{א} בא אל פרעה. כלל זה בידך כל מקום שיאמר בא אל פרעה, יכוין לומר לו שיכנס אל טרקלין שלו בלא השאלת רשות הגם שהיו לו כמשפט המלכים שומרי הבית אף על פי כן יעול ויכנס אצלו מבלי שאלת רשות. וכן היה עושה כאומרם ז''ל (ילקוט קע''ה) כי כמה שומרים היו לפרעה מזוינים ואריות וכלבים והיה נכנס באין מונע. ומצאתי ראיה ברורה לדבריהם ז''ל ממה שאמר פרעה למשה (לקמן י' כח) השמר לך וגו' אל תוסף ראות פני וגו' למה הוצרך פרעה להתרות במשה והיה לו לצוות לעבדיו שומרי הבית כי כן מנהג המלכים להעמיד שומרי המלך ולהם יצוה שלא יניחוהו ליכנס, אלא ודאי כי לא עמדו כנגדו ואפילו אריות וזה נס עצום.

לזה היה ה' צריך לומר לו בא אל פרעה פירוש הכנס ועלה אליו ולא תשים לבך למונע בעולם. ובזמן שהיה פרעה יוצא המימה היה אומר לו לך אל פרעה, כי שם אין שומרים לירא מהם להצטרך לומר אליו עלה אליו, אלא לצד שאין זמן זה ראוי להליכה כי הוא מוציא בולעו התעוב ואינו מהמוסר, לזה אומר לו לך אף על פי כן.

{ג} אשר בשדה. פירוש דוקא, וכולן מתו דכתיב וימת כל מקנה מצרים פירוש שהיו בשדה כרשום בדברי ה'.

{ה} וישם ה' מועד לאמר. פירוש הודיע אותם זמן המכה כדי שיכניסו המקנה מהשדות וכמו שמצינו לו שעשה במכת הברד, ושם אמר ה' הדברים מפורשים דכתיב (פסוק יט) שלח העז וגו' וכאן אמר הדברים ברמז, והוא מה שנתכוון לומר בתיבת לאמר פירוש שיאמרו משה ואהרן שימת מועד זה לפרעה ולמצריים כי הוא תכלית המכוון כמו שפירשנו.

{ו} כל מקנה מצרים. פירוש שלא הכניסום מהשדה, ולזה לא אמר אשר בשדה והבן.

וממקנה בני ישראל. שהיו להם מימי יעקב ובניו שבאו מצרימה, גם אולי שקנו מריוח שהרויחו במכת הדם. ועוד ירצה לומר שאם היו מתחכמין מהמצריים למכור לישראל כדי שיהיו נקראים על שם ישראל כדי שיפליא ה' בהם ולא ימותו והיו מערימין גם אלו מתו. אבל מקנה ישראל שהם כפי האמת מקניהם לא מת. ושיעור הכתוב הוא, וימת כל מקנה מצרים וחלק א' ממקנה בני ישראל. ופירוש מ''ם לא מ''ם מקצת הצאן אלא מ''ם מקצת מן המקנה הנקרא על שם ישראל, כי יש מקנה שנקרא על שמו והוא שלו, ויש שאינו שלו אלא שמו נקרא עליו, ואמר כי בחינה אחת ממקנה ישראל שהערימו המצריים לקרותם על שמם מתו. ומקנה ישראל פירוש שהוא כפי האמת של ישראל לא מת מהם אפילו אחד.



{יג} השכם בבקר וגו'. ג' מצות נצטווה:

א' שילך בהשכמה,

ב' שיתיצב לפניו פירוש שלא ירכין ראשו ולא ירכין קומתו כדרך העומדים לפני גדולים, אלא כגדול העומד לפני קטן, כי כבר עשאו רבון ושליט עליו, והוצרך לצוותו, לצד שמטבעו של משה להרכין ראשו מעט כדרך השפלים, לזה אמר כי לפני פרעה לא יתנהג כן.

עוד רמז לו כי פרט זה שאומר לו התיצב, לא בכל מקום יסיר מעליו ההכנעה הרגיל בה, אלא לפני פרעה, אבל יהיה בלבו עניו ושפל לפני אל עליון ויהיה נצב בגופו ולבו מוכנע מאימת מלא כל הארץ כבודו.

ומצוה ג' ואמרת אליו וגו'.



{יד} כי בפעם הזאת וגו'. הודיעו עוצם המכה כדין ההתראה שצריך להתרות עליו במיתה עצמה, שאם התרו בו במיתה קלה ובאים להמיתו בחמורה פטור כידוע.

כל מגפותי וגו'. קשה, הלא ראינו שהביא עליו עוד שלש מכות אחרות. והיה נראה לומר כי לצד ששקולה זו כנגד כולן, ומה שאמרו ז''ל (רש''י) ששקולה מכת בכורות כנגד כל המכות, אולי שזו שקולה כנגד כל שלפניה שהם שש מכות, ומכת בכורות שקולה כנגד כל שלפניה, ומכת ברד בכלל. וכשאתה בא למנין תהיה מכת בכורות שקולה כנגד י''ד מכות, ולא הנאני דרך זה.

והנכון בעיני, שנתכוין לומר אליו כי באמצעות מכה זו יטה לבו להבין להרגיש במגפות שהביא עליו ה', יובן כי בכל מכה ומכה שהביא עד עתה לא היה מחליט פרעה בדעתו כי הם מאלהי היכולת והיה תולה במכשפות ומעשה שדים. וזה לך האות שגם החרטומים עושים כן, והגם שהיתה מכה שאמרו החרטומים אצבע אלהים היא, יש מקום לפרעה לחשוב כי אפשר כי האנשים ההמה לא השיגו השגת משה ואהרן במכשפות ואומרים כן ולעולם ימצא אדם מכשף שיעשה כן, לזה אמר אליו ה' כי בפעם הזאת באמצעות המכה אשר אביא עליך אני שולח את כל מגפותי שכבר הבאתי עליך אל לבך פירוש שתדע כי לא מעשה כישוף ושדים המה אלא מעשה אלהים. והוא אומרו מגפותי בכינוי העושה אותם, כי בראותך מכה נפלאה אשר אין יכולת לשד וכשוף לעשות אפילו דומה דדומה להוריד אש מן השמים בפלאי פלאות, אז לראשונות תתבונן.

{טז} בעבור וגו' ולמען ספר. ירצה בעבור הראותך את כחי אתה שאמרת מי ה', ולמען ספר שמי באמצעותך בכל הארץ פירושו כל העולם יספרו את גודל אשר עשה לממאן בדברי. וכן שמענו שאמר מלך אחד גדול כי אם יבא משיח ישראל ויעשה אות או מופת כי לא יעשה כפרעה למאן בדבר ה'.

{יט} ועתה שלח העז. ואם תאמר אם כן מה מכה זו עושה?

הרי שלך לפניך מה שהקדים ה' לומר לו שאין תכלית, הכוונה במכות להרע, אלא בעבור הראותו כחו הגדול וידו החזקה, ולזה הודיעו שיאסוף אדם ובהמה מן השדה, ועל כל פנים תעשה המכה רושם בהשחתה מה שהוא מחובר לארץ, שכן כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר.

ונשאר לנו להשכיל בתיבת ועתה מה יכוין בה אלהינו עליון, אם לומר כפשטה ממש באותו עת, למה יצו האל על זה, כיון שאין הברד יורד עד למחר כעת ההוא. ואולי כי צריך שיעור זה לשלוח עד למקום שאדם ובהמה שמה ולשוב ליאסף הביתה.

עוד נראה בהקדים לשאול דבר ה' שלח העז לאיזה מקום נוטה אם להירא דבר ה' הוא מעצמו כשישמע כי מחר ימטיר ה' ברד בשדה יירא ויכניס עבדיו ומקנהו אלא ודאי שלא באו הדברים אלא למי שאינו ירא דבר ה', וכפי זה יכוין באומרו ועתה על דרך אומרם ז''ל (ב''ר פכ''א) אין ועתה אלא תשובה, כי להיות שהם אינם שמים על לב דבר ה' לזה אמר להם שיחזרו בתשובה וישימו על לב דבר ה' כי עשה יעשה ויכניסו מן השדה וגו'. והודיע הכתוב כי הרשעים לא חזרו בתשובה ולא שמו לבם וגו' ובערה בם אש ה'.

{כא} ואשר לא וגו' ויעזוב. טעם אומרו ויעזוב בתוספת וא''ו, שיעור הכתוב כן הוא. ואשר לא שת לבו בכל הקודם אל דבר ה' הוסיף על חטאתו אפילו בדבר כזה שאין לו שום הפסד בהכנסתם הביתה והוא עומד להפסיד קניניו אף על פי כן ויעזוב וגו' להראות כי דבר ה' בזה. והצצתי כי המצריים מכעיסים היו את המקום לא לצד שהיו מחזיקים בישראל לעבודתם הוא שהיו ממאנים לשולחם, והנה לפניך שלא האמינו שיש כח בו ח"ו להוריד הברד, ואפילו בתורת ספק לא היו אצלם שלא חששו לשמירת עבדיהם ובהמתם. ואולי כי לצד שלא היו בשש מכות הקודמות דבר פלא כזה לא לקחו מהם שיעור כי יכול לה, ונראה בעיניהם שהוא רחוק שיכול עשוהו.

{כד} ויהי ברד ואש וגו'. אומרו מתלקחת, פירוש כי להיות שהמים והאש הם ב' דברים הפכיים בקצה הקצוות ואין קירוב להם ובהתחברם יחד המתרבה על חבירו נוצח ומאבדו, אם מים רבים יוכלו לכבות, ואם אש רבה היא אוכלת את המים. והודיע ה' כי בשליחות ה' כששלחם יחד היתה האש מתלקחת פירוש מפעלת הפכיות טבעה אשר הטביע ה' בה שלא להלקח יחד היא עם המים, היא היתה מתלקחת בתוך הברד ונסמכת אליו לעשות רצונו יתברך.

{כט} והברד לא יהיה עוד. פירוש לא יהיה מחדש, ומה שכבר היה ויצא מן השמים אין עוד. על דרך אומרו (פסוק לג) ומטר לא נתך ארצה ועמד באויר עד עת בוא דברו באחרית הימים והוריד אבנים שהיו על גב איש (ברכות נ''ד:).

למען תדע וגו'. פירוש אין אני מתפלל עליך לצד שאני מאמין בדבריך שתשלח את העם, אלא להראותך כי לה' הארץ.



{ל} ואתה ועבדיך וגו'. הזכיר העבדים, להיות שראה כי לא שמו לבם אל דבר ה', והניחו עבדיהם ומקניהם בשדה שתפם יחד. ואם תאמר מי גילה למשה שאחר מכת הברד עודם במרדם ולא נכנעו, והלא הצדיקו עליהם את הדין אחר כך ואמרו ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. כבר כתבתי לך שהשם השכילו כי יביא מכת בכורות על המצריים, גם כפי מה שפירשתי בפסוק (לעיל ז ד) ולא ישמע אליכם פרעה שיגיע עת שלא ירצה עוד לשמוע אפילו השליחות מהם. אם כן מזה ידע משה שהגם שיחדלו המטר וגו' לא ישלחו את העם ואמר להם ידעתי וגו'. עוד יתבאר בסמוך כי ישנו לטעם שממנו אמר טרם תיראון.

ידעתי כי טרם תיראון. פירוש יודע אני כי קודם שתסתלק המכה אתם יראים את ה' ואומרים ה' הצדיק וגו' אבל אחר כלות המכה ותראו הרווחה תוסיפו למרוד כבתחלה וכבר נהגת כן עמי שתסכים על שלוח העם קודם כלות המכה ואחר כלות תכביד לבך.

עוד ירצה להודיעו כי יורע הוא כי דבריהם לא ערמה ותחבולה כדי שיתרצה משה להתפלל בעדם אלא מלבם פחד ורהב לבבם מה' אלהים, ויש בזה הודעה להם כי יודע הוא מחשבות אדם ותחבולותיו, ודבר זה ישיגהו פרעה בעצמו כי צדק בימין משה, גם הודיעו בזה כי יודע הוא כי אין זה אלא טרם כלות המכה, לא אחרי כן, כשיראה הרוחה ימרוד וגם זה ידעהו לבסוף שהגם שישתדל להכחיש נבואתו ולשלח ישראל לא ימשול ברוחו והבן.

{לא} והפשתה וגו'. צריך לדעת למה סדר ענין זה קודם גמר ענין תפלתו של משה שהבטיח כצאתי את העיר וגו' היה לו לגמור אומר כי עשה משה כן ויצא מאת פרעה והתפלל וגו' ואחר כך יודיענו את אשר עשה הברד.

ואולי שיתכוון להסמיך ענין זה לאומרו טרם תיראון את ה' לרמוז הסיבה אשר סיבבה אותם לחזק לבם ואמר והפשתה וגו' ואמרו ז''ל במדרש תנחומא וזה לשונם:

כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו ע''כ.

והנה כראות פרעה כי לא שלטה מכת הברד בחטה וכוסמת שלא כפי הטבע, כאומרם פלאי פלאות נעשו להם. הוא לא יתלה כי ה' הפליא, אלא יתלה כי אין שליטת אלהי ישראל בכל הווה וזה יגיד ח''ו השיתוף ואין שליטה בכל, וזה היה לו מקום להכביד לבו. ולזה אמר משה ידעתי כי טרם תיראון, וטעמו כי הפשתה וגו' והחטה וגו' לא נכו ועשה ה' פלא זה לחזק לב פרעה כאשר דבר ואני אחזק וגו'.



{לד} וירא פרעה כי חדל וגו'. פירוש שלא עמד בתשובתו שאמר ה' הצדיק וגו' אפילו זמן מועט, אלא תיכף ומיד.

ויוסף לחטוא פירוש הוסיף על הקודם, כי אילו לא היה אלא שיעור הראשון לא היה מספיק להחזיק בישראל אחרי ראותו פלא הברד אלא שהוסיף על גדר רשעו שהיה בו והכביד לבו ולב עבדיו.

חסלת פרשת וארא