{א} אז ישיר. לא היה צריך לומר אז אלא וישר משה וגו' והדבר מובן כי אז שוררו. אכן יכוין הכתוב להודיענו הכנת המושג. כי כשנכנסה בלבם יראת הרוממות והאמונה השלימה, אז זכו לומר שירה ברוח הקודש. ואומרו ישיר לשון עתיד, לצד שאמר אז, חש הכתוב שיטעה אדם ויאמר כי אז מיעט שאין שירה זו יכולה ליאמר זולת אז?

תלמוד לומר: ישיר שישנה לשירה זו גם לעתיד וכל הבא לשיר שירה זו לפני ה' יש לאל ידו.

או ירמוז למצוה שמצוה לאומרה תמיד וקבעוה בתפלת שחרית בכל יום.

ויאמרו לאמר אשירה. פירוש אמרו זה לזה לאמר, פירוש שיאמרו שירה יחד בלא בחינת השתנות והפרדה עד שיהיו כאיש אחד, הגם היותם רבים, ונתכוונו יחד ועשו כן. ואמרו אשירה לשון יחיד, כאילו הם איש אחד שזולת זה היו אומרים נשירה.

כי גאה גאה וגו'. אין לשבח תחלה אלא על מפלתן של רשעים על דרך אומרו (משלי יא) ובאבוד רשעים רנה, ופירוש אומרו גאה גאה יכוין על פרעה שנתגאה גאות ששמה גאות, כי דרך הגאים יתגאו על כיוצא בהם, אדם על אדם כיוצא בו. וגאותו של זה אינה חשובה גאות, כי הוא מתגאה על השפל אבל פרעה גאה גאה פירוש גאות שנקראת כפי האמת גאות. גאה כי לא החשיב מאמר עליון ואמר מי ה'. או ירצה גאה גאה שהיתה גאותו כפולה, סוס ורוכבו של הגאה רמה וגו'.

עוד ירצה גאה גאה על ה' מלך גאות לבש ונתכוונו לומר כי קודם שעשה משפט זה היתה לו בחינת גאוה אחת ובאמצעות יד הגדולה גאה גאה. גם לרמוז בין בעליונים בין בתחתונים באמצעות דבר זה. ולדרך זה חסר הנסמך לרוכבו. ואולי שיעור הכתוב הוא על זה הדרך אשירה לה' כי גאה גאה פירוש ה' ונמשכת עוד תיבת כי גאה גאה למטה על זה הדרך ולאותו שגאה גאה סוס וגו' רמה בים.

{ב} עזי וזמרת וגו'. הנה סדר העומדים לפני ה' לשורר ולשבח ולהתפלל הוא להתחיל בדברים המושכלים מה' אליו, ואחר כך במושכל מה' לאבותיו, וכמו שמצינו שתקנו אנשי כנה''ג באבות אלהינו ואחר כך אלהי אבותינו, ולזה סדרו בהתחלת השיר מה שהגיעם מטובו ואמרו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, והוא מה שנתחסד ה' עמהם להושיעם מהצרה שהיו בה קודם שיגיע הקץ, וזה היה לצד רחמיו אליהם, וכמו שכתבתי ענין זה באורך בפ' שמות (ג' ז'), ובפ' וארא (ו' ג'), ולזה גמרו אומר זה אלי ואחר כך אמרו אלהי אבי, והוא כסדר עצמו של כנסת הגדולה שקבעו לומר אלהינו ואלהי אבותינו, וכאן אמרו לשון יחיד כי נעשו כולם כאיש אחד כמו שפירשתי בפסוק ויאמרו לאמר.

{ג} ה' איש מלחמה. פירוש גם במדת הרחמים עשה מלחמה, ולא שישתנה מפני זה חם ושלום, אלא ה' שמו, על דרך (מלאכי ג) אני ה' לא שניתי. או ירצה כי בזמן עצמו שעשה מלחמה עם המצריים, בזמן עצמו היה מתנהג במדת הרחמים עם ישראל. וכמו שפירשתי במאמרו יתברך (לעיל ו' ב') וידבר אלהים אל משה וגו' אני ה':

{ה} תהומות וגו'. לפי מה שפירשתי לעיל (י''ד כ''א) כי חצי הים נקפא וחצי נבקע, וכל חלק יקרא תהום לצד הפלגת ריבויו ושניהם יכסיומו, ועיין בפסוק קפאו תהומות באופן אחר.

ירדו במצולות. ירמוז אל אותם שהיו משתדלים לעלות מהים בכח מלאכת השיטה שהורידם לעמקי מים וכמו שפירשתי בפסוק (שם כ''ז) וינער וגו'.

{ו} ימינך ה' וגו'. פירוש כשתהיה מדת הרחמים מתחזקת לעשות דבר משפט, והוא אומרו נאדרי בכח אז ימינך ה' שהיא מדת הרחמים עצמה תרעץ אויב.

או ידרוש מסופו לראשו אימתי ימינך ה' נאדרי בכח כשימינך ה' תרעץ אויב אז תפול אימתה ופחד על כל הנבראים מפני שמך האדיר.

{ז} וברוב גאונך. פירוש לצד שהזכיר כי ירעוץ קמיו, הוסיף לומר כי עוד להם שיהרסם ברוב גאונו, והכוונה שלא יהרסם הריסה קלה בלא הרעשה אלא במופתים ובאותות יעשה בהם משפט כתוב.

ואומרו תשלח חרונך יאכלמו כקש פירוש לא שאתה צריך לרוב גאונך להרוס אותם, אלא הגם שיכול אתה לשלח חרון אחד שלך ויהיה נאבד כקש.

{ח} נערמו וגו' נצבו וגו' קפאו וגו'. פירוש כנגד ג' מלאכות שעשה ה' בים:

הא' שנבקעו ונתקבצו כולם יחד ולא נשארו מפוזרים במקום הפנוי אלא נעשו כולן ערימה אחת, לעשות מדרך רגלי ישראל.

ב' המימות שהיו מתקבצים ובאים ושופכים בים מהצדדין היו נצבים במקום שנערמו הראשונים והוא אומרו נצבו כמו נד נוזלים. פירוש אותם שנוזלים ובאים נצבו כמו נד.

ג' לפי מה שהעלינו (לעיל י''ד כ''א) כי לא נחלק כל הים כדי שלא יצטרכו לרדת לעמקי הים חלק שלא נחלק נקפא ונעשה כיבשה וכנגד זה אמר קפאו וגו'.

וכבר כתבתי כי ההקפאה קדמה לביקוע. והוא אומרו קפאו תהומות בלב ים קודם שנקרע קפא לבו ונשאר מלבו ומעלה מים שלא קפאו ונבקעו. וטעם אומרו תהומות לשון רבים, לדבריהם ז''ל (שמות רבה פכ''ד) שאמרו שהים נקרע לי''ב קרעים וכל מקום ומקום שנקרע קפא שם התהום וכנגד כולם אמר תהומות.

{ט} אמר אויב וגו'. טעם לחזרת דברים אלו והם עצמן שאמרו בתחלת השירה מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו'. נתכוונו לשורר על אופן סדר המעשה שנתחכם ה' עשות במלאכת הים לישראל לנס. וצוה ה' שיעמוד הנס כשורתו וכמנהגו לאויב שבזה טעה וחשב לרדוף כי ישיג ויחלק שלל שזולת זה לא היה רודף דרך ים ולא היו מובטחים ממנו.

אחלק שלל. הנה הרשע חשב עשות ג' דברים:

א' שוה בכולן והוא לשלול כל שללם, והוא אומרו אחלק שלל.

ב' שיקח אותם לעבדים כבראשונה, והוא אומרו תמלאמו נפשי פירוש תתמלא נפשי מהם כשאחזור לכבוש אותם לעבדים. גם רמז שיוסיף לעשות בהם חפצו בעינוי יותר ממה שעבר.

ג' להרוג משה ואהרן וזקניהם וגדוליהם, והוא אומרו אריק חרבי וגו' ואומרו תורישמו ידי ירצה על דרך אומרם ז''ל (שמות רבה פ''א) בפסוק (ב' ט''ו)

ויבקש להרוג את משה שבקש להורגו בסייף ולא שלטה בו וכו', והוא שאמר משה (לקמן י''ח ד') ויצילני מחרב פרעה לזה אמר אויב תורישמו ידי כי תשיג ידו מה שלא השיג מקודם.

{י} נשפת ברוחך וגו'. ג' פורעניות כנגד ג' מחשבות:

כנגד מה שאמר אחלק שלל כסמו ים בזה, הגם שימלטנו סום וישוט בים, הנה שללו אבד. וכנגד העינוי שחשב על היהודים כרמוז באומרו תמלאמו נפשי גם מה שחשב להריק חרבו אמר צללו וגו' פירוש מתו, ולא מתו תכף ומיד אלא צללו כעופרת במים אדירים ואמרו ז''ל (מכילתא) שהיו המים מעלים אותם עד לשמים ומורידים אותם עד התהום והיו מתים באריכות זמן. והוא אומרו כעופרת במים אדירים יכוין לב' דברים:

הא' הוא השקיעות, והוא אומרו צללו כעופרת,

והב' הוא מניעתם מלמות תכף ומיד, והוא אומרו במים אדירים והם יעלום ממעל וימנעום ממות תכף ומיד שיר ושבח לאלהים על נסיו ומופתיו.

{יא} מי כמוכה באלים וגו'. פירוש כיון שאנו רואים מצרים שהוא השר מצרים שמו מת, מי ידמה לה' בבני אלים.

עוד נראה על דרך אומרם ז''ל (חגיגה ט''ז) מלך בשר ודם כשנחבא בתוך העם אינו ניכר כי הוא זה. מה שאין כן אלהינו אות הוא בצבאו, והוא אומרו מי כמוכה אפילו כשאתה באלים בלא שום היכר המלוכה רשום הוא.

עוד ירצה על דרך אומרם ז''ל (מכילתא) מלך בשר ודם מוראו על הרחוקים יותר מהקרובים, אבל הקב''ה מוראו על הקרובים יותר וכו', והוא אומרו מי כמוכה באלים כי שם מכירים יותר אבל בתחתונים אימתי מי כמוכה כשאתה נאדר בקודש כשאתה נותן חוזק ואדר לבחינת הקדושה כמעשה ארץ מצרים אשר השפיל גאון רשע והאדיר הקדושה.

עוד ירצה על דרך אומרו נהר דינור נגד ונפיק מן קדמוהי, (דניאל ד' י'), ואמרו ז''ל (חגיגה י''ג:) כי מזיעת החיות שמזיעים בעת שאומרים קדוש יוצא נהר דינור, והוא אומרו נאדר בקודש, פירוש כשמאדרים אותו בקודש, אז לצד המורא שנכנס בחיות, כשמהללים אותו עושה הנוראות ההוא שמזיעים נהר דינור.

נורא תהלות עושה וגו'. פירוש יש לכל לירא מהגיד תהלותיו לצד שמעשיו כולם פלא. ומי הוא שיצטדק בתהלותיו, כי אין אדם ישיג דעת המופלא לשבח בו, ואיך יהללו במדרגה קטנה, כיון שיש לו בחינה מופלאת ומכוסת גדולה ועצומה.

{יב} נטית ימינך וגו'. רבותינו ז''ל אמרו בספרא (מכילתא)

מלמד שהיה הים זורקן ליבשה והיבשה לים.

אמרה היבשה לים: ומה במקום שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחיד נאמר לי: ארורה וגו' עתה איך אוכל לקבל כל האוכלוסים?!

עד שנשבע לה הקב''ה שאינו מעמידה בדין, דכתיב: נטית ימינך וגו' עד כאן.

וכן תרגם יונתן בן עוזיאל, מכאן אתה רואה כי לא רצה הים לקבלן והיה פולטן ליבשה, ולא כן מצינו שאמרו בפסחים קי''ח וזה לשונם:

אמר הקב''ה לשרו של ים: פלוט אותם ליבשה.

אמר לפניו: רבונו של עולם, יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה ממנו?!

אמר לו: אתן לך אחד ומחצה וכו'.

אמר לו: יש עבד שתובע רבו?!

אמר לו: נחל קישון יהא לי ערב, מיד פלטן ליבשה ובאו ישראל וראו אותם, שנאמר וירא ישראל וגו' עד כאן.

הרי שאמרו ז''ל בפירוש, שלא היה הים חפץ לפולטן אם כן אחר כך כשהחזירתם לו האדמה למה לא שמח לקבלם?

גם למה הוצרך ה' לפרוע לו ממחנה סיסרא והרי שלך לפניך יחזירם לו בעצמן ולא היה צריך ערב?

עוד קשה הלא עינינו רואות, כי אין הים סובל בתוכו אדם ובהמה, אלא פולטן ליבשה. שזכורני פעמים שטבעו בני ארם בים והשליכן ליבשה, מהם ביום ההוא, מהם אחר יום או יומים. ולדבריהם ז''ל הים חפץ שיהיו עומדים אצלו. וראיתי לרש''י ורשב''ם שפירשו שטענת הים הוא לצד פרנסת דגי הים שימצאו מזון.

וצריך לדעת אם כן למה לא קבלם כשזרקתן היבשה והיו למזון הדגים?

והיה נראה ליישב כי אז היו סרוחים ואינם ראוים למאכל דגים, וזה דברי דיחוי. כי מן הסתם לא יתעכב ה' לומר ליבשה לקוברם מדין לא תלין, וגם אין צורך בדבר לעכב קלונם על פני האדמה אלא עד שימותו ואחר מיתה מה צורך להתעכב בלא קבורה. והגם שאין דרכנו בחיבור זה לפרש מאמרי רבותינו ז''ל, עם כל זה הענין הוא צורך משמעות הכתוב. וכדי שלא נאמר מדרשים חלוקים נראה להתאימם על פי מאמרם ז''ל (מכילתא י''ד ל') וכתבנו אותו בפסוק וירא ישראל וגו' מת על שפת הים, כי ראו אותם בגמר מיתה בעודם קצת חיים כדי שיכירו ואז וכו'.

ולפי דבריהם אלו זרח אור ב' המאמרים, כי מה ששאל הים שלא יפלוט אותם, הוא לצד כי ה' אמר אליו לפלוט אותם חיים. לסיבת הנזכר לשמח ידידיו שיכירו המצריים ישראל ויראו ותכסם בושה. כאמור בדבריהם הפלגת נס זה, והגם שלא רמוז במאמרם זה ענין הפליטה שתהיה בעודם חיים, אף על פי כן רבותינו ז''ל סומכים למה שידוע ביניהם. ולזה טען הים יש עבד שנותן וכו' הכוונה כי חפץ הוא לגמור המצוה במכעיסי אל.

ותמצא כי כל שרי מעלה וכל ברואי מעלה ומטה חפצים וחשקים לעשות מצות ה' כי הם אביונים בדבר לצד שאין להם מצות. וכן תמצא שם בפסחים באותה סוגיה:

כי גבריאל בקש מה' להציל אברהם מכבשן האש ואמרו שם כי ה' לא קפח שכרו ואמר לו תזכה ותציל ג' מבני בניו וגו' עד כאן.

הרי כי זכות הוא למלאכים לעשות חסד לצדיקים ולאוהבי עליון, וכמו כן היה חפץ הים שתגמור יציאת נפשם בים ולא ביבשה ולזה צעק לבו. והשיבו אל עליון כדרך שעשה לגבריאל, כי לעתיד ימציא לו זכות אחר לאבד עם רשע חלק ומחצה, והוא מחנה סיסרא, שהוא יעשה בהם מצות איבוד רשעים.

עוד יש טעם בטענת הים שהיה חפץ שתגמר מיתתם בים לקחת כל כוחות החיוניות שהם כל הנפשות של העם. כי מטבע נפשות העמים לעמוד במקום מיתתן, כאומרו (קהלת ג') ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, והעובדי כוכבים ומזלות נמשלו לבהמות. וכי תצא נפשם בים יזכה השר בהם לבחינת המושגות אצלו מהענין.

ולזה כשאמר אליו לפולטן חיים שאז תהיה הארץ זוכה בדבר, כי קונים מקומן במקום הנחתם יורדים שמה צעק לבו יש עבד וכו' עד שענהו רבו כי יתן לו בעדם וכו' פירוש בני אדם חיים כמות אלו ופרט לו בדומין לאלו. ושאב חיותם מהם, שהוא עיקר חשקו לא בגוף.

ולזה אחר שפלטם ויצתה נפשם על שפת הים וזרקתם האדמה לים, לא רצה לקבלם כי אינו מטבעו והארץ היא המכסת על בניה, אשר לוקחו ממנה, והכריחה ה' לקבלם כי לה נוגע הדבר. ולא תקשה לדרכינו זה ממה שאמרו שם בפסחים כי כשפרע ה' לים פתחו דגים שבים ואמרו ואמת ה' לעולם ע''כ.

אם כן להם נוגע הדבר, ואולי כי בעת אשר יחפוץ הים בקבלתם בתוכו שהוא בזמן שהם חיים, היו הדגים נהנים מהם ביני וביני קודם שימותו, ואז ישליכם הים ואין להם עוד מהם מזון, ועל זמן פרנסתם אמרו שירה. וראיתי מי שנתעצם בטענת הים יש עבד וכו' הלא יד עבד כיד רבו. ואין בזה קיהוי. כי הים טענתו נכונה על דרך אומרם (תענית כ''ה,)

משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי,

ועל אדנות אדונו הוא אומר וכי קרה מקרה זה לאיזה עבד מעבדי ה' שנתן לו רבו וחזר וכו', ולזה לא אמר יש אדון שנותן וכו' וחוזר וכו', כי זו אינה טענה. יש ויש, ואדרבא יד עבד כיד רבו, וכאלו לא נתן אלא דבריו הם לרבו כי אינו מתנהג כן עם עבדיו.

{טו} אז נבהלו וגו'. אומרו אז, לומר כי אינו בזמן שדבר בו עד עתה, שהוא זמן של הנכנסים לארץ, אלא על זמן ביאת גואלנו. ולזה אמר אז נבהלו אלופי אדום, וכן הוא אומר (במדבר כ''ד י''ח) והיה אדום ירשה, וגם אז יחול זמן לזכות במואב ועמון, ולזה אמר אילי מואב יאחזמו רעד, וטעם שלא הזכיר עמון, כי גם הוא מאב פירוש עם בתו בא, ואז גם כן נזכה בכל הנשאר מהכנעני, והוא אומרו נמוגו כל יושבי כנען, ואמר יושבי, לומר שיטהרו בהם אפילו שאר העמים, וטעם אומרו לשון עבר, כי דבר ה' כאילו נתקיים והיה.

{טז} תפול וגו' עד וגו'. פסוק זה ושלאחריו ידבר כל אחד על ב' הכנסות לארץ:

אחת בימי משה,

ואחת בימי המשיח,

ולזה אמר העניינים כפולים.

{יח} ה' ימלוך וגו'. טעם שלא אמרו ה' מלך, אמרו הם עצמם הטעם כי בא וגו' פירוש לצד שלא נעשה המשפט אלא באומה אחת, והוא אומרו כי בא סוס פרעה וגו' כי לא יוקח מזה הכחשת כל האלהות אשר אומות העולם אותם יעבדו ולזה אין מלכותו נכרת לעולם, מה שאין כן לעתיד לבא כי יעשה ה' משפט בכל הגוים אז יהיה ה' למלך על כל הארץ והוא אומרו ה' ימלוך.

או ירצה טעם אומרו ימלוך ולא מֶלֶךְ, כי בא סוס פרעה וגו' פירוש כולם היו בטביעה כסוס אחד, והכוונה בזה כי לא נמלט מהם עד אחד, כשם שיטבע אדם אחד יטבעו כולם. והן אמת אם היה מגיד לעולם הפלגת ועוצם הנס, להכיר העולם גדולת תגבורת פאר נצחון והוד יסוד אמונתינו, אשר כל שומעיו יתלהבו ויאמרו הבו יקר כי הוא זה אדונינו מלכנו. ומעתה יהיה ה' למלך אלא שלא הלכו ביבשה ונמלטו זולת בני ישראל, והוא אומרו ובני ישראל הלכו וגו' ולהם לא ישמעו האומות כי הם נוגעים בדבר להיותו אלהיהם.

{כב} ויסע משה וגו'. פירוש נסיעה זו על פי משה נסעוה, ומכאן ואילך על פי ה'.

{כג} ויבואו מרתה וגו'. צריך לדעת למה לפעמים יקרא לה מרתה ולפעמים מרה, ונראה כי שם המקום היה מרתה, והמעיין של מים שבו לא היה לו שם מיוחד. ואמר ולא יכלו לשתות מים ממרה פירוש מהמעין שהיה במרתה מטעם כי מרים הם, ואחר כך חזר הכתוב לגלות לך כי שם מרה שאמר הוא שם שנקבע למעין ההוא אחר שמצאו מימיו מרים, קראו הכתוב על שם העתיד, ולדרך זה יבא על נכון אומרו כי מרים הם, לצד שקריאת שם מרה הוא על העתיד ואז עדיין לא נקרא שמה מרה וכאלו אמר לשתות מים ממרתה, לזה הוצרך לומר כי מרים הם והבן.

{כד} וילונו וגו' לאמר. יספר הכתוב בגנותם כי באו בריב, ואין הכתוב מקפיד אלא על תלונותם, אבל על פרט אומרם מה נשתה לא יקפיד ה' אם היו אומרים כדרך שואל חסרונו.

{כו} אם שמוע וגו'. פירוש אם שמוע לחק ומשפט אשר שם כאמור בסמוך, תזכו לשמוע בקול ה' פירוש ממנו יתברך, על דרך אומרו (דברים ד' ל''ג) השמע עם קול אלהים וגו', ומבשרם שיזכו למה שזכו אחר כך, וה' נתן להם שבת ודינים קודם (סנהדרין נ''ו:) לנסותם אם ישמעו למצות אלו יצום התורה כולה, והוא אומרו למעלה ושם נסהו פירוש אם יעמוד בקבלת התורה. ותמצא שכאן רמז הכתוב ד' מצות:

ללמוד,

וללמד,

לשמור,

ולעשות,

כנגד ללמוד אמר אם שמוע וגו' בקול ה' זו תלמוד תורה, וכפל השמיעה לטעם הנזכר, גם לרמוז להם שיהיה עסק התורה בחשק גדול שהגם שעודנו לומד יתאוה ללמוד עוד, וזה יגיד שאינו שבע וקץ בלימודו.

וכנגד ללמד אמר והישר בעיניו תעשה על דרך אומרם ז''ל (נדרים ל''ז.) מה אני בחנם אף אתה בחנם, ושיעור הדברים הוא על זה הדרך והישר בעיניו יתברך לעשות הוא עם ברואיו שנתן להם התורה בחנם תעשה גם כן אתה.

וכנגד מצות עשה אמר והאזנת למצותיו,

וכנגד מצות לא תעשה אמר ושמרת כל חוקיו לשון שמירה הצודקת על לא תעשה.

אשר שמתי וגו'. טעם שפרט לומר אשר וגו' נתכוון לבל יאמרו כי אינו מבטיח אלא שלא להביא עליהם מחלה, אבל אם באה לזולת, בהדי הוצא לקי כרבא, ואין כאן הבטחה, לזה אמר אשר שמתי במצרים, ולכו וראו מעשה מצרים שהגם שהביא ה' כמה מחלות היה ה' מגביל למכה לבל תגע בהם. הא למדת שאפילו בשעת חרון אף יפליא ה' להם חסדו ויצילם ה'.

כי אני ה' רופאך. פירוש לצד חולאים שאינם בידי שמים כאומרם ז''ל (כתובות ל'.) הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים. לזה אמר כי אני ה' רופאך פירוש הגם שיקרה לך מקרה מהם אני ארפאך מהם, כי משה הוא שנתחכם להביאם דרך זה לסיבה ידועה.