א. ואל משה וגו'. משמעות הכתובים יגיד כי פרשה זו במקומה נאמרה, אחר מתן תורה ואין להאריך בכיתי הוכחות המעידים על הדבר, וכן ראיתי לראב''ע ורשב''ם ורמב''ן שיחדיו היו תמימים בדעת זו.

אלא שראיתי במכילתא סברא באין חולק עליה כי ביום ה' בחודש שהיתה הפסקה בנה משה מזבח האמור בפרשת המשפטים, וכרת עמהם הברית, על כמה מהמצות אשר כבר קבלום עליהם למר על ז' מצות ולמר על מה שנצטוו במרה.

ויש מרבותינו שאמרו שם, שעל מצות הנאמרות בפרשת בהר סיני עד סוף אם בחקותי, ומשמע מדבריו, כי אלו קדמו קודם מתן תורה, ועליהם כרת ברית האמור, לפי שלא כרתו ברית עד עתה. על שום קבלת מצוה. ובחן אותם משה אם מעצמן יקיימו עליהם הברית על מה שעבר, הגם שלא חייבם ה' עליו. ואולי כי דבר משה כן לצד שרמזו ה' באומרו (לעיל י''ט ג': ותגיד לבני ישראל ודרשו ז''ל (שבת פ''ז.) שנתכוון לומר לו, משוך אותם בדברי אגדה, וגם זה מכלל המשכת הלב שמעצמם ישבעו על הראשונות. גם מסוגיית הגמרא (שם פ''ח.) שאמרו שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כשבא משה אליהם וירדו ס' ריבוא מלאכים וקשרו להם ב' כתרים וכו' זה יגיד שקודם מתן תורה היתה פרשה זו.

יא. ואל אצילי וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לומר ואל אצילי ולא הספיק לומר ולא שלח בהם ידו והדבר מובן שעל הזקנים וגו' המוזכרים בסמוך הוא אומר?

ואולי כי טעם הוא נותן, למה לא שלח ידו לצד שהיו אצילי, פירוש גדולי ישראל ואילו עשו כן זולתם היה שולח ידו.

או על דרך אומרם ז''ל (במד''ר פט''ו) שלא רצה לערבב השמחה, כי כל ישראל יתאבלו עליהם, לצד היותם גדוליהם ואציליהם לזה לא שלח ידו.

לא שלח וגו' ויאכלו וגו'. קשה למה חזר לו' פעם ב' ויחזו וגו' ולא הספיק מה שקדם באומרו ויראו את וגו'?

והנה רבותינו ז''ל (ויק''ר פ''כ) אמרו כי נתכוין לומר כי על ידי מחזה שדי נהנו והרגישו הבריאות והשובע, כאיש אכל ושתה. ועדיין קשה, למה הפסיק הכתוב באמצע הענין במאמר לא שלח ידו, כי מן הראוי היה לו להקדים לומר מעשיהם בשלימות, ואחר כך אריכות אפים שהאריך ה' להם ולא הרגם מיד על זה הדרך ויראו את אלהי ישראל וגו' ויחזו את האלהים ויאכלו וגו' ואל אצילו בני ישראל?

וגם לא היה צריך לכתוב פעם ב' ויחזו וגו' והיה מספיק במה שהתחיל לומר ויראו את אלהי ישראל וגו' לטוהר ויאכלו וגו'?

ודרשת חכמינו ז''ל לא זזה ממקומה.

ואולי שכוונת הכתוב על דרך אומרו (לקמן ל''ג כ''ג) והסירותי את כפי וראית וגו' הרי כי ה' יעשה הבדלה בידו לנבראים, מהביט אל האלהים. ואפילו למשה כשנגלה אליו בגלוי שכינה שם כפו עליו, פירוש בחינה המפסקת לבל יסתכל, וכאן הודיע הכתוב כי לאצילי ישראל לא שלח ידו, למנוע מהם המחזה לצד היותם חשובים בעיניו. והניחם לזון עיניהם מאורו יתברך. וזה הוא שיעור הכתוב ויראו את אלהי ישראל, פירוש ראו אור גדול של אלהי ישראל אבל לא נסתכלו אלא תחת רגליו ואחר כך לצד שלא שלח ה' ידו פירוש כחו ורשיונו למנוע מהם, ובזה היה להם כח לחזות בנועם ה' ונהנו זו אכילה זו שתיה, ושבעה בטוב נפשם, ולא יקשה, למה למשה שם כפו עליו ומנעו מהביט ולאצילי ישראל לא שלח ידו?!

כי מה שהוצרך ה' לשום כפו על משה לא לשלול ממנו השגה, שהשיגו אצילי ישראל כי השגה זו היתה למשה בתמידות, אלא להביט בהשגה מופלאת אשרי כל מחזה עליון יחזה.

ויש עוד לאלוה מילין בפירושן של דברים ושומר אני עצמי מהעלות על ספר דברים היושבים בסתר עליון, לבל יהנו מהם מי שאינו ראוי לאור באור החיים.

חסלת פרשת משפטים