{א} כאשר צוה ה' את משה. טעם אומרו כן בכל פרט ופרט, על פי מה שכתבנו בפרשת תצוה (כ''ז כ') כי חלק ה' למשה, חלק בכל מלאכות ועבודות הנעשות במשכן, כי חלקו במעשה הוא המצוה אשר יצוה ה' הדבר על ידו, לזה מזכירו בכל פרט ופרט, שהגם שאינו עושה הרי הוא מצוה לעשות.

עוד ירצה שהיו אומרים בשעת המלאכה, הרי אנו עושים דבר זה כאשר צוה ה' את משה.

עוד נראה לפי מה שקדם לנו כי אין לך מצוה שאין בה פרטי ההשכלה, ולא נכתב בתורה, אלא מיעוט, כמאמר ר' יוחנן בהניזקין (גיטין ס':), ומלבד זה יש בכל מעשה ממעשה המשכן מושכל, והוא פנימיות הדברים ואלה יעשו בכוונת הלב ובשכליות הנעלם, ויעשו דבר במינו, כידוע ליודעי דעת והבנין, והוא מה שרמזה התורה בכל פרט ופרט כאשר צוה ה' את משה, פירוש בעל פה, ואינו מפורש בתורה לצד יקרת הדבר.

ואשכילך, כי המכתב הוא מבחינת המופעל, והמושכל, מושלל מהתקבל מקצתו בבחינת ההפעל, ומקצתו, גם מבחינת הנדבר כי רחוק הוא בב' הדרגות. וקצת רמז ה' בנפעל, נראה ואינו נראה בסוד צורת האותיות וטעמיהם, ועטרות שעל ראשיהם, התגין. ומעשיהם בחינת מחשבה יקראו, ונגלה למשה בסיני פלאי פלאות.

וצא ולמד מדרשת ר' עקיבא (סנהדרין ק''ו) ג' מאות הלכות בעליונו של למ''ד, המה ראו מעשה ה', והודיע הכתוב בכל פרטי המשכן כי עשאוהו כאשר צוה ה' את משה ככל נפלאות אשר יכוין עליהם.

{כד} על שולי וגו'. מכאן אני מדייק שהאמת הוא כהסוברים שהפעמונים הם בשורה עם הרמונים, ולא בתוכם ממש, שהרי הקדים הכתוב נתינת הרמונים על שולי המעיל, ואחר כך אמר מעשה הפעמונים בפני עצמן, ויתנו אותם תוך הרמונים. ומעתה אם הפעמון תוך הרימון ממש, למה הוצרך הכתוב לומר על שולי אחר שכבר קדם ואמר, שהרמונים הם על שולי המעיל זה בזה תלוי?

ותמה אני על רמב''ן שפנה מדרך זה, ומה שיישב שלא נתן הרימון במעיל עד שנתן בתוכו הפעמון, הכתוב יגיד הפך זה, וממה שאמר כי לזה כפל לומר בתוך הרמונים פעמים, קשה, למה הקדים הכתוב לצוות שיתן הרמונים על שולי המעיל, קודם שיעשה הפעמונים, ויצטרך לחזור לומר פעמים בתוך הרמונים, לרבות שיתנם קודם?

ופשוט הוא שהרב לא דק יפה כמנהג זכות עיונו הקדוש.

{כה} בתוך הרמונים. טעם שכפל לומר כן, לומר שיהיו מכוונים הפעמונים כנגד הרמונים, שלא יהיה הפעמון משוך לצד מטה או לצד מעלה, אלא גופו של פעמון, לפני הרימון ועומד בשורה לא למעלה ולא למטה, ודבר זה אינו מתחייב מאומרו פעם ראשונה הפעמונים בתוך הרימונים, כי זה בא לשלול שלא יהיו הרימונים בתוך הפעמונים, על זה האופן תתחיל השורה בפעמון ולפניו רימון, כפי זה יהיו הרמונים בתוך הפעמונים, כי המעיל לא היה מחובר מלמטה סביב, לומר שתמיד יהיו אלו תוך אלו כל שיהיו שוים במספר אלא מחולק היה לב', ולזה תמצא שלא עשה בברייתא מספר הרימונים כפעמונים, כי הם יותר מהם.

{כו} פעמון ורימון. הוצרך לכתוב זה שלא תבין שיכול לעשות ב' או ג' פעמונים, בתוך ב' או ג' רימונים, וקורא אני בהם בתוך הרימונים, לזה אמר פעמון ורימון, פירוש שלא יעשה ב' פעמונים ורימון, וחזר לומר פעמון ורימון, בא לשלול שלא יעשה ב' רימונים לכל פעמון ויהיה כל פעמון בב' רימונים, ולא תעלה רימון שבימינו של פעמון זה לשמאלו של פעמון הבא אחריו, לזה אמר פעם ב' פעמון ורימון פירוש סמוך לרימון של פעמון ראשון, יהיה פעמון ב', והבן.

{לב} ותכל כל עבודת וגו'. פירוש לא הם כילו שאם היה ה' מצוה עוד בעבודתו יתברך יעשו בני ישראל בכל אות נפשם אלא שכלתה המלאכה אשר צוה ה'.

עוד ירצה באומרו ותכל לצד שהיה בה מלאכות שנעשו מעצמן, שהיא מנורה, שאמרו ז''ל (במד''ר פט''ו) שנעשית מעצמה, לזה לא כינה הכל עליהם, כי יש חלק במלאכה שהוא לא נעשה אלא הכאה בקורנס, והיא מעצמה כלתה.



עוד ירמוז על דרך אומרו (תהלים פ''ד) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', כי עשו כל העבודה חשוקה וכלילת יופי.

ויעשו בני ישראל וגו'. והגם שלא עשה אלא בצלאל וחכמי לב, שלוחו של אדם כמותו, וכאילו כל ישראל עשו, והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה', ולא הם שלחוהו, אף על פי כן הרי הסכימו עליו.

עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה, והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל, כל אחד יעשה היכולת שבידו, ויזכו זה לזה. ואולי, כי לזה רמז באומרו (ויקרא י''ט י''ח) ואהבת לרעך כמוך, פירוש לצד שהוא כמותך, כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלימותך, ואם כן אינו אחר, אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך, ובזה מצאנו נחת רוח כי ה' צוה תרי''ג מצות ומן הנמנע שימצא אדם אחד, שישנו בקיום כולם, וזה לך האות כהן ולוי וישראל ונשים, יש מצות עשה בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם, ויש מצות לישראל שאינם בכהנים, וכן בלוים, וכן בנשים, ומה מציאות יש ליחיד לקיימם, להשלים תיקון לרמ''ח איבריו ושס''ה גידיו, אשר יכוונו להם, אלא ודאי, שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה מזה, והוא מה שאמר הכתוב כאן ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם הביאו הנדבה, מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו הכל. וסמך מאמר זה למלאכת הבגדים, אשר עשאום יחידים מישראל, להעירך, כי על פרט זה יאמר, שעשאוהו בני ישראל באין הבדל, ומעתה כל אחד מישראל הביא כל הי''ג מינים שבנדבה, ועשה כל המלאכות האמורות.

ככל אשר וגו'. נתכוין בזה להסיר החשד מהם, כי יראה הרואה שצוה ה' על המשכן ונעשה, וקפלוהו ג' חדשים (שמו''ר פנ''ב) יאמר כי היתה סיבה מצד המעשה, שהיה בו דבר בלתי הגון, או שישראל עכבו דבר מכל האמור במצותו. לזה אמר ותכל וגו' ויעשו בני ישראל ככל, ומה טעם המתין הקב''ה עד חדש הראשון?

שהוא חדש המשובח שנקרא ראשון, והוא אומרו בגמר המלאכה (לקמן מ' ב') ביום החדש הראשון תקים וגו' ורבותינו ז''ל אמרו (שם) לצד שנתבשר אברהם ביצחק.

אשר צוה וגו' כן עשו. טעם אומרו עשו ולא הספיק במאמר ויעשו, אולי כי העלה עליהם הכתוב שקיימו כל מה שצוה ה' את משה בתורה, וזה שיעור הכתוב ויעשו בני ישראל ככל וגו' האמור בענין ובזה העריכם הכתוב כאילו ככל אשר צוה ה' את משה ככל התורה כן עשו, ובזה נשרף ונפזר אפרו של חטא העגל.

{לג} ויביאו את המשכן. פירוש הזמינוהו לפניו.

{מב} ככל אשר צוה ה'. וחזר לומר פעם ב' דבר זה וגם בסמוך פעם ג', אולי, כי לצד שחטאו בעגל במחשבה ובדיבור, ובמעשה, וכמו שפירשתי שם ובבחינת כל אחת כפרו בכל התורה כולה, אשר על כן, בתיקון היו שלשתם יחד:

הנדבה הוא המעשה,

המחשבה היא בחינת החכמה שבמלאכה,

הדיבור הוא שהיו אומרים בשעת מעשה לשם מצות ה', כמו שפירשתי בקודם.

וכנגד שלשתם אמר הכתוב שעשו כאשר צוה ה' את משה כי תקנו שלש הדרגות הרע.

{מג} והנה עשו וגו' כן עשו. טעם שחזר לומר פעם ב' כן עשו, כי אומרו והנה עשו נמשכת למעלה וירא וגו' והנה היא עשויה פירוש גוף המעשה, והכוונה בזה שלא היה שיעור בזמן וראה שהנה עשאוהו בזמן מועט.

עוד ירצה באומרו עשו אותה, לשון תיקון, שתקנו אותה כמצטרך, ועוד מודיע שהשכיל בה שעשאוה כאשר צוה ה' בפרטי המשפט, והוא אומרו כאשר וגו' כן עשו.

עוד ירצה על פי דבריהם ז''ל (זבחים ס''ב.) כי יש פרטי המצות שאינם לעיכוב אלא למצוה, ומנו חכמים דברים המעכבים זה את זה, והודיע הכתוב בכפל המעשה, לומר שעשו כל אשר צוה, אפילו דברים שאינם אלא למצוה מן המובחר.

ויברך אותם משה. טעם שהוצרך לומר משה ולא סמך על זכרונו בסמוך, לומר לא תהיה ברכה זו קלה בעיניך, כי משה איש האלהים ברכם. ודבר גדול הודיע הכתוב בדבר זה, ולטעם זה הוא שהודיע הכתוב ואמר ויברך אותם וזולת היות משה, אין התורה מגדת אם יברך אדם לחבירו.