{א} ועשה בצלאל וגו' את כל מלאכת וגו'. קשה, והלא אפילו לקיחת הנדבה עדיין לא לקח לעשות ואיך יוצדק לומר ועשה וגו'?!

אכן הכוונה היא שהכין כלי אומנות הצריכין לעשות בהם כל פרטי המלאכה אשר צוה ה' לעשות, כי צריכין כמה פרטי כלי אומנות, וזה שיעור הכתוב, ועשה בצלאל וגו' את כל מלאכת, פירוש כלים שהם מלאכת מעשה עבודת הקדש לכל אשר צוה ה' כי יש עבודת המתכות ועבודת כלי עץ ועבודת האבנים והאריגה.

וצא ולמד מה שאמרו ז''ל (שבת מ''ט:) כי המ' מלאכות כולן היו במקדש, ומהנשמע מהכתובים מובן כי ביום אחד הכינו כל כלי אומנות.

{ג} והם הביאו אליו עוד וגו'. פירוש מדברים הנעשת בהם מלאכה, כמו שתאמר מטוה של תכלת וגו', ושל עזים, וכל הפרטים אשר תעשנה בידים. וזה סיבת עכבתם שלא הביאו עד אחר יום או יומים, כי עסוקים היו ומביאים מלאכתם יום יום, אבל נדבת ממון הצריכה, כבר הביאו ביום ראשון בפעם אחת.

{ה} מרבים העם להביא. קשה, וכי רע הדבר שיהיה בית אלהינו באוצרות זהב לכבוד ולתפארת?!

אכן לא באו לקבול על המובא בית ה' מהזהב וכסף וגו', אלא על המובא עשוי מלאכה, שהוא דבר שאין צורך בו, גם עומד להתקלקל כל שיש די מחסור, והוא אומרו מרבים וגו' מדי העבודה למלאכה, פירוש מרבים להביא יותר משיעור העבודה הצריכה למלאכה, אשר צוה ה'. הא למדת, שעל פרטי העבודה הקפידו, והעד לדברינו מאמר הכרוז אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש. ואומרו ויכלא העם מהביא ולא אמר מעשות כי יאמר הכתוב דבר, שהוכר לחכמים העושים במלאכה, והיא ההבאה.

{ז} דים וגו' והותר. הם ב' דברים הפכיים אם דים אינו הותר, ואם הותר אינו דים?

וכאן אין מקום לומר לא זו אף זו, לצד ששניהם סוג אחד ובחינה אחת, ואין דרך לעשות סוג א' ב' סוגים, כי יש בנשמע הכחשה.

ועוד, לא היה צריך לומר דים אלא והמלאכה היתה הותר לכל המלאכה?

ועוד, כל הכתוב מיותר, שהרי אמר למעלה מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה?

ופשיטא, שלא אמרו כן, עד ששערו.

ומה צורך עוד לומר והמלאכה וגו'?

ואולי שישמיענו הכתוב חיבת בני ישראל בעיני המקום, כי לצד שהביאו ישראל יותר משיעור הצריך, חש ה' לכבוד כל איש שטרחו והביאו ונכנס כל המובא בית ה' במלאכת המשכן, וזה שיעור הכתוב והמלאכה אשר צוה ה' לעשות במשכן הספיקה להכנס בתוכה כל המלאכה שעשו בני ישראל, הגם שהותר, פירוש שהיה יותר מהצריך, הספיק המקבל לקבל יותר משיעורו על ידי נס.

או על זה הדרך והמלאכה שהביאו היתה דים, לא חסר ולא יותר, הגם שהיתה יותר כפי האמת, והוא אומרו והותר כי נעשה נס ולא הותיר.

{ח} ויעשו כל חכם לב. פירוש הגם שהעושים רבים הם, אף על פי כן היתה המלאכה נעשית כאילו עשאה אדם אחד, והכוונה בזה כי כשיעשו המלאכה רבים על כל פנים, ישתנה תואר מלאכת זה מזה, ולא תדמה למלאכה שיעשנה כולה אומן אחד. והשמיענו הכתוב כי מלאכת המשכן שלימה היתה גם בבחינה זו כי הנותן חכמה בָּהֵמָּה. השוה אותם בהתבוננות החכמה שוה, ודומים כולם לאיש אחד.

ולדרך זה יתיישב טעם אומרו בכל פרטי המעשים לשון יחיד, ולא פירש מי הוא, ופשיטא שאינו חוזר על בצלאל, כי לא הוא עשה הכל, והעד הנאמן (לקמן ל''ז א') ויעש בצלאל את הארון, אלא יכוין אל עושי המלאכה והזכירם בלשון יחיד לטעם שכתבתי.

חכם לב בעושי וגו'. אולי שירמוז שבאמצעות עשייתם המלאכה ובסיבתה נעשו חכם לב.

{יא} ויעשו וגו'. טעם אשר החזיר הכתוב כל הפרטים ולא הספיק לומר ויעש כאשר צוה ה' את משה, על דרך אומרם ז''ל (ב''ר פ''ס) בכפל פרשת אליעזר עבד אברהם, כי מתוך שחביבה עליו כתבה ב' פעמים, וכמו כן גילה הכתוב בענין מעשה המשכן, כי חביב עליו ולזה נכתב ב' פעמים.