{א} ואת המשכן תעשה עשר יריעות. רמז בזה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, לומר ששקול המשכן ככל העולם כלו שנברא בי' מאמרות. גם זכות לישראל בו, כאילו קיימו הי' מאמרות שבהם נברא העולם.

עוד נתכוין בסדר מצוה זו של יריעות שש ושל יריעות עזים שבשל שש צוה עשרה, ושל עזים צוה עשתי עשר, עוד צוה שיחבר ה' יריעות לבד וה' יריעות לבד, וכן בשל עזים צוה לחבר שש לבד, טעם הדבר הוא, כי רשם ה' שמו הנכבד ביריעות, וצוה כי כולן יהיו רחבן ד' בין של שש בין של עזים כנגד ד' אותיות של שם הוי''ה, וכן תמצא שרמזו ראשונים במאמרם הזך (שבת ו'.) רשות היחיד רחבו ארבעה וגובהו עשרה, שהוא על שם הוי''ה רחבו ד' וגובהו, פירוש במילוי עשרה, על זה הדרך יו''ד ה''י וא''ו ה''י, וקדש הפנימי להיותו קרוב למקום המקודש, וצוה לעשות עשרה יריעות, כנגד אות יו''ד של שמו הגדול.

וצוה שיחבר ה' לבד לרמוז בזה אות ה''א ראשונה של שמו יתברך, ורמז בזה כי אות ה''א ראשונה היא מוכללת תמיד באות היו''ד, וזה הוא סוד קריאתה כי כשאתה קורא יו''ד אתה מחבר וא''ו ודל''ת שהם תכונת הה''א, על זה הדרך, ה, ואין אתה קורא אלא אות אחת, כמו כן הדבר הזה והבן.

ובחינה זו היא סוד החכמה, והנה לך רשומה ניכר ביריעות אלו חכמה, הב' אותיות ראשונים הם שמונה ועשרים, כנגדם צוה אורך היריעה שמונה ועשרים באמה, אות שלישית מ' ארבעים, כנגדם צוה ה' רוחב ד' באמה שעולה למנין עשר יריעות ארבעים, ואות רביעית היא אות ה' שרשם במאמר ה' לבד, וגם הוא סוד ה' חסדים הנמשכים מהחכמה.

ואחר כך צוה ה' כנגד תשלום השם שהוא ו''ה לעשות יריעות עזים אחד עשר ורשם שיחבר שש לבד שהוא כנגד וא''ו וחמש לבד כנגד ה''א הרי תשלום שמו יתברך, וגם רשם בחשבון רוחב עשתי עשרה מ''ד לסוד הוא''ו תפארת ישראל, שהוא סוד יו''ד ה''א וא''ו ה''א שעולה בו מ''ה, וכבר הודיענו ה' (בראשית מ''ח ה') כי לא יעכב אחד למספר כי ישלימנו הכללות, ורשם בחשבון האורך שלשים באמה, כנגד הדרגות ה''א אחרונה שבשם שמאירה משלש הכוללות עשיריות והם שלשים, ועוד יש לאלוה מילין עילאין קדישין והשומע ישמע ולבבו יבין.

{טו} ועשית הקרשים למשכן. פירוש כי המשכן יקרא האהל שעל הקרשים ואין הקרשים נקראים משכן אלא קרשי המשכן.

עצי שטים עומדים. רבותינו ז''ל ביומא (ע''ב.) אמרו שעומדין דרך גדילתן. ונראה שדייקו לה ממה שלא אמר על זה הדרך ועשית את הקרשים למשכן עומדים עצי שטים או ועשית את הקרשים עצי שטים למשכן עומדים שאז יהיה נשמע שההעמדה היא במצות המשכן שלא יהיו שוכבים, ומאומרו עצי שטים עומדים רמז כי חוזרת תיבת עומדים גם לתכונת העצים מעצמם, שיהיו כסדר העמדתם בשעת גדילתם.

רמז המשכן קרשים אין קְרָשִׁים אלא קְשָׁרִים שבאמצעותו יתקשרו ויתיחדו כל בחינות הקדושה עליונים ותחתונים וכולן רמוזים בו עשר אמות אורך הקרש אין לך בחינה מבחינת הקדושה שאין בה כללות עשרה, ואומרו ואמה וחצי, כאן רמז יחוד מצה שלימה ומצה פרוסה, והוא סוד ה''א ודל''ת.

או ירצה סוד היסוד חי העולמים, הוא רמז האמה, ועטרת היסוד הוא בחינת חצי האמה, נמצאת אומר כי כל קרש יש בו רמז עשרה, שישנם בכל ספירה ויש בהם רמז צדיק וצדק מיוחדים ברוחב מנין הקרשים מ''ח, והוא סוד (ישעי' נ''ד) ושמתי כ''ד כ''ד שמשותיך. האדנים שמם יגיד ומעשיהם יצדיק בחינתם, כי הם בחינת השכינה אשר תתכנה בשם אדנ''י ואשר תקבל היסוד בתוכה ומספרם מאה, והוא סוד הקטן למאה. גם היא העשירי למדרגות וכוללת כל העשיריות הרי מאה.

{ל} והקמות את המשכן. פירש ראב''ע שיאמר כן לחכמי לב וכו', הרב השכיל בכללות מצות ה' וחשב כי כשם שנאמרו כל מעשים של המשכן לנוכח, ואחר האמת לא הוא עשה אלא חכמי לב, כמו כן תהיה מצוה זו, ולא כן הוא לעולם, כי כל מה שיצוה ה' בנוכח, למשה הוא יעשה ואין זולתו זולת במקום, שיחזור ה' ויאמר בפירוש כי אחרים הם העושים. אז נאמר כי טעם שדבר אליו לנוכח הוא לומר לו, כי כיון שהוא הַמְצָוֶּה כאילו הוא העושה. וכמעשה כל המשכן וכליו שהגם שכינה הדבר אליו, חזר וציוהו בפרשת כי תשא קראתי בשם בצלאל וגו' ואתו אהליאב וגו' ובלב כל חכם וגו' ועשו את כל אשר צויתיך חזר וגילה הדבר, כי לא יעשה משה דבר במלאכה, אבל הקמת המשכן שלא מצינו שחזר ה' ופירש לו מי המקים, הרי זה יגיד כי הדברים ככתבן כי הוא יקים, והוא הקים, דכתיב (לקמן י''ח): ויקם משה את המשכן וגו' הוא לבדו ואין איש אתו, והוא דברי חכמינו ז''ל (שמו''ר פנ''ב) ועיקר, וזולתו עיקר נעקר.

{לג} ונתתה את הפרוכת וגו' והבאת שמה. מכאן משמע כי יקדים לתלות הפרוכת במקומו, ואחר כך יביא הארון לפנים מהפרוכת, ובפרשת פקודי (לקמן מ' ג') אמר ה' אליו ושמת שם את ארון העדות וסכות על הארון את הפרוכת, משמע כי יקדים הארון וכן עשה משה שהקדים הארון תחילה כמבואר שם. (פסוק כ') ונראה כי מה שהקדים נתינת הפרוכת להבאת הארון אינו אלא שרצה לגמור מעשה הפרוכת, אבל סדר את מי יקדים הנה הובא בפרשת פקודי, או לצד כי סדר ההקמה אין זה מקומו אלא בפרשת פקודי ולא הוזכר כאן הבאת הארון, אלא לומר מה משמש הפרוכת ומה מעשיו, שהוא להבדיל בין הקודש ובין קודש הקדשים שהוא מקומו של הארון, לזה לא דקדק לומר מי קודם ותדרשנו במקומו.