{ב} החדש הזה לכם וגו'. טעם כפל ראש חדשים ראשון הוא וגו', נתכוון לומר כי חדש זה הוא ראש פירוש מובחר שבחדשים, על דרך אומרו (שמות ל') בשמים ראש. ודקדק לומר לכם כי אינו משובח ומעולה שבחדשים אלא לישראל.

ותמצא שאמרו רבותינו ז''ל (ראש השנה י''א.)

בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל,

כי החודש מסויים לטובת ישראל ועל זה ראשון הוא ראוי להיות לכם שיהיו מונים מניסן לצד מעלתו.

עוד ירמוז באומרו החודש הזה ולא אמר חדש זה, לרמוז על הידוע שהוא הקדוש ברוך הוא דכתיב: (לקמן ט''ו ב') זה אלי כי יהיה זה לכם שיגלה להם כאומרם ז''ל (מכילתא י''ד)

ראתה שפחה על הים וכו'.

עוד ירמוז כי החדש הזה לכם ראש פירוש שיהיה לישראל כינוי בחינת הראש שלא יהיו עוד נבזים ושפלים. עוד רמז בתיבת זה כי יהיה ראש לכל החדשים שהם י''ב כמספר זה.

{ג} דברו וגו' לאמר. צריך לדעת למה הוצרך לומר דברו ולא סמך על מה שאמר בפסוק ראשון ויאמר ה' וגו' לאמר, ואם לא הספיק לו תיבת לאמר היה לו לומר דברו קודם אומרו החדש הזה, כי מצוה זו לישראל לדורותם נתנה ולמה לא אמר קודם לה דברו?

עוד קשה אומרו תיבת לאמר כי למי יאמרו ישראל?

ואולי כי לצד שבמצוה זו של לקיחת השה יש בה ב' בחינות:

א' לטובה כי בה נשאו ראש וראו אותם אויביהם עושים באלהיהם שפטים כאומרם ז''ל (שמות רבה פט''ז).

והב' לצד המצוה כי מצות המלך היא לעשות כן והעובר עליו ענוש יענש, לזה הוצרך לומר דברו וגו' לאמר.

דברו לשון קושי כנגד צורך הדבר וגזירת מלך ולהעניש על כל עובר.

ולאמר אמירה רכה כנגד מעלה וכבוד אשר תשיגם בדבר.

ולצד שבמצוה שצוה בתחלת הנבואה שהיא לחשוב מניסן אין עונש לעובר על זה כעונש החודל מעשות הפסח, ולזה לא אמר כנגדה אלא לאמר אשר על כן הוצרך לחזור ולומר דברו כנגד מצות פסח.

ואמר עוד לאמר כי גם בה יש מעלה לישראל כנזכר. ובדרך דרש צום להנהיג את ישראל בהנהגת התורה והמצות להודיעם חוקי ה' ותורותיו ולהנהיגם בדרך ישרה, ולזה אמר דברו ואמר לאמר פירוש כדי שיהיו מעולים, על דרך אומרו (ישעי' ג') אמרו צדיק וגו'.

עוד ירצה כי מתחלה ידבר אל הזקנים כמו שמצינו לו שכן עשה משה דכתיב (פסוק כ''א) ויקרא משה לכל זקני ישראל, והוא אומרו דברו אל כל עדת ישראל; לאמר שיאמר להעם, והוא גם כן מה שאמר שם הכתוב ויאמר אליהם.

ויקחו להם וגו'. קשה למה אמר ו' בתחלת ענין?

ואולי כי רמז לדברים הנאמרים בדברי משה לישראל, דכתיב: משכו וקחו וגו'.

ואמרו רבותינו ז''ל (שמות רבה שם)

משכו ידיכם מעבודה זרה וגו'.

ודבר זה לא נאמר בדברי ה' והנה מדברי משה נשמע כי כן נאמר לו בנבואה, והוא אומרו ויקחו בתוספת ו' רמז שקדם דיבור ומה הוא משכו שאמר משה?

עוד ירצה להיות שאמר בעשור יכול לקח בעשור ישחט לא לקח בעשור לא יקח בי''א בי''ב בי''ג?

תלמוד לומר ויקחו לרבות אחר כך ובמכילתא (כאן) למדו דין זה של לקיחה בי''א בי''ב בי''ג מדין קל וחומר ודבר הבא בקל וחומר אם נמצא לו רמז בכתוב נסכים לומר כי לזה נתכוון.

עוד ירמוז בדקדוק עוד תיבת להם. עוד אומרו תיבת איש שלא היה צריך לומר אלא ויקחו שה לבית וגו', אכן ירצה על דרך אומרים ז''ל (תנחומא) בפסוק ויקחו לי תרומה וזה לשונו אמר הקב''ה קחו אותי עמכם, והוא אומרו כאן לצד כי זו מצוה ראשונה הודיעם השגת המצוה כי בעשותה ישרה עליו ה' שכינתו בסוד (דברים כ''ח י') וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, גם אמרו כי תיבת מצוה יש בה שם הוי''ה חצי בא''ת ב''ש וחצי בפשוט (תיקוני זוהר תיקון כ''ט) והוא אומרו ויקחו להם איש פירוש על דרך אומרם ז''ל (סוטה כ''ט מ''ב:)

איש אין איש אלא הקב''ה.

כי במצוה זו יקחו להם לקיחה גדולה ועצומה והוא איש שהוא אלהינו מלכנו.

וראיתי לתת לב למה לא צוה ה' בפסח מצרים על הטמאים והערלים ובני הנכר שלא יאכלו מפסח?

הן אמת כי אזהרת הטמאים לפי מה שכתבנו בפרשה זאת חקת התורה יש טעם נכון בדבר, אבל הערלים ובני הנכר למה לא צוה אותם ה'?

והנה לפי דבריהם ז''ל הוזהרו ישראל על שניהם על המילה כאמור בדברי קבלה (יחזקאל ט''ז) ואראך מתבוססת בדמיך, ואמרו רבותינו ז''ל (שמות רבה י''ט)

דם פסח ודם מילה.

ועל בן נכר דרשו רז''ל (שם ט''ז) בפסוק משכו וגו' משכו ידיכם מע''ז הרי שהזהיר על הדבר, כי קודם מצות הפסח יצאו מכלל עובדי עבודה זרה ויכנסו בכלל ישראל, וכל זה אינו מספיק לקושייתינו כי למה לא באו הדברים בדברי ה' בעיקר המצוה?!

והנה בסוף הפרשה אחר שסדר יציאת ישראל ממצרים נאמרה פרשת זאת חקת הפסח וגו' כל בן נכר וגו' וכל עבד וגו'. וראיתי לר' אברהם בן עזרא ז''ל שכתב:

כי פרשה זו נאמרה לפסח דורות והוסיף מצות אחרות וכו',

ואם נתכוין לומר כי בן נכר וערל הם מצות מוספות בפסח דורות, דבריו כאן בטלים הם כפי דברי רבותינו ז''ל, וגם ממה שגמר אומר הכתוב שם בפרשת ערל ובן נכר ואמר (פסוק נ') ויעשו בני ישראל כאשר וגו', ואם לפסח דורות נאמרה פרשה זו לא היה לו לומר ויעשו בני ישראל כאשר צוה וגו' שמשמע שעשו ישראל כל האמור בפרשה, גם מה שאמר שיכוין על פסח שעשו במדבר סיני הם דברים בעלמא, ומי ישמע אליו ואין צריך לומר לקבל דבריו בזה, הגם שהרב ז''ל חש לקמחיה ואינו חולק על דברי רבותינו אלא בדבר שאין בו הוראה לעתיד, אף על פי כן גם במה שלפנינו חולק בלא עומק המכריח וכיוצא בו.

וראיתי לרבותינו ז''ל במכילתא שאמרו וזה לשונם:

זאת חקת הפסח בפסח מצרים ובפסח דורות הכתוב מדבר דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר בפסח מצרים הכתוב מדבר. אין לי אלא פסח מצרים, פסח דורות מנין?

תלמוד לומר ככל חוקותיו וגו' יעשו אותו ע"כ.

הרי דלכל דעת התנאים בפסח מצרים הכתוב מדבר ונעקרו דברי ר' אברהם בן עזרא והיו כלא היו, ולפי זה אפשר שירמוז הכתוב באמרו ויקחו פירוש מלבד מצות מילה ומצות משיכתם מעבודה זרה שהוא בחינת בן נכר שצוה ה', הוסיף עוד לומר ויקחו וגו', ואומרו להם כאן רמז שלילת בן נכר וערל שלא יוכלו לאכול בפסח, כמו שבא הדבר מבואר בנבואת זאת חקת הפסח.



{ד} ואם ימעט וגו'. הכתוב יתיישב בין לדעת ר' יהודה ובין לדעת ר' יוסי שנחלקו בתורת כהנים (מכילתא, פסחים צ''ט.) לרבי יהודה שאמר צריך שישאר אחד מבני חבורה ראשונה ידוייק אומרו ימעט הבית פירוש שיתמעט מהחבורה ולא כל החבורה, ולרבי יוסי שאמר שלא יניחו הפסח כמות שהוא ידוייק אומרו מהיות משה שמעט שה יתמעט ממנויים, ועליו הוא ההקפדה שלא ישאר בלא מנויים, והכתוב שקול הוא.

עוד נראה שיכוון לומר שאין דרך שיהיה השה מועט לאוכליו, כי כזית בשר ימצא בו לרבים שיהיו בחבורה.

או ירצה כי ברכת הקודש מרובה הוא וימצא בו שיעור הצריך למנוייו ולא ימצא המיעוט אלא בבית שהם בני חבורה שלא יספיקו לאוכלו.

לפי אכלו תכוסו. יתבאר על דרך אומרם ז''ל (פסחים פ''ח.) שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים וגם על ידי אשתו, גם אמרו (שם פ''ז:) אם היא למודה לבא אצל אביה אוכלת משל אביה לצד היותה רגילה לאכול שם, והוא אומרו איש לפי אכלו פירוש על אותם שהם רגילים לבא אצלו לאכול וסומכים על שלחנו לפי מה שהם ימנה עמו ושם קנו מקומם.

עוד יתבאר על דרך אומרם (שם צ':) שאונן שוחטין עליו, הגם שבשעת שחיטה אינו ראוי כיון שיכול לאכול בלילה שוחטין עליו, והוא אומרו לפי אכלו פירוש הולכין ונמנין בשעת שחיטה על שעת אכילה.

עוד ירצה לפי אכלו על פי מה ששנינו בפסחים (שם)

זב וכו' שוחטים עליו וגם אמרינן התם שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כיפורים ועולא אמר אף על טמא שרץ עד כאן.

והטעם הוא כל שיכול לאכול את פסחו בעת אכילתו, והוא אומרו לפי אכלו פירוש אין הולכים בו אלא לפי אכילתו של פסח וכל שבשעת אכילתו הוא ראוי לאוכלו הגם שבשעת שחיטה לא היה ראוי שוחטין עליו, ולפי זה הוא הדין טמא מת אם היה יום ז' שלו חל ביום י''ד, שוחטין עליו ואוכל לערב.

ומה שאמרו שם בתורת כהנים והובא בפסחים דף צ' סברת תנא שסובר כי ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא (במדבר ט' ו') יום ז' שלהם היה ואף על פי כן נדחו לפסח ב', דוקא טומאת מת דחמירא ולזה אמר (שם) לנפש אדם הגם שלערב היו טהורים. ולר' יוסי הגלילי (שם) נוכל לומר שאפילו טמא מת שחל ז' שלו ביום י''ד שוחטים עליו. ומה גם אם טבלו וכדעת התוספות בפסחים דף צ' ולדעת הראב''ד שהשיג על רמב''ם בפ''ו מהלכות קרבן פסח יעויין שם דבריו והוא היותר קרוב לפשטא דסוגיא.

{ה} ומן העזים תקחו. טעם שהוצרך לומר תקחו לומר אפילו יש כבשים יכול ליקח מן העזים, לזה סמך לקיחה לעזים.

{ו} והיה לכם למשמרת. פירוש צריך שמירה כדין קדשים כיון שקרא עליו שם פסח.

עוד ירמוז על דרך אומרם ז''ל (שיד השירים רבה פ' כשושנה בין החוחים) בפסוק גוי מקרב גוי שהיו ישראל במצרים סרוכים קצת בחוקי עבודה זרה מצד היותם בין המצריים.

ואמרו עוד (שמות רבה פט''ז) שרמז הכתוב באומרו משכו שימשכו מעבודה זרה. והנה אין כוונתם ז''ל לומר חס ושלום שהיו עובדי עבודה זרה אלא לצד שהיו ביניהם מבלי ידיעתם יעשו חוקים של עובדי עבודה זרה בפרטי המלבושים והמאכלים ודברים הרגילים, ואשר על כן מלבד שצוה שיעקרו מאותם פרטים שידמו להם, נתחכם עוד אל עליון לעקור בחינת הרע מהם, ולעשות תיקון עון זה. ואמר שיקחו הטלה שהיא עבודה זרה של מצרים שבה היה לישראל המכשולות ויעשו בה מצוה האמורה בענין, ובזה יהיה להם תיקון לשמירת עון עבודה זרה. והוא אומרו והיה לכם למשמרת פירוש במקום מצות שמירת עבודה זרה כשינהגו בו משפט כתוב והבן.

{ח} ואכלו את הבשר. רבותינו ז''ל (פסחים פ''ג.) אמרו את הבשר ולא גידים ועצמות קרנים וטלפים. ולדבריהם למה אמר את מה בא לרבות?

ונראה כי בא לרבות מה שאמרו במשנה (שם פ''ד.)

כל הנאכל בשור הגדול נאכל בגדי הרך, ומפרש לה רבא כל הנאכל בשור הגדול בשלקא וכו'.

עוד ירצה על פי מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש (שם) בגידין שסופם להתקשות לר' יוחנן נמנין ולריש לקיש אין נמנין. לר' יוחנן יתבאר הכתוב על זה הדרך את הבשר כל שדמו לבשר שעמהם קאמר והרי הם דומין, ולריש לקיש כל שדומין לבשר בבחינת הבשר מצד עצמו וכשם שהבשר אין סופו להתקשות וכו'.

ומצות על מרורים. לפי פשט הכתוב, לפי מה שראינו שאמר ה' שצריך צלי אש ושיהיה שלם וכו'. זה יגיד שדעת עליון הוא להראות בחינה הגדולה והחירות ואין רשות אחרים עליו. ולפי זה גם המרורים שיצו ה' הוא לצד כי כן דרך אוכלי צלי לאכול עמו דבר חד כי בזה יערב לחיך האוכל ויאכל בכל אות נפשו. גם בזה יוכר גודל העריבות כשיקדים לפיו מרורים. גם מה שהזכיר המצות הוא פרט אשר יכונן חיך אוכל יטעם לו הצלי. והנה ג' השריגים יטעימו יחד והוא רומז לג' דברים:

הא' הוא הגלות שמררו את חייהם,

הב' היא היציאה תיכף ומיד שלא הספיק בצקם להחמיץ במצרים,

ג' אשר פסח ה' על בתיהם והוא בחינת הגאולה, כי עבר ה' בארץ מצרים ונתק חבל מוסרות העבות שהיו תוקפים בהם שהוא בחינת הבכורה וכמו שפירשתי הענין במקומו. (לעיל י''א ה'). ושלשת הענינים יחד היו צריכין להיות וזולת א' אין נס בשנים האחרים, שאם לא היה הגלות לא היו משיגים אשר השיגו מהצירוף ומה שבררו. ומה גם לפי מה שכתבנו במקומות אחרים, (ויגש מו ג) כי גוי גדול עצמו שהוציא ה' ממצרים הם בחינות ניצוצי הקדושה ששם היתה ושם נמצאת, וסגולת הוצאתה הוא המרור אשר מררו את חייהם. והוא סוד אומרו (קהלת ח') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. ואילו לא היה המהירות שהוציאם ה' היו חוזרים ומשתקעים בוררים ומתבררים, והוא מאמר התנא (הגדה) ואלו לא הוציא וכו' עדיין וכו' והיינו עבדים לפרעה וכו' דכתיב (לקמן יב לט) ולא יכלו להתמהמה, ועיקר הגאולה היא הפסיחה. נמצאת אומר כי שלשתם יחד הם העיקר, ולזה היה הלל מדקדק לכורכם יחד (פסחים קט''ו.).

{יג} ולא יהיה וגו' למשחית. פירוש לסיבת משחית שיוצא להשחית בזולת, אין בו אלא בחינת טבע ההשחתה לכל. זולת בראות חותם שמו יתברך שהוא המצוה יפחד וירא מגשת אליו. ולזה הוא שצוה ה' להיות הדם לאות. ואם תאמר אם כן מצרי שהיה נחבא אל בית ישראל יהיה ניצול?

תלמוד לומר: בכם ולא במצרים, כי לא תאיר אור המצוה להצלה אלא על ישראל, דכתיב (ישעי' ס'): ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.

{יד} חקת עולם תחגוהו. טעם שלא הספיק לומר לדורותיכם, והגם שאמרו ז''ל (מכילתא) כי דורותיכם לבד הייתי אומר מיעוט רבים שנים?

תלמוד לומר: חקת עולם, לגלות על פירוש דורותיכם שהוא תמיד.

עדיין קשה לא היה לו לומר לדורותיכם אלא חקת עולם?

אכן יתבאר על דרך האומר (ברכות י''ב:)

למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך להביא לימות המשיח.

ולמאן דאמר כל ימי חייך - הלילות, אפשר כי אמר חקת עולם שלא תאמר תינח בימי החירות, בימי הגלות שאנו משועבדים, מה מקום לזכרון לטובה שפסקה?

תלמוד לומר: חקת עולם אפילו בזמן השעבוד בשאר גליות חקה חקק ה'. ומאמצעות פירושם זה תשכיל גם כן הסרת טענת לדורותיכם שאין כוונתו ב' דורות. ואם לא היה אומר לדורותיכם לא היינו שומעים מה שפירשתי בחקת עולם, והיינו אומרים שלא בא אלא להתמדת דורות ולא לב' דורות לבד, הנשמע מתיבת לדורותיכם ומהייתור שמענו מה שפירשתי.

{טו} שבעת ימים. הנה הטעם הוא לצד שלא הספיק בצקם להחמיץ וגאלם הגואל. ואם תאמר והלא היוצאים עדיין לא יצאו לעשות זכרון לדבר, הלא גם הפסח שצוה ה' לקחת שה לבית אבות וגו' עדיין לא פסח אלא שבזכות מצוה זו יפסח ה', גם המצה בזכות מצוה זו ימהר לגואלם, וכן היה.

ותמצא שאמרו רבותינו ז''ל (פסחים ק''כ.) מדרשות התורה בא' בי''ג מדות, כי כל שבעה אין חיוב במצה אלא לילה הראשונה קבעו הכתוב חובה. והטעם כי גם בחינת המצוה לא היה אלא בליל ט''ו, וזה נקבע לחובה בזמן עצמו, ומאז והלאה אין כיוון בנס למצוה והבן.

וטעם אומרו שבעת ימים מצות אינו אלא רשות. ואולי שדיבר בסדר זה לומר כי מעלה עליו הכתוב כאלו אכל כל ז'. ותמצא כי צוה ה' ב' מקראי קודש ביום הא' וביום הז', יום א' לצד הנס יום ט''ו, ויום ז' לצד נס גמר הגאולה של קריעת ים סוף וכו'.

עוד טעם אומרו שבעת לצד שלא צוה ה' בכל ז' לאו דלא תאכל חמץ, והייתי אומר אם לא אכל חמץ אין בידו לא זכות ולא עונש?

תלמוד לומר: שבעת ימים תאכל מצות, לומר לך כי כשלא אכל חמץ כאלו אכל מצות, והרי בידו ז' מצות עשה. וטעם ז' ולא פחות ולא יותר, נתכוון ה' שיהיו עסוקים במצות עד גמר הגאולה שהוא ביום ז' של פסח, אשר הפליא ה' עשות נסים להם וברודפיהם משפטים.

גם יש טעם ברוחניות, כי יסודי הקדושה שהם שורש נשמות ישראל שבעה עינים (זכרי' ג), ותקרא כנסת ישראל בת שבע לסיבה זו (זהר ח''ג ו':).

(יז) ושמרתם את המצות וגו'. פירוש כשם שאני שמרתי היום ולא אחרתי יום אחד, ובעצם היום הזה הוצאתי אתכם, לטעם זה אתם גם כן לא תאחרו המצה עד שתחמיץ.

ואמר עוד ושמרתם את היום הזה יצו כן האל גם כן שיהיה האדם משמר גם היום, לבל יטעה בחשבון ולא יקדים ולא יאחר מעשות את היום הזה ולא יום אחר במקומו. וכל פירוש זה אומרו כי בעצם יאיר ימין ושמאל, יאיר לתת טעם למה שלפניו לשמידת המצות, ויאיר למה שלאחריו לשמירת היום על זה הדרך כי בעצם וגו' פירוש לטעם שבעצם היום וגו' ושמרתם אתם גם כן את היום הזה.

{כא} ויקרא משה לכל זקני ישראל. והגם כי ה' אמר אליו דברו אל כל עדת ישראל, יהיה פירושו כמאמר (ויקרא ד' י''ג) ואם כל עדת ישראל ישגו, שיאמר על הזקנים כמו שמפורש במקומו (בתורת כהנים), ויאמר אליהם יכוין לשאר העם כמשפט כל מצות ה' לישראל שהיו מפי משה (עירובין נד.).

או אפשר שלא אמר אלא לזקנים והם ידברו לכל עדת ישראל, וחלוקה מצוה זו משאר מצות התורה, כי עדיין לא נכנסו ישראל בברית ולא הוחנכו להכנם לשמור ולעשות. ולזה היה מדבר לזקנים והזקנים כל א' ידבר בנחת ובדרך המתקבל לבני משפחתו, כדי שיהיו נוחים לעשות.

{כד} ושמרתם את הדבר הזה. הנה פשט הכתוב יגיד כי גם לדורות יצו דברים האמורים בענין ולא ראינו שעשו כן קדמונינו. גם רבותינו לא צוו לעשות כן. ונראה כי ממה שאמר הכתוב לחק לך בפני עצמו וחזר לומר ולבניך גילה המכוון שהוא על זה הדרך שאין הדברים שוים בו ובבנו. שהיה לו לומר ושמרתם את הדבר הזה לחק עולם, ומאומרו לחק לך ולבניך הרי זה מפרש המכוון שאינם שוים בדבר, לחק לך הוא כל האמור בענין. ולבניך עד עולם פרטים מהענין, וסמך הכתוב על שיבא במקומות אחרים הפרטים שהם נוהגים לדורות, ושלל בהם פרטים שאינם לדורות שלא הזכירם בהם, וגם כאן ביאר הדברים באומרו ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף שינגוף את מצרים, ודבר זה אינו מצוי לדורות.

{כה} והיה כי תבואו וגו'. הנה פשט הכתוב יגיד כי מצוה זו אינה אלא אחר כניסתם לארץ, אם כן למה חזר ה' מדעת זו וצוה את בני ישראל (במדבד ט א) בשנה השנית לעשות הפסח במועדו ככל חקותיו.

ונראה כי גילה ה' דעת עליון בזה כי היה בדעתו אם יזכו ישראל לא יעשו פסח ב' אלא בארץ כנען, אלא לצד המראתם מעת יצאו ממצרים והם ממרים פי ה' ואפילו בים סוף התחילו למרות, דכתיב (תהלים ק''ו) וימרו על ים בים סוף, זה היה סיבה שארכו הימים ולא היה להם זכות לעלות תיכף ומיד, ולזה כשראה ה' שגרמו מעשיהם ולא נכנסו לארץ, והם עדיין במדבר, הוצרך לצוות לעשות הפסח במדבר, כי עד עתה לא נצטוו אלא כי תבואו אל הארץ. והגם כי האדון קורא הדורות מראש (ישעי' מ''א), אף על פי כן מחשבותיו הטובים הגיד לעמו כנזכר.

{כח} וילכו וגו' כן עשו. הוצרך לומר כן עשו ולא הספיק במה שקדם לומר ויעשו וגו', לומר הצדיקו במעשיהם במצות ה', ולא הבינו דבר שלא כן הוא במשמעות, וזה לא היה נשמע מאומרו ויעשו וגו' כאשר וגו' כי אפשר שהכתוב אומר מה שחשבו הם, והבן.

{ל} ויקם פרעה לילה. טעם אומרו לילה יתבאר על דרך אומרם ז''ל (זהר ח''ב ל''ח.) כי אותו לילה היה כיום יאיר כצחות היום. ורמזתי רמז זה בפסוק (לקמן יג ח) והגדת לבנך ביום ההוא כי יכוין לומר שיגיד לו גם נס הלילה שנעשה יום. ושמא תאמר כי זרח אור בלילה דרך כלל לרעים ולטובים. לזה אמר ויקם פרעה לילה. כשקם הוא לקרוא למשה ולאהרן מנע ה' מרשע אורה והיה לילה פירוש חשך, כאומרו (בראשית א ה) ולחשך קרא לילה.



{לא} ויקרא למשה וגו' לילה. טעם אומרו פעם ב' לילה; אולי להיות כי חש פרעה בקריאתו למשה שלא יצא לקראתו מחשש גזירתו שאמר לו (לעיל י כח) אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות ואם כן יחוש לבל יעליל עליו, לזה אמר בקריאתו לילה, פירוש אין זה מתנאי הגזירה כי הוא לא אמר אלא ביום ולא בלילה, וזמן זה לילה הוא.

או לצד שלא יראה פניו הוא אומר כי הוא לילה ואין כאן טענת אל תוסף ראות פני כי הוא במחשך לא יראו איש את וגו'.

או יכוין הכתוב לומר תשובת משה אל פרעה כשקרא לו. כי ענהו ואמר לו לילה ואין אני יכול לצאת לדבר עמך כי צוה ה' (פסוק כב) אל יצא איש מפתח ביתו עד בוקר, ואמר פרעה קומו צאו וגו' פירוש עשאם בני חורין לעצמן. ואולי שרמז בתיבת קומו לשון התקוממות ונשיאות ראש על דרך מה שדרשו רבותינו ז''ל (כ''ר פג''ח) בפ' (כראשית כג) ויקם שדה עפרון, וחשב כי בזה תקל המכה מעליו כשיגמור הדבר מצידו לשלחם, הגם שיבא העיכוב מהם אין עליו אשמת דבר.

עוד ירמוז באומרו קומו צאו כי לצד שלא היו רוצים לצאת אליו קראם לקום, כי חשב שאינם רוצים לקום ממטתם לבוא אצלו, ואמר כי קריאתו להם הוא להנאתם שאומר להם צאו וגו'. ולדרך זה טעם אומרו לילה, הקדים הכתוב לומר טעם שלא יצאו לקראתו תיכף ומיד וה' צוה על כבוד המלכות, לזה הקדים סיבה אשר סבבה עכבתם מצאת, ואמר לילה וזו סיבה שלא קמו ויצאו אצלו כי ה' צוה לא תצאו איש מפתח ביתו וגו'.

גם אתם וגו'. צריך לדעת למה אמר גם בתחלת דבר. ועוד, וכי משה ואהרן היו אסורים שהוצרך לומר צאו מתוך עמי?

ואולי כי מתוך דבריו גילה מחשבתו, כי היה חפץ שיוצגו משה ואהרן. לזה אמר גם אתם מלבד ישראל, ולצד שאין הדבר מובן בתיבת גם שהיא על ישראל, כי לפי האמת משה לא היה במאסר, וכשאמר גם אין במשמעות הקודם בני ישראל, ולא יוצדק לומר גם אתם אלא לפי מחשבת פרעה כנזכר, לזה חזר לבאר גם בני ישראל.

עוד ירצה כי נתכוון לגרש אותם הגם שיחפצו מרצונם לשבת עמהם, ולפי זה יוצדק לומר גם אתם הגם שאתם ברשות עצמכם אף על פי כן אין אני חפץ שתשבו בארצי, וזה חידוש, והוא מה שאמר ה' (י''א א') כשלחו כלה גרש יגרש אתכם. ואומרו גם בני ישראל לרבות הטף והנשים, ואומרו גם צאנכם וגו' לרכות שאר מקנה או לרבות מה ששאלו לעזר ממנו.

{לב} וברכתם גם אותי. כאלו אמר וגם תברכו אותי, ושיעור הכתוב וברכתם גם כן אותי, מלבד שיסיר המכה הרחקת הנזק והקרבת התועלת.

{לה} עשו כדבר משה. פירוש לא להנאת הממון אלא למצות נביא.

עוד ירצה על פי מה שהעלה רמב''ם בפרק ט' מהלכות יסודי התורה:

כי אם יבא נביא ויאמר לישראל על פי ה' לעבור על מצוה אחת הוראת שעה כאליהו בהר הכרמל וכדומה שומעין לו חוץ מעבודה זרה.

והוא אומרו ובני ישראל עשו ולצד כי מעשה זה הוא מעשה בלתי הגון לגנוב דעת גוי, גם לגזול ממונם, ואיך יצדיקו ישראל לאומר להם עבור עבירה לזה אמר על פי משה פירוש אשר הובחן לנביא, ובפרט זה יאמנו דבריו כנזכר.

{לו} וישאילום וינצלו וגו'. פירוש לצד שנתן ה' חן העם בעיני המצרים ובזה היו המצרים משאילים אותם בעל כרחם. ומחמת זה הצדיקו הדברים כי אין כוונתם ללכת בהחלט, שאם כן היו מבקשים הם לקחת מהם להרויח יותר, ובזה וינצלו את מצרים.

והנה המשכיל על דבר יראה כי פועל אדם ישלם לו (ברכות ט:) כי לצד שישראל חבבו דבר היציאה ולא חששו להנאת ממון, הוא הדבר והוא הסיבה שהפליאו להרויח וזכותם עומדת להם.

{לט} מצות כי לא חמץ. פירוש הטעם שאפוהו מצות כי לא הותר להם לאכול חמץ, לזה מהרו לאפותו מצה. והגם ששהה מעת לישה עד עת אפיה זמן מה. אולי כי היו מתעמלים בו, ולזה אמר הכתוב משארותם צרורות בשמלותם על שכמם, וכי לא היה להם מקום לשאת אותם שהוצרכו לתתם על שכמם, אלא כדי שיתעמלו בהם וכל זמן שמתעמלים בעיסה אינה מחמצת. נוסף על שלא נתנו בו שאור לחמץ. ונתן הכתוב טעם כי לא חמץ כי גורשו ממצרים וגו'.

{מא} ויהי מקץ וגו'. ולא אמר הכתוב מה היה, ואם נתכוין על היציאה הרי חזר ואמר פעם ב' ויהי בעצם?!

עוד צריך לדעת מה צער ירמוז בתיבת ויהי?

ואולי כי יגיד הכתוב הצער של עכובם עד הקץ ולא היה בהם זכות לצאת קודם הקץ, או לרמוז כי הצער שהיה לישראל במספר המוזכר למעלה, דכתיב ומושב בני ישראל וגו' לא כל הזמן ההוא אלא מקץ.

ויהי בעצם. רמז הצער של יציאת היוצאים עמהם, שמהם סבבו רעות. או לרמוז כי לא חדלו המכות והצרות ממצרים גם בעצם היום הזה, וכן הוא אומר (במדבר ל''ג) ומצרים מקברים וגו' ובני ישראל יוצאים ביד רמה (י''ד ח').

{מב} ליל שמורים וגו'. יכוין הכתוב לרמוז ה' נסים מופלאים שזמנם לילה זו.

א, בימי אברהם כשהכה את ד' מלכים (לר יד טו) ויחלק עליהם לילה.

ב, ביציאת מצרים דכתיב (פסוק כט) ויהי בחצי הלילה.

ג, בימי חזקיה כשהכה גבריאל מחנה סנחריב דכתיב (מ''ב י''ט) ויהי בלילה ההוא.

ד, בימי מרדכי ואסתר (אסתד ו) בלילה ההוא נדדה שנת המלך.

ה, גאולה העתידה.

כנגד נס אברהם אמר ליל שמורים הוא לה' כי באמצעות הנס נתגלית אמתתו יתברך כאומרם ז''ל (בראשית רבה פמ''ב) שיש מהאומות שלא היו מאמינים בנס הצלתו מאור כשדים והאמינו בנס הכאת ד' מלכים.

וכנגד מצרים אמר להוציאם מארץ מצרים.

וכנגד נס חזקיהו אמר הוא הלילה הידוע לכם כרשום בדברי נביא (מ''ב י''ט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך וגו'.

וכנגד נס מרדכי אמר הזה לה'.

וכנגד גאולה העתידה אמר שמורים לכל בני ישראל לדורותם פירושו לסוף הדורות בעגלא ובזמן קריב.

{מג} ויאמר ה' וגו' זאת חקת הפסח. קשה למה לא אמר דבר אל בני ישראל כסדר האמור בכל מצוה ומצוה?

ולפי מה שכתבנו (לעיל פסוק ג) כי פרשה זו נאמרה בי''ד בניסן לא הוצרך לומר דבר כי היא סמוכה עם דברו אל כל עדת ישראל שאמר שם.

ויש לתת טעם למה לא נכתבה במקומה?

כי לצד שמצוה זו בשלימות ישנה כפסח דורות נאמרה אחר יציאת מצרים, לומר כי כל זה בשלימות מעכב לדורות.

וראיתי מדרש רבותינו (שמות רבה יט ה)

שהוציא ה' רוח מגן עדן ובשם פסחו של משה ונתקבצו כל ישראל ואמרו לו משה רבינו בבקשה האכילנו מפסח שלך.

אמר להם אם אין אתם נימולים אין אתם אוכלים, דכתיב: זאת חקת הפסח וגו' מיד נתנו עצמן ומלו וכו' עד כאן.

הנה לפי מדרש זה לא קשה למה לא אמר דבר וגו' או לאמר כי פרשה זו למשה ולאהרן נאמרה וצוה אותם כל בן נכר וגו' ואחר שבאו ישראל לצד אכילת פסחו של משה המבושם מלו עצמם.

וקשה לדברי המדרש איך יכול ליתן להם מפסחו והלא אין הפסח נאכל אלא למנוייו?

ואולי שאמר להם כן כדי שימולו וכשימולו יהיה כמו כן פסחיהם כפסחו של משה מבושם. וראיתי ראיה לדברי המדרש שלא רצו למול ממה שאמר ביחזקאל (כ') וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי וגו' ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים, הרי שלא קבלו עשות מצותיו יתברך.

{מח} וכי יגור אתך גר. כאן הסכים על קבלת גרים מהערב רב כדעת משה. והוא אומרו אתך. עוד רמז דעת עליון כי לא הסכימה על הדבר אלא לרצון משה ה' חפץ, כאומרם ז''ל (שמות רבה פמ''ב). והוא אומרו אתך גר פירוש עמך הוא גר שאין אתה בקי בנסתרות ולא מחשבותי מחשבותיכם, וצא ולמד מה עלתה בידם מהם.

המול לו כל זכר. פירוש כשם שמילת עבד מעכבת בישראל שלא יאכל גם הגר מילת עבדיו וגו' מעכבת אותו עד שימול לו כל זכר. ואומרו ואז יקרב וגו'. פירוש לא יצטרך שישחטו אחרים עליו אלא הוא בעצמו יקרב לעשותו והיה כאזרח וגו'.

{נא} ויהי בעצם וגו'. הודיע הדבר בסמוך לעשית פסח. לומר כי זה גורם גמר היציאה, כי זולת זה לא היה בידם מצוות לצאת כאומרם ז''ל (שם יז ג) בפ' ואעבור עליך וגו'.