[כב, א] אם במחתרת ימצא הגנב -
ומה אם זה, שספק בא לגנוב ספק בא להרוג, אתה אומר: ספק בא לגנוב וספק להרוג, או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב?
אמרת, אם כשיגנוב ודאי והרגו הרי זה חייב, קל וחומר זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב.
מכאן אתה דן על פקוח נפש, שספיקו דוחה את השבת.
ומה שפיכות דמים שמטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה היא דוחה את הספק קל וחומר לפקוח נפש שדוחה את הספק, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, ספק בא לגנוב ספק בא להרוג.

[כב, ב] אם זרחה השמש עליו -
וכי השמש עליו בלבד זרחה והלא על כל העולם כלו זרחה?!
אלא מה שמש שלום בעולם, אף זה אם ידוע הוא שבשלום עמו והרגו, הרי זה חייב.

כיוצא בו: ופרשו השמלה וגו' - ומחוורין הדברים כשמלה.
כיוצא בו: על משענתו - על בריו.
ואף כאן אתה אומר כן: אם זרחה השמש.

ר' ישמעאל אומר:
אתה אומר לכך בא, או לא בא אלא לחלק בין יום ללילה, לומר: אם הרגו ביום חייב ובלילה יהא פטור.
תלמוד לומר: ולנערה לא תעשה דבר.
וכי מה למדנו לרוצח מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד.
מה להלן לא חלק בין יום ללילה, אף כאן לא תחלוק בין יום ללילה.
מה כאן אם קדמו והרגו פטור, אף להלן אם קדמה והרגתו פטורה.
ומה להלן היו לה מושיעין הימנו והרגתו חייבת, אף כאן היו לו מושיעין הימנו והרגו חייב.

דמים לו שלם ישלם -
ר' אליעזר בן יעקב אומר:
הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושברן, שהוא חותר כל זמן שהוא יודע שבשלום עמו והרגו, הרי זה חייב, לכך נאמר: דמים לו שלם ישלם.

ואם אין לו ונמכר בגניבתו -
שומע אני לעולם?!
תלמוד לומר: שש שנים יעבוד וגו', מגיד שהוא עובד שש שנים ובשביעית יוצא.

ונמכר בגניבתו -
לא פחות ולא יותר.

ר' יהודה אומר:
אם גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, יותר ממה ששוה, הרשות ביד בעל הגניבה, אם רצה למכור ימכור, ואם לאו, כותב לו שטר.

ר' אליעזר אומר:
גנב פחות ממה ששוה אינו נמכר, יותר ממה ששוה, דיו להשתכר מחצה ולהפסיד מחצה.

[כב, ג] אם המצא תמצא -
אין מציאה אלא עדים.

בידו-
אין בידו בכל מקום אלא רשותו, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: ויקח את כל ארצו מידו.
וכתיב: ויקח העבד עשרה גמלים וגו'.
הא אין ידו בכל מקום אלא רשותו.

משור עד חמור -
שאין תלמוד לומר חיים.

אלא מה ת"ל חיים?
להביא החיה.

חיים שנים ישלם -
ולא מתים שנים ישלם, נמצא אתה אומר: שבעה גנבין הם:
הראשון שבגנבים גונב דעת הבריות
והמסרב לחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו
והמרבה בתקרובת ויודע שאינו מקבל
והפותח חביותיו והן מכורות לחנוני
והמעוול במדות
והמשקר במשקולת
והמערב את הגררה בתלתן, והחול בפול, והחומץ בשמן
מפני שאמרו השמן אינו מקבל נכל, לפיכך מושחין בו מלכים.
ולא עוד, אלא שמעלין עליו, שאם היה יכול לגנוב דעת העליונה גונבה.

וכן מצינו באבשלום, שגנב שלש גניבות:
לב אביו,
ולב בית דין,
ולב בית ישראל, שנאמר: ויגנוב אבשלום וגו'.

וכי מה גדול הגונב או הנגנב?
הוי אומר: זה הנגנב שהוא יודע שהוא נגנב והוא מחריש.

וכן מצינו באבותינו כשעמדו על הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה, שנאמר: כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע, כביכול ונגנב לב בית דין בידן, שנאמר: מי יתן והיה לבבם זה להם.
ואם תאמר שאין הכל גלוי וידוע לפניו, תלמוד לומר: ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו.
ואף על פי כן: והוא רחום יכפר עון.
ואומר: כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע.
למעלה מהן גנב אסורי הנאה פטור מלשלם.
כסות וכלים בהמה חיה ועוף משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
עבדים ושטרות שפחות וקרקעות והקדשות אינו משלם אלא קרן.
הגונב פטר חמור ישלם תשלומי כפל, אף על פי שהוא אסור עכשו, יש לו היתר לאחר זמן.
תחת השור ישלם חמשה תחת השה ישלם ארבעה, שנאמר: חמשה בקר וגו'.
למעלה מהם הגונב בן חורין שנדון בנפשו, גונב נפש בני אדם שהוא מתחייב בנפשו.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
הרי הוא אומר: חולק עם גנב שונא נפשו.
משלו משל למה הדבר דומה?
לאחד שהיה יוצא מביתו של חבירו טעון כלים, מצאו חבירו ואמר לו: מה אתה עושה?
אמר לו: טול חלקך ואל תגד לאדם.
לאחר זמן בא בעל הגנבה ואמר לו: משביעך אני שלא ראית לפלוני טעון כלים יוצא מביתו. אמר לו: שבועה שאיני יודע מה אתה מדבר, הרי זה מתחייב בנפשו, ועליו הוא אומר: חולק עם גנב שונא נפשו אבל המתגנב אחר חבירו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו, ועליו הוא אומר: לא יבוזו לגנב כי יגנוב לסוף נמצא מתמנה על הצבור.

וישלם שבעתים -
שנאמר: כל הון ביתו יתן ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר: אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים.


[כב, ד] כי יבער איש שדה -
למה נאמר?
עד שלא יאמר היה לי בדין:
הואיל והבאר ממונו וההבער ממונו, אם למדת על הבאר שהוא חייב לא יהא חייב על הבערו, אם זכיתי מן הדין, מה תלמוד לומר כי יבער איש?
אלא בא ללמדך שהשן מועדת לאכול הראוי לה, והבהמה מועדת לשבר בדרך הילוכה.

מכאן אמרו:
לעולם אינו חייב שיצא המזיק ברשותו והזיק, ששמין נזקין בעדית וקל וחומר להקדש.

דבר אחר:
כי יבער איש שדה או כרם -
לחייב זה בפני עצמו וזה בפני עצמו.

שדה או כרם -
מה כרם יש בו פירות, אף שדה יש בו פירות.

ושלח את בעירו -
מכאן אמרו:
מסר צאנו לבנו שלוחו ולעבדו - פטור.
לחרש שוטה וקטן - חייב.

וביער בשדה אחר -
ר' נתן אומר:
הרי המגדיש בתוך שדה חבירו שלא ברשות ויצאת בהמתו של בעל הבית והזיקה, קורא אני עליו: ושלח את בעירה, לכך נאמר: וביער בשדה אחר אלא אחר הוא זה.

מיטב שדהו ומיטב כרמו -
מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של ניזק דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
לא בא הכתוב ללמדך אלא ששמין נזקין בעדית, קל וחומר להקדש.

[כב, ה] כי תצא אש-
למה נאמר?
עד שלא יאמר יש לי בדין:
הואיל וחייב על ידי קנוי לו לא יהא חייב על ידי עצמו, אם זכיתי מן הדין, למה נאמר כי תצא אש?
אלא בא הכתוב לעשות את האונס כרצון ושאינו מתכוין כמתכוין, את האשה כאיש ולכל הנזיקין שבתורה.

ומצאה קוצים -
הא לא באו קוצים אלא ליתן שיעור.
אם יש קוצים - יש שיעור ואם אין קוצים - אין שיעור.

מכאן אמרו:
עברה הנהר והדרך והגדר שהוא גבוה עשרה טפחים והזיקה, פטור מלשלם.

כיצד עומדים על הדבר?
רואין אותו כאלו הוא עומד באמצע בית כור ומזיק, דברי ר' אליעזר בן עזריה.

ר' אליעזר אומר:
שש עשרה אמה בדרך הרבים.

ר' עקיבא אומר:
חמשים אמה.

ר' שמעון אומר:
שלם ישלם המבעיר את הבעירה הכל לפי הדלקה.

מעשה שעברה דליקה הירדן והזיקה מפני שהיא מרובה.
אימתי?
בזמן שקפצה, אבל אם היתה מצפצפת ומהלכת אפילו עד מיל, הרי זה חייב.

ונאכל גדיש -
הכל במשמע.
וכן סואר של קנים ושל קורות, וכן מרבך של אבנים וש צרורות שהתקינו לסיד.

או הקמה -
אף האילן במשמע.

או השדה -
אפילו ליחכה את העפר, או אפילו היו לו כלים טמונים בדגישו והדליקו?
תלמוד לומר: או קמה או שדה - מה השדה בגלוי אף הקמה בגלוי.

שלם ישלם המבעיר את הבערה -
למה נאמר?
לפי שנאמר: אי אין לי אלא איש.

אשה וטומטום ואנדרוגינס מנין?
תלמוד לומר: שלם ישלם המבעיר את הבערה מכל מקום.
אין לי אלא המבעה וההבער.

שאר כל המזיקין שבתורה מנין?
הרי אתה דן בנין אב משניהם:
לא הרי המבעה כהרי ההבער ולא הרי ההבער כהרי המבעה, הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וממונן ושמירתן עליך, וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב כל הארץ.

ד' כללות היה ר' ישמעאל אומר משום ר' מאיר בנזקין:
כל מקום שיש רשות:
למזיק ולא לניזק פטור.
לניזק ולא למזיק חייב בכל.
לניזק ולמזיק אפילו מיוחדת, כגון חבר של שותפין והפונדק,
לא לניזק ולא למזיק, כגון רשות אחרת, על השן ועל הרגל חייב.
ועל השאר, מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק.
בכל מקום שיש רשות לנזק ולמזיק והבקעה ורשות הרבים וכיוצא בהם, על השן ועל הרגל פטור, ועל השאר, מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק.


[כב, ו] יש אל רעהו כסף או כלים לשמור -
ר' ישמעאל אומר:
עד שיפקוד אצלו ויאמר לו: הילך שמור לי זה, אבל אם אמר לו: עיניך בו, הרי זה פטור.

כסף או כלים -
מה כסף שדרכו להמנות, אף כלים שדרכן להמנות.

מכאן אמרו:
כל טענה שאינה במדה במשקל ובמנין, אינה טענה.

ר' נתן אומר:
כסף -
להביא כסף מעשר.

כלים -
להביא כלים.
אין לי אלא כסף וכלים.

שאר כל דבר מנין?
תלמוד לומר: לשמור - להביא כל דבר שצריך שמירה.

וגונב מבית האיש -
לפטור הגונב מאחר הגנב.
אתה אומר וגונב מבית האיש לפטור את הגנב אחר הגנב, או נגנב מבית האיש, אם ימצא הגנב ישלם שנים.

אימתי?
בזמן שלא נמצא ברשותו, אבל נמצא ברשותו, שומע אני שישבע ויהא פטור?!
תלמוד לומר: אם המצא תמצא בידו הגנבה מכל מקום.
הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון: וגונב מבית האיש לפטור הגונב מאחר הגנב.

אם ימצא הגנב שנים ישלם -
הגנב משלם תשלומי כפל, הגזלן אינו משלם תשלומי כפל.

ומה ראתה תורה להחמיר על הגנב יותר מהגזלן?
ר' יוחנן בן זכאי אומר:
הגזלן השוה כבוד העבד לכבוד קונו והגנב חלק כבוד לעבד יותר מקונו, כביכול הגנב עשה את העין של מטה כאלו אינה רואה ואת האוזן כאילו אינה שומעת, כענין שנאמר: הוי המעמיקים בה' לסתור עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו.
וכתיב: ויאמרו לא יראה יה.
וכתיב: כי יאמרו כי עזב ה' את הארץ אין ה' רואה.

[כב, ז] ואם לא ימצא הגנב -
למה נאמר?
ממשמע שנאמר: אם ימצא הגנב ישלם שנים, שומע אני אם נמצא הגנב ויש לו, בעל בית פטור מכל דבר?!

מה תלמוד לומר אם לא ימצא הגנב?
שומע אני שאם נמצא גנב ואין לו לשלם, לא יאמר לו בעל גנבה: בא והשבע לי שלא היה בלבך למכרם, לכך נאמר: אם לא ימצא הגנב, שאם נמצא הגנב, בעל בית פטור מכל מקום.

ונקרב בעל הבית -
שומע אני לשאול באורים ותומים?!
תלמוד לומר: אשר ירשיעון אלהים, לא אמרתי אלא אלהים שהם מרשיעין.

ונקרב בעל הבית אל האלהים -
לשבועה.
אתה אומר לשבועה, או אינו אלא בשבועה ושלא בשבועה?!
הרי אתה דן:
נאמר כאן שליחת יד,
ונאמר להלן שליחת יד.

מה להלן שבועה,
אף כאן שבועה.

מה להלן ביו"ד הא,
אף להלן ביו"ד הא.

מה כאן בבית דין,
אף להלן בבית דין.

מה להלן לצרכה,
אף כאן לצרכה.

מה כאן על כל דבר פשע,
אף להלן על כל דבר פשע.

אם שלח ידו במלאכת רעהו -
לצרכו.
אתה אומר לצרכו, או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה?!
תלמוד לומר: על כל דבר פשע.

שבית שמאי אומרים:
מחייבים על מחשבת הלב בשליחות יד, שנאמר: על כל דבר פשע.

ובית הלל אומרים:
אין מחייבין אלא משעה ששלח בה יד, לכך נאמר: אם לא שלח ידו, לצרכה.

על כל דבר פשע - כלל.
על שור ועל חמור על שה ועל שלמה - פרט
כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט, וכשהוא אומר: על כל אבדה אשר יאמר - חזר וכלל.
או כלל כלל הראשון, אמרת לאו, אלא כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט.
מה הפרט מפורש בנכסים מטלטלין שאין להם אחריות, אף אין לי אלא נכסים שאין להם אחריות.

[כב, ח] על כל דבר פשע -
בין שומר לשומר הכתוב מדבר.
אתה אומר בין שומר לשומר הכתוב מדבר, או לא בא הכתוב אלא לחלוק בין כסף לכלים לבהמה?!
תלמוד לומר: שמלה, ושמלה בכלל היית ויצאת מן הכלל ללמד, אלא אלא מה שמלה מיוחדת בין שומר לשומר הכתוב מדבר, אף בין כל בין שומר לשומר הכתוב מדבר, הא לא בא הכתוב אלא לחלוק בין כסף לכלים ובהמה.

אשר יאמר כי הוא זה -
שזה אומר זה הוא, וזה אומר אינו הוא.

מכאן אמרו:
עד שתהא הודאה במקצת הטענה.

ונקרב בעל הבית אל האלהים - הרי אחד,
עד האלהים יבא דבר שניהם הרי שנים,
אשר ירשיעון אלהים הרי שלשה.

מכאן אמרו:
דיני ממונות בשלשה, דברי ר' יאשיה.

ר' יונתן אומר:
הראשון תחלה נאמר, ואין דורשין תחלות.
עד האלהים יבא דבר שניהם - הרי אחד.
אשר ירשיעון אלהים - הרי שנים.
ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי שלשה.

ר' אומר:
עד האלהים יבא דבר שניהם -
בשנים הכתוב מדבר.
אתה אומר כן, או אינו אלא באחד?!
כשהוא אומר: אשר ירשיעון אלהים, הרי כאן שנים אשר ירשיע אין כתוב כאן אלא אשר ירשיעון, הא בשנים הכתוב מדבר, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה.

מכאן אמרו:
דיני ממונות בשלשה.

ר' מאיר אומר:
בחמישה, כדי שיגמר בשלשה.

ישלם שנים לרעהו -
ר' שמעון אומר:
קורא אני עליו כאן: ישלם שנים לרעהו
וקורא אני להלן: ושלם אותו בראשו וחמישתו יוסף עליו.

כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
כל המשלם את הקרן - חייב לשלם את החומש,
ושאינו משלם את הקרן - פטור מחומש.

לרעהו -
ולא להתקדש.

לרעהו -
ולא לאחרים.


[כב, ט] וכי יתן איש אל רעהו חמור או שור שה -
ר' ישמעאל אומר:
שיפקיד אצלו, ויאמר לו: הילך שמור לי זה, אבל אם אמר לו: עיניך בו, הרי זה פטור.

חמור או שור או שה -
אין לי אלא חמור או שה.

שאר כל בהמה מנין?
תלמוד לומר: וכל בהמה לשמור.

אקרא אני כל בהמה.
ומה תלמוד לומר חמור או שור או שה?
אם נאמר כך, שומע אני לא יהא חייב עד שיפקיד אצלו כל בהמה!
תלמוד לומר: חמור או שור או שה לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

ומה תלמוד לומר כל בהמה?
אלא בא הכתוב ללמדך, שכל כלל שהוא מוסיף על הכלל, הכל בכללו.

ומת -
שתהא מיתתו בידי שמים.

או נשבר -
ששברתו חיה.

או נשבה -
ששבוהו לסטים.
עדיין אני אומר: השבר והשבי בין שיכול להציל בין שאין יכול להציל.
תלמוד לומר: ומת, מה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו להצילה - פטור מלשלם, אף כל דבר שאי אפשר לו להצילו - פטור מלשלם, דברי ר' אליעזר.

ר' עקיבא אומר:
הרי אתה דן אפשר, מי שאי אפשר:
שאין אפשר למיתה להיות בידי שמים, אבל השבר והשבי אפשר להיות בין בידי שמים בין בידי אדם. חזר ודנן כמין גנבה.

ר' שמעון אומר:
הטרפה לא ישלם, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם.

אין רואה -
בעדים הכתוב מדבר.

אין רואה - שבועת ה' תהיה בין שניהם -
הא יש רואה, בעל הבית פטור מכל דבר.

[כב, י] שבועת ה' תהיה בין שניהם -
ביו"ד ה"א.
מכאן אתה דן כל השבועות שבתורה.
הואיל ונאמרו כל השבועות שבתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהם שאינה אלא ביוד ה"א, מכולן לכל השבועות שבתורה שאינן אלא ביו"ד ה"א.

בין שניהם -
להוציא את היורשין.

בין שניהם -
להוציא את שכנגדו חשוד על השבועה.

בין שניהם -
להוציא את הדיין, שלא ישביעו בעל כרחו.

ר' נתן אומר:
בין שניהם -
מגיד ששבועה חלה על שניהם.

אם לא שלח ידו במלאכת רעהו -
לצרכו.
אתה אומר לצרכו, או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה?!
הרי אתה דן:
נאמר כאן שליחות יד,
ונאמר להלן שליחות יד.

מה כאן שבועה ביו"ד ה"א,
אף להלן שבועה ביוד ה"א.

מה להלן לצרכה,
אף כאן לצרכה.

מה להלן על כל דבר פשע,
אף כאן על כל דבר פשע

ולקח בעליו ולא ישלם -
מכאן אמרו:
כל הנשבעים נשבעים ולא משלמין.

ולקח בעליו -
מכאן אמרו:
בעל הנבלה מטפל בנבילתו.

[כב, יא] ואם גנוב יגנב מעמו -
זה שומר שכר והעליון שומר חנם.
אתה אומר כן, או אינו אומר אלא זה שומר חנם והעליון שומר שכר?!
הרי אתה דן:
הואיל והשומר חייב והשוכר חייב, מה שוכר שהוא נהנה, אף שומר שכר שהוא נהנה, יצא שומר חנם שאינו נהנה.
הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון, זה שומר שכר והעליון שומר חנם.

אם גנוב יגנב -
אין לי אלא גנבה.

אבדה מנין?
הרי אתה דן:
הואיל וגנבה חסרון, שמירה ואבדה חסרון שמירה.
אם למדת על גנבה שהוא חייב עליה לשלם, אף אבדה יהא חייב לשלם.

אם גנוב יגנב -
ר' יוסי אומר:
להביא את האבידה.

מעמו -
להביא את הצוער ולהוציא את דמי הנוקד.

[כב, יב] אם טרוף יטרף -
זה עדר, דברי ר' יאשיה, אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אוזן וגו'.

ר' יוחנן בר' יאשיה אומר:
אם טרוף יטרף יבאהו עד -
יביא עדים שנטרפה ויהא פטור מלשלם.

ר' יונתן אומר:
יביאהו עד הטרפה -
את יוליך את הבעלים אצל טרפה ויהא פטור מלשלם, ואעפ"כ יהא חייב.

והדין נותן:
הואיל והאבדה חסרון שמירה וטרפה חסרון שמירה, אם למדת על אבדה שחייב לשלם, אף טרפה חייב לשלם.
לא אמרת, ממשמע שנאמר: והטרפה לא ישלם יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם.

ואי זה טרפה שחייב לשלם?
כגון טרפה חתול שועל, נמייה ומתוך שאמרה תורה, תלמוד לומר: אם טרוף יטרף.
מה טרפה מיוחדת שאפשר לו להצילה - חייב לשלם אף כל דבר שאפשר להצילו חייב לשלם.

ואי זו היא טרפה שהוא פטור מלשלם?
כגון טרפת הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש שאמרה תורה, תלמוד לומר: ומת.
ומה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו להצילה פטור מלשלם, אף כל דבר שאי אפשר לו להצילו פטור מלשלם - והטרפה לא ישלם.

[כב, יג] וכי ישאל איש מעם רעהו -
נתק הכתוב השואל מכלל השומר ואמרו ענין בפני עצמו.

מעם רעהו -
מגיד שאינו חייב עד שיוציאנו חוץ לרשותו.

ונשבר או מת -
אין לי אלא שבורה ומתה.

שבויה מנין?
הרי אתה דן:
נאמר כאן מיתה,
ונאמר להלן מיתה.
מה מיתה האמורה להלן שבויה בכלל,
אף כאן כך.

גנבה ואבדה מנין?
אמרת קל וחומר:
מה במקום שלא חייב על מיתה חייב על הגניבה ואבידה, כאן שחייב על המיתה, דין הוא שנתחייב על הגנבה ועל האבדה!

בעליו אין עמו שלם ישלם -
אם בעליו עמו ולא ישלם.
מגיד שכיון שיצאת מרשות הנשאל לרשות השואל, אפילו שעה אחת בבעלים פטור, שלא בבעלים חייב.

[כב, יד] אם שכיר הוא בא בשכרו -
שומע אני ישבע ויהא פטור?!
הרי אתה דן:
הואיל ונושא שכר מהנה והשוכר מהנה, אם למדת על נושא שכר שנשבע על האונסין, משלם הגנבה והאבדה, אף שוכר נשבע על האונסין וישלם הגנבה והאבדה.
והרי שומר חנם יוכיח שהוא מהנה ופטור מלשלם, הוא יוכיח על שוכר אע"פ שהוא מהנה פטור מלשלם, אמרת הפרש, הואיל ונושא שכר נהנה ומהנה, והשכיר נהנה ומהנה אם למדת על נושא שכר שהוא נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה, אף השכיר נשבע על האונסין ומשלם את הגנבה ואת האבדה, ואל יוכיח שומר חנם שהוא מהנה אבל אינו נהנה, והשוכר נהנה ומהנה, לכך נאמר: אם שכיר הוא בא בשכרו.


[כב, טו] וכי יפתה איש בתולה -
בא הכתוב ללמד על המפותה שישלם עליה קנס.

והדין נותן:
הואיל ותפוסה ברשות אביה ומפותה ברשות אביה, אם למדת על תפוסה שמשלם עליה קנס אף מפותה משלם עליה קנס.
לא, אם אמרת בתפוסה שעבר על דעתה ועל דעת אביה, לפיכך הוא משלם עליה קנס, תאמר במפותה שלא עבר אלא על דעת אביה, לפיכך לא ישלם עליה קנס.
הא לפי שלא זכיתי מן הדין, צריך הכתוב להביאו.

אשר לא ארשה -
להוציא את שנתארמלה ואת שנתגרשה מן הנישואין, דברי ר' יוסי הגלילי.

ר' עקיבא אומר:
מנין אפילו נתגרשה ונתארמלה מן האירוסין?
והדין נותן:
הואיל ורשאי בהפר נדריה ורשאי בכסף קנסה, מה בהפר נדריה אפילו נתארמלה או נתגרשה, אף בכסף קנסה אפילו נתארמלה או נתגרשה.

אם כן מה תלמוד לומר אשר לא אורסה?
אלא מופנה להקיש ולדון ממנו גזרה שווה:
נאמר כאן אשר לא אורשה,
ונאמר להלן אשר לא אורשה.
מה להלן חמשים, אף כאן חמשים.
מה להלן בכסף, אף כאן בכסף.

מהור ימהרנה לו לאשה -
למה נאמר?
לפי שנאמר: ונתן האיש השוכב עמה.
יכול כשם שבתפוסה נותן מיד כך במפותה נותן מיד?!
תלמוד לומר: מהור ימהרנה לו לאשה, מגיד שהוא עליו עשה מהור ואין מהור אלא כתובה, שנאמר: הרבו עלי מוהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנערה לאשה.

מהור ימהרנה לו לאשה -
בראויה לו לאשה הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין וממזר.

מהור ימהרנה לו לאשה -
שומע אני בין שהאב רוצה ובין שאינו רוצה?!
תלמוד לומר: ואם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמוהר הבתולות, מגיד הכתוב שאם רצה האב יקיים ואם רצה יוציא.

ואין לי אלא מפותה, תפוסה מנין?
הריני דן:
הואיל ותפוסה ברשות אביה ומפותה ברשות אביה, אם למדת על מפותה שאם רצה האב יקיים ואם רצה יוצא, אף תפוסה כן.

ועוד קל וחומר:
ומה מפותה שלא עבר אלא על דעת אביה, רצה האב יוציא, רצה האב יקיים, תפוסה שעבר על דעתה ועל דעת אביה, דין הוא שאם לא רצה האב יוציא, רצה האב יקיים.

ואם מאן ימאן אביה -
אין לי אלא בזמן שיש לה אב.

בזמן שאין לה אב מנין?
תלמוד לומר: ואם מאן ימאן מכל מקום, דברי ר' יוסי הגלילי.

כסף ישקול -
אבל לא שמענו כמה?
הריני דן:
נאמר כאן כסף,
ונאמר להלן כסף.
מה להלן חמשים, אף כאן חמשים.

כמוהר הבתולות -
וכי מה למדנו למוהר בתולות?
מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד.
מה להלן חמשים כסף, אף כאן חמשים כסף:

[כב, יז] מכשפה לא תחיה -
אחד איש ואחד אשה.

ר' ישמעאל אומר:
נאמר כאן לא תחיה,
ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה..
מה להלן בסייף, אף כאן בסייף.

ר' עקיבא אומר:
נאמר כאן לא תחיה,
ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה.
מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה.

אמר ר' ישמעאל:
הריני דן לא תחיה מלא תחיה, ואתה משיבני מלא תחיה על לא יחיה?!

ר' יוסי הגלילי אומר:
נאמר כאן מכשפה לא תחיה.
ונאמר: כל שוכב עם בהמה מות יומת.
וסמכו לומר: מה זה בסקילה, אף זה בסקילה.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
הרי הוא אומר: ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב וידעוני, והלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו.

ולמה יצאו?
להקיש עליהם ולומר לך:
מה אלו בסקילה אף כל מכשפין בסקילה.
עונש שמענו.
אזהרה מנין?
תלמוד לומר: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף:

[כב, יח] כל שוכב עם בהמה מות יומת -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה - בסקילה.
אתה אומר בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה?!
תלמוד לומר: ואת הבהמה תהרוגו.
נאמר כאן הריגה,
ונאמר להלן הריגה.

מה להלן בסקילה,
אף כאן בסקילה.
עונש שמענו.
אזהרה מנין?
תלמוד לומר: ובכל בהמה לא תתן שכבתך.
אין לי אלא עונש ואזהרה לשוכב.

עונש לנשכב מנין?
תלמוד לומר: כל שוכב עם בהמה, קרא הכתוב לנשכב כשוכב.
מה זה בסקילה, אף זה בסקילה.
עונש שמענו אזהרה לא שמענו.
תלמוד לומר: לא תהיה קדשה.
ואומר: וגם קדש היה בארץ עשו מכל תועבות הגוים אשר הוריש ה':

[כב, יט] זובח לאלהים יחרם -
עונש שמענו אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר: לא תשתחוה להם ואל תעבדם.
זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד.
מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבין עליה, בין שהוא עובדה בכך בין שאינו עובדה בכך, אף כל כיוצא בהן עובדין לשמים, יהו חייבין עליהם בין שהוא עובדה לכך ובין שאינו עובדה בכך, אלא כל שאין כיוצא בהן עובדין לשמים, לשום עבודתו חייב, שלא לשום עבודתו פטור.

בלתי לה' לבדו -
לפי שאחרים אומרים:
אלולי ששתפו ישראל שמו של הקב"ה בע"ז כלים היו מן העולם, שנאמר: זובח לאלהים יחרם.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
והלא כל המשתף שמו של הקב"ה בע'ז חייב כליה, שנאמר: את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים וגו'.

יש אומרים:
באותותיה נתנה תורה, שלא יהו ישראל אומרים: הואיל ואנו מצווין על ע"ז נהא בולשין בבורות שיחין ומערות, תלמוד לומר: על ההרים הרמים וכו' על הגלויים ולא על הסתרים.


[כב, כ] וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים -
לא תונינו - בדברים.
ולא תלחצנו - בממון.
שלא יאמר לו: אמש היית עובד לבל קורס נבו, והרי חזירים בין שיניך ואתה מדבר מילין כנגדי?!

ומנין שאם הוניתו שהוא יכול להונך?
תלמוד לומר: וגר לא תונה כי גרים הייתם.

מכאן היה ר' נתן אומר:
מום שבך אל תאמר לחבירך.
חביבין הגרים, שבכל מקום הוא מחזיר עליהם: וגר לא תונה,
וגר לא תלחץ
ואהבתם את הגר,
ואתם ידעתם את נפש הגר.

ר' אליעזר אומר:
גר -
לפי שסיאורו רע, לפיכך מזהיר עליו הכתוב במקומות הרבה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
הרי הוא אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

וכי מי גדול מי שאוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו?
הוי אומר: מי שאוהב את המלך, שנאמר: ואוהב גר.

חביבין הגרים שבכל מקום הוא מכנן כישראל.
נקראו בני ישראל עבדים, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים.
ונקראו גרים עבדים, שנאמר: לאהבה את שם ה' ולהיות לו לעבדים.

נקראו ישראל משרתים, שנאמר: ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהים יאמר לכם
ונקראו הגרים משרתים, שנאמר ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו.

נקראו בני ישראל אוהבים, שנאמר: זרע אברהם אוהבי.
ונקראו הגרים אוהבים, שנאמר: ואוהב גר.

נאמר בישראל ברית, שנאמר: והיתה בריתי בבשרכם
וכן בגרים, שנאמר: ומחזיקים בבריתי.

נאמר בישראל רצון, שנאמר: לרצון לפני ה'.
ונאמר בגרים רצון, שנאמר: עולותיכם וזבחיכם לרצון על מזבחי.

נאמר בישראל שמירה, שנאמר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
ונאמר בגרים שמירה, שנאמר: ה' שומר את גרים.

אברהם קרא עצמו גר, שנאמר: גר ותושב אנכי עמכם
דוד קרא עצמו גר, שנאמר גר אנכי בארץ.

ואומר: כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על האדמה ואין מקוה.
ואמר: כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי.

חביבין הגרים שלא מל אברהם אבינו אלא בן תשעים ותשע שנים, שאלו מל בן עשרים שנה או בן ל', לא היה גר יכול להתגייר אלא בפחות מבן ל', לפיכך גלגל המקום עמו עד שהגיעו לצ' וט' שנים, שלא לנעול דלת בפני הגרים הבאים, וליתן שכר ימים ושנים לרבות שכר עושה רצונו, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

וכן אתה מוצא בארבע כתות שהן עונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם לה' אני שנאמר: זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה.
לה' אני - ואל יתערב בי חטא.
וזה יקרא בשם יעקב - אלו גרי צדק
וזה יכתוב ידו לה' - אלו בעלי תשובה
ובשם ישראל יכנה - אלו יראי שמים.

[כב, כא] כל אלמנה ויתום לא תענון -
אין לי אלא אלמנה ויתום.,

שאר כל אדם מנין?
תלמוד לומר: לא תענון, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
אלמנה ויתום -
שדרכן לענות בהן דבר הכתוב.

אם ענה תענה -
אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט.

דבר אחר:
ר' אומר:
[כב, כב] אם ענה תענה -
מגיד שאינו חייב עד שיענה וישנה.

כבר היה ר' ישמעאל ור' שמעון יוצאין ליהרג אמר לו ר' שמעון לר' ישמעאל:
רבי, לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג.

אמר לו ר' ישמעאל לר' שמעון:
מימיך בא אדם אצליך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא גומא כוסך ונוטל סנדלך או עוטף טליתך?
ואמרה תורה: אם ענה תענה, אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט!
אמר לו: ניחמתני רבי.

וכשנהרגו ר' שמעון ור' ישמעאל אמר להם ר' עקיבא לתלמידיו:
התקינו עצמכם לפורענות שאלו טובה עתידה לבא בדורנו לא היו מקבלים אותה, אלא ר' שמעון ור' ישמעאל, אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שפורענות גדולה עתידה לבא בדורינו וסילק אלו מבינתינו, שנאמר: הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו ואין מבין.
ואומר: יבא שלום ינוחו על משכבם הולך נכוחו
ולבסוף ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה:

כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו -
יכול כל זמן שהוא צועק אני שומע ואם אינו צועק איני שומע?!
ת"ל: שמוע אשמע צעקתו

הא מה תלמוד לומר אם צעק יצעק אלי?
מהר אפרע על ידי שהוא צועק יותר, ממי שאינו צועק.

והלא דברים קל וחומר:
אם כשהיחיד צועק על היחיד, שמוע אשמע צעקתו, כשהרבים צועקים על אחת כמה וכמה! ומה אם מדת פורענות מעוטה כשיחיד צועק על הרבים, כך מדה טובה ורבים מתפללים על היחיד על אחת כמה וכמה!

וחרה אפי -
ר' ישמעאל אומר:
נאמר כאן חרון אף
ונאמר להלן חרון אף
מה להלן עצירת גשמים וגלות, שנאמר: וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים... ואבדתם מהרה מעל הארץ אף כאן עצירת גשמים וגלות.

ומה להלן חרב אף כאן חרב, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים.
ממשמע שנאמר: והרגתי אתכם בחרב איני יודע שנשיכם אלמנות?!

ומה תלמוד לומר והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים?
כענין שנאמר: ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות ובניכם יתומים אין יתומין אלא שאין בית דין מניחין אותם בנכסי אביהן, מפני שהן בחזקת קיימים.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אם כשלא תענון את הדין לא יהיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים, כשתעשון את הדין על אחת כמה וכמה.
וכן הוא אומר: משפט אמת שפטו.
ואומר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.
ואומר: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא,
על אחת כמה וכמה שאין נשיכם אלמנות ובניכם יתומים.

וכן הוא אומר: למען תירא את ה' אלהיך לשמור וגו'.
ואומר: ולמדתם אותם את בניכם.
ואומר: למען ירבו ימיכם.
ואומר: כי כימי העץ ימי עמי.
ואומר: לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם,
ואומר: ויהי כחול זרעך וצאצאי מיעיך כמעותיו,
ואומר: מי יתן והיה לבבם זה להם וגו',
ואומר: כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו'.
ואומר: ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה',
ואומר: ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך וגו'.
על אחת כמה וכמה שתאריכון ימים בעולם הזה ותראו לכם בנים ובני בנים ותזכו לחיי העולם הבא.


[כב, כד] אם כסף תלוה את עמי -
ר' ישמעאל אומר:
כל אם ואם שבתורה רשות חוץ מזה.
ועוד שנינו: ואם תקריב מנחת בכורים - חובה.
אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות?!
תלמוד לומר: תקריב מנחת חובה ולא רשות.

כיוצא בו: אם מזבח אבנים תעשו לי - חובה.
אתה אומר חובה או אינו אלא רשות?!
כשהוא אומר אבנים שלמות תבנה, חובה ולא רשות.

אף כאן אתה אומר: אם כסף תלוה חובה ולא רשות.
אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות?!
כשהוא אומר: העבט תעביטנו חובה ולא רשות.

אם כסף תלוה -
כסף בכסף אתה מלוהו, ואי אתה מלוה פירות בפירות.

דבר אחר:
כסף בכסף אתה מלוהו ואי אתה מלוהו כסף בפירות ופירות בכסף.

את עמי -
ישראל וגוי עומדים לפניך ללוות - עמי קודם.
עני ועשיר - עני קודם.
ענייך ועניי עירך - ענייך קודמין לעניי עירך.
עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמין, שנאמר: את העני עמך.

לא תהיה לו כנושה -
שלא תראה לו בכל זמן.

לא תשימון עליו נשך -
מה תלמוד לומר?
לפי שהוא אומר: את כספך לא תתן לו בנשך, הרי זה אזהרה למלוה שלא ילוה לו בריבית.
אתה אומר למלוה, או אינו אלא ללווה?!
כשהוא אומר: אל תקח מאתו נשך ותרבית, הרי ללוה אמור.
אין לי אלא אזהרה ללוה ולמלוה.

אזהרה לעדים ולערב ולבלר מניין?
תלמוד לומר: לא תשימון מכל מקום.

מכאן אמרו:
המלוה ברבית עובר על חמשה דברים משום:
בל תתן,
ובל תקח,
לא תשימון עליו נשך,
לא תהיה לו כנושה,
לפני עיור לא תתן מכשול,
כשם שהמלוה והלוה עוברין בחמשה דברים כך הערב והעדים והלבלר עוברים.

רבי יהודה:
מתיר ללבלר.

ר' מאיר אומר:
המלוה ברבית ואומר לסופר בא כתוב ולעדים חתמו, אין לו חלק במי שפקד על הרבית.

[כב, כה] אם חבול תחבול -
ר' ישמעאל אומר:
בא הכתוב ללמדך שתהא עושה מצוה ותהא נוטל את שלך.

עד בא השמש תשיבנו לו -
זה כסות יום, שאתה מחזיר לו כל היום.
אין לי אלא כסות יום שאתה מחזיר לו כל היום.

כסות לילה שאתה מחזיר לו כל הלילה מנין?
תלמוד לומר: השב תשב לו את העבוט כבא השמש.

מכאן אמרו:
ממשכנים כסות יום בלילה וכסות לילה ביום.
ומחזירין כסות יום ביום וכסות לילה בלילה.

[כב, כו] כי היא כסותה לבדה -
זו טלית.

היא שמלתו לעורו -
זו חלוק.

במה ישכב -
להביא עור מצע.

והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני -
ר' נתן אומר:
הרי שיצא חייב לחבירו מנה בבית דין ועליו כסות במאתים, לא יאמר: מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה, לכך נאמר: כי היא כסותה, אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות, שהוא נופלת לשארו

ושמעתי כי חנון אני -
שברחמים בראתי את עולמי.

[כב, כז] אלהים לא תקלל -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ונוקב שם ה' מות יומת, עונש שמענו אזהרה לא שמענו, לכך נאמר: אלהים לא תקלל מכל מקום, דברי ר' ישמעאל

ר' עקיבא אומר:
בדיינין הכתוב מדבר, שנאמר: עד האלהים יבא דבר שניהם.

אלהים לא תקלל -
אין לי אלא דיין, נשיא מנין?
תלמוד לומר: ונשיא בעמך לא תאור.
אני אקרא ונשיא בעמך לא תאור אחד נשיא ואחד דיין במשמע.

ומה תלמוד לומר ונשיא בעמך לא תאור?
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.

מכאן אמרו:
יש מדבר דבר אחד וחייב עליו משום ארבעה דברים, בן נשיא שקלל את האב, חייב בארבעה דברים משום:
נשיא,
ואב,
ודיין,
ומשום בעמך לא תאור.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור -
שומע אני לא יהא חייב עד שיהא דיין ונשיא?!
תלמוד לומר: אלהים לא תקלל לחייב עליו משום דיין ומשום נשיא.

ומה תלמוד לומר בעמך?
בזמן שהן עושין מנהג עמך.

אלהים לא תקלל -
אין לי אלא דיין ונשיא, שאר כל אדם מנין?
תלמוד לומר: בעמך לא תאור מכל מקום.

[כב, כח] מלאתך ודמעך לא תאחר -
מלאתך - אלו ביכורים הניטלין מהמלאה.

לא תאחר -
שלא תקדים מעשר שני לראשון וראשון לתרומה ותרומה' לביכורים אבל איני יודע אי זה מהם יקדים, אם תרומה לביכורים אם ביכורים לתרומה?
אמרת, יקדמו ביכורים שהם קרויין ארבעה שמות:
ראשית
ביכורים
תרומה
ומלאה
לתרומה, שאינה קרויה אלא שלשה שמות:
ראשית
תרומה
ודמע
למעשר ראשון שאינו קרוי אלא שני שמות,
ויקדים מעשר ראשון שהוא קרוי שני שמות:
תרומה
ומעשר,
למעשר שני שאינו קרוי אלא שם אחד בלבד.

מכאן אמרו:
המקדים תרומה לביכורים ומעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון, אע"פ שהוא עובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי, תלמוד לומר: מלאתך ודמעך לא תאחר.

כן תעשה לשורך -
הקיש בכור אדם לבכור בהמה ובכור בהמה לבכור אדם.
מה בכור בהמה הנפלים פוטרין בה את הבכורה,
כך בכור אדם הנפלים פוטרין בה את הבכורה.

מה בכור אדם אתה רשאי ליתן פדיונו לכל כהן בכל מקום שירצה.
אף בכור בהמה אתה רשאי ליתן לכהן בכל מקום שתרצה.

לפי שהוא אומר: והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם, שומע אני יהיה חובה להביאו לבית הבחירה?!
תלמוד לומר: באדם ובבהמה הקיש בכור בהמה לבכור אדם ובכור אדם לבכור בהמה.
מה בכור אדם אתה מטפל בו שלשים יום, אף בכור בהמה אתה מטפל בו שלשים יום.

[כב, כט] שבעת ימים יהיה עם אמו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: והיה שבעת ימים תחת אמו - עם אמו.
אתה אומר תחת אמו - עם אמו.
או אינו אלא תחת אמו כמשמעו?!
תלמוד לומר: יהיה עם אמו.
מה כאן עם אמו,
אף להלן עם אמו.

ר' נתן אומר:
לא בא הכתוב תחת אלא להדרש:
תחת אמו- אחר אמו.
אתה אומר: תחת אמו - אחר אמו.
או אינו אלא תחת אמו ממש?!
הרי אתה דן:
נאמר כאן: אמו
ונאמר להלן אמו
מה להלן בסמוך לו,
אף כאן בסמוך לו.

מהו שבעת ימים יהיה עם אמו?
מה בכור קדש אינו יונק אלא מן החולין, אף כולן לא יניקו אלא מן החולין.

מכאן אמרו:
כל הקרבים לא יניקו את בניהם, ומעושרת קלה לא תניק את בנה, וכולן אין למדין אלא מן הבכור:
מה בכור הקדש אינו יונק אלא מן החולין, אף כלן לא יניקו אלא מן החולין.

כיצד עושין?
נוטלין מעות מן ההקדש ולוקחין בהמה מן החולין ומתרחמות עליהן ומניקות אותן, אע"פ שאמרו אחרים מתנדבין היו על מנת כן.

ביום השמיני תתנו לי -
אין לי אלא שמיני.
משמיני ולהלן מנין?

הרי אתה דן:
נאמר כאן שמיני.
ונאמר להלן שמיני.
מה להלן להכשיר בן שמיני ומשמיני להלן,
אף כאן להכשיר בן שמיני ומשמיני ולהלן.

מה כאן ביום השמיני שמיני,
אף להלן ביום השמיני.

וביום השמיני תתנו לי -
להוציא מחוסר זמן.


[כב, ל] ואנשי קדש תהיו לי -
ר' ישמעאל אומר:
כשאתם קדושים הרי אתם שלי.

אסי בן יהודה אומר:
כשהמקום מחדש מצוה על ישראל הוא מוסיף להם קדושה.

איסי בן גוריה אומר:
נאמר כאן קדושה
ונאמר להלן קדושה
מה להלן אסורין באכילה,
אף [כ]אן תהא אסורה באכילה.

ובשר בשדה טרפה -
אין לי אלא בשדה.

בבית מנין?
תלמוד לומר: טרפה ונבלה.

הקיש נבלה לטרפה:
מה נבלה לא חלק לה בין בבית בין בשדה,
אף טרפה לא נחלוק בה בין בבית בין בשדה.

הא מה תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה?
דבר הכתוב בהווה.

כיוצא בו: כי בשדה מצאה.
אין לי אלא בשדה, בבית מנין?
דבר הכתוב בהווה.

כיוצא בו: מי האיש אשר נטע.
אין לי אלא כרם, שאר אילנות מנין?
לא דבר הכתוב אלא בהווה.
אף כאן: בשדה ט[ר]פה - דבר הכתוב בהווה, מקום שדרך בהמות להטרף.

לכלב תשליכון אותו -
לכלב - וככלב.
אתה אומר כן, או אינו אלא לכלב כמשמעו?!
תלמוד לומר: לא תאכלו כל נבלה.

והלא דברים קל וחומר:
מה נבלה שהיא מטמאה במשא, הרי היא מותרת בהנאה, טרפה שאינה מטמאה במשא אינו דין שתהא מותרת בהנאה?!
הא מה תלמוד לומר לכלב תשליכון?
ללמדך שהכלב מכובד מן העבד, שהטרפה לכלב ונבלה לעבד, ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו.
אמר הקב"ה: תן לו שכרו.

והלא דברים קל וחומר:
ומה אם חיה, כך אדם לא כל שכן, שאינו מקפח שכרו, שנאמר: קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל.
ואומר: כסא כבוד מרום מראשון מקים מקדשינו.