{ה} על צלעות הארון. ג' פעמים נזכר הארון בפרשה זו, כנגד ג' ארונות שעשה בצלאל כאומרם ז''ל (יומא ע''ב:).

{ח} משני קצותיו. אולי שיכוין לומר שלא עשה הכפורת שוה והיה מכה בקורנס בכל רוחב הכפורת וכו', אלא בשעת ההתכה התיך במקום רחב כשיעור הכפורת, ובב' קצותיו הרבה זהב שיעור שיספיק לכרובים ובזה ידוייק אומרו משני קצותיו.

{יז} ויעש את המנורה וגו'. תמצא בכל המעשה שידייק לשון המעשה, כלשון המצוה וצריך לדעת למה שינה במנורה, שבמצוה אמר מנורת זהב וכאן אמר את המנורה?

ואולי כי לפי מה שאמרו ז''ל בהקומץ רבה (מנחות כ''ח:) כי המנורה באה גם מהמתכות, דכתיב: תעשה לרבות, לזה אמר ה' מנורת זהב לומר כי מה שהתיר בריבוי תעשה אינו אלא לדורות, אבל במשכן מעכב להיות זהב, ולזה הסמיך מנורת זהב בלא הפסקה, לומר שאין מעשיך במנורה אלא של זהב.

או על זה הדרך מנורת זהב ולא מנורת שאר מתכות, הגם שהכשרתים לך, ודקדוק זה אין שייכות להודיע במעשה אלא הודיע שקיים מצות ה' ועשאה זהב, והבן.

{כה} ויעש את מזבח הקטורת. זה הוא מקום זכרונו, כי פנימי מהאמור אחריו, ומה שצוה ה' עליו מאוחר מהכל, כתבתי בפ' תרומה בפסוק וכן תעשו (כ''ה ט').

חסלת פרשת ויקהל