{א} ויחנו ברפידים ואין מים. לדבריהם ז''ל (בכורות ה:) אין רפידים אלא רפיון ידים מן התורה. יכוין הכתוב לומר כשרפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים, לזה גם ה' מנע מהם המים מדה כנגד מדה.

{ב} וירב העם וגו'. פירוש והמריבה הוא שאמרו להם בדרך זה, תנו לנו מים, וכי משה יש לו מים לתת להם אין זה אלא מריבה. שאם היתה כוונתם לשאול כי יצעק אל ה', היה להם לומר כדרך שדברו אליו (חקת כא ז) כששלח ה' בהם נחשים שרפים.

או אפשר שהיו תובעים המים כמי שתובע חוב מחברו, ואומר לו תן לי מה שאתה חייב לי, ואמרו לשון רבים, ודבריהם עם משה לבד, כאן כללו לה'. ולזה אמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'. ואמר בסדר זה כי בערך ה' כבר ידעו כי כל יכול, אלא מנסים אם יש בקרבם.

{ג} ויצמא שם וגו'. הנה הענין יוליד התימה למה יביאם ה' אל הנסיון הגדול הזה למות בצמא, וכפי השכל ישער אדם שדבר זה וכדומה תוליד הכפירה?

ועוד תגדל הקושיא על משה שבמקום שיאזור חלציו בתפלה ובתחנונים, בא בטענה לפני ה' עוד מעט וגו' שיראה כי לא חשש על צמאונם ועל מות בני ישראל בצמא כי הכתוב מעיד כי צמאו למים?

ונראה כי ה' ניסה אותם להדריכם לשאת עיניהם ולהתפלל לפני ה', כי זה עיקר גדול באמונה ובהשלמת הנפש. ותמצא שנתחכם ה' על הדבר ולא נתן להם מן יום לחודש, אלא דבר יום ביומו, ואשר על כן מנע מהם הנס עד שיתחננו למול קונם וישמע צעקתם. ומודיע הכתוב כי במקום שיצעקו לה' היו מריבין עם משה, וכשתקף עליהם הצמאון וילן העם על משה, לזה סדר הכתוב סדר המעשה ויצמא וגו' וילן וגו', לומר שלא עשו דבר זולת זה, הא למדת כי לא צעקו לה'.

וכן העיד הכתוב על נסותם וגו' היש ה' בקרבנו אם אין, הא למדת כי לא היו מצדיקים בההשגחה. והן האדון ברוך הוא היה מכריחם לצעוק אליו, ולהסיר המחשבה הרעה באמצעות תוקף הצמאון, וכל זה השכיל והבין משה, ולזה לא התפלל אל ה' והיה מצפה לתקות האדון מהם. וכשראה כי גדול הכאב אמר לפני ה' מה אעשה לעם הזה פירוש מה אעשה להם להרחיק תלונתם מעלי ומזה תדע כי הרגיש משה כי אין דבר זה תלוי בתפלה, שאם לא כן היה מתפלל כמו שעשה על הים. וְלוּ יהיה שלא נענה היה מוסיף בתפלה, עד שיענהו ה'. וטען עוד לפני ה' עוד מעט וגו' פירוש אם תוסיף לצערם עוד מעט תולדות הדבר שתצא מהם היא וסקלוני, ולו יהיה שאחר תוסיף לצערם עד שיצעקו לפניך בבכיה רבה ותצא כוונת ה' לפועל, אבל ביני ביני וילך משה בסקילה, וזו טענה הנשמעת.

וראיתי לתת לב איך עַם ה' הרואים דברים המופלאים והנוראים במצרים, ועל הים ובמדבר, יטעו בדבר ולא יצעקו אל ה', והלא הם המכירים תועלת הצעקה, כי שמע את נאקתם במצרים. ואולי כי דעתם היה שאין צורך לתפילה על הדבר, כל שה' ישנו בתוכם, כי אחר שהביאם למדבר פשיטא שלא הביאם אלא לספק צורכם, שאם לא כן הלא המה אבודים, ולא יצטרכו לתפלה. ואין זה אלא שאין ה' בקרבם, והוא הנסיון שאמרו היש ה' בקרבנו וגו'.

{ה} עבור לפני העם וגו'. אולי שידע ה' כי גדל הצמאון בעם ויהיו מסתכנים אפילו בזמן מועט, לזה אמר כי מדי עוברו יעבור לפני העם, פירוש בדרך שידעו שאתה הולך למצוא להם מים, כדי שישקוט אש הצמאון מהם ביני וביני ולא תעבור דרך שלא יהיה לפניהם, וגם קח עמך הזקנים כדי שתהיה ההרגשה.

אשר הכית בו וגו'. וזה יהיה לנס עצום כי זה אשר הבאיש המים הנמצאים, ועשאם דם, יפעול בכח עליון פעולה נגדיית, שימציא מים לשתות העם. ויש בזה הכחשות מופלאות, מנגדות למתחכמים, להכחיש כי הם פלאות אלהי ישראל במטה זה, תבקע קרקפתו החושבת זרות.

{ו} הנני עומד וגו'. פירוש לפניך במקום זה ושם על הצור, כי מלא כל הארץ כבודו, בתמידות, באין השתנות, מקום שלא יהיה בו שוכן השוכן, אלא יש מקום שתגדל בו השראת שכינתו יתברך, או כפי מעלת הכנת המקום כמקום המקודש, או כפי השרויים בתוכו.

{ח} ויבא עמלק וגו'. להיות שנתעצלו בתורה שנמשלה למים ולאש, דכתיב (ירמי' כ''ג) כה דברי כאש ולא נתעסקו במלחמתה של תורה, לזה הענישם בצמאון כנגד בחינת המים ובאש המלחמה של עמלק.

{ט} ויאמר משה אל יהושע. נתחכם משה כשהכיר העון שהוא לצד ביטול מלחמת התורה, אמר אין ראוי לצאת למלחמה אלא יהושע, שנאמר עליו (לקמן ל''ג י''א) לא ימיש מתוך האוהל בעסק התורה, ואמר לו שיבחר כיוצא בו, ובזה יתגבר עליו, וכן היה.

{יד} ושים באזני וגו'. צריך לדעת למה נתיחד מאמר זה ליהושע לבד?

ואולי כי לצד שראה יהושע עוצם הכעסת עמלק ותוקפו ולא היה בו כח לעשות בו כליון, אלא שהחלישם לבד ויש בלבו של צדיק איך לא עשה ה' מה שראוי לעשות ברשע זה, לזה בא ה' להפיג צנתו וצוה למשה לאמר לו באזנו, פירוש כי הדבר הוא להשיב למה שבלבו של יהושע ואמר לו כי לא ידאג על הדבר. מחה אמחה וגו' ודבר ה' כאילו כבר היה ותהיה זאת נחמתו. וטעם כפל מחה וגו' אולי שרמז לנו זמנים שימחה בהם:

א' בימי שאול וכנגדו אמר מחה.

ב' בימי מרדכי וכנגדו אמר אמחה,

ואחת לעתיד וכנגדו אמר מתחת השמים.

חסלת פרשת בשלח