[יט, א] בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים -
מגיד שמונים חדשים ליציאת מצרים.

אין לי אלא חדשים, שנים מנין?
תלמוד לומר: בשנה השנית.
אין לי אלא באותו פרק.

בפרק אחר מנין?
תלמוד לומר: בשנת הארבעים וגו'.
כל אלו עד שלא נכנסו לארץ.

משנכנסו לארץ מנין?
תלמוד לומר: ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ ממצרים.
כל אלו עד שלא נבנה הבית.

משנבנה הבית מנין?
תלמוד לומר: ויהי מקץ ארבעים שנה אשר בנה שלמה בית ה'.
לא רצו למנות לבנינו ימנו לחורבנו, שנאמר: אחרי אשר הוכתה העיר.
לא רצו למנות לעצמם ימנו לאחרים, שנאמר: בשנת שתים למלכות נבוכדנצר חלם נבוכד נצר חלומות.
ואומר: בששי בשנת שתים לדריוש המלך.
ואומר: ואם לא תדעי היפה בנשים.
ואומר: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך ועבדת את אויביך.

כבר היה רבן יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס.

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי:
ראיתם ריבה זו מה היא?
אמרו לו: עברית.

סוס זה של מי הוא?
אמרו לו: של פרש ערבי אחד

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו:
כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה והייתי קורא אותו ולא הייתי יודע מה הוא: אם לא תדעי לך היפה בנשים - לא רציתם להשתעבד לשמים הרי אתם משועבדים לפני גוים.
לא רציתם לשקול לשמים בקע לגולגולת, הרי אתם שוקלים חמשה עשר שקלים במלכות אויביכם.
לא רציתם לתקן הדרכים והרחובות לעולי רגלים, הרי אתם מתקנין את הבורגסין ואת הבורגמין לעולי לכרמי מלכים.

וכן הוא אומר: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך - באהבה ועבדת את אויביך - בשנאה.
תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך - בשובע, ועבדת את אויביך - ברעב ובצמא, בעירום ובחוסר כל.

מאי בחוסר כל?
שניטלה דעת מהם.

דבר אחר:
מאי בחוסר כל?
שיהו חסרים מתלמוד תורה.

ביום הזה באו מדבר סיני -
ראש חדש היה, לכך נאמר: בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים.

[יט, ב] ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני -
והלא כבר נאמר בפרשת מסעות: ויסעו מרפידים וכו'.

ומה תלמוד לומר באו מדבר סיני?
הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני.
מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה.

דבר אחר:
הקיש ביאתם מדבר סיני לנסיעתם מרפידים.
מה נסיעתם מרפידים מכעיסין למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו, אף ביאת מדבר סיני היו מכעיסין למקום ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו.

אמר רבי אלעזר בר' יוסי הגלילי:
הרי הוא אומר: בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם אבחנך - משעה שהייתי עונך ומגן עליך ומרפס עליך את כל העולם, מאותה שעה גלוי לפני מה שאתה עתיד לעשות במי מריבה.

אבא שאול אומר:
הרי הוא אומר: אענך - אתה קורא בסתר ואענך בגלוי, ומרעים את כל העולם.

ר' יהודה בן לקיש אומר:
הרי הוא אומר: וירא אלהים את בני ישראל - ראה בהם שעשו תשובה והם לא ראו זה את זה, וידע אלהים - ידע בהם שעשו תשובה ולא ידעו זה בזה.

ר' אליעזר אומר משום אבא יוסי בן דורמסקית:
הרי הוא אומר: וירא אלהים את בני ישראל - שהם עתידין להכעיס, שהם עתידין לנאץ.

וכל כך למה?
מכח התשובה בה הקשה:

כיוצא בו דרש ר' אליעזר בן יוסי:
בכל צרתם לו צר ויאמר אך עמי המה.

וכי לא היה גלוי לפניו שעתידין לשקר?
תלמוד לומר: אך גלוי היה.

ומה תלמוד לומר ואהי להם למושיע?
אלא לא הושיען כבני אדם, שהם עתידין להכעיס אלא כבני אדם שאינם עתידין לבגוד בו עולמית.

וכן הוא אומר: ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו - ואף על פי כן: והוא רחום יכפר עון.
ואומר: השמן לב העם הזה וגו' ושב לתשובה לעשות - ושב ורפא לו.

ויחנו במדבר -
נתנה תורה דימוס פרהסיא במקום הפקר, שאלו נתנה בארץ ישראל, היו אומרים לאומות העולם: אין להם חלק בה, לפיכך נתנה דימוס פרהסיא, במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבא ויקבל.

יכול נתנה בלילה?
תלמוד לומר: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.

יכול נתנה בשתיקה?
תלמוד לומר: ויהי קולות וברקים.

יכול לא היו שומעין את הקולות?
תלמוד לומר: וכל העם רואים את הקולות.
ואומר: קול ה' בהדר וכו'.

אמר בלעם הרשע לכל העומדים עליו: ה' עוז לעמו יתן.
ופתחו כלם ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום.

ר' יוסי אומר:
הרי הוא אומר: לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך וגו' - כשנתתיה אני בתחילה, לא נתתי בסתר ולא במקום ארץ חושך ולא במקום אפלה ולא אמרתי לזרע יעקב לאלו אני נותנה, אלא תוהו בקשוני לא נתתיה פנגוס.

וכן הוא אומר: אני ה' דובר צדק מגיד מישרים - כבר עד שלא נתתי לכם המצות הקדמתי לכם מתן שכרן, שנאמר: והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה.
וכתיב: וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וכו'.

יכול אלו בלבד?
תלמוד לומר: ויתן להם ארצות גוים.

מפני מה?
בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:

היה ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
הרי הוא אומר: מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי.

וכי מה עשו הגויים דווים האלו שלא רצה ליתן להם את התורה?
משפטים בל ידעום - שלא רצו לקבל אלוה מתימן יבא וגו' ונוגה כאור תהיה וגו' לפניו ילך דבר וגו' עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים וכו'.

ויחן שם ישראל -
כל מקום שהוא אומר: ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו לב אחד, לכך נאמר: ויחן שם ישראל כנגד ההר, שאמר להם זמן הרבה אתם עושים שם.
וכן מצינו שהיו שנים עשר חדש פחות עשרת ימים נגד ההר, לצד מזרחו של הר.
כל מקום שאתה מוצא נגד, פנים למזרח.


[יט, ג] ומשה עלה אל האלהים -
זה יום שני.

ויקרא אליו ה' -
מגיד שהקריאה קדמה לדיבור.

כה -
בלשון הקדש.

כה -
כסדר הזה.

כה -
כענין הזה.

כה -
שלא תפחות ולא תוסיף.

כה תאמר לבית יעקב -
אלו הנשים.

ותגד לבני ישראל -
אלו האנשים.

דבר אחר:
כה תאמר לבית יעקב -
בלשון רכה, אמור ראשי דברים לנשים.

ותגד לבני ישראל -
ותדקדק עימהם ואמור להם.

[יט, ד] אתם ראיתם -
לא בא במסורת אני אומר לכם, לא כתובים הם לכם, לא כתבים אני משגר לכם, לא עדים אני מעמיד אלא אתם ראיתם - ראו על כמה הם חייבין, על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, לשעבר לא נפרעתי מכם אלא על ידכם.

ואשא אתכם על כנפי נשרים -
ר' אליעזר אומר:
זה יום רעמסס, לפי שנתקבצו כלם ובאו רעמסס לשעה קלה.

ואביא אתכם אלי -
לפני הר סיני.

ר' עקיבא אומר:
זה יום מתן תורה, לפי שהיו ישראל נרתעין לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרים שנים עשר מיל, הרי עשרים וארבע מילין, על דיבור ודיבור ואביא אתכם - לבית הבחירה.

דבר אחר:
ואשא אתכם על כנפי נשרים -
מה נשתנה נשר זה מכל העופות כלם?
שכל העופות כלן נותנין את בניהם תחת רגליהם, מפני שהן מתייראין מעוף אחר שהוא פורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתיירא אלא מאדם בלבד, שלא יזרוק בו חץ מוטה, שיכנס בו ולא בבנו.

משל לאחד שהיה מהלך בדרך ובנו מנהג לפניו ובאו לסטים לשבותו מלפניו, נטלו מלפניו ונתנו מלאחריו. בא הזאב לטרפו מאחוריו, נטלו ונתנו על כתיפו, שנאמר: ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך וגו':

[יט, ה] ועתה אם שמע תשמע בקולי -
ועתה קבלו עליכם, שכל התחלות קשות.

אם שמע תשמעו -
מכאן אמרו:
שמע מצוה אחת - משמיעין לו מצוות הרבה, שנאמר: אם שמע תשמעו.
שכח אדם מצוה אחת - משכחין לו מצוות הרבה, שנאמר: אם שכח תשכח ושמרתם את בריתי.

ר' אליעזר אומר:
זה ברית שבת.

ור' עקיבא אומר:
זה ברית מילה ועבודה זרה.

והייתם לי -
שתהיו קנויין לי ועוסקין בתורה ולא תהיו עוסקין בדברים אחרים.

סגלה -
מה סגולתו של אדם חביבה עליו, כך תהיו חביבין עלי.

ר' יהושע בן קרחא אומר:
כדי שתבקע אוזן, כשם שהאשה מסגלת אחר בעלה, והבן מאחר אביו, והעבד מאחר רבו, והשפחה מאחר גבירתה.

יכול אף אתם מסגלין לי מאחרי?
תלמוד לומר: כי לי כל הארץ.

[יט, ו] ואתם תהיו לי -
כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אחרים אלא אני.
וכן הוא אומר: לא ינום ולא ישן שומר ישראל, ממלכת איני ממליך מאומות העולם אלא מכם.
וכן הוא אומר: אחת היא יונתי תמתי וגו'.

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
מניין אתה אומר שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים?
שנאמר: תחת אבותיך יהיו בניך.

אי בנים יכול יהו דווים וסגופים?
תלמוד לומר: תשיתמו שרים בכל הארץ.

אי שרים יכול פרגמיטיוטין?
תלמוד לומר: ממלכת.

אי מלך יכול יהא חוזר ומכבש?
תלמוד לומר: כהנים.

יכול כהנים מבטלים כענין שנאמר: ובני דוד כהנים היו?!
מכאן אמרו:
ראויין היו כל ישראל לאכול בקדשים, עד שלא עשו את העגל, משעשו את העגל נטלו מהם ונתנו לכהנים, שנאמר: שה פזורה ישראל אריות וגו'.

נבוכדנצר מלך בבל המשילן כשה.
מה שה זו כשהיא לוקה מאחת מאבריה, כל אבריה מרגישין.
כך ישראל אם נהרג אחד מהן, כלן מרגישין ומצטערים, אבל אומות העולם אינו כן, אלא אם נהרג אחד מהם, כולם שמחים במפלתו.

וגוי קדוש -
קראן גוי קדוש, שנאמר: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו'

קדוש -
קדושים ומקודשים פרושים מאומות העולם ומשקוציהם, אלו הדברים שלא תפחות ולא תוסיף.

אשר תדבר אל בני ישראל -
כסדר הזה.

[יט, ז] ויבא משה ויקרא לזקני העם -
מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים.

וישם לפניהם -
האיר עיניהם.

את כל הדברים -
ראשון ראשון אחרון אחרון.

אשר צוה ה' -
אף לנשים אמור.

[יט, ח] ויענו כל העם יחדו -
לא ענו בחנופה ולא קבלו זה מזה אלא השוו כלם לב אחד ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה.

וישב משה את דברי העם אל ה' -
וכי צריך היה משה להשיב?!
אלא למדה תורה דרך ארץ, בא משה והשיב תשובה לשלחו, שכן אמר משה: אע"פ שהוא יודע ועד אשיב תשובה לשולחני.

דבר אחר:
כדי ליתן שכר למשה, על כל עלייה ועלייה ועל כל ירידה וירידה.

[יט, ט] ויאמר ה' אל משה הנני בא אליך בעב הענן -
בענן עבה.

ואי זה?
ערפל, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל בעבור ישמע העם בדברי עמך.

ר' יהודה אומר:
מנין אתה אומר, שאמר הקב"ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזיריני ואני מודה לך? שיהו ישראל אומרים: גדול משה שהודה לו המקום.

ר' אומר:
אין אנו צריכין לעשות למשה גדול אלא אם עשינו להקב"ה שחזר בו ובדברו, אלא מלמד שאמר לו המקום למשה: הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר: ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה.

וגם בך יאמינו לעולם -
גם בך גם בנביאים העתידים לעמוד אחריך.

ויגד משה את דברי העם אל ה' -
וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל, או מה לו ישראל למקום?
ר' יוסי הגלילי אומר:
מתוך שנאמר: והגבלת את העם סביב לאמר

ר' אליעזר בן פרטא אומר:
וכי מה אמר המקום לאמר לישראל, או מה אמרו ישראל למקום לאמר?
אלא מתוך שנאמר: ויבא משה ויספר לעם, אמר להם: אם מקבלים אתם עליכם עונשים בשמחה - הרי אתם מקבלים שכר ואם לאו - הרי אתם מקבלים עליכם פורענות, וקבלו עונשין בשמחה.

ר' אומר:
וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל או מה אמרו ישראל למשה לאמר למקום?
אמרו: רצוננו לשמוע מפי מלכנו, לא דומה שומע מפי פרגוד לשומע מפי המלך.
אמר המקום: תן להם מה שבקשו, בעבור ישמע העם.

דבר אחר:
אמרו: רצוננו לראות את מלכנו, לא דומה שומע לרואה - כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני.


ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום --
זה יום רביעי ומחר יום חמישי, והיו נכונים ליום השלישי - זה יום ששי שנתנה בו תורה.

ומה עשה משה בחמישי?
השכים בבקר ובנה מזבח, שנאמר: וישכם בבקר ויבן מזבח על ההר העמיד שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל, דברי ר' יהודה.

וחכמים אומרים:
שתים עשרה מצבה - על כל שבט ושבט בנה מזבח הקריב עליו עולה ושלמים, נטל מדם העולה בשתי כוסות, חלק למקום וחלק לציבור. נטל מדם השלמים בשתי כוסות, חלק למקום וחלק לציבור, שנאמר: ויקח משה מחצי הדם - זה חלק למקום.
וחצי הדם זרק על המזבח - זה חלק לציבור.

ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם - אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם.
ר' יוסי בר' אסי אומר:
מתחילת בראשית ועד כאן.

ר' אומר:
מצוות שנצטווה אדם הראשון,
ומצוות שנצטוו בני נח,
ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה, ושאר כל המצוות כלן.


ר' ישמעאל אומר:
בתחילת העניין מה הוא אומר?
ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך וגו' שמטים ויובלות ברכות וקללות.

בסוף העניין מה הוא אומר?
אלה החקים והמשפטים והתורות.
אמרו: מקבלין אנו עלינו, כיון שראה שקבלו עליהם, נטל הדם וזרק על העם, שנאמר: ויקח משה את הדם ויזרוק על העם.
אמר להם: הרי אתם תפוסים, מחר בואו וקבלו עליכם המצוות כולן.

ר' יוסי בר' יהודה אומר:
בו ביום נעשו כל המעשים.

וכבסו שמלותם -
ומנין שיטענו טבילה?
הריני דן:
ומה אם במקום שאין טעונין כיבוס בגדים טעונין טבילה וכאן שהוא טעון כיבוס בגדים אינו דין שיהא טעון טבילה?!
אין כיבוס בגדים בתורה, שאינו טעון טבילה.

[יט, יא] והיו נכונים ליום השלישי -
זה יום ששי שבו נתנה תורה, שנאמר: כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני - זה אחד מעשר ירידות שכתובות בתורה.

לעיני כל העם -
מלמד שלא היה בהם סומים.

דבר אחר:
לעיני כל העם -
מלמד שראו באותה שעה מה שלא ראה יחזקאל וישעיה, שנאמר: וביד הנביאים אדמה.

דבר אחר:
לעיני כל העם -
מלמד שאם היו חסרים עד אחד, אינו יכול לקבל.

ר' יוסי אומר:
אפילו יש שני אלפים ושני רבבות הם כדי לקבל, שנאמר: ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.

[יט, יב] והגבלת את העם סביב -
יכול למזרחו?
תלמוד לומר: סביב לאמר, מלמד שהתרו זה בזה.

השמרו לכם -
בלא תעשה.

עלות בהר -
יכול לא תעלה אבל יגע?
תלמוד לומר: ונגע בקצהו - הרי זה עונש.

יכול לא יעלה ולא יגע אבל יכניס?
תלמוד לומר: עלות בהר ונגע בקצהו.

[יט, יג] לא תיגע בו יד -
לא בשילו,
ולא באהל מועד,
ולא בבית עולמים.

כי סקול יסקל -
מניין שיידחה?
תלמוד לומר: ירה.

ומנין שאם מת בדחייה יצא וכו'?
תלמוד לומר: או יירה.

אם בהמה -
אין לי אלא בהמה.

חיה מנין?
ת"ל: בהמה

אם איש -
אין לי אלא איש.

אשה מניין?
תלמוד לומר: אם איש

לא יחיה -
ר' עקיבא אומר:
נאמר כאן: לא יחיה
ונאמר: מכשפה לא תחיה.
מה כאן בסקילה אף להלן בסקילה.

במשוך היובל המה יעלו בהר -
כשימשוך היובל את קולו, אתם רשאין לעלות בהר.

ר' יוסי אומר:
לא מקומו של אדם מכבדו אלא הוא מכבד את מקומו.

מכאן אמרו:
כל זמן שהשכינה בהר - כל הנוגע בהר יומת.
נסתלקה שכינה - הכל רשאין לעלות בהר.

[יט, יד] וירד משה מן ההר -
מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד לביתו אלא מן ההר אל העם.

יכול לדיבור זה בלבד?
תלמוד לומר: וירד משה מן ההר אל העם מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא יורד לתוך ביתו אלא מן ההר אל העם.
אין לי אלא דברות הר סיני.

דברות אהל מועד מנין ?
תלמוד לומר: ויבא ודבר אל משה

ומנין שכל העליות שהיה עולה, בבקר היה עולה?
תלמוד לומר: והיה נכון לבקר ואיש אל יעלה עמך ויפסול שני לוחות אבנים, שאין תלמוד לומר כאשר צוה ה' אותו אלא בניין אב:
כל זמן שהיה משה עולה, בבקר היה עולה.

ויקדש את העם -
זמנן.
וכבסו בגדיהם והטהרו והחליפו שמלותיכם.

[יט, טו] ויאמר אל העם היו נכונים לשלושת ימים -
אבל לא שמענו שאמר המקום לפרוש מן האשה, אלא היו נכונים והיו נכונים לגזרה שווה.
מה היו נכונים כאן לפרוש מן האשה, אף היו נכונים האמור להלן לפרוש מן האשה.

ור' אמר:
ממקומו הוא מכריע.

לך אל העם וקדשתם היום ומחר -
ואם על ענין טבילה יטבול בחמישי ויהיה טהור, כמו הערב שמש?!
תלמוד לומר: לך אל העם אלא שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה:

אל תגשו אל אשה -
מכאן אמרו:
הפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה, ראייה לדבר מסיני, דברי ר' אלעזר בן עזריה.

ר' אליעזר אומר:
אף פעמים שהם ארבע עונות, פעמים שהן חמש פעמים שהן שש.

ר' עקיבא אומר:
לעולם חמש.

[יט, טז] ויהי ביום השלישי בהיות הבקר -
מלמד שהסכים המקום על ידו, לקיים מה שנאמר: עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו.

ויהי קולות -
קולי קולות, ומיני קולות משונים זה מזה.

וברקים -
ברקי ברקים ומיני ברקים זה מזה.

וענן כבד על ההר -
זה ערפל, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל.

וקול שופר חזק מאד -
מנהג הדיוט, כל זמן שהוא הולך - קולו נמוך אבל כאן, כל זמן שהוא הולך - קולו מגביר.

ולמה כך?
מתחלה לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע.

ויחרד כל ההר אשר במחנה -
מלמד שנזדעזעו.

ויצא משה את העם -
אמר ר' יוסי, יהודה היה דורש:
ויאמר ה' מסיני בא - אל תקרא כן אלא לסיני בא, ליתן תורה לישראל, או אינו אלא ה' מסיני בא - לקבל את ישראל כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה.

ויתיצבו -
נכפפו, מלמד שנתלש ההר ממקומו וקרבו ועמדו תחת ההר, שנאמר: ותקרבון ותעמדו תחת ההר.
עליהם מפורש בקבלה: יונתי בחגבי הסלע בסתר המדרגה - אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישרא.
השמיעיני את קולך - אלו עשרת הדברות.
כי קולך ערב - אלו לאחר הדברות.
ומראך נאוה - ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה':

ר' אליעזר אומר:
על ים סוף הדבר אמור:
הראיני את מראיך - התיצבו וראו את ישועת ה'.
השמיעיני את קולך - וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'.
כי קולך ערב - ותעל שועתם
ומראך נאוה - ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם.

דבר אחר:
כי קולך ערב - על הים אשירה לה' כי גאה גאה
ומראך נאוה - מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.


[יט, יח] והר סיני עשן כלו -
יכול מקום הכבוד?
תלמוד לומר: מפני אשר ירד עליו ה' באש - מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה.
ומה דרכה של אש, שאם קרב אדם אצלה - נכוה, רחק ממנה - צנן, אין לו לאדם אלא להתחמם כנגד אורה.

ויעל עשנו כעשן הכבשן -
זה בלבד?!
תלמוד לומר: כבשן.

אי כבשן, יכול ככבשן זה בלבד?!
תלמוד לומר: וההר בוער באש

ומה תלמוד לומר כבשן?
לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע.

וכיוצא בו: אריה שאג מי לא יירא
מי נתן כח וגבורה בארי, לא הוא?!
אלא הרי אנו מכנין אותו, לשכך את האוזן.

כיוצא בו: הנה כבוד אלוהי ישראל בא מדרך הקדים וגו'.
מי נתן כח וגבורה במים, לא הוא?!
אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו, לשכך האוזן:

ויחרד כל ההר -
והלא בכלל כל ההרים היה, שנאמר: הרים נזלו מפני ה' זה סיני.
ואומר: למה תרצדון הרים גבנונים.
אמר להם: כולכם גבנונים אתם, כמה דאת אמר: או גבן או דק.

ומפני מה שרתה רוח הקדש בחלקו של בנימן?
שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימן נולד בארץ ישראל, ואף על פי כן: ההר חמד לשבתו.

[יט, יט] ויהי קול השופר -
הרי זה סימן יפה בכתובים, כל מקום שנאמר שופר, סימן יפה לישראל, שנאמר: עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול.
ואומר: וה' אלוהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן.

הולך וחזק מאד -
מנהג הדיוט, כל זמן שהוא הולך - קולו מחליש ומתעבה אבל כאן, כל זמן שהוא מושך - קולו מגביר.

ולמה כך מתחלה?
כדי לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע:

משה ידבר והאלהים יעננו בקול -
ר' אליעזר אומר:
מנין אתה אומר: שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אמר דבר שכבר קבלו עליהם בניך?
לכך נאמר: משה ידבר.

אמר ר' עקיבא:
בודאי כי הוא הדבר.

ומה תלמוד לומר משה ידבר?
אלא מלמד שנתן הקב"ה כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו בקולו ובנעימה, שהיה משה שומע בו, היה משמיע את ישראל, לכך נאמר: משה ידבר והאלהים יעננו בקול.

[יט, כ] וירד ה' על הר סיני -
שומע אני על כלו?
תלמוד לומר: אל ראש ההר.

יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני?
תלמוד לומר: כי מן השמים, מלמד שהרכין הקב"ה שמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר וירד הכבוד והציען על הר סיני, כאדם שהוא מציע את הכר על ראש המטה, וכאדם שהוא מדבר מעל הכר, שנאמר: כקדוח אש המסים מים תבעה אש
וכן הוא אומר: בעשותך נוראות.

ר' יוסי אומר:
השמים שמים לה' - לא עלה אליהו למעלה ולא ירד הכבוד למטה, אלא מלמד שאמר הקב"ה למשה: הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר: ויקרא ה' למשה.

[יט, כא] ויאמר ה' אל משה רד העד בעם -
ידחקו לראות.

ונפל ממנו רב -
מלמד שנתנה רשות לשלוחים לחבל.
יחידי שנפל מהם - הרי הוא עלי ככולם, מלמד שאף אחד ממעט על ידי כלן.
יחידי שיוטל מהם - הרי הוא עלי כנגד כל מעשה בראשית, שנאמר: כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל:

וגם הכהנים הנגשים אל ה' -
יכול הכהנים בכלל העם, שנאמר: לך אל העם וקדשתם היום ומחר, אין הכהנים בכלל העם, שנאמר: על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר - אין כהנים בכלל העם.
ואומר: וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם: אין כהנים בכלל העם.

ואלו הם הכהנים:
ר' יהושע בן קרחא אומר:
נדב ואביהוא.
אינו אומר הכהנים, אלא הכהנים הנגשים אל ה' וכשהוא אומר וגם - אף הזקנים עימהם.

[יט, כג] ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם -
כבר העידותי בהם וקבעתי להם תחומין.

[יט, כד] ויאמר ה' לך רד -
ויפה אמרת!

זהו שהיה ר' יהודה אומר:
מניין אתה אומר: שאמר הקב"ה למשה הריני אומר לך, ואתה מחזירני ואני מודה לך?
שיהו ישראל אומרים: גדול משה שהורה לו הקב"ה.

ר' אומר:
אין אנו צריכין לעשות למשה גדול אלא אם כן עשינו להקב"ה, שחזר בו ובדברו, אלא מזרזין לאדם בשעת תלמוד, מזרזין את אדם בשעת מעשה.

ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם -
יכול הכל יעלו?
תלמוד לומר: והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בם.

יכול אף הכהנים יעלו עמך?
תלמוד לומר: ועלית אתה
אמור מעתה, אתה עושה מחיצה לעצמך והעם כל עיקר.

אל יהרסו לראות -
שמא יתריעו.

[יט, כה] וירד משה אל העם ויאמר אליהם וידבר אלהים ויאמר אליהם -
אמר להם מיד ולא עכב.

דבר אחר:
ויאמר אליהם -
אמר להם.
היו אומרין על לאו לאו ועל הן הן.