה: ומה בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל שהוא יחידי, נאמר לי: ארור אתה וגו' עתה איך אוכל לקבל דמן של אכלוסין הללו, עד שנשבע לה הקב"ה שאיני מעמידך בדין, שנאמר: נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה, שנאמר: נשבע ה' בימינו.

דבר אחר:
נטית ימינך -
כשהקב"ה נוטה ידו, רשעים כלם מן העולם, שנאמר: ויט ידו על צפון ויאבד את אשור וגו' ואומר: הנני נוטה את ידי על פלשתים וגו'.
ואומר: נטיתי ידי על יהודה.
ואומר: ונטיתי ידי על אדום.

משל למה הדבר דומה?
לביצים הנתונות ביד אדם יטה ידו מעט כולן נופלות ומשתברות. שנאמר: וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור וגו':

נחית בחסדך -
חסד שעשית לנו שלא היה בידינו מעשים, שנאמר: חסדי ה' אזכיר וגו' חסד ה' עולם אשירה וגו'. והעולם מתחילתו לא נבנה אלא בחסד, שנאמר: אמרתי עולם חסד יבנה. וגו'

עם זו גאלת -
לפי שכל העולם שלך. ו/אין לך עם אלא ישראל. שנאמר: עם זו יצרתי לי וגו'
וכן הוא אומר: ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ששים המה מלכות אלו ששים רבא. ושמונים פילגשים, אלו מבן כ' שנה ולמעלה.

ועלמות אין מספר - אלו הקטנים, שאין להם מנין, אע"פ כן אחת היא יונתי תמתי - זה משה שנשקל כנגד הכל.

וכבר היה ר' יושב ודורש:
שילדה אשה ס' רבוא.
נענה תלמיד שלפניו ואמר לו: רבי, מי גדול העולם?
אמר לו: הצדיק.

למה?
כשילדה יוכבד את משה היה שקול כנגד כל העולם כלו.

וכי היכן מצינו שהיה משה שקול כנגד הכל?
שנאמר: כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל.
ואומר: אז ישיר משה ובני ישראל
ואומר: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.

[טו, יג] נהלת בעזך -
בזכות התורה שהם עתידין לקבל, ואין עוזך אלא תורה, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
ואומר: ועוז מלך משפט אהב.

דבר אחר:
נהלת בעזך -
בזכות מלכות בית דוד שהן עתידין לקבל את המלכות, ואין עזך אלא מלכות, שנאמר: ה' בעזך ישמח מלך וגו'.
ואומר: ויתן עוז למלכו.

אל נוה קדשך -
בזכות בית המקדש שהן עתידין ליבנות, ואין נוה אלא מקדש, שנאמר: ואת נוהו השמו.
ואומר: חזה ציון קרית מועדינו.

[טו, יד] שמעו עמים ירגזון -
כיון ששמעו האומות שאבד פרעה וחילו בים, ומלכות המצרים בטלה, ונעשו שפטים בעבודה זרה שלהן, התחילו מרגזין, לכך נאמר: שמעו עמים ירגזון .

דבר אחר:
שמעו עמים ירגזון -
כדי שישמעו האומות שהקב"ה מגביה קרנן של ישראל ומכניסן לארץ, התחילו מתרגזין ,לכך נאמר: שמעו עמים ירגזון.
אמר הקב"ה: שוטים שבעולם, כמה מלכים מלכו לפני ולא כעסו ישראל, שנאמר: ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום.
וכמה שלטונות שלטו מכם ולא כעסו ישראל, שנאמר אלוף לוטן אלוף שובל, ועכשו אתם כועסים, אף אני אתן לכם כעס שאין בו רצון, שנאמר: ה' מלך ירגזו עמים.

חיל אחז יושבי פלשת -
כיון ששמעו האומות ויושבי פלשת שישראל נכנסין לארץ, אמרו: הם באים לעורר עדותן של בני אפרים, שנאמר: בני אפרים שותלח ובכר בנו וגו'.
ואומר: בני אפרים נושקי רומי קשת.

מפני מה?
על שלא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת ועל שעברו על הקץ ועל השבועה.

דבר אחר:
אמרו: אין להם דרך בכל מקום אלא עלינו, ועכשיו הם באים ובוזזים את נכסינו ומחריבים ארצנו.

[טו, טו] נבהלו -
אם תאמר שהם באים לירש את ארצנו, והלא כבר נאמר: אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו ואומר: אל תתגר בם מלחמה.

הא מה תלמוד לומר אלופי אדום?
מפני אנינות.
אמרו: עכשו הם באים לעורר מריבה ששטם אבינו לאביהם, שנאמר: וישטום עשו את יעקב.

אילי מואב -
אם תאמר שהם באים לירש את ארצינו, והלא כבר נאמר: אל תצר את מואב וגו'.
ואומר: וקרבת מול בני עמון.

הא מה תלמוד לומר אילי מואב?
מפני אנינות, הם באים עכשיו לעורר מריבה שבין אבינו לאביהם שנאמר: ויהי ריב וגו'.

נמוגו כל יושבי כנען -
כיון ששמעו יושבי כנען שאמר הקב"ה למשה, רק מערי העמים וגו' כי אם החרם תחרימם אמרו אלו: ואילו לא היו מתירים אלא מממונם ומנכסיהם, אבל עלינו אינן באין אלא לכלותינו ולירש את ארצנו, התחילו להמס, שנאמר: נמוגו, ואין נמיגה אלא נמיסה, שנאמר: ונמס כל לב.
ואומר: נמוגים ארץ וכל יושביה.
ואומר: למען למוג לב.

[טו, טז] תפול עליהם אימתה -
אימתה - על רחוקים.
ופחד - על קרובים, כענין שנאמר: ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן כי ה' אלהיכם הוא האלהים.
וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע: כי שמענו את אשר הוביש וגו'.

בגדול זרועך -
כיון שיצאו ישראל מן הים, כנס עמלק את כל אומות העולם ובא ונלחם עם ישראל ונתפלל משה, באותה שעה ודממו כלן כאבן, לכך נאמר: בגדול זרועך ידמו כאבן.

דבר אחר:
ידמו כאבן -
כיון שנכנסו מרגלים לארץ, כל מי שהיה אומר: אלו מרגלי ישראל, היה דומם כאבן.

דבר אחר:
בגדול זרועך -
כיון שעברו ישראל את הירדן נתקבצו כל מלכי כנען ובאו ונלחמו עם ישראל, שנאמר: ויהי כשמוע יבין מלך חצור וגו' ואלה המלכים אשר מצפון וגו' יצאו הם וכל מחניהם וגו' ויועדו כל המלכים האלה ויתקבצו כל המלכים יחדו.
באותה שעה התפלל יהושע ודממו כלן כאבן, לכך נאמר: ידמו כאבן.

עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית -
לפי שכל העולם שלך ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר: עם זו יצרתי לי.
ארבעה נקראו קנין:
ישראל נקראו קנין, שנאמר: עם זו קנית.
שמים וארץ נקראו קנין, שנאמר: קונה שמים וארץ.
בית המקדש נקרא קנין שנאמר: הר זה קנתה ימינו.
התורה נקראת קנין, שנאמר: ה' קנני ראשית דרכו.

יבואו ישראל שנקראו קנין, לארץ שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שהוא קנין, בזכותה של תורה שנקראת קנין, לכך נאמר: עם זו קנית.


[טו, יז] תביאמו ותטעמו -
נתנבאו אבות ולא ידעו מה.
תביאנו ותטענו אין כתיב כאן, אלא תביאמו ותטעמו.
אמרו: הבנים נכנסין ולא האבות, והרי אמר: אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדידותיך - גדיותיך וגו' גדיים נכנסין ולא תיישים.

דבר אחר:
תביאמו ותטעמו -
ככרם זו שהיא נטועה שורות, שנאמר: מפאת קדמה עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד נפתלי אחד.

תביאמו ותטעמו -
נטיעה שאין בה נתיצה, שנאמר: ונטעתים ולא אתוש ובניתים ולא אהרוס ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד.

בהר נחלתך -
בהר שהבטחתנו בו, שנאמר: בהר קדשי בהר מרום ישראל.

ארבעה נקראו נחלה:
בית המקדש נקרא נחלה, שנאמר: בהר נחלתך.
ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר: בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה.
וכן התורה נקראת נחלה, שנאמר: וממתנה נחליאל.
וכן ישראל קרויין נחלה, שנאמר: עמי ונחלתי ישראל.
אמר הקב"ה: יבא ישראל שנקראו נחלה, ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה, בזכות התורה שנקראת נחלה, לכך נאמר: בהר נחלתך

מכון לשבתך -
זה אחד מן הדברים שהוא כנגד של מעלה.
שכסא של מטה הוא מכוון כנגד כסא של מעלה, והכי אמר: ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו ואומר: בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים.

פעלת ה' -
חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם, שכשברא הקב"ה את העולם לא בראו אלא במאמר, שנאמר: בדבר ה' שמים נעשו.
כשבא לבית המקדש, כביכול פעולה לפניו, שנאמר: פעלת ה'.
אוי להם לאומות העולם, מה הן שומעין באזניהם, שהרי בית המקדש שקרוי פעולה לפניו, עמדו והחריבוהו והם אמרו: ערו ערו עד היסוד בה כעניין מה שנאמר: ה' ממרום ישאג.

מקדש ה' כוננו ידיך -
חביב בית המקדש לפני הקב"ה, שכשברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא בידו אחת, שנאמר: אף ידי יסדה ארץ וכשבא לבנות בית המקדש, כביכול בשתי ידיו, שנאמר: מקדש ה' כוננו ידיך.

אימתי תבנהו בשתי ידיך?
משל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך, בזזו נכסיו והרגו פמליא של מלך והחריבו פלטרין של מלך, לאחר זמן ישב מלך עימהם בדין, תפש מהם, הרג מהם צלב מהן וישב בפלטרין שלו ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם, לכך נאמר: מקדש ה' כוננו ידיך.

[טו, יח]ה' ימלוך לעולם ועד -
ר' יוסי הגלילי אומר:
אילו אמרו ישראל על הים, ה' מלך לעולם ועד, לא היה אומה ולשון שולטת בהן לעולם, אלא אמרו: ה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא על עמך צאן מרעיתיך זרע אברהם אוהבך בני יחידך ייצחק עדת יעקב בנך בכורך גפן שהסעתה ממצרים וכנה אשר נטעה ימיניך.

ה' ימלוך לעולם ועד -
מפני מה?
כי בא סוס פרעה וגו'.

[טו, כ] ותקח מרים הנביאה -
וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים?
אלא שאמרה לאביה: סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים, מיד וילך איש מבית לוי ויקח וגו' ותהר ותלד בן וגו' ולא יכלה עוד הצפינו.
נזף בה אביה, אמר לה: בתי היכן נבואתיך?
ועודה מחזקת בנבואתה, שנאמר: ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו - ואין יציבה אלא נבואה, שנאמר: ראיתי את ה' נצב על המזבח.
ואומר: ויבא ה' ויתיצב.
ואומר: קרא את יהושע והתיצבו וגו' מרחוק - אין מרחוק בכל מקום אלא רוח הקדש, שנאמר: מרחק ה' נראה לי לדעה - אין דעה אלא רוח הקדש, שנאמר: כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו'.
מה יעשה לו - אין עשייה אלא רוח הקדש, שנאמר: כי לא יעשה ה' אלהים דבר.

אחות אהרן ולא אחות משה?!
ומה תלמוד לומר אחות אהרן?
אלא לפי שנתן נפשו אהרן על אחותו, נקראת על שמו.

כיוצא בו: שמעון ולוי אחי דינה.
והלא אחות כל השבטים היתה?!

מה תלמוד לומר אחי דינה?
לפי שנתנו נפשם עליה נקראת אחותם על שמם.

וכן: כזבי בת נשיא מדין אחותם.
וכי אחותם היא והלא ראש אמות בית אב היתה, שנאמר: ולכהן מדין שבע בנות.

ומה תלמוד לומר אחותם?
אלא על שנתנה נפשה על אומתה נקראת על שמה.

את התוף בידה -
וכי מנין היו לה תופים ומחולות במדבר?
אלא הצדיקים היו מובטחים ויודעים שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות, עת שיוצאין ממצרים התקינו להם תופים ומחולות.

[טו, כא] ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים -
מגיד הכתוב, כשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר: שירו לה' וגו'. חסלת שירתא לאלהא תושבחתא:


[טו, כב] ויסע משה -
אמר יהושע: זו נסיעה לא נסעו אלא על פי משה, ושאר כל המסעות כולן נסעו על פי הגבורה, שנאמר: על פי ה' יחנו בני ישראל ועל פי ה' יסעו אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה, שנאמר: ויסע משה את בני ישראל.

ר' אליעזר אומר:
על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות שלא נסעו אלא מפי הגבורה וכאן לא נסעו אלא על פי הגבורה.

ומה תלמוד לומר ויסע משה את ישראל?
להודיע שבחן של ישראל, שכיון שאמר להם משה: קומו סעו, לא אמרו היאך אנו יוצאין במדבר ואין לנו מחיה בדרך, אלא האמינו והלכו אחר משה, ועליהם מפורש בקבלה: הלוך וקראת באזני ירושלם וגו'.

וכן מצינו שחזר מסען לאחוריהם שלש מסעות, שנאמר: ויסעו מפי החירות ויסעו ממרה ויבואו אילימה ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף.
וכן מצינו שחזרו לכבודו של אהרן לקבורתו ח' מסעות: ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן וגו' שם מת אהרן וכי במוסרה מת והלא לא מת אלא בהר ההר, שנאמר: ויעל אהרן הכהן וגו'

ומה תלמוד לומר שם מת אהרן ויקבר שם?
אלא מלמד שחזרו לאחריהם לכבודו של אהרן לקבורתו ח' מסעות, שנאמר: ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן ויחנו בחור הגדגד ויסעו מחור הגדגד ויחנו ביטבתה ויסעו מיטבתה ויחנו בעברונה ויסעו מעברונה ויחנו בעציון גבר ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צין היא קדש ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר.

ר' אליעזר אומר:
על פי הגבורה נסעו, שכן מצינו בשנים ושלשה מקומות.

ומה תלמוד לומר ויסע משה את ישראל?
שהסיען בעל כרחן במקל, שכיון שראו בפגרי האנשים שהעבידום בפרך ובעבודה קשה כולן פגרים מתים מוטלין על שפת הים, אמרו: כמדומה לנו שלא נשתייר אדם במצרים, נתנה ראש ונשובה מצרימה ונעשה לנו עבודה זרה ותרד בראשנו ונחזור למצרים.

יכול שאמרו ולא עשו?
הרי הוא אומר: וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך אשר עשית עימהם ויקשו ויתנו ראש לשוב לעבודתם, ואתה אלוה הסליחות חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ולא עזבתם ואומר ואף כי עשו להם עגל מסכה וגו'.

ר' יהודה בן אלעאי אומר:
עבודה זרה עברה עם משה בים והסיעה משה באותה שעה, שנאמר: ויסע משה את ישראל מים סוף - מדבר שהיה עם ישראל בים סוף.

ואיזו זו?
זו עבודה זרה, לכך נאמר: ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור - הוא מדבר כזב.
אמרו על מדבר כזב, שהיה ט' מאות פרסה על תשע מאות פרסה כלו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר: המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו'.
וכתיב: משא מדבר ים.
וכתיב: משא בהמות נגב ובארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה שרף מעופף וגו' - אין אפעה אלא עכס.
אמרו: שעכס זה רואה כל עוף שהוא פורח באויר, וכשהוא רואה העוף ומתחבר אל צלו, איבריו נושרין ואעפ"כ לא אמרו: איה ה' המעלה אותנו.

מהו צלמות?
צל ועמו מות.

אמר ר' עקיבא: דבר הסיח לי רבינו הקדוש:
אדם אחד היה בארץ ישראל והיו קורין אותו מרוטה, שפעם אחת עלה להר ללקוט עצים וראה הנחש ישן והנחש לא ראהו, מיד סר שער ראשו ולא היה בו שער עד יום מות,ו והיו קורין אותו מרוטה.

וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים -
ר' יהושע אומר:
כשמועו.

ר' אלעזר אומר:
והלא המים תחת רגלי ישראל היו, והארץ היתה צפה על המים, שנאמר: לרוקע הארץ על המים.

הא מה תלמוד לומר ולא מצאו מים?
שאף בכליהם לא מצאו מים, כעניין שנאמר: ואדיריהם שלחו צעיריהם למים וגו'.

ולא מצאו מים -
שבו כליהם ריקם.ד
ורשי רשומות אמרו: לא מצאו דברי תורה שנמשלו למים.

ומנין שנמשלו למים?
שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, לפי שפרשו מדברי תורה שלשת ימים, לכך מרדו ולכך התקינו להם הנביאים והזקנים שיהיו קורין בתורה:
בשבת,
בשני,
ובחמישי.

הא כיצד?
קורין בשבת ומפסיקים באחד בשבת,
וקורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי,
וקורי בחמישי ומפסיקי בערב שבת.

[טו, כג] ויבאו מרתה -
ר' יהושע אומר:
לשלשה מקומות באו ישראל באותה שעה, שנאמר: ויבואו מרתה.

ר' אליעזר המודעי אומר:
לא באו אלא למקום אחד.

[טו, כד] וילונו העם על משה ועל אהרן -
ר' יהושע אומר:
היה להם להמלך בגדול שבהם תחלה, לומר: מה נשתה?
אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה.

ר' אליעזר המודעי אומר:
למודין היו ישראל בדברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אמרו, אלא על הגבורה, לכך נאמר: מה נשתה:

[טו, כה] ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ -
מכאן שהצדיקים אין קשין לקבל לפי דרכך, את למד שתפלת צדיקים קצרה.

מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני רבו וקצר בברכותיו.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראית פלוני שקצר ברכותיו והיו מלעיגין עליו: תלמיד חכם הוא זה?! אמר להם: לא קצר זה יותר ממשה, שנאמר: אל נא רפא נא לה.

שוב מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר' אלעזר והיה מאריך ברכותיו.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראית זה שהאריך ברכותיו והיו אומרין עליו: מארכן הוא זה!
אמר להם: לא האריך זה יותר ממשה, שנאמר: ואתנפל לפני ה' כראשונה וגו', שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך.

ויורהו ה' עץ -
ר' יהושע אומר:
זה עץ של ערבה.

ר' אליעזר המודעי אומר:
זה עץ של זית, שאין לך עץ מר יותר מעץ זית.

ר' יהושע בן קרחא אומר:
זה עץ הרדופני.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
דבר מן התורה הראהו, שנאמר: ויורהו ה' עץ.
ויראהו ה' עץ אינו אומר, אלא ויורהו כענין שנאמר: ויורני ויאמר לי וגו'.

ר' נתן אומר:
זה עץ קתרוס.

ויש אומרין:
עקר תאנה ועקר רמון.

דורשי רשומות אמרו:
דברי תורה שנמשלו לעץ, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה וגו'.

ר' שמעון בן גמליאל אומר:
בא וראה כמה מפורשין דרכי הקב"ה מדרכי בשר ודם.
בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל הקב"ה מרפא את המר במר.

הא כיצד?
נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל, כדי לעשות לו נס.
כיוצא בו אתה אומר: ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וגו'.
והלא בשר חי כשאתה נותן עליו דבלת תאנים מיד נסרח.

הא כיצד?
נתן דבר המתחבל לתוך דבר המתחבל, כדי לעשות בו נס.
כיוצא בו: ויצא אל מוצא המים וגו'.

מהו רפואתו?
והלא המים יפין שתתן בהם מלח מיד הם נסרחין.

הא כיצד?
נותן דבר המחבל לתוך דבר שמתחבל, כדי לעשות בו נס.

וישלך אל המים -
אחרים אומרים:
היו ישראל מתחננים ומתפללין לפני אביהם שבשמים והיו אומר כבן שמתגדר לפני רבו, כך היו ישראל מתחננין ומתגדרים לפני אביהן שבשמים, ואומרים לפניו: ריבונו של עולם, חטאנו לפניך על הים, שנתרעמנו לפניך על הים.

וימתקו המים -
ר' יהושע אומר:
מרים היו לפי שעה ונמתקו.

ר' אליעזר המודעי אומר:
מרים היו מתחילתם, שנאמר: המים המים שני פעמים.

שם שם לו חק ומשפט -
חק - זה השבת.
ומשפט - זה כיבוד אב ואם, דברי ר' יהושע

ר' אלעזר המודעי אומר:
חק - אלו עריות, שנאמר: לבלתי עשות מחוקות התועבות.
ומשפט אלו דיני אונסין ודיני קנסות ודיני חבלות:

ושם נסהו -
שם נשא לו גדולה, דברי ר' יהושע, שנאמר: נשא אויל מרודך וגו'.
ואומר: נשא את ראש בני גרשון.

א"ל ר' אלעזר המודעי:
והלא גדולה אינה תלויה אל בשין וכאן לא כתיב אלא בסמך?!

הא מה תלמוד לומר ושם נסהו?
ושם נסה המקום את ישראל.

[טו, כו] ויאמר אם שמוע תשמע -
מכאן אמרו:
שמע אדם מצוה אחת משמיעין לו מצות הרבה, שנאמר: אם שמע תשמע.
שכח אדם מצוה אחת משכחין לו מצות הרבה, שנאמר: אם שכח תשכח לקול ה' אלהיך - אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות.

והישר בעיניו תעשה -
אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם.

והאזנת למצותיו -
אלו גזרות.

ושמרת כל חקיו -
אלו הלכות.

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך -
הא אם אשים, כי אני ה' רפאך דברי ר' יהושוע.

ר' אליעזר המודעי אומר:
שמוע -
יכול רשות?
תלמוד לומר: תשמע - חובה ולא רשות.
תשמע - זה הכלל שהתורה כלולה בו.

לקול ה' אלהיך -
מלמד שכל מי ששומע מפי הגבורה מעלין עליו, כאלו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים.

והישר בעיניו תעשה -
זה משא ומתן, מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימינו ומעלין עליו, כאלו קיים את כל התורה כולה.

והאזנת למצותיו -
אלו הלכות.

ושמרת כל חוקיו -
אלו עריות.

כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' -
ומה תלמוד לומר כי אני ה' רופאך?
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם לישראל, דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם, חיים הם לכם, שנאמר: כי חיים הם למוצאיהם.
ואומר: רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך.

ר' יצחק אומר:
הא אין בהם מחלה.

מפני מה הם צריכין רפואה?
אלא כל המחלה בעולם הזה ואם אשים, כי אני ה' רפאך - בעולם הבא.

שמעון בן עזאי אומר:
שמוע -
מה תלמוד לומר תשמע?

מכאן אמרו:
רצה אדם לשמוע משמיעין לו לאחר זמן, לשכח משכחין לו לאחר זמן?!
תלמוד לומר: שמוע תשמע - שכח תשכח מיד היה.

הא כיצד?
רצה לשמוע משמיעין לו מיד, לשכח משכחין אותו מיד.
והוא היה אומר: רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין לו שלא בטובתו, לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו.
הרשות נתונה אם ללצים הוא הוא ילץ ולענוים יתן חן.

אחרים אומרים:
אם חבול תחבול - אם חבלת חבולה אחת סוף שחבלין בך חבולות הרבה.

[טו, כז] ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינת מים-
מגיד הכתוב שאותו מקום מחולל מכל המקומות, תדע שכן, שהרי היו שנים עשר מבועין ולא ספקו אלא לשבעים דקלים, כיון שבאו ישראל ושרו עליהם ששים רבוא וספקו להם ושנו ושלשו.

ויחנו שם על המים -
לעולם אין ישראל חונין אלא על המים, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
כיון שברא הקב"ה עולמו ברא שנים עשר מבועין, כנגד שנים עשר שבטי יעקב ושבעים תמרים, כנגד שבעים זקנים.

ומה תלמוד לומר ויחנו שם על המים?
מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה, שנתנו להם במרה.