פרשה טו: החודש הזה לכם
פרשה טז: משכו וקחו לכם צאן
פרשה יז: ולקחתם אגודת אזוב
פרשה יח: ויהי בחצי הלילה
פרשה יט: זאת חקת הפסח



ויאמר ה' אל משה החדש הזה לכם ראש חדשים
הדא הוא דכתיב: (שיר ב, ח) קול דודי הנה זה בא... (וכל הענין בפרשיות עד עמכם), שנאמר: (שיר ב, י) ענה דודי ואמר לי: מה את עושה כאן במקום טמאים?
(יחזקאל כג, כ) אשר בשר חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם?!

קומי לך רעיתי, יפתי, ולכי לך.
אמר לפניו: רבון העולמים, ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד, ועדיין לא שלמו.
אמר ליה: כבר שלמו, שנאמר: (שיר ב, יא) כי הנה הסתיו עבר,מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שהיה מכוסה, שנאמר: שיר ב, יב)הנצנים נראו בארץ,אלו הן: שבטו של לוי שהיו צדיקים כולן.

דבר אחר:
הנצנים, אלו הכהנים: (דה"א ו, לה) בני אהרן, אלעזר בנו, פנחס בנו.

דבר אחר:
הנצנים, אלו המלכים: דוד ושלמה, רחבעם אסא אביה.

דבר אחר:
הניצנים, אלו הלוים: (דה"א טז, ה) אסף הראש ומשנהו זכריה.
כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, אמר: (שיר ב, ה)עת הזמיר הגיע, הגיע זמן של לוים לומר לפני שירים ומזמורים.

דבר אחר:
עת הזמיר הגיע
כיון ששמע הקדוש ברוך הוא את ישראל שאמרו את השירה, אמר: (שיר ב, ה)קול התור נשמע בארצנו, ששמע קולן של ישראל בזכות אברהם שהקריב תור וגוזל.

מה כתיב אחריו?
שיר ב, יג) התאנה חנטה פגיה, אלו הצדיקים והישרים.
(שיר ב, שם) והגפנים סמדר נתנו ריח, אלו הבינונים שעשו תשובה, מכאן ואילך.
(שיר ב, שם) קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך, כשיצאו ישראל ממצרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין לכם חדש אחר גדול מזה, לפיכך נקרא ראשון, שנאמר: ראש חדשים.

דבר אחר:
ראשון הוא לכם
כביכול הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון, שנאמר: (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון.
וציון נקרא ראשון, שנאמר: (ירמיה יז, יב)כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
ועשו נקרא ראשון, שנאמר: (בראשית כה, כה) ויצא הראשון וגו'.
ומשיח נקרא ראשון, שנאמר: (ישעיה מא, כז)ראשון לציון הנה הנם.

יבא הקדוש ברוך הוא שנקרא ראשון,
ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון,
ויפרע מן עשו שנקרא ראשון.
ויבא משיח שנקרא ראשון, בחדש הראשון, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים וגו'.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולם!
אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב: (דניאל ד, יד) בגזירת עירין פתגמא?
אמר להם: אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, שנאמר: (תהלים נז, ג) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.
וכן הוא אומר: (ויקרא כג, לז) אלה מועדי ה' מקראי קודש וגו'.
אתם, בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לשעבר היה בידי, שנאמר: (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים, אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם.
אם אמרתם הן, הן!
אם אמרתם לאו, לאו!
מכל מקום יהא החדש הזה לכם.
ולא עוד, אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם, לכך כתיב: החדש הזה לכם.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (זכריה ד, יד) אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ.

אמר רבי לוי:
מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא חוזר ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל ולא היה מוצא, עד שמצא זכותו של משה ושל אהרן והיא עמדה להם, הדא הוא דכתיב:אלה שני בני היצהר.

למה הדבר דומה?
למלך שבקש לישא אשה ובאו ואמרו לו:
ענייה היא אין לה בעולם אלא שני נזמים בלבד.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן, לכך נאמר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן.


דבר אחר:
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן
הדא הוא דכתיב: (שיר ב, ח) קול דודי הנה זה בא.
כשהלך משה ואמר לישראל: כך אמר לי הקדוש ברוך הוא: (שמות יג, ד) היום אתם יוצאים בחדש האביב.
אמרו לו: היכן הוא?
אמר להם: הרי עומד, קול דודי הנה זה בא.

אמר רבי יהודה:
מהו (שיר ב, ח) מדלג על ההרים?
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם! אלא למי אני מסתכל, לאבותיהם הקדושים! שנאמר: (שמות ו, ה) וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו'. בזכות אבותם אני גואלם, לכך כתיב:מדלג על ההרים, ואין הרים אלא אבות, שנאמר: (מיכה ו, ב) שמעו הרים את ריב ה'.

דבר אחר:
אמר רבי נחמיה:
מהו מדלג על ההרים?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אין להם מעשים לישראל שיגאלו, אלא בזכות הזקנים, שנאמר: (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל. ואין ההרים אלא הזקנים, שכן בת יפתח אומרת לאביה: (שופטים יא, לז) וירדתי על ההרים, וכי אל ההרים היתה הולכת?!
אלא על הזקנים היא אומרת שהלכה להראות לזקנים שהיא בתולה טהורה, ולכך כתיב: מדלג על ההרים.

דבר אחר:
אמר רבי אלעזר:
מהו מדלג על ההרים?
אמר הקדוש ברוך הוא: עשיתי לעשו שיהא מעמיד מלכים, שנאמר: (בראשית לו, לא) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, אם אני מניח לעשו שיהא מעמיד מלכים עוד, היאך ישראל עומדין?
הריני מדלגן ועושה אותן אלופים, שנאמר: (בראשית לו, מג)אלה אלופי בני עשו.ואין הרים אלא עובדי כוכבים, שנאמר: (זכריה ו, א) והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים.


בארץ מצרים
למה אינו אומר במצרים?
אמר רבי חנינא:
אמר הקדוש ברוך הוא: כתיב בתורה: (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד.
אף אני אעשה כך, בארץ מצרים ולא במצרים.
וכן אמר משה: (שמות ט, כט) כצאתי את העיר.

אמר רבי שמעון:
גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקדוש ברוך הוא במקום עבודת כוכבים, ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן.
משל לכהן, שנפלה תרומתו לבית הקברות.
אומר: מה אעשה?
לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת, וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי.
כך אבותינו היו תרומתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (ירמיה ב, ג) קדש ישראל לה' וגו', היו בין הקברות, שנאמר: (שמות יב, ל) כי אין בית אשר אין שם מת.
ואומר: (במדבר לג, ד) ומצרים מקברים.
אמר הקדוש ברוך הוא: היאך אני גואלן?
להניחן אי אפשר מוטב לירד ולהצילן, שנאמר: (שמות ג, ח)וארד להצילו מיד מצרים, כשהוציא קרא לאהרן וטהר אותו, שנאמר: (ויקרא טז, לג) וכפר את מקדש הקדש (ויקרא טז,טז) וכפר על הקדש.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (שיר ו, י) מי זאת הנשקפה כמו שחר.
ארבעה דברים של שבח יש כאן לישראל כנגד ארבע גליות, שבארבע גליות שעמדו על ישראל לא כפרו בהקדוש ברוך הוא.
בגלות בבבל מנין?
שנאמר: מי זאת הנשקפה כמו שחר.
נבוכדנצר היה משתחוה לשמש, שנאמר: (ישעיה יד, יב) איך נפלת משמים הילל בן שחר, ודניאל היה שוחר ומתפלל למקום, שנאמר: (דניאל ו, יא) וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם ערב ובקר וצהרים.

ולמה היה שוחר ומתפלל?
כדי שירחם הקדוש ברוך הוא על ישראל ועליו.
אמר שלמה: (משלי יא, כז) שוחר טוב יבקש רצון ונמצא להם האלהים בעת צרתם, שנאמר: (שם ח, יז) אני אוהבי אהב וגו'.

וכן מצינו שהשלך דניאל לגוב אריות לא ניזק, שנאמר: ((דניאל ו, כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.
חנניה מישאל ועזריה הושלכו לכבשן האש ולא ניזוקו, שנאמר: ((דניאל ו, כז) ושער ראשיהן לא התחרך וריח נור לא עדת בהון, אלא האירו לעולם כשחר שהוא מאיר לעולם, לפיכךהנשקפה כמו שחר, ועשו לעובדי כוכבים, להכיר להקדוש ברוך הוא ולקלסו, שכן נבוכדנצר אמר כשיצאו חנניה מישאל ועזריה מן הכבשן: (דניאל ו, כח) בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו (דניאל ו, כו) עבדוהי די אלהא עילאה.

וכן דריוש אמר כשנפל דניאל לגוב אריות: (דניאל ו, כז) להוון זעין ודחלין מן קדם אלהא די דניאל די הוא אלהא חייא, לכך כתיב: מי זאת הנשקפה כמו שחר.

יפה כלבנה- בגלות מדי, אתה מוצא בלילה, אם אין הלבנה נראית ברקיע, החשך בעולם ואין אדם יכול להלך אפילו תוך המדינה, כיון שהלבנה נראית ברקיע הכל שמחין ומהלכין בדרך.
כך בימי אחשורוש שגזרו על ישראל להשמיד להרוג ולאבד ובאה אסתר והאירה לישראל, שנאמר: (אסתר ח, טז) ליהודים היתה אורה ושמחה, לכך כתיב: יפה כלבנה, בגלות מדי. ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום, כך אסתר אמרה: (שם ד, יא) ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום. לפיכך,יפה כלבנה, בגלות מדי.

ברה כחמה - במלכות יון, סנדריאוס אם אוליאוס חמה שמה והשמש גבור נקרא, שנאמר: (תהלים יט, ו) ישיש כגבור לרוץ אורח, בתקופת תמוז מי יוכל לעמוד כנגד השמש הכל בורחים ממנו, שנאמר: (תהלים יט, ז) ואין נסתר מחמתו.
כך במלכות יון, הכל ברחו ממנו, ומתתיה הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקדוש ברוך הוא וברחו מפניהם האוכלוסין של יון ונהרגו כולן.
וכן הקדוש ברוך הוא אומר להם: (יואל ד, י)כתו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני.
ואומר: (שופטים ה, לא) כן יאבדו כל אויביך ה' וגו' לקיים מה שנאמר: ברה כחמה.

איומה כנדגלות - באדום.
למה נקרא שמה איומה?
לפי שעומדת במלכות שיש לה אימה, שנאמר: (דניאל ז, ז) וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא.
מהו איומה כנדגלות?
אתה מוצא שנים עשר מזלות יש ברקיע כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ משנים עשר מזלות, כך אין העולם יכול לעמוד חוץ משנים עשר שבטים, שנאמר: (ירמיה לא, לה) אם ימושו החוקים וגו'.

איומה כנדגלות
אין דגלים אלא צבאות, שנאמר: (במדבר ב, ג) דגל מחנה וצבאו ופקודיהם. וכן דגלי השמים והמלאכים ודגלי הארץ ישראל.
צבאות השמים מלאכים, שנאמר: (דה"ב יח, יח)וכל צבא השמים עומדים וגו'.
צבאות הארץ ישראל, שנאמר: (שמות יב, מא) יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים.
ואדון שניהם, הקדוש ברוך הוא וכשם שהכל יראים מן הקדוש ברוך הוא ומן המלאכים, כך העובדי כוכבים היו יראים מישראל, שנאמר: (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' וגו' לכך נאמר: איומה כנדגלות, שדימה הקדוש ברוך הוא את ישראל למלאכים.

במלאכים נאמר: (ישעיה ו, ב) שרפים עומדים ממעל לו.
ובישראל נאמר: (דברים כט, ט) אתם נצבים היום.

המלאכים אומרים: בכל יום: קדוש קדוש קדוש.
וישראל אומרים: אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב.

המלאכים נקראו אש, דכתיב: (תהלים קד, ד) משרתיו אש לוהט.
וישראל כמו כן, דכתיב: (עובדיה א, יח) והיה בית יעקב אש.

המלאכים מתחדשין בכל יום ומקלסין להקדוש ברוך הוא והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו, ושוב האלהים מחדשן ומחזירן כשם שהיו בראשונה, שנאמר: (איכה ג, כג) חדשים לבקרים.
כך ישראל, משתקעין בעונות מיצר הרע שיש בגופן וחוזרין בתשובה, והאלהים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו, שנאמר: (יחזקאל לו, כו) ונתתי לכם לב חדש לכך כתיב: איומה כנדגלות:


דבר אחר:
החדש הזה לכם
מה כתיב בפרשה?
(שמות יב, כב- כג) ולקחתם אגודת אזוב ועבר ה' לנגוף את מצרים, הדא הוא דכתיב: (במדבר כג, ט)כי מראש צורים אראנו, אלו האבות, שנאמר: (מיכה ו, ב)שמעו הרים את ריב ה'. מוצאים אנו מתחלה היה המקום מבקש לכונן העולם ולא היה מוצא עד שעמדו האבות.
משל למלך, שהיה מבקש לבנות מדינה. גזר וחפשו מקום לבנות בו המדינה. בא ליתן היסוד והיו המים עולים מן התהום ולא היו מניחים לעשות את היסוד. שוב בא ליתן את היסוד במקום אחר, והיו המים מהפכים, עד שבא במקום אחד ומצא שם צור גדול.
אמר: כאן אני קובע את המדינה על הצורים הללו.
כך מתחלה היה העולם מים במים והיה האלהים מבקש לכונן עולמים, ולא היו הרשעים מניחין.
מה כתיב בדורו של אנוש?
(בראשית ד, כו) אז הוחל לקרא בשם ה'.
עלו המים והציפום, שנאמר: (איוב ט, ט) עושה עש כסיל וכימה וגו'.
וכן דור המבול היו רשעים.
מה כתיב בהם?
(שם כב, יז)האומרים לאל סור ממנו.
עלו המים ולא הניחו ליתן עליהם את היסוד, שנאמר: (שם שם, טז) ונהר יוצק יסודם.
וכתיב: (בראשית ז, יא) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.
כיון שבאו האבות וזכו, אמר הקדוש ברוך הוא: על אלו אני מכונן העולם, שנאמר: (ש"א ב, ח) כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל.
לכך כתיב: כי מראש צורים אראנו (במדבר שם, שם) הן עם לבדד ישכון.
מהו הן?
כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות הללו.
כיצד?
א"ט הרי י'.
ב"ח הרי י'.
ג"ז הרי י'.
ד"ו הרי י'.
נמצא ה' לעצמה.

וכן האות הנ' אין לה זוג.
י"צ הרי ק'.
כ"פ הרי ק'.
ל"ע הרי ק'.
מ"ס הרי ק'.
נמצא נ' לעצמה.
אמר הקדוש ברוך הוא: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להדבק עם כל העובדי כוכבים ומזלות הקדמונים אלא לעצמן. מפורשים שאפילו שונא גוזר עליהם לחלל השבת ומבטל את המילה או לעבוד עבודת כוכבים, הן נהרגים ואין מתערבים בהם, שנאמר: (במדבר כג, ט) הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב.

ומה אני עושה?
כל שונא וכל אויב שיגזור עליהם גזרה אני הורגו, שנאמר: (שם שם, כד)הן עם כלביא יקום מיכן אתה למד, אתה מוצא בא עליהם עמלק והרגו אותו, כמו שנאמר: (שמות יז, יג)ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.
בא סיסרא והרגוהו, שנאמר: (שופטים ד, טו) ויהם ה' את סיסרא. וכן כל אויביהם.

וכן בצאת ישראל ממצרים הקדוש ברוך הוא אומר להן: (שמות יב, כב) ואתם לא תצאו וגו' הם בבתיהם והוא הורג את אויביהם, שנאמר: (שם שם, כג) ועבר ה' לנגוף את מצרים הדא הוא דכתיב: הן עם כלביא יקום.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל ועשיתי לכם נסים בחדש הזה אף אתם עשו אותו ראש חדש, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.


משל למלך, שהיה לו בן והשליטו על כל נכסיו.
ואמר הבן לאביו: אם אין אתה נותן לי הכסא שלך היאך הכל יודעים שאתה מחבבני?!
אלא כשתתן לי מקום הכסא שלך הכל נותנין לי קילוס.
כך נתן האלהים לאברהם העולם, שנאמר: (בראשית יח, יז) וה' אמר המכסה אני מאברהם?! כיון שנתן לו הכל, אמר לו: אם אין אתה נותן לי בית המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה, לא נתת לי כלום! ונתן לו הקדוש ברוך הוא כל מה שבקש, שנאמר: (שם מח, כב)ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך.
וכיון ששמע אברהם כן, מה אמר: (תהילים ס, ח) אלהים דבר בקדשו אעלוזה.


דבר אחר:
החדש הזה לכם ראש חדשים
משל למלך, שנולד לו בן ועשה יום טוב, ונשבה אותו הבן ועשה שם זמן מרובה. אחר זמן נפדה אותו הבן ועשה לו המלך יום גנוסיא.
כך, עד שלא ירדו ישראל למצרים היו מונין לשעבוד, משירדו ונשתעבדו שם עשה להם הקדוש ברוך הוא נסים ונפדו התחילו מונין לחדשים, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים.

דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (תהלים קה, מד- מה) ויתן להם ארצות וגו' בעבור ישמרו חקיו.
הביא האלהים המכות על המצריים: (תהלים קה, כח) שלח חשך ויחשיך.
התחיל משלשל ויורד עד שהוא מגיע למצרים (תהלים קה, לח) שמח מצרים בצאתם.

משל למלך, שהיו הכל מכבדין אותו.
עד כמה היו מכבדין אותו?
עד שהיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן.
כך היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו והיו מביאין לו דורונות ואלהיהן עמהן, ואחר כך משה ואהרן באים, שנאמר: (שמות ה, א) ואחר באו משה ואהרן וגו'. הוציא הנמוסין ופשפש בהם ולא מצא שם את השם הזה.

משל לעבד, שהיה מהלך עם רבו וכו' כדלעיל.
אבל הקדוש ברוך הוא חי וקים, שנאמר: (ירמיה י, י)וה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם.

משל לעני, שהיה במדינה והיה עומד לפני המלך ולא הרגיש, כשנגעה המכה בגופו התחיל מרגיש, ואמר: אין כיוצא בזה.
כך, הביא הקדוש ברוך הוא מכות על המצריים ולא הרגיש פרעה, כיון שנגעה בגופו התחיל מרגיש וצווח: (שמות ט, כז)ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים.
וכי לא היה הקדוש ברוך הוא יכול להציל ישראל מיד מצרים במכה ראשונה?
אלא לקיים מה שנאמר: (איוב יב, כג)משגיא לגוים ויאבדם.
וכתיב: (שם שם, כד) מסיר לב ראשי עם הארץ.

ומהו כן שאמר ה' הצדיק?
כשהיו המכות באות לא היו באות אלא בארץ מצרים, ואפילו הורד שמה המכה ונכנסת בה כמו לוז היה המכה ממלא את כולה ולא היתה נוגעת בשדה אחרת, ועליה נאמר: (ישעיה כו, י) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וגו'.

משל למה היתה כנסת ישראל דומה?
למלך שהיתה לו בת אהובה נתונה בעבר הנהר, פשט המלך את ידו והעבירה והושיבה בקרונין שלו, שנאמר: (שיר ז, ב) מה יפו פעמיך.
(שם ו, יב) לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב (תהלים עח, כז) וימטר עליהם כעפר שאר.
(שם קו, ט) ויוליכם בתהומות (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם.
הכל בזכות אברהם, שנאמר: (תהלים קה, מב-מד) כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון ויתן להם ארצות גוים.
למה?
(שם שם, למה) בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו.

יא [כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות]

דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (שם לג, יב) אשרי הגוי אשר ה' אלהיו, משבחר הקדוש ברוך הוא בעולמו, קבע בו ראשי חדשים ושנים.
וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חדשים של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל, שנאמר: (מיכה ז, טו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
ובו נולד יצחק,
ובו נעקד,
ובו קבל יעקב את הברכות,
ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה, שנאמר: ראשון הוא לכם לחדשי השנה.

משל למלך, שהוציא את בנו מבית האסורין.
אמר: עשו אותו יום טוב, כל הימים שבו יצא בני מחשך לאור מעול ברזל לחיים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.
כך הוציא הקדוש ברוך הוא לישראל מבית האסורין, שנאמר: (תהלים סח, ז)מוציא אסירים בכושרות מחשך וצלמות, שנאמר: (שם קז, יד) ויוציאם מחשך וצלמות.
מעול ברזל לעול תורה, מעבדות לחירות, שנאמר: (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם משעבוד לגאולה, שנאמר: (ירמיה נ, לד) גואלם חזק ה' צבאות שמו.
לכך קבע להם שמחה, שהוא נפרע מאויביהם עליהם, שנאמר: (ישעיה מג, ד) ואתן אדם תחתיך .

יב [לי ולכם היא הגאולה]

דבר אחר:
החדש הזה לכם
רבי מאיר אומר:
לי ולכם היא הגאולה כביכול אני נפדיתי עמכם, שנאמר: (ש"ב ז, כג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, וקבעו החדש הזה לי ולכם שאני רואה דם הפסח ומכפר עליכם, שנאמר: דברו אל כל עדת בני ישראל ותהא שמחתכם שלימה אפילו מי שהוא עני.

שה תמים זכר בן שנה
שה בשביל: (בראשית כב, ח) אלהים יראה לו השה וגו'.

תמים
לשמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (דברים לב, ד) הצור תמים פעלו.

זכר
הוא הורג כל בכוריהם של מצרים וחס על בכוריהם של ישראל.

מן הכבשים ומן העזים תקחו
כשם שאני הורג האדם והבהמה השבי והשפחה, כך רשות בידכם ליטול מכל מקום שאתם רוצים, ויהיו משמרין אותו שהוא לכם שמחה (נוסחה אחרת: שמירה) גדולה, שנאמר: והיה לכם למשמרת.

ושחטו אותו
אתם שוחטים פסח ואני שוחט בכורים.

ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות
שאני פוסח עליכם ומגין עליכם ויהיו זהירין בו שבלילה הוא נאכל, שנאמר: ואכלו את הבשר
בלילה הזה צלי אש, בשביל אברהם שהצלתיו מכבשן האש.

ומצות
בשביל שרה שעשתה למלאכי השרת עוגות ולא טעמו לחם.

מרורים
בשביל יעקב, שכשם שנרדפו בניו במצרים כך רדפו עשו.

ולא תותירו ממנו עד בוקר
כשם שאיני משייר נשמה בבכורי מצרים כך לא תותירו ממנו עד בוקר.
משל למלך, שאמר לבניו: היו יודעים שאני דן דיני נפשות ומחייב, הקריבו לי דורון שאם תעלו לפני לבימה שאעבור אילוגין שלכם לאחר.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בדיני נפשות אני מתעסק ומודיע אני היאך אני חס עליכם ברחמים בדם פסח ובדם מילה ואני מכפר על נפשותיכם, שהעברה שאני עובר קשה היא, שנאמר: ועברתי בארץ מצרים.
וכן ישראל אומר: (תהלים ט, י) ויהי ה' משגב לדך משגב לעתות בצרה.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
אמר שלמה: (משלי ח, טו)בי מלכים ימלוכו.

אמר רבי לוי:
משל לדוכוס, שזרקו לו הלגיונות פורפירא.
מה עשה?
פונה לופס ושורף את השטר ומוציא הלגיונין, והיא נקראת ראש למלכותו.
כך לעשרים וששה דורות מלך הקדוש ברוך הוא במצרים.
פונה לופס, שנאמר: (שמות יד, ח) ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
ושרף את השטר, שנאמר: (שם יב, מ)ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים.
ומוציא לגיונין והיא נקראת ראש למלכותו. החדש הזה לכם, לקיים מה שנאמר: בי מלכים ימלוכו:


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (מיכה ו, ד) ואשלח לפניך את משה ואהרן ומרים.
זה שאמר הכתוב: (תהלים מג, ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני, זה משה ואהרן, שנאמר: (דברים לג, ח) וללוי אמר תומיך ואוריך.
וכן כתיב: (מלאכי ב, ו) תורת אמת היתה בפיהו ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים.
מלמד, שלא היה מבקש לגאול את ישראל, אלא אמר משה להקדוש ברוך הוא: (שמות ג, יא) מי אנכי וכי כך הבטחת לאבותם שביד בשר ודם אתה מוציא בניהם?!
ומי אנכי שאלך: (שם שם, שם) וכי אוציא את בני ישראל?!
וכי אני הוא אותו, שכתוב בו: (בראשית טו, יד)דן אנכי, שאתה משלחני לגואלן?!
לא כך הבטחת לאברהם ואמרת לו: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי!
לא כך אמרת ליעקב: (שם מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה!
ולי אתה אומר מי אנכי?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אני יורד ומצילן!
אשה אחת ירדה למצרים ובשבילה ירדתי והצלתי אותה.
אימתי?
בשעה שנטל פרעה לשרה, שנאמר: (שם יב, יז)וינגע ה' את פרעה.
ומה בשביל אשה אחת ירדתי, בשביל ששים רבוא אנשים וששים רבוא נשים וששים רבוא בנים איני יורד ומצילן?!
אלא לכו אתם תחלה והודיעו לבני שאני גואלן ואחר כך אני מציל אותן, לכך כתיב: שלח אורך ואמתך המה ינחוני, לכך אמר: ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים:


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (תהלים קה, כו)שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו.
כיון שנכנס הקדוש ברוך הוא כביכול נגף את הבכורות ואלוהות שלהן, שנאמר: (יהושע כד, ה) ואגוף את מצרים.

וכן: (במדבר לג, ד) באלהיהן עשה ה' שפטים.
כיון שנגף אותם במכת בכורות.
מה עשו?
נטלו בניהם והטמינום בבתי עבודת כוכבים שלהם.

אמר רבי ברכיה:
המצרים מבקשין ומחזרין, היאך לברוח מן הנגף ולא היו מוצאין.

למה?
שנאמר: (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם.
רשעים, אלו המצריים, שנאמר: (שמות ט, כז) ואני ועמי הרשעים.

מי גרם להם שיהיו לוקים כל מכה ומכה?
על שהיו בוטחים בעבודת כוכבים שלהם.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הכה את אלהיהם עמהם.
מי שהיה של עץ היה נרקב,
של אבן היה נמס,
של כסף ושל זהב ושל נחושת התיכן, כשם שהיו מתחלתן, שנאמר: (במדבר לג, ד) ובאלהיהם עשה ה' שפטים, וכל עבודת כוכבים שבעולם אבדו, חוץ מבעל צפון שלהם.
למה?
בשביל להטעותן, לכך כתיב: (איוב יב, כג) משגיא לגוים ויאבדם.

וכן ישעיה אומר: (ישעיה מג, טז-יז) הנותן בים דרך המוציא רכב וסוס חיל ועזוז.
כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא: (שמות יד, ב) וישובו ויחנו לפני פי החירות (שמות יד, ג) ואמר פרעה לבני ישראל: נבוכים הם בארץ.
קרא לכל חיילותיו ואמר להם: אי אתם יודעים שבעל צפון כנס על ישראל כל האריות שבמדבר, כענין שנאמר: (דניאל ו, כג) שלח מלאכיה וסגר פום אריותא, מיד שרן של מצרים ירד לאבדם, שנאמר: (שמות יד, י) והנה מצרים נוסע אחריהם.
פרעה נוסע אחריהם לא נאמר, אלא מצרים, זה השר שלהן, מיד (שמות יד, י) וייראו מאד. אמר להם הקדוש ברוך הוא (שמות יד, יג)אל תיראו!
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות יד, כו) נטה ידך על הים מיד, (שמות יד, כז) ויט משה את ידו (שמות יד, כז) ומצרים נסים לקראתו, היה צריך לומר מצרים נסים אחריהם, וכי יש אדם בורח מן חבריה ונס לקראתו?!
אלא שהטעה אותם הקדוש ברוך הוא ולא היו מוצאין היכן לנוס, והיו נסים לקראתו עד שנשתקעו תהומות, שנאמר: (שמות יד, כז) וינער ה' את מצרים בתוך הים, ורוח הקדש צווחת ואומר:ת (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם.

ועל בעל צפון שבטחו עליו, נאמר: (איוב יא, כ) ותקותם מפח נפש. וכן לעתיד לבוא, כשיכנסו כל העובדי כוכבים, מביאין עבודת כוכבים שלהם שיצילו אותם, שנאמר: (מיכה ד, ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד.

וכיון שבאין מה הקדוש ברוך הוא עושה בהם?
מתיכן והן רואין ומתביישין והם משליכין אותם, והולכין ומטמינים עצמן במערות ובסלעים.

וכן ישעיה אומר: (ישעיה ב, יב) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם, אלו הטיוסין שלהם, (שם שם, יח) והאלילים כליל יחלוף.

ומה הן עושין?
הולכין ומטמינים עצמם, שנאמר: (ישעיה ב, יט)ובאו במערות צורים ובמחלות עפר.
וכתיב: (ישעיה ב, כ)ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: בורחים אתם, ראו מה הכתבתי, (עמוס ט, ג) ואם יחבאו בראש הכרמל משם אחפש, חיאל שנטמן בבעל בהר הכרמל שזרק אש בעצים לא נגפתיו?!
ואם יסתרו מנגד עיני?!
ואומר: (שם שם, ב) אם יחתרו בשאול.
אותה שעה: (איוב יא, כ) ועיני רשעים תכלינה.
אבל הצדיקים עליהם הוא אומר: (משלי יח, י)מגדל עוז שם ה'.


דבר אחר:
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר
מה הקדוש ברוך הוא עושה במצרים בשביל ישראל?

אמר רבי יצחק נפחא:
משל למטרונה, שהיתה מקטרגת למלך נתנה בפילקי והלך לו. היה עמה המלך בפילקי.
אמרו לו: מה איכפת לך?
אמר להם: כל הימים שאני עמה אינה נוטלת שם רע.
כך נשתעבדו ישראל במצרים ונגלה הקדוש ברוך הוא כביכול עמהם, שנאמר: (בראשית מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה.
וכן בבבל, שנאמר: (ישעיה מג, יד)למענכם שלחתי בבלה.
וכן במדי שנאמר: (ירמיה מט, לח)ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי, שנאמר: (ישעיה כא, ב) עלי עילם צורי מדי.
ביון היה הקדוש ברוך הוא עמהם, שנאמר: (זכריה ט, יד) וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו אמרו לו להקדוש ברוך הוא: כל כך למה?
אמר להם: כל הימים שאני עמהם אין נוטלין שם רע.
במצרים הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר: (שיר ד, יב)גן נעול אחותי כלה.
בבבל הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר: (דניאל ג, יז)הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין. במדי הייתי עמהם ונמצאת שלימה, שנאמר: (אסתר ג, ב) ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה.
ביון לא כתבו על קרן השור, שאין להם חלק באלהי ישראל.
באדום אם הקדוש ברוך הוא יאמר הן, מי יאמר לאו?! שנאמר: (ישעיה סג, א) מי זה בא מאדום.

אמר רבי שמואל בר נחמן:
משל לעשיר שיצא בשעת הקיץ היו אנשים אומרין: בגורן הוא!
מה עשה?
נכנס ובידו פרכיל של ענבים, כדי שידעו הכל שבא מן הכרם.
כך העובדי כוכבים אמרו להם לישראל: היכן אלהיכם?
שנאמר: (דברים לב, לז) אי אלהימו(ישעיה מז, ח) ועתה שמעי נא זאת עדינה היושבת לבטח וגו'.
מה הקדוש ברוך הוא עתיד לעשות לה?
(דברים שם, מב) אשכיר חצי מדם, ולא זאת בלבד, אלא שעתיד לדרכן, שנאמר: (ישעיה סג, ג) פורה דרכתי לבדי והוא עתיד לדרוך במנעלו לכל גדולי אדום, שנאמר: (תהלים ס, י) על אדום אשליך נעלי.


דבר אחר:
בארץ מצרים
משל לאחד, שמצא נחש ורצץ את ראשו באבן, וחתך את זנבו, ומעכשיו, מהו טוב?
כך המצריים עמדו ושיעבדו את ישראל, מה שאי אפשר וכן אדום.

מה עשה הקדוש ברוך הוא במצרים?
פרע מהם, שנאמר: (תהלים קלו, י-טו)ונער פרעה וחילו בים סוף.
ובאדום כתיב: (ישעיה סג, ג)פורה דרכתי לבדי.
אמר רוח הקודש: (יואל ד, יט) מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה, והקדוש ברוך הוא עתיד לגאול את ישראל מאדום.
(דניאל ט, טז) ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו ואין אתה פודה אותנו?!
אמר להם: הן אמרו לו: השבע לנו ונשבע להם שכשם שפדה אותנו ממצרים, כך הוא יפדה אותנו מאדום!
ולא עוד, אלא שיהיו גדולי העם רואין קטן מישראל ומתאוין לכרוע לפניו, בשביל השם שכתוב על כל אחד ואחד, שנאמר: (ישעיה מט ז)כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו.

משל לעץ נאה, שהיה נתון בבית המרחץ. נכנס פרוסביטוס לרחוץ הוא וכל עבדיו, ודשו את העץ, וכל הפגאנים, וכן כל אחד ואחד מהן מתאוים לפסוע עליו.
לאחר ימים שלח פרוטומו שלו לאותה מדינה שיעשה לו איקונין ולא מצא עץ, חוץ מאותו שהיה במרחץ.
אמרו האומנין לשלטון: אם מבקש אתה להעמיד האיקונין הבא את העץ שיש במרחץ, שאין לך טוב ממנו. הביאוהו ותקנו אותו כראוי ונתנוהו ביד צייר וצייר את האיקונין עליו, והעמידה בתוך הפלטון. בא השלטון וכרע לפניה וכן דוכוס וכן אפרכוס וכן הפרופיסטון וכן הלגיונות וכן דימוס וכן כולם.
אמרו להן אותן האומנין: אתמול הייתם מדיישין את העץ הזה במרחץ ועכשיו אתם משתחוים לפניו?!
אמרו להם: אין אנו כורעים לפניו בשבילו, אלא בשביל פרוטומו של מלך שהיא חקוקה עליו. כך אומרים אנשי גוג: עד עכשיו היינו עושים בישראל מה שאי אפשר, שנאמר:לבזה נפש למתעב גוי, ועכשיו לישראל אנו משתחוים?!
אומר להן הקדוש ברוך הוא: הן! בשביל שמי שכתוב עליהם, שנאמר: (ישעיה שם, שם) למען ה' אשר נאמן.

וכן משה אומר: (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו'. וכשהוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים היה נוטל הפנס ומהלך לפניהם שנאמר: (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם.
וכן הוא עתיד כשיוציאם מאדום, שכן אמר ישעיה (ישעיה נב, יב) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל.
וכתיב (שם מב, ט) הראשונות הנה באו וגו', לקיים מה שכתוב: מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה.


דבר אחר:
בארץ מצרים
בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא?
בשביל עצמו.
משל לבן בית, שנתפס על ידי בעל מלאכתו ונחבש.
אמר לו אדונו: אל תירא, אני בא ומוציאך. שלח עבדו להוציא ולא רצה הפונדקי לשלחו.
אמר: יפה עשה הפונדקי שאני אמרתי לו אני מוציאו ולא פקדתיו, שאני משלח את עבדי.
כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: עתידין הן בניך להשתעבד במצרים ואחר כך אני גואלן, שנאמר: (בראשית טו, יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך.
וכתיב (שם שם, יד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.
שלח הקדוש ברוך הוא משה לגואלן ולא רצה פרעה.
אמר הקדוש ברוך הוא: כראוי עשה פרעה, כי אני אמרתי לאברהם: דן אנכי וכי משה אנכי, או אהרן אנכי לא אמרתי, אלא (תהלים פא, יא) אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים.


דבר אחר:
בשביל מי נגלה הקדוש ברוך הוא במצרים?
בשביל משה.

אמר רבי נסים:
משל לכהן, שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גנה היה בית הפרס, בקש לאכול תאנים.
אמר לאחד: לך אמור לאריס שבעל הגינה אומר לך שתביא לו שתי תאנים.
הלך ואמר לו כך.
השיבו האריס: מי הוא בעל הגנה?
לך למלאכתך!
אמר לו הכהן: אני אלך לגנה!
אמרו לו: למקום טמא אתה הולך?!
אמר להם: אפילו יש שם מאה טומאות, הולך אני ולא יתבייש שלוחי!
כך כשהיו ישראל במצרים אמר הקדוש ברוך הוא למשה: (שמות ג, י) לכה ואשלחך אל פרעה!
הלך ואמר לו: (שם ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו לא ידעתי את ה' (שם שם, ד) לכו לסבלותיכם!
אמר הקדוש ברוך הוא: אלך למצרים, שנאמר: (ישעיה יט, א) משא מצרים.
אמרו לו מלאכי השרת: למצרים אתה הולך למקום טומאה?!
אמר להם: אלך ולא יתבייש שלוחי משה, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
למה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן?
לפי שקדוש החודש בשלשה.
כשבקש הקדוש ברוך הוא לקדש את החודש, אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן: אני ואתם נקדש את החודש, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן אבל עיבור השנה בעשרה זקנים.
כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה, נכנסים עשרה זקנים בקיאים לבית המדרש ואב בית דין עמהם ונועלין את הדלתות, ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה. בחצי הלילה אומרים לאב בית דין: מבקשים אנו לעבר את השנה שתהא השנה הזאת שלושה עשר חודש, גוזר את עמנו?
והוא אומר להם: מה שדעתכם אף אני עמכם.
באותה שעה יצא אור מבית המדרש ובא לפניהם, והיו יודעים שנתרצה להם האלהים, שנאמר: (תהלים קיב, ד) זרח בחשך אור לישרים, מה שהן גוזרין הקדוש ברוך הוא מסכים עמהם, שנאמר: (שם נז, ג)אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.
ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא שהבריות גוזרין והוא מסכים, שנאמר: (ש"ב כג, ג) צדיק מושל ביראת אלהים.

ומנין להתועד בעשרה זקנים?
שנאמר: (קהלת ז, יט) החכמה תעוז לחכם, מעשרה שליטים אשר היו בעיר.

וכן בימי שלמה, כשהיה שלמה מעבר את השנה היה מכניס שבעה זקנים לפניו, שנאמר:
(משלי כו, טז)חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם.

מהו חכם עצל בעיניו?
שהיה שלמה תופס פיו שלא לדבר בפני מי שגדול ממנו.
וכך הוא אומר: (שם כג, א) כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך.
ואומר: (שם שם, ב) ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה.
והיה שם שלמה ונתן הנביא וגד החוזה הרי עשרה:


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (ישעיה מב, ט) הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. וכי יש לעתיד לבא חדשות, והא כתיב: (קהלת א, ט) מה שהיה הוא שיהיה?!
אלא מוצאין אנו עשרה דברים עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש לעתיד לבא.

הראשונה, שהוא עתיד להאיר לעולם, שנאמר: (ישעיה ס, יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם. וכי יכול אדם להביט בהקדוש ברוך הוא?!
אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה לשמש?
מאיר ארבעים ותשעה חלקי אור, שנאמר: (שם ל, כו)והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, ואפילו אדם חולה הקדוש ברוך הוא גוזר לשמש ומרפא, שנאמר: (מלאכי ג, כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

השניה, מוציא מים חיים מירושלים ומרפא בהם כל שיש לו מחלה, שנאמר: (יחזקאל מז, ט) כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יהיה וגו'.

השלישית, עושה האילנות ליתן פירותיהן בכל חדש וחדש ויהיה אדם אוכל מהם ומתרפא, שנאמר: (שם שם, יב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו' לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים.

הרביעית, שהם בונים כל ערים החרבות ואין מקום חרב לעולם, ואפילו סדום ועמורה נבנות לעתיד לבא, שנאמר: (שם טז, נה) ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן.

החמישית, שהוא בונה את ירושלים באבן ספיר, שנאמר: (ישעיה נד, יא) הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך, וכתיב: (שם שם, יב) ושמתי כדכד שמשותיך, ואותן אבנים מאירות כשמש, ועובדי כוכבים באין ורואין בכבודן של ישראל, שנאמר: (שם ס, ג) והלכו גוים לאורך.

הששית, (שם יא, ז) ופרה ודוב תרעינה.

השביעית, שהוא מביא כל החיות וכל העופות וכל הרמשים וכורת עמם ברית ועם כל ישראל, שנאמר: (הושע ב, כ) וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים.

השמינית, שאין עוד בכי ויללה בעולם, שנאמר: (ישעיה סה, יט) ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה.

התשיעית, אין עוד מות בעולם, שנאמר: (שם כה, ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר.

העשירית, שאין עוד לא אנחה לא אנקה ולא יגון, אלא הכל שמחים, שנאמר: (שם לה, י) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה:


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (תהלים קד, יט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו.
הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים, עמד דוד ופירשם.
אנו מוצאין ממעשה בראשית, משברא שמים וארץ ברא האור, שנאמר: (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים ואחר כך (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור.
ודוד פרשו מאחר שברא אור ברא שמים, שנאמר: (תהלים קד, ב) עוטה אור כשלמה.
והדר נוטה שמים כיריעה.
הרי למדנו, משברא אור ברא שמים.

שלשה בריות קדמו את העולם:
המים,
והרוח,
והאש.

המים, הרו וילדו אפלה.
האש, הרה וילדה אור.
הרוח, הרה וילדה חכמה.

ובשש בריות אלו העולם מתנהג:
ברוח,
בחכמה,
ובאש,
ובאור,
ובחשך,
ובמים.

לפיכך דוד אמר: (תהלים קד, א) ברכי נפשי את ה', ה' אלהי גדלת מאד.
אדם רואה עמוד נאה, אומר: ברוך המחצב שנחצב ממנו.
נאה העולם, ברוך המקום שחצבו ובראו בדבר.
אשריך העולם, שהקדוש ברוך הוא מלך (המליך) בך בשר ודם.
צר איקונין שלו על הטבלא של עץ הטבלא גדולה מצורתו האלהים יהי שמו מבורך, הוא גדול, ואיקונין שלו גדולה, העולם קטן והוא גדול מן העולם, שנאמר: (ישעיה כו, ד) כי ביה ה' צור עולמים.

מה תלמוד לומר צור עולמים?
שני עולמים עליו אינן חשובין כלום, לכך נאמר:ה' אלהי גדלת מאד.

משעטף את האור חזר וברא את העולם, שנאמר: (תהלים קד, ב)עוטה אור כשלמה וגו'.
בשר ודם משבונה את הבית הוא בונה את העליה, האלהים אינו כן, משמתח מעזיבה בנה עליה ומשבנה עליה העמיד אותן על אויר העולם, על בלימה.
ואחר כך התקין מרכבותיו עננים ואחר כך האסטים שלו על סערה.

ומי מודיעך כל הדברים האלו?
דוד שהוא פירש מעשה אלהים להודיע לבאי עולם גבורתו, שנאמר: (תהלים שם, ג) המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו, לא בנחשת ולא בברזל אלא בגזוזטראות של מים.

ואחר כך בנה את העליות לא באבן ולא בגזית, אלא רכסים של מים, שנאמר:המקרה במים עליותיו.
בשר ודם עושה סרגלא שלו חזקה שתשא כל משאו ועושה אותה, בברזל בנחושת ובכסף ובזהב.
והאלהים, יהי שמו מבורך. הענן אין בו ממש ועושה סרגלין שלו עבים, שנאמר: השם עבים רכובו.

בשר ודם, אם היה לפניו דרך של שקיעה, מהלך הוא על אבנים שהם קשים.
והאלהים אינו כן, אלא עוזב את הענן הנראה ומהלך על הרוח שאינו נראה, שנאמר: (תהלים קד, ג) המהלך על כנפי רוח.

בשר ודם, מכתיב לו סטרטיוטין גבורים, בריאים כדי ללבוש קסדא, ושריון וכלי זיין.
והקדוש ברוך הוא, הכתיב סטרטיוטין שלו שאינן נראין, שנאמר: (תהלים קד, ד) עושה מלאכיו רוחות.

הרוח יוצא והברק אחריו, שנאמר: (תהלים קד, ד) משרתיו אש לוהט.
משברא רקיע ברא מלאכים ביום השני ובו ביום ברא גיהינום, שאין כתוב בו כי טוב, כגון:
בשר ודם שהוא קונה עבדים ואומר: עשו אספתין!
אמרו לו: למה כך?
אמר להם: שאם ימרדו ישמעו אספיקולא.
כך אמר הקדוש ברוך הוא: בורא אני גיהינום, שאין כתוב בו "כי טוב", שאם יחטאו בני אדם יורדין לתוכו.

ומנין שנבראת גיהינום ביום השני?
שכן הנביא מפרש: (ישעיה ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה, מן היום שאדם יכול לומר: אתמול ואימתי. אדם יכול לומר אתמול ביום השני, שיום אחד בשבת לפניו.

ואחר כך ברא יבשה בשלישי בשבת, שנאמר: (תהלים קד, ה) יסד ארץ על מכוניה.
ואותה שעה אחד ערום ואחד לבוש, כגון: בשר ודם שיש לו שני עבדים הפשיט כסותו של אחד והלבישה לחבירו.
כך אמר האלהים: (בראשית שם, ט) יקוו המים, גלה את הארץ וכסה את התהום.
וכן דוד אומר: (תהלים שם, ו)תהום כלבוש כסיתו.

(תהלים שם, ז) מן גערתך ינוסון.
כגון בשר ודם שראה גתו מלאה ענבים והכרם לבצור.
אמרו לו: והיכן אתה נותן שאר ענבים בשביל שהגת קטנה?
אמר להם: אני עושה גת שתטול לכל הענבים שבכרם.
מה עשה?
רפש הענבים ובעט ראשון ראשון ואחר כך הביא את הענבים שבכרם והחזיק הגת כל הענבים.
כך היה כל העולם מלא מים במים, והארץ שקועה במים.
אמר הקדוש ברוך הוא: (בראשית שם, שם)ותראה היבשה.
אמרו המים: הרי העולם אנו מלאים, ועד עכשיו צר לנו להיכן אנו הולכין?
יהי שמו מבורך! בעט באוקיינוס והרגו, שנאמר: (איוב כו, יב) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, ואין מחץ אלא לשון הריגה, שנאמר: (שופטים ה, כו)ומחצה וחלפה רקתו, כשהרג אותן.

יש אומרים:
שהן בוכין עד היום הזה, שנאמר: (איוב לח, טז) הבאת עד נבכי ים.
ולמה הרג אותן?
שהבית שהוא מחזיק מאה חיים מחזיק אלף מתים, לכך נקרא אוקיינוס, "ים המות", ועתיד אלהים לרפאתו, שנאמר: (יחזקאל מז, ח) אל הימה המוצאים ונרפאו המים.
כיון שראו שאר המים שבעט באוקיינוס לקול צעקתו ברחו חביריהן כמו חמר.

בשר ודם, שהוא הולך והיו לפניו שני עבדים אותן הראשונים רצין ובורחין, כך היו שאר המים שבעולם בורחים מקול צעקתו של אוקיינוס, שנאמר: (תהלים קד, ז) מן גערתך ינוסון, והיו בורחין ולא היו יודעין להיכן בורחין, שנאמר: (תהלים שם, ח)יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם.

כגון עבד בשר ודם שאמר לו אדונו: המתן לי בשוק ולא אמר לו היכן ימתין.
התחיל העבד אומר: שמא אצל בסילקי אמר לי להמתינו, או שמא אצל בית המרחץ אמר לי, או שמא בצד פיטרון אמר לי!
עלה מצאו סטרו מסטר, אמר לו: על שער פלטרין של אפרכוס שלחתיך!
כך היו המים חוזרים כששמעו שאמר להם הקדוש ברוך הוא: (בראשית א, ט)יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא לדרום ולא לצפון אמר להם, אלא היו פוזרין.

יעלו הרים ירדו בקעות, סטרן הקדוש ברוך הוא מסטר, אמר להם: למקומו של לויתן אמרתי לכם לילך!
מנין כן?
שנאמר: תהלים קד, ח)אל מקום זה יסדת להם וזהו מקומו של לויתן, שנאמר: (תהלים קד, כו) לויתן זה יצרת לשחק בו(תהלים קד ט) גבול שמת בל יעבורון.
כגון בשר ודם, שהכניס בהמתו לדיר ונעל המסגר בפניה, כדי שלא תצא ותרעה את התבואה, כך נעל הקדוש ברוך הוא את הים בחול והשביעו שלא יצא מן החול, שנאמר: (ירמיה ה, כב) אשר שמתי חול גבול לים.

(תהלים קד, י). המשלח מעיינים בנחלים.
כגון בשר ודם, שיש לו עקלים של זיתים, כבש את הקורה זה על זה והשמן יורד מלמעלה והשמן יורד מלמטה, כך ההר מכאן וההר מכאן כבושין על המעיינות, והן מקטיעין ויוצאין מבין ההרים, לכך כתיב: המשלח מעיינים בנחלים.

אחר כך מה דוד אומר?
(תהלים קד, יט)עשה ירח למועדים.
שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקדוש ברוך הוא ברקיע, מאה ושמונים ושלשה במזרח ומאה ושמונים ושנים במערב, מהן ברא לשמש ומהן ברא ללבנה, שיהא העולם שט אחריו והוא מהלך כולן, חוץ מאחד עשר חלונות שאין הלבנה נכנסת לאחד מהן, כגון אפרכוס ודוכס, שהיו נוטלין דונטיבא. אפרכוס נוטל לפי כבודו ודוכס לפי כבודו.
כך השמש נקרא גדול והלבנה נקראת קטן, לכך השמש נקרא גדול שהוא גדול על הלבנה אחד עשר יום, לכך ברא הלבנה בשביל מועדות שיהיו ישראל מרבין וממעטין כלבנה ואינו רע לה בעבור תקנת המועדות, שכל השנה מונה לחמה לשני עולם, ולשנים של בני אדם והוא שיודע קצו של כל אדם ואדם כמה שנים ראה השמש. וכל הימך לומר, שבשביל אלו המועדות עשה את הלבנה.

עמד דוד ופירש: עשה ירח למועדים.
אמרו לו לדוד: עד שאנו במצרים נטלנו חדש של לבנה, הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (משלי ה, יז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.
אמר הקדוש ברוך הוא: איני מזהיר עובדי כוכבים על עבודת כוכבים אלא לכם, שנאמר: (ויקרא כו, א) לא תעשו לכם אלילים, לא נתתי המשפט אלא לכם, שנאמר: (הושע ה, א) שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו כי לכם המשפט.

הצדקה שלכם, שנאמר: (דברים כד, יג) ולך תהיה צדקה.
הרחמים שלכם, שנאמר: (שם יג, יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.
ושמיטים ויובלות שלכם, שנאמר: (ויקרא כה, י) וקדשתם את שנת החמשים שנה.
ואומר: יובל היא, קדש תהיה לכם ולא נתתי המצות אלא לכם, שנאמר: (דברים יא, יג) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום.
המעשרות והבכורות לכם, שנאמר: (שם יד, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וגו'. הקרבנות לכם, שנאמר: (שמות כ, כא)וזבחת עליו את עולותיך.
הברכות לכם, שנאמר: (במדבר ו, כד) יברכך ה' וישמרך.
וכן (ויקרא כה, כא) וצויתי את ברכתי לכם.
וארץ ישראל לכם, שנאמר: (שם שם, לח) לתת לכם את ארץ כנען, ולא ארץ ישראל בלבד, אלא אפילו כל הארצות סביבותיה, שנאמר: (יהושע א, ג: כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו. וגו'.
לא נתתי התורה אלא לכם, שנאמר: (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו'.
הציצית נתתי לכם, שנאמר: (במדבר טו, לט) והיה לכם לציצית.
ימים טובים נתתי לכם, שנאמר: (ויקרא כג, ז) מקרא קודש יהיה לכם.
יום הכפורים נתתי לכם, שנאמר: (שם שם, כח) כי יום כפורים הוא.
לולב לכם, שנאמר: (שם שם, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון.
סוכה לכם, שנאמר: (שם שם, מב) כל האזרח בישראל וגו'.
לא נתתי אורה אלא לכם, שנאמר: (ישעיה ס, א) קומי אורי כי בא אורך.
לא נתתי ראשי חדשים אלא לכם, שנאמר: החדש הזה לכם.
פסח לכם, שנאמר: (שמות יב, ו) והיה לכם למשמרת.
הוי, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הרואה את הלבנה היאך צריך לברך, בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש?
יש מן רבנן אמרין:
ברוך מחדש חדשים.

ויש מהם אומרים:
ברוך מקדש חדשים.

ויש מהם אומרים:
מקדש ישראל, שאם אין ישראל מקדשים אותו אין אותו קדוש כלום.
ואל תתמה על זה שהקדוש ברוך הוא קדש את ישראל, שנאמר: (ויקרא כ, כו) והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש! רצונך לידע צא ולמוד מכלי השרת, משה קדש את המשכן ואת כל כליו.

מי היה מקדשם?
יכול היה משה לבא ולקדשן?!
אלא מה היו עושין?
היה הכהן מקבל בו דבר של קדש והכלי מתקדשת כשם שקדש משה בדם המזבח או יין נסך או מנחה מערה בכלי חול וכלי חול מתקדש, ואם כלי חול כשהוא מתמלא מן הקדש מתקדשת, על אחת כמה וכמה ישראל שהם קדושים ומקדשים את החדש!
אמר הקדוש ברוך הוא: אני קדוש אני ולעצמי אני מקדש?!
אלא הריני מקדש את ישראל והן מקדשין אותי, לכך כתיב: (שם כ, כו) והייתם לי קדושים (שם כא, ח) כי קדוש אני ה' מקדשכם.
וכן דוד אומר (תהלים כב, ד)ואתה קדוש יושב תהלות ישראל.

ומתי התחילו ישראל לקדש את החדש?
במצרים, הדא הוא דכתיב: החדש הזה לכם.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (תהלים קמז, יט) מגיד דבריו ליעקב, זו התורה.
חוקיו ומשפטיו לישראל, אלו קדושי החדשים שיש בהם חוקים ומשפטים.
חוקים, אלו המועדים שתלוים בהם המשפטים, ואין חקיו אלא חגים, שנאמר: (שם פא, ה) כי חק לישראל הוא.

כיצד המשפטים תלוים בהן?
אדם מוכר שדה או בית או עבד או שהוא לוה ומלוה לחבירו, אם רצה אדם לגזול לחבירו הוא מוציא לו שטר, והדיינין רואין היאך כתב לו, ומאימתי כתב לו הגרמסיון, מאיזה חדש, בכמה בחדש היה, וכך בודקין הדיינין ואומר:ין לגוזל: אי אפשר לך לגוזלו.
הוי, חקיו ומשפטיו לישראל, הדיינין בודקין חדשים שמן חשבון חדשים הדיינין דנין.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (שם עב, ז)יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח.
עד שלא הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, ברמז הודיע להם שאין המלכות בא להם עד שלשים דור, שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים, החדש שלשים יום, ומלכות שלכם שלשים דור.
הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר וכל שהיא הולכת מאירה עד חמישה עשר ימים, ודסקוס שלה מתמלא, ומחמישה עשר עד שלשים אור שלה חסר, בשלשים אינה נראית.
כך ישראל, חמישה עשר דור מן אברהם ועד שלמה.
אברהם התחיל להאיר, שנאמר: (ישעיה מא, ב)מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו.
בא יצחק אף הוא האיר, שנאמר: (תהלים צז, א) אור זרוע לצדיק.
בא יעקב והוסיף אור, שנאמר: (ישעיה י, יז) והיה אור ישראל לאש.
ואחר כך,יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד.
כיון שבא שלמה, נתמלא דיסקוס של לבנה, שנאמר: (דה"א כט, כג)וישב שלמה על כסא ה' למלך.
וכי יוכל אדם לישב בכסאו של הקדוש ברוך הוא, מי שנאמר: בו (דניאל ז, ט) כרסיה שביבין די נור?!
אלא מה הקדוש ברוך הוא שולט מסוף העולם ועד סופו ושולט בכל המלכים, שנאמר: (תהלים קלח, ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ.
כן של שלמה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: (דה"ב ט, כג-כד) וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה וגו'. והמה מביאים איש מנחתו.
לכך נאמר:וישב שלמה על כסא ה' למלך.

הקדוש ברוך הוא לבושו הוד והדר ונתן לשלמה הוד מלכות, שנאמר: (דה"א שם, כה) ויתן עליו הוד מלכות.
בכסאו של הקדוש ברוך הוא כתיב: (יחזקאל א, י)ודמות פניהם פני אדם ופני אריה. ובשלמה כתיב: (מ"א ז, כט)ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר.
וכתוב אחד אומר: (שם שם, לג) כמעשה אופן המרכבה.

בכסאו של הקדוש ברוך הוא אין דבר רע נוגע, שנאמר: (תהלים ה, ה) לא יגורך רע.
ובשלמה כתיב: (מ"א ה, יח) אין שטן ואין פגע רע.

הקדוש ברוך הוא עשה ששה רקיעים, ובשביעי יושב.
ובכסאו של שלמה כתיב: (שם י, יט) שש מעלות לכסאויושב במעלה השביעית, הרי נתמלא דיסקוס של לבנה, ומשם התחילו המלכים פוחתין והולכין.
(דה"א ג, י) ובן שלמה רחבעם,ובן רחבעם אביה, ובנו אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיה, מנשה, אמון, יאשיהו, יהויקים.
כיון שבא צדקיהו דכתיב: (ירמיה נב, יא)ואת עיני צדקיהו עור, חסר אורה של לבנה.
וכל אותן השנים אף על פי שהיו ישראל חוטאין היו האבות מתפללין עליהן ועושין שלום בין ישראל למקום, שנאמר: (תהלים עב, ג)ישאו הרים שלום לעם, ואין הרים אלא אבות, שנאמר: (מיכה ו, ב) שמעו הרים את ריב ה'.

ועד מתי היו האבות מתפללין עליהן?
עד שאבד צדקיהו את עיניו וחרב בית המקדש, שנאמר: (תהלים שם, ז) ורב שלום עד בלי ירח, עד שלשים דור שהיה לישראל מן המלכות, מן אותה שעה ועד עתה.

מי עושה שלום לישראל?
ה', שנאמר: (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
הדא הוא דכתיב: (שמות ד, כב- כג) ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר: אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך
יתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא, שהוא (ישעיה מו, י) מגיד מראשית אחרית.
באברהם הוא אומר (בראשית טו, יד)וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.

מהו דן?
מכת בכורות שנקרא נגע, שנאמר: (שמות יא, א) עוד נגע אחד.

מהו דן אנכי?
אמר הקדוש ברוך הוא: פורע אני מהם במכת בכורות, שנאמר: הנה אנכי הורג את בנך בכורך. והסימן הזה מסר הקדוש ברוך הוא לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ועמרם למשה, והיה משה משמרו ובא.

מהו בני בכורי ישראל?
אמר רבי חייא:
בנים שאבותם ברכו אותן במעשיהם זה אברהם, שנאמר: (בראשית יד, יט) ברוך אברם לאל עליון.

דבר אחר:
בני בכורי ישראל
בנים של מי שנטל את הבכורה.

דבר אחר:
בני בכורי ישראל
אמר הקדוש ברוך הוא לפרעה הרשע: אי אתה יודע כמה חבבתי את הבכורה, שכתבתי בתורתי (דברים טו, יט) לא תעבד בבכור שורך, וכל מי שהוא עובד בו לוקה ואתה שלחת ידך בבכורי דין הוא שתלקה!
והביא הקדוש ברוך הוא עליו עשר מכות, כנגד עשר נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן והביא אותן על ידי משה ואהרן ועל ידו.

משל למלך, שמרדו עליו עשר מדינות, נהג עמו שני פלמרכין והלך וכבש אותן.
אמר המלך: אם אכתבם על שמי,היאך אני חולק להם כבוד?!
ואם אכתבם על שמם, הריני מוציא עצמי מן הכלל?!
אלא, הריני משלשם והרי יש כאן אחת יתירה, הריני מחלקו על שלשתנו.
כך היתה מכת השחין על ידי שלשתן.

ומהו שאומר בשחין (שמות ט, יא) בחרטמם חסר?
שנגע בשר של מעלן, כדי שלא יהא להם עמידה.
עשר מכות הביא עליהם בנימוס המלכות והצפרדעים היו להם קשים, שנאמר: (תהלים עח, מה)וצפרדע ותשחיתם, שהיו מחבלין גופיהן ומסרסין אותן, שנאמר: (שמות ז, כח) ובחדר משכבך ועל מטתך.
אמרו להם הצפרדעים: מוניטא של אלהיכם בטלה ושלכם קיימת?! לפיכךותשחיתם כמה דתימא: (בראשית לח, ט) ושחת ארצה.

ומנין שהיו מדברות?
שנאמר: (שמות ח, ח) על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה, ועוד הביא עליהם מכת ערוב לפי שהיו מעורבבין.
איש אחד בא על עשרה נשים ועשרה אנשים באים על אשה אחת, לכך הביא עליהם ערבוביא. וכשאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עוד נגע אחד אביא על פרעה.
אמר משה: הרי הגיע הסימן: (יחזקאל לג, כד) אחד היה אברהם, הרי הנגע אחד ולפי שהן היו בכורים לכך הרג בכורים, שנאמר:הנה אנכי הורג את בנך בכורך, הוא הסימן על אברהם, דן אנכי.

דבר אחר:
למה נקרא ישראל בני בכורי?
לפי שכתוב בתורה (דברים כא, יז) כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים.
כך ישראל יורשים שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא ולכך מסר הקדוש ברוך הוא סוד הלבנה לישראל, שיהיו הם מונים בה.
והעובדי כוכבים מונין לחמה לומר, מה חמה אינה אלא ביום כך אין מושלים אלא בעולם הזה.
ומה החמה היא של אש כך הם עתידין לידון בה, שנאמר: (מלאכי ג, יט) כי הנה היום בא בוער כתנור.
וכשם שהלבנה נראית ביום ובלילה, כך ישראל מושלים בעולם הזה ובעולם הבא.
וכשם שהלבנה היא של אור, כך ישראל נוחלין האור, שנאמר: (תהלים צז, יא) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה.
ואומר: (ישעיה ס, א) קומי אורי כי בא אורך.
ולכך נאמר: החדש הזה לכם, שיהא שלכם שאתם בדוגמתה.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
זה אחד מארבעה דברים שהראה הקדוש ברוך הוא למשה באצבעו, לפי שהיה מתקשה בהן: הראהו מעשה שמן המשחה, שנאמר: (שמות ל, לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי וגו'
הראהו מעשה המנורה, שנאמר: (במדבר ח, ד) וזה מעשה המנורה.
הראהו השרצים, שנאמר: (ויקרא יא, כט) וזה לכם הטמא.
והלבנה, שנאמר: החדש הזה לכם.

זעזע את הימים והראהו את בן נפילים, שנאמר: (תהלים כט, ג) קול ה' על המים.
זעזע את הישוב והראהו את הצב, שנאמר: (שם שם, ה) קול ה' שובר ארזים.
זעזע את המדבר והראהו שם את הַדֻאַר, שנאמר: (שם שם, ח) קול ה' יחיל מדבר.
זעזע את האש והראהו את הסלמנדרא, שנאמר: (שם שם, ז) קול ה' חוצב להבות אש.

ואימתי עשה לו כן?
ב"זה לכם הטמא".
זעזע את העולם והראה לו את הלבנה, שנאמר: (שם שם, ד)קול ה' בכח.
זעזע את העולם והראה לו מעשה המנורה, שנאמר: (שם שם, שם) קול ה' בהדר.
זעזע את העולם והראה לו מעשה שמן המשחה, שנאמר: (שם שם, ט) קול ה' יחולל אילות.
(שם שם, שם) ויחשוף יערות, אלו סמני הקטרת.
(שם שם, שם) ובהיכלו כלו אומר כבוד, כל המלכים כל אחד ואחד היו אומרים כבודו של הקדוש ברוך הוא התחילו כלן נותנין שבח לו, שנאמר: (שם קלח, ד)יודוך ה' כל מלכי ארץ.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
מדת הקדוש ברוך הוא אינו כמדת בשר ודם.
מדת בשר ודם, שנים עומדים בפני המלך אחד מלמד קטיגוריא שלו, ואחד סניגוריא שלו.
לא כל המלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא, ולא המלמד סניגוריא מלמד קטיגוריא.
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, הוא מלמד סניגוריא, הוא מלמד קטיגוריא,
הוא הפה שאמר: (ישעיה א, ד) הוי גוי חוטא
הוא הפה שאמר (שם כו, ב) פתחו שערים ויבא גוי צדיק.

הפה שאמר (שם א, שם) עם כבד עון,
הוא שאמר (שם ס, כא) ועמך כלם צדיקים.

הפה שאמר (שם א, שם) בנים משחיתים,
[הוא שאמר (שם נד, יג) וכל בניך למודי ה'.

הפה שאמר (שם א, שם) זרע מרעים,
הוא שאמר (שם סא, ט) ונודע בגוים זרעם.

הפה שאמר (שם א, טו) גם כי תרבו תפלה אינני שמע,
הוא הפה שאמר (שם סה, כד) והיה טרם יקראו ואני אענה.

הפה שאמר (שם א, יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי.
הוא שאמר (שם סו, כג) והיה מדי חדש בחדשו.
למה אמר חדשיכם?
לפי שחדשים מתנה הם לישראל, שנאמר: החדש הזה לכם:


דבר אחר:
החדש הזה לכם
משל למלך, שהיו לו אוצרות מלאים זהב וכסף, אבנים טובות ומרגליות, והיה לו בן אחד.
כל זמן שהיה הבן קטן היה אביו משמר את הכל, הגדיל הבן ועמד על פרקו.
אמר לו אביו: כל זמן שהיית קטן אני הייתי משמר את הכל, עכשיו שעמדת על פרקך הרי הכל מסור לך.
כך היה הקדוש ברוך הוא משמר את הכל, שנאמר: (בראשית א, יד) והיו לאותות ולמועדים. כיון שעמדו ישראל מסר להם הכל, שנאמר: החדש הזה לכם.


דבר אחר:
החדש הזה לכם
משל למלך, שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות. כיון שבא ללקחה, כתב לה מתנות רבות כבעל.
כך, העולם הזה אירוסין היו, שנאמר: (הושע ב, כא)וארשתיך לי לעולם, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד, שנאמר: החדש הזה לכם.
אבל לימות המשיח יהיו נישואין, שנאמר: (ישעיה נד, ה) כי בועליך עושיך.
באותה שעה מוסר להן את הכל, שנאמר: (דניאל יב, ג)והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.



ויקרא משה לכל זקני ישראל
הדא הוא דכתיב: (איוב יב, יב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה.

למה זכו הזקנים שיגאלו ישראל על ידיהן?
אלא בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה בסנה, אמר לו: (שמות ג, טז) לך ואספת את זקני ישראל,כיון שבא משה מיד: (שם ד, כט) וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל ואומר: (שם שם, לא)ויאמן העם.
אמר הקדוש ברוך הוא: הריני פורע לזקנים על שעשו את ישראל להאמין בשמי בשעה שאמר משה ואומר: להם: (שם ג, יג) אלהי אבותיכם שלחני אליכם.
אילו לא קבלו הזקנים את דבריו של משה אף כל ישראל לא היו מקבלים, אלא הזקנים קבלו תחלה ומשכו כל ישראל אחריהם ועשו אותן להאמין לשמו של הקדוש ברוך הוא.
אמר הקדוש ברוך הוא: אף אני עושה להם כבוד ויהיה גאולת ישראל על ידיהן, שיהיו ישראל שוחטים פסחיהם על ידיהן של זקנים, שנאמר: ויקרא משה לכל זקני ישראל, לפיכך הכתוב משבחן: בישישים חכמה.


משכו וקחו לכם צאן
הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל, טו) בשובה ונחת תושעון.
תנינן:

בכל מתרפאין חוץ, מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים.

כיצד?
שאם יאמרו לו לאדם: בא והרוג את הנפש ואתה מתרפא אל ישמע להן, שכן כתיב: (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך.
הואיל וכל מי שהוא שופך דם האדם באדם דמו ישפך, היאך יכול החולה להתרפאות בשפיכות דמים?!

גלוי עריות כיצד?
אם יאמרו לו לאדם: עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא, לא ישמע להן שאסור לו לאדם לעסוק בגלוי עריות.
אתה מוצא שתי פרשיות סמוכות, פרשת נזיר ופרשת סוטה, הנזיר נודר שלא לשתות יין.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: נדרת שלא לשתות יין כדי להרחיק עצמך מן העבירה, אל תאמר: הריני אוכל ענבים ואין לי עון.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל ונדרת מן היין הריני מלמדך שלא תחטא לפני.
אמר למשה: למד לישראל הלכות נזירות, שנאמר: (במדבר ו, ב-ד)איש כי יפליא לנדור וגו' מיין ושכר יזיר מכל אשר יעשה מגפן היין.
וכיון שיעשה כך הרי הוא כמלאך: (שם שם, ח) כל ימי נזרו קדש הוא לה',כמה דאת אמר: (דניאל ד, י) ואלו עיר וקדיש.

וכן האשה נקראת גפן, שנאמר: (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פוריה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אל תאמר: הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופשה ואין לי עון, או שאני מגפפה ואין לי עון, אני נושקה ואין לי עון.
אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יי, אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר. שכן שלמה אומר: (משלי ו, כז-כט) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה.
לכך סמך הקדוש ברוך הוא פרשת נזיר לפרשת סוטה שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר: (שם ז, כו) כי רבים חללים הפילה.
וכתיב: (שם ה, ה) רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו,הואיל ויש בה כל המדות הללו, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?!
לכך אין מתרפאין בה.

עבודת כוכבים כיצד?
שאם היה אדם מישראל חולה ויאמרו לו: לך אצל עבודת כוכבים פלונית ואתה מתרפא, אסור לילך שכן הוא אומר: (שמות כב, יט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, והואיל שכל מי שעובד עבודת כוכבים יחרם, מוטב לו למות בחולי ואל יעשה חרם בעולם הזה ולא זה בלבד אסור, אלא כל דבר שהוא של עבודת כוכבים אסור להתרפאות בו.
שאם יאמרו לו לאדם: טול ממה שמקטירין לעבודת כוכבים או טול מן האשרה ועשה מהן קמיע והתרפא, אל תטול שכן כתיב: (דברים יג, יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, זו עבודת כוכבים.
ואומר: (שם ז, כו)ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו.

למה?
שאין בהם ממש ואין מועילין כלום, שנאמר: (ירמיה י, ה)אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם.
וכן אתה מוצא שירמיהו אומר לדורו: הריני נכנס עם עבודת כוכבים לדין, ואומר: מעשיה ומעשה אלהים, ויודע מה בין הקדוש ברוך הוא לעבודת כוכבים.

אתה מוצא ארבע פעמים בדף אחד הראה ירמיה גנותה של עבודת כוכבים ושבחו של אלהים.
שנאמר: (שם שם, ב-ג) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו כי חקות העמים הבל הוא.
(שם שם, ד-ה) בכסף ובזהב ייפהו כתמר מקשה המה.

שמעתם גנותה של עבודת כוכבים בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם שם, ו) מאין כמוך ה'. (שם שם, ז) מי לא ייראך מלך הגוים.

שמעתם שבחו של הקדוש ברוך הוא, בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר: (שם שם, ח-ט) ובאחת יבערו ויכסלו וגו' כסף מרקע מתרשיש יובא וגו'.

שמעתם גנותה של עבודת כוכבים בואו ואגיד לכם שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם שם, י)וה' אלהים אמת.

שמעתם שבחו של מקום, בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר: (שם שם, יא) כדנה תימרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה.

שמעתם גנותה של עובדי כוכבים, בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם שם, יב-יג) עושה ארץ בכחו וגו' לקול תתו המון מים בשמים.

שמעתם שבחו של מקום בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר: (שם שם, יד-טו) נבער כל אדם מדעת וגו', אך הבל המה מעשה תעתועים.

שמעתם גנותה של עבודת כוכבים, בואו ושמעו שבחו של מקום, שנאמר: (שם שם, טז) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא.

אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל והיא כאבן דומם ואין בה ממש ואחרים שומרים אותה שלא יגנבו אותה, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?!
לכך אסור להתרפאות מכל אשר לה.

וכן אתה מוצא לישראל, כשהיו במצרים היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר: (יחזקאל כ, ח) איש את שקוצי עיניהם לא השליכו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים, לא יגאלו לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב: (שמות יב, כא) משכו וקחו לכם, כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים, ועשו הפסח, שבכך הקדוש ברוך הוא פוסח עליכם.
הוי (ישעיה ל, טו) בשובה ונחת תושעון.


דבר אחר:
משכו וקחו לכם צאן
הדא הוא דכתיב: (תהלים צז, ז) יבושו כל עובדי פסל.
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה: רבון העולם! הדבר הזה היאך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלהיהן של מצרים הן, שנאמר: (שמות ח, כב) הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם שאודיע להם שאין אלהיהם כלום.
וכן מצינו שעשה שבאותו הלילה הכה בכוריהם של מצרים ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהן ואכלו, והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלהיהן שחוטין ולא היו יכולין לעשות כלום, שנאמר: (במדבר לג, ד) ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים הוי יבושו כל עובדי פסל:


דבר אחר:
משכו וקחו לכם צאן
הדא הוא דכתיב: (משלי טז, יא) פלס ומאזני משפט לה'.
וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחת, שנאמר: (תהלים צט, ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו.

בא וראה כמה בין משה לשמואל.
משה היה נכנס ובא אצל הקדוש ברוך הוא לשמוע הדבור.
ואצל שמואל היה הקדוש ברוך הוא בא, שנאמר: (ש"א ג, י) ויבא ה' ויתיצב.
למה כך?
אמר הקדוש ברוך הוא: בדין ובצדקה אני בא עם האדם.
משה היה יושב ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר: (שמות יח, יג) וישב משה לשפוט את העם.
אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט כדי שלא יצטערו לבא אצלו, שנאמר: (ש"א ז, טז) והלך מדי שנה בשנה.
אמר הקדוש ברוך הוא: משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל, יבא אצלי לאוהל מועד לשמוע הדבור.
אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם אני הולך ומדבר עמו, לקיים מה שנאמר: (משלי טז, יא) פלס ומאזני משפט לה'.

וכן מצינו ביהודה, על שהציל שלש נפשות, תמר ושני בניה מן האש, הציל הקדוש ברוך הוא שלות בניו מן האש.
ומי הם?
חנניה, מישאל ועזריה.
הוי, פלס ומאזני משפט לה'.

וכן במצרים היו משועבדים ישראל שמונים שנה והיה המצרי הולך במדבר ותופס איל או צבי ושוחטו, ושופת את הסיר ומבשל ואוכל וישראל רואין ולא טועמין, שנאמר: (שמות טז, ג) בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע לא כתיב באכלנו מסיר הבשר, אלא בשבתנו, שהיו אוכלין לחמם בלא בשר.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם זינקתם את בני בבשר שהייתם אוכלין ולא הייתם נותנין להם, אף אני אעשה לבני שישחטו את הצאן שאתם משתחוים להן והן אוכלין ואתם נמסים.
למה?
שאני דיין אמת.
הוי, פלס ומאזני משפט לה'.
לכך נאמר: משכו וקחו לכם צאן.



ולקחתם אגודת אזוב
הדא הוא דכתיב: (משלי טז, ד) כל פעל ה' למענהו.
אתה מוצא שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית לא ברא אלא לכבודו, ולעשות בהן רצונו.
ביום הראשון ברא שמים וארץ אף הם לכבודו בראם, שנאמר: (ישעיה סו, א)כה אמר ה' השמים כסאי.
ואומר: (תהלים יט, ב) השמים מספרים כבוד אל.
וכן האור שברא לכבודו, הוא דכתיב (שם קד, ב)עוטה אור כשלמה.

מה נברא ביום שני?
רקיע לכבודו בראו שיעמדו שם המלאכים ויהיו מקלסין אותו, שנאמר: (שם קנ, א)הללוהו ברקיע עזו.

מה ברא ביום שלישי?
דשאים ואילנות, ומצינו שהדשאין מקלסין להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם סה, יד) יתרועעו אף ישירו.

ומנין אף האילנות?
שנאמר: (דה"א טז, לג) אז ירננו עצי היער מלפני ה'.
אתה מוצא שצוה הקדוש ברוך הוא מן האילנות לעשות מהן מצות.
בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב,
והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב,
וטהרת המצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב.
וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב, שנאמר: ולקחתם אגודת אזוב.

וכן ברא המים ביום שלישי שכינסן מעל הארץ ומשם קלוסו עולה, שנאמר: (תהלים צג, ד) מקולות מים רבים אדירים משברי ים.

מה נברא ביום רביעי?
מאורות לכבודו בראם, שנאמר: (שם קמח, ג) הללוהו שמש וירח.

ביום חמישי ברא עופות לכבודו להקריב מהן קרבן, שנאמר: (ויקרא א, יד) אם מן העוף עולה קרבנו.

מה נברא ביום שישי?
בהמות לכבודו וצוה להקריב מהם קרבן, שנאמר: (שם שם, ב)אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר.
וברא בו אדם לכבודו, שנאמר: (תהלים שם, ז-יג) הללו את ה' מן הארץ תנינים וגו'.
הוי, כל פעל ה' למענהו.


דבר אחר:
ולקחתם לכם אגודת אזוב
הדא הוא דכתיב: (שיר ב, ג) כתפוח בעצי היער.

למה נמשל הקדוש ברוך הוא לתפוח?
לומר לך מה תפוח זה נראה לעין בלא כלום, ויש בו טעם וריח.
כך הקדוש ברוך הוא: (שם ה, טז) חכו ממתקים וכלו מחמדים, ונראה לעובדי כוכבים ולא רצו לקבל התורה והיתה התורה בעיניהם כדבר שאין בו ממש, ויש בו טעם וריח.

טעם מנין?
שנאמר: (תהלים לד, ט)טעמו וראו כי טוב ה'.
ויש בו מאכל, דכתיב (משלי ח, יט) טוב פריי מחרוץ ומפז.
ויש בה ריח, שנאמר: (שיר ד, יא) וריח שלמותיך כריח לבנון.

אמרו ישראל: אנו יודעין כחה של תורה, לפיכך אין אנו זזין מן הקדוש ברוך הוא ותורתו, שנאמר: (שם ב, שם)בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי.
וכן יש דברים שהן נראין שפלים וצוה הקדוש ברוך הוא לעשות מהן כמה מצות.

האזוב נראה לאדם שאינו כלום וכחו גדול לפני האלהים שמשל אותו לארז בכמה מקומות:
בטהרת מצורע
בשריפת הפרה
ובמצרים צוה לעשות מצוה באזוב, שנאמר: ולקחתם אגודת אזוב.

וכן בשלמה אומר: (מ"א ה, יג)וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר.
ללמדך, שהקטן וגדול שוין לפני הקדוש ברוך הוא, ובדברים קטנים הוא עושה נסים ועל ידי אזוב שהוא שפל שבאילנות גאל את ישראל.
הוי, כתפוח בעצי היער.


דבר אחר:
ולקחתם אגודת אזוב
כלומר אני עושה אתכם אגודה לעצמי אף על פי שאתם שפלים כאזוב, שנאמר: (שמות יט, ה) והייתם לי סגולה מכל העמים.

וטבלתם בדם אשר בסף
מה ראה הקדוש ברוך הוא להגן עליהם בדם?
כדי לזכור להם דם מילת אברהם, ובשני דמים ניצולו ישראל ממצרים:
בדם פסח,
ובדם מילה,
שנאמר: (יחזקאל טז, ו) ואומר: לך בדמיך חיי ואומר: לך בדמיך חיי.
בדם פסח,
ובדם מילה.

והגעתם אל המשקוף
בזכות אברהם.

ואל שתי המזוזות
בזכות יצחק ויעקב, ובזכותם ראה את הדם ולא יתן המשחית.


ועבר ה' לנגוף את מצרים
הדא הוא דכתיב: (איוב לא, יד) ומה אעשה כי יקום אל, וכי יפקוד מה אשיבנו.

מי אמר הפסוק הזה?
שר העולם אמרו אף על פי שאמרו איוב על עצמו, וכן כל באי עולם עתידין לומר כך.
אנו מוצאין בדור המבול בישיבה דן אותם האלהים, שנאמר: (תהלים כט, י) ה' למבול ישב.

מה כתיב בהם?
(בראשית ז, כג) וימח את כל היקום.
אבל מצרים בעברה דן אותם, שנאמר: ועבר ה' לנגוף את מצרים.
וכתיב (שמות יב, יב) ועברתי בארץ מצרים.
אבל לעתיד לבא הוא עומד ודן את עולמו בעמידה, שנאמר: (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו ביום ההוא.
וכתיב (צפניה ג, ח) לכן חכו לי נאם ה', ליום קומי לעד.

אומרים באי עולם:
אם בישיבה דן דור המבול ומחה אותן ובעברה דן את המצרים והרג את בכוריהן, לכשיעמוד לעתיד לבא ודן עולמו, מי יוכל לעמוד?!
לכך כתיב (איוב לא, יד) ומה אעשה כי יקום אל מפני מה עתיד לקום מפני צעקת עניים, שנאמר: (תהלים יב, ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'.


ועבר ה' לנגוף את מצרים
יש אומרים:
על ידי מלאך.

ויש אומרים:
הקדוש ברוך הוא בעצמו.

ומהו שאמר לנגוף?
מלמד, שאף המעוברות שהיו ראויות לילד הפילו ומתו האימהות, והמשחית יצא וחבל כל מה שמצא ואין לנגוף אלא עוברות, שנאמר: (שמות כא, כב) ונגפו אשה הרה.
והקדוש ברוך הוא מחבל בכוריהם של מצרים וישראל עושין כל מה שאמר להם הקדוש ברוך הוא, שנאמר:וילכו ויעשו.

למה היה הקדוש ברוך הוא וישראל דומין?
למלך, שבא עם בניו בים, וספינות של פירטון מקיפות אותו.
אמר להם: הא לכם מוכנות מורניות שלי שאני עובר על גלי הים ונלחם עמהן.
כך היה הקדוש ברוך הוא עם בניו במצרים, ומחנות מצרים מחשבים עליהם כל הלילה.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אי רשעים! על בני אתם מחשבים! מורניות שלי מוכנות הן, שנאמר: (תהלים קו, ח) ויושיעם למען שמו, הן עסוקים בצלי.
והיה הורג הקדוש ברוך הוא בכוריהן של מצרים והן היו מזין על פתחיהן ושמו הגדול היה עומד על פתחיהם והם עוסקים בהלל ובהלכות הפסח והאלהים מפריש, שיכפר דם טמאים על דם טהורים, שנאמר: (שם לד, כג) פודה ה' נפש עבדיו.
הן היו עסוקין במצות שהיו טוחנין ולשין, והקדוש ברוך הוא עוקר נטיעתן של מצרים, שנאמר: (שם ז, ז) קומה ה' באפך.



ויהי בחצי הלילה
הדא הוא דכתיב: (ישעיה מד, כו) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים.

אמר רבי אבהו:
מקים דבר עבדו, זה משה, שנאמר: (במדבר יב, ז)לא כן עבדי משה.

והיאך קיים?
אלא כיון שהביא עליהם מכת החשך התחיל פרעה צווח: (שמות י, כד) לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג.
אמר לו משה: חייך, (שם שם, כו) וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה.

מהו פרסה?
אפילו בהמה שהיא כולה של מצרי ויש בה טלף אחד לישראל אינו מניח אותה.
(שמות י, כד) כי ממנו נקח.אחר שאמר כי ממנו נקח, חזר ואמר (שמות י, כד) ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה'.
אמר לו: אם אתה, שאתה בשר ודם בני אדם מתים אם עוברין על צוויך ואם תוציא דבר מלפניך ותאמר גבו לי כך וכך, יכול העולם לעמוד לפניך!
אבל אנו שמא יאמר לנו אלהים: הקריבו קרבן של מאתים ועשר שנים.
הוי, ואנחנו לא נדע.
אמר לו פרעה: עד מתי אתה נכנס לכאן?
(שם שם, כח) לך מעלי! השמר לך אל תוסף ראות פני!
אמר לו משה: יפה דברת! (שמות י, כט) לא אוסיף עוד ראות פניך!
אמר הקדוש ברוך הוא: מה עדיין מתבקש לי להודיע לפרעה מכה אחת, מיד קפץ עליו אלהים כביכול נכנס בפלטין של פרעה בשביל משה, שאמר לו: לא אוסיף עוד ראות פניך, שלא ימצא בדאי.
ואתה מוצא שלא דבר הקדוש ברוך הוא עם משה בביתו של פרעה, אלא אותה שעה.
מנין?
שנאמר: (שם ט, כט)כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' ועכשיו קפץ הקדוש ברוך הוא ודבר עם משה, שנאמר: (שם יא, א)עוד נגע אחד אביא על פרעה וגו'.
כיון ששמע משה שמח ונתגדל, שנאמר: (שם שם, ג) גם האיש משה גדול מאד.
התחיל צווח בפרהסיא: (שם שם, ד) כה אמר ה' כחצות הלילה.
יפה אמרת: אל תוסף ראות פני, אני איני עוד בא אצלך, אלא אתה בא אצלי ושר צבא הזה שעומד עמך וזה הפרכוס שלך וכל בני פלטין אלו שלך באין אצלי עמך, ומבקשים הימני ומשתחוים לי שנצא מכאן, דכתיב: (שם שם, ח)וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר, לא רצה לומר והשתחוית לי, משום כבוד מלכות.
כיון שהגיע חצי הלילה כאשר אמר משה, מיד, ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור, לפיכך מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, שעשה עצה עם אברהם בשביל הדבר הזה.

אימתי?
כשבאו המלכים ורדף אותם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דייך עד חצי הלילה בוא ונחלוק הלילה אני ואתה, שנאמר: (בראשית יד, טו) ויחלק עליהם לילה.
כיון שהגיע השעה שלמה העצה.
הוי, ויהי בחצי הלילה לכך כתיב: ועצת מלאכיו ישלים.


דבר אחר:
ויהי בחצי הלילה
הדא הוא דכתיב: (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך.
חצות לילה אקום להודות לך, על המשפטים שעשית במצרים ולנו עשית צדקה.

היאך?
אלא כיון שאמר משה: (שמות יב, יב) והכיתי כל בכור, התחילו מהם יראים ויש מהם שלא היו מתיראין. מי שהיה מתירא היה מוליך בכורו אצל ישראל, ואמר לו: בבקשה ממך טול את זה וילין עמך, כיון שהגיע חצי הלילה הרג הקדוש ברוך הוא כל הבכורות, ואותם שהיו נתונים בבתיהם של ישראל היה הקדוש ברוך הוא פוסע בין ישראל ובין המצרים, והיה נוטל נשמתו של מצרי ומניח נשמתו של ישראל, והיה היהודי מתעורר ומוצא את המצרי מת בין כל אחד ואחד, שנאמר: (שם שם, יג) ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף, התחילו ישראל אומרים: חצות לילה אקום להודות לך. לכך נאמר: כל משפטי צדקך.


דבר אחר:
ויהי בחצי הלילה
הדא הוא דכתיב: (משלי לא, יח)טעמה כי טוב סחרה לא יכבה וגו'.
אתה מוצא שאמר הכתוב: כי אין בית אשר אין שם מת, היאך אתה מונה כל טיפה וטיפה, שהיה מוציא מצרי לכל אשה ואשה, או שהטיפה הראשונה הוא בכור ונמצאו כל בנים מתים, שנאמר: (תהלים עח, נא) ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם.
טיפה ראשונה הנקבות הבכורות אף הן מתות, חוץ מבתיה בת פרעה שנמצא לה פרקליט טוב, זה משה שנאמר: (שמות ב, ב)ותרא אותו כי טוב הוא.
לפיכך אמר שלמה:טעמה כי טוב סחרה (משלי שם, טו) ותקם בעוד לילה.

באיזה לילה?
ויהי בחצי הלילה.


דבר אחר:
ויהי בחצי הלילה
אמר אליהוא: (איוב לד, כ) רגע ימותו וחצות לילה.
כיון שמתו התחילו הכל צווחין, שנאמר: ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים, מיד: ויקרא למשה ולאהרן.
אמר לו משה: מה פרעה מבקש? מי בא אצל מי, אתה אצלי או אני אצלך?
אמר לו: בבקשה ממך קומו צאו מתוך עמי.
למה?
(שם ט, ד) חכם לבב ואמיץ כח, מי הקשה אליו וישלם.


דבר אחר:
ויהי בחצי הלילה
אמר דוד: (תהלים עז, ז) אזכרה נגינתי בלילה.
אמרה כנסת ישראל: נזכרת אני את השברים שהיית שובר את האויבים בעבורי בלילה, ואין נגינתי אלא לשון שבר, כמה דאת אמר: (איכה ג, סג) אני מנגינתם.
ואומר: (בראשית יד, כ) אשר מגן צריך בידך.
בא עלינו סנחריב שברת אותו בלילה, שנאמר: (מ"ב יט, לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

אמר רבי נחמיה:
בא וראה אהבתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל שהרי מלאכי השרת שהן גבורי כח עושי דברו, עשאן הקדוש ברוך הוא שומרין לישראל.

ומי הם?
מיכאל וגבריאל, שנאמר: (ישעיה סב, ו) על חומתיך ירושלים הפקדתי שומרים.
וכיון שבא סנחריב מיכאל יצא והכה בהם, וגבריאל הציל במצותו של הקדוש ברוך הוא לחנניה וחביריו.

למה כך?
אלא תנאין עשה עמהם הקדוש ברוך הוא.

אימתי?
כשבקש לירד להציל אברהם מכבשן האש, אמרו מיכאל וגבריאל לפניו: אנו יורדין להציל אותו!
אמר להם: אלו ירד לשם אחד מכם לכבשן אתם הייתם מצילין אותו, אלא לשמי ירד ואני יורד ומצילו, שנאמר: (בראשית טו, ז)אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, אלא אתן לכם זמן אימתי תרדו, על שנזדקקתם להצילו לכבוד שמי.
אתה מיכאל, על מחנה אשור.
ואתה גבריאל, על מחנה כשדים.

כיון שירד גבריאל להציל לחנניה מישאל ועזריה גזר לאש ויצא ולהט כל אותן שהשליכו אותן, שנאמר: (דניאל ג, כב) גובריא אלך די הסיקו לשדרך מישך וגו'.

ויש אומרים:
ארבע אומות מתו שם בראשונה.
כתיב: (שם שם, ג) באדין מתכנשין, אחשדרפניא, סגניא, ופחותא, והדברי מלכא.
וכאן חסרו ארבע, שנאמר: (שם שם, כז) ומתכנשין אחשדרפניא.
לפיכך אמר חנניה: (תהלים קיז, א) הללו את ה' כל גוים.
מישאל אמר: (שם שם, שם) שבחוהו כל האומים.
ועזריה אמר: (שם שם, ב) כי גבר עלינו חסדו.
המלאך אומר: (שם שם, שם) ואמת ה' לעולם.
אמת מה שאמר לי כשירדתי להציל אברהם.
וכן מיכאל עשה מה שאמר לו, שנאמר: (מ"ב יט, לה) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה'.

תנא, כולן פולמרכין ודוכסין היו שותין יין, והניחו קנקניהם מושלכים.
אמר הקדוש ברוך הוא לסנחריב: אתה עשית שלך, שנאמר: (שם שם, כג) ביד מלאכיך חרפת אף אני ביד מלאכי.

מה עשה לו?
(ישעיה י, טז) ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש.

מהו ותחת כבודו?
ששרף גופן מבפנים והניח בגדיהם מבחוץ שכבודו של אדם בגדו.

ולמה הניח בגדיהם?
אלא שהיו בניו של שם, שנאמר: (בראשית י, כב)בני שם עילם ואשור.
אמר הקדוש ברוך הוא: חייב אני לשם אביהם, שנטלו הוא ויפת בגדיהם וכסו ערות אביהם, שנאמר: (שם ט, כג) ויקח שם ויפת את השמלה, לכך אמר הקדוש ברוך הוא למיכאל: הנח בגדיהן ושרוף נשמתן.

מה כתיב שם?
(מ"ב שם, לה) וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתיםהדא הוא דכתיב: (תהלים קא, ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, והיו ישראל וחזקיהו יושבין ואומר:ין את ההלל שהיה ליל של פסח, והיו מתייראים לומר עכשיו ירושלים מתכבשת בידו, כיון שהשכימו בבקר לעמוד ולקרות קריאת שמע ולהתפלל מצאו אויביהם פגרים מתים.
לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא לישעיה: (ישעיה ח, ג) קרא שמו מהר שלל חש בז, ומיהר לבוז שללם.
והאחד קרא שמו עמנו אל, לומר שאני עמו, שנאמר: (דה"ב לב, ח) עמו זרוע בשר ועמנו ה' אלהינו.
וכשם שעשה הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ביד מיכאל וגבריאל, כן לעתיד לבא יעשה על ידיהם, שנאמר: (עובדיה א, כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, זה מיכאל וגבריאל.

ורבינו הקדוש אומר:
זה מיכאל לעצמו, שנאמר: (דניאל יב, א) ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, שהוא תובע צרכיהן של ישראל ומדבר עליהם, שנאמר: (זכריה א, יב)ויען מלאך ה' ויאמר ה' צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים.
ואומר: (דניאל י, כא) ואין אחד מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם.

אמר רבי יוסי:
למה מיכאל וסמאל דומין?
לסניגור וקטיגור עומדין בדין זה מדבר וזה מדבר. גמר זה דבריו וזה דבריו, ידע אותו הסניגור שנצח. התחיל משבח את הדיין שיוציא איפופסין. בקש אותו קטיגור להוסיף דבר.
אמר לו הסניגור: החרש ונשמע מן הדיין!
כך מיכאל וסמאל עומדים לפני השכינה והשטן מקטרג ומיכאל מלמד זכותן של ישראל, והשטן בא לדבר ומיכאל משתקו.
למה?
שנאמר: (תהלים פה, ט) אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו.
הוי: (שם עז, ז) אזכרה נגינתי בלילה, על נס של חזקיהו.


דבר אחר:
אזכרה נגינתי
נזכר אני מה שעשית לנו במצרים, ומנגנין שעשית למצרים.

היאך?
מתחלה כשבקש הקדוש ברוך הוא להביא המכות על המצרים מכת בכורות אמר להביא תחלה, שנאמר: (שמות ד, כג) הנה אנכי הורג את בנך בכורך, התחיל אומר: (שם ה, ב) מי ה' אשר אשמע בקולו.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אביא עליו מכת בכורות תחלה משלחן, אלא מביא אני עליו מכות אחרות, (תחלה) ובעקב זאת אני מביא את כולן, שנאמר: וה' הכה כל בכור.
לפיכך דוד מקלס: (תהלים צ, יא)מי יודע עוז אפך, מי יודע נגנין שלך שאתה עושה בים, שנאמר: (שם עז, כ)בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו, דברים שאתה עושה בעק, מי יודע:


אמר האלהים למשה: אמור להם לישראל מה אתם עושים, תהיו יודעים שיגוף את מצרים, שנאמר: (שמות יב, כג) ועבר ה' לנגוף את מצרים.
אמר רבי לוי: מהו ועבר ה'?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: עובר אני על הדבר אשר אמרתי.
משל למלך, שהלך בנו לברבריאה, עמדו הברבריים וקבלו אותו ועשו אותו מלך עליהם.
שמע המלך ואמר: מה כבוד אני עושה לאלו, שגדלו בני והמליכוהו עליהם, אלא אני קורא שם אותה המדינה, על שם בני.
חזרו אחרי ימים וקללו בנו של מלך ושעבדו אותו.
אמר המלך: אני עובר על מה שכיבדתי אותם, יוצא אני ועושה עמהם מלחמה, ומציל את בני. כך ירד יוסף למצרים וקבלו אותו ועשו אותו מלך עליהם, שנאמר: (בראשית מב, ו) ויוסף הוא השליט על הארץ, כבדו את יעקב, שנאמר: (שם נ, ג) ויבכו אותו מצרים שבעים יום.
אמר הקדוש ברוך הוא: ומה כבוד אני עושה למצרים?
הריני קורא אותה בשמה של גן עדן, שנאמר: (שם יג, י) כגן ה' כארץ מצרים.
כשחזרו ושעבדו בהן אמר הקדוש ברוך הוא: (שמות שם, יב) ועברתי בארץ מצרים, חוזר אני מאותו כבוד ואעשה אותה שממה, שנאמר: (יואל ד, יט) מצרים לשממה תהיה.


מה כתיב למעלה?
(שמות יב, כג) ופסח ה' על הפתח.
אותה שעה כביכול עמד לו בפתח, אלא בנוהג שבעולם כשם שהטבח מכניס צאנו וכל שה או כבש שהוא רוצה לשחוט, נוטל הסיקרא ורושם עליה להכיר איזה ישחוט ואיזה לא ישחוט, כך (שמות יב, כג) וראה את הדם, כביכול עמד בפתח ודוחה המשחית, שלא יגוף את ישראל.
אמר להם האלהים שמות יב, כד) ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם, כשם שעשיתי לכם עכשיו כך אני עתיד לעשות לכם לעתיד לבא, שנאמר: (מלאכי ג, יט) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו', אבל אתם ((מלאכי ג, יז) וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו.

ח [הקב"ה קדוש וטהור, ופשט ידיו בטמאים]

אמר רבי חלפתא:
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין כנסיו וכנפלאותיו ואין כגבורותיו וכמעשיו, שנאמר: (תהלים קמז, ה) גדול אדונינו ורב כח.

הקדוש ברוך הוא קדוש וטהור ופשט ידיו בטמאים.
למה?
בשביל שגדול ונורא הוא, ובשביל ישראל הודיע כחו.

ולמה בשביל ישראל?
שאמר ליעקב: (בראשית מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה והוא עושה מלחמתן של ישראל. מלאך אחד הפך את סדום, וכאן (ישעיה מב, יג) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה.

ט [כיון ששעבדו המצרים את ישראל בלילה נענשו בלילה]

דבר אחר:
ויהי בחצי הלילה
משל למלך, שהפכה המדינה שעבודה על השבויים שבאו אליהם, אף הוא הפך עליהם את הדין והרגם.
כך מצרים הפכו גזירתן על ישראל, שיהיו עושין ביום ובלילה ושנתנו מלאכת איש על אשה ומלאכת אשה על איש, אף האלהים הפך עליהם את הדין והרגן בלילה, שנאמר: ויהי בחצי הלילה, כשם שהפך סדום בלילה כך הרג בכורי מצרים בלילה, לכך אמר דוד: (תהלים עו, ח) אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך.


הרבה נסים עשה הקדוש ברוך הוא לישראל:
הרג בכורי מצרים, שהיו משולים לבהמה, שנאמר: (יחזקאל כג, כ) אשר בשר חמורים בשרם הרג בכורי שבי, שהיו אומרים לשבוי, שהיה חבוש בבית האסורין:
רצונך שתצא ויגאלו ישראל?
והוא אומר: לא נצא מיכן לעולם כדי שלא יצאו ישראל. לכך דנן עמהם, מבכור פרעה עד בכור השבי.
משל למלך, שעשה שמחה לבנו והרג שונאיו.
אמר המלך: כל מי ששמח לי יבא לשמחת בני, וכל מי ששונא לי יהרג עם השונאים.
כך האלהים עשה שמחה לישראל שגאלן, אמר האלהים: כל מי שאוהב את בני, יבא וישמח עם בני, הכשרים שבמצרים, באו ועשו פסח עם ישראל ועלו עמהם, שנאמר: (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם, וכל מי שרצו שלא יגאלו ישראל מתו עם הבכורים, שנאמר: (תהלים עח, נא) ויך כל בכור במצרים.
צעקו כולם, שנאמר: ותהי צעקה גדולה במצרים.
באו כולם להרוג פרעה באותה שעה ותחזק מצרים על העם, והן קורין את הלל ופרעה מכריז לגבוריו: בואו ונקרא למשה ולאהרן.
אמר לו האלהים: בלילה אתה מוציא את בני?!
לא תוציא לבני בלילה, אלא יצאו בראש גלוי בחצי היום.
נתפזרו ישראל בכל מצרים באותה שעה, שנאמר: ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים, ומשה היה עוסק בעצמות יוסף ובכלי המשכן שהכין יעקב אבינו.
וכן דוד אמר: (תהלים נח, יא) ישמח צדיק כי חזה נקם.


ויסעו בני ישראל מרעמסס
רבי שמואל אומר:
כיון שיצאו אפו הבצק שלשו, שנאמר: ויאפו את הבצק.

ויהי מקץ שלשים וארבע מאות שנה וגו'
משעה שנגזרה עליהן הגזירה שהן לא עשו במצרים אלא מאתים ועשר שנה, וביום שירדו למצרים בו ביום עלו ובו ביום יצא יוסף מבית האסורין, לכך הלילה הזה שמחה לכל ישראל, שנאמר: ליל שמורים הוא לה'.
בעולם הזה עשה להם נס בלילה שהיה נס עובר, אבל לעתיד לבא הלילה נעשה יום, שנאמר: (ישעיה ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' כאור שברא הקדוש ברוך הוא בתחלה וגנזו בגן עדן.


מה ראה לומר ליל שמורים?
שבו עשה גדולה לצדיקים, כשם שעשה לישראל במצרים,
ובו הציל לחזקיהו,
ובו הציל לחנניה וחביריו,
ובו הציל לדניאל מגוב אריות,
ובו משיח ואליהו מתגדלין, שנאמר: (שם כא, יב) אמר שומר אתא בקר וגם לילה.

משל לאשה שהיתה מצפה לבעלה שפירש למדינת הים.
אמר לה: יהא סימן הזה בידך בעת שתראי אותו סימן, דעי שאני בא ואני קרוב לבא.
כך ישראל מצפין משעמדה אדום.
אמר הקדוש ברוך הוא: הסימן הזה יהיה בידכם ביום שעשיתי לכם תשועה, ובאותו לילה היו יודעים שאני גואלכם, ואם לאו אל תאמינו שלא קרבה העת, שנאמר: (שם ס, כב) אני ה' בעתה אחישנה.
ואומר: (חגי ב, ו-כב) עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ וגו' והפכתי כסא ממלכות וגו'.
וכשם שהפכתי את מצרים כך אני הופך העובדי כוכבים, שנאמר: (ישעיה שם, יב) והגוים חרוב יחרבו.
ואומר: (איוב לח, יג) לאחוז בכנפות הארץ וגו'.



ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח
זה שאמר הכתוב (משלי יד, י) לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר.
מהו כך?
אלא כשם שהלב מרגיש בצרה שהוא מיצר כך כשאדם שמח הלב שמח תחלה, שנאמר: לב יודע מרת נפשו.
וכן דוד אמר: (תהלים לח, יא)לבי סחרחר עזבני כח ובשמחתי לבי שמח תחלה שנאמר: (שם טז, ט) לכן שמח לבי ויגל כבודי.
וכן הוא אומר: (איכה א, כב) כי רבות אנחותי ולבי דוי.
ולעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא כל האיברים ואינו מנחם תחלה אלא הלב, שנאמר: (הושע ב, טז) ודברתי על לבה.

דבר אחר:
לב יודע מרת נפשו
זו חנה שהרבה היתה מצטערת, שנאמר: (ש"א א, י) והיא מרת נפש, היא לעצמה, כיון שנפקדה לא פקדה האלהים אלא לעצמה, שנאמר: (משלי יד, י) ובשמחתו לא יתערב זר.
וכתיב: (ש"א ב, א) עלץ לבי בה' כי שמחתי בישועתך, אני לעצמי שמחתי, אבל אחר לא ישמח עמי.

דבר אחר:
לב יודע מרת נפשו
זו השונמית.
אימתי?
כשמת בנה ובאתה לקבול לאלישע, ומה כתיב: (מ"ב ד, כז) ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה, כיון ששלח גיחזי להחיות בנה ואמר לו: (שם שם, כט) וקח משענתי בידך.
אמרה לו השונמית: (שם שם, ל)חי ה' וחי נפשך, עמדת במסטורין של אלהים מתחלה, נתתה לי בן, אף עכשיו עמוד אתה במסטורין של אלהים והחיה אותו.
הוי, לב יודע מרת נפשו.

דבר אחר:
לב יודע מרת נפשו
זה דוד.
בשעה שירד עם אכיש לסייע אותו עשה שם שלשה ימים ובאו עמלקים ושבו נשיו ובניו ושרפו את צקלג התחיל דוד בוכה, שנאמר: (ש"א ל, ו)ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו, לא עשו אלא הצילו נשותיהן ובניהן ובנותיהן ובאו לארץ ישראל והעלו את ארון ה' ונתנוהו למקומו.
מה כתיב שם?
(דה"א כט, ט) וגם דוד המלך שמח שמחה גדולה.

דבר אחר:
לב יודע מרת נפשו
אלו ישראל שהיו נתונין במצרים בשעבוד, וכיון שבאו לצאת וגזר עליהן הקדוש ברוך הוא לעשות פסח באו המצרים לאכול עמהם.
אמר להם האלהים: חס ושלום! כל בן נכר לא יאכל בו.
הוי, לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר.


דבר אחר:
זאת חקת הפסח
זה שאמר הכתוב: (תהלים קיט, פ) יהי לבי תמים בחקיך.
אמר דוד: רבון העולם! כשאני עוסק בחקיך לא יהא רשות ליצר הרע להציץ בי, שנאמר: (שם פו, יא) הורני ה' דרכך אהלך באמתך, שלא יטעה אותי יצר הרע ואני מתבייש מן הצדיקים. ועוד, שמתוך שהוא מטעה אותי אני מונע עצמי מדברי תורה, ואני בא להשמיע תלמודי לפניך וקטנים ממני הם משיבין ואומרין: אינו כך ואני מתבייש, אלא עשה לבי אחד כדי שיהא עוסק בתורה בתמות.
הדא הוא דכתיב: יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש.

דבר אחר:
יהי לבי תמים בחקיך, זה חקת הפסח, וחקת פרה אדומה.
למה?
ששניהן דומין זה לזה.
בזה נאמר: זאת חקת הפסח.
ובזה נאמר: (במדבר יט, ב)זאת חקת התורה.
ואי אתה יודע איזו חקה גדולה מזו!
משל לשתי מטרונות דומות, שהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות, מי גדולה מזו, אותה שחברתה מלוה אותה עד ביתה והולכת אחריה.
כך בפסח נאמר בו חקה ובפרה נאמר בה חקה, ומי גדולה הפרה שאוכלי פסח צריכין לה, שנאמר: (שם שם, יז) ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת.
הוי, כל בן נכר לא יאכל בו.


אמרו רבותינו:
שלשה דברים עשה משה והסכימה דעתו לדעת המקום.
בהר סיני דרש ואמר:
אם ישראל, שאינן מועדים לדברות, אמר להם: (שמות יט, טו) אל תגשו אל אשה, אני, שאני מועד לדבור אינו דין שאפריש עצמי מן האשה?!
והסכים הקדוש ברוך הוא עמו, שנאמר: (דברים ה, כח) ואתה פה עמוד עמדי.

והשניה דרש באהל מועד ואמר:
ומה אם סיני שלא היתה קדושתו אלא לשעת מתן תורה לא עליתי אלא ברשות, שנאמר: (שמות שם, ג) ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, אהל מועד שהוא לדורות היאך יכול אני להכנס לתוכו?!
אלא, אם קורא אותי הקדוש ברוך הוא והסכים לדעתו, שנאמר: (ויקרא א, א)ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד.

השלישית דרש בחקת הפסח
כשעשו ישראל את העגל, אמר: ומה אם הפסח שהיה לשעה במצרים, אמר לי: זאת חקת הפסח כל בן נכר וגו', ישראל שעבדו עבודת כוכבים יכולין הן לקבל את התורה?!
מיד: (שמות לב, יט) וישבר אותם תחת ההר:


דבר אחר:
זאת חקת הפסח
הדא הוא דכתיב: (ישעיה נו, ג) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו.
אמר איוב (איוב לא, לב)בחוץ לא ילין גר, שאין הקדוש ברוך הוא פוסל לבריה, אלא לכל הוא מקבל השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס, יכנס.
לכך הוא אומר: בחוץ לא ילין גר.
כנגד: (דברים לא, יב)וגרך אשר בשעריך.

(איוב שם, שם) דלתי לאורח אפתח.
כנגד הקדוש ברוך הוא שהוא סובל בריותיו.

אמר רבי ברכיה:
כנגד מי אמר בחוץ לא ילין גר?
אלא עתידים גרים להיות כהנים משרתים בבית המקדש, שנאמר: (ישעיה יד, א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב ואין ונספחו אלא כהונה, שנאמר: (ש"א ב, לו) ספחני נא אל אחת הכהונות, שעתידין להיות אוכלין מלחם הפנים לפי שבנותיהן נישאות לכהונה.

וכן שאל עקילס הגר את רבותינו:
אמר להם: מה שכתוב: (דברים י, יח) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, הרי כל הבטחות שהבטיח את הגר, שהוא נותן לו לחם ושמלה?!
אמר לו: יעקב ששמו ישראל כך שאל מלפני הקדוש ברוך הוא: (בראשית כח, כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ואתה שבאת אצלנו לא דייך שאתה כמותינו, אלא דייך שתהא כיעקב בכורו של הקדוש ברוך הוא, וסוף דבר לא תעלה על דעתך שיעקב לחם ושמלה שאל, אלא אמר יעקב: הבטיחני הקדוש ברוך הוא שהוא עמדי ויעמיד ממני את העולם.
אימתי יודע אני שהוא עמדי ושמרני?
כשיעמיד ממני בנים כהנים אוכלים מלחם הפנים ולובשים בגדי כהונה, שנאמר: ונתן לי לחם לאכול, זה לחם הפנים, ובגד ללבש, אלו בגדי כהונה, שנאמר: (שמות מ, יג) והלבשת את אהרן את בגדי הקדש.
וכן כאן, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, כלומר שמעמיד בנים מן הגר שאוכלים לחם הפנים ולובשים בגדי כהונה.
הוי, בחוץ לא ילין גר.
אמר הקדוש ברוך הוא: אחר כל הכבוד הזה שאני עתיד לעשות לבעלי תשובה אתם קורים תגר?!
הוי, ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' וגו'.

דבר אחר:
ואל יאמר בן הנכר
הדא הוא דכתיב: (זכריה ב, יד) רני ושמחי בת ציון.
וכתיב: (שם שם, טו) ונלוו גוים רבים אל ה'.
אמר הקדוש ברוך הוא: ומה לגרים אני אומר כן על אחת כמה וכמה לציון ולישראל!

ואל יאמר בן הנכר
אמר להם הקדוש ברוך הוא לגרים: אתם מתייראים לפי שפסלתי אתכם ואמרתי בפסח: כל בן נכר לא יאכל בו, למה לא תשאלו לגבעונים מה טובה עשיתי להם!
בני אדם שעשו בערמה ועשו מיראה ובאו להן אצל בני ונשבעו להן, מה עשיתי לשאול ולביתו על שביקש להרגם?
שהרגו הם שבעה מבניו, שנאמר: (ש"ב כא, ח)ויקח המלך את שני בני רצפה ואת חמשת בני מיכל.
אמר הקדוש ברוך הוא: מה אם לגבעונים שהיו אמוריים ובאו מיראה ועשו מרמה עם ישראל קבלתי אותם ועשיתי להם טובה ועשיתי דייקי שלהם בבני, הגרים שהם באים מאהבה ומשרתים לשמי איני מקבלן ומגדלן?!
לפיכך: (ישעיה נו, ג) ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לשרתו, אלו הגרים שמהולים הם, אבל העובדי כוכבים ערלי לב הם שכך הקדוש ברוך הוא פוסל את ערלי לב ומורידם לגיהינום, שנאמר: (יחזקאל לב, יח) בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו.
וכן ישעיה אומר: (ישעיה ה, יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק, לעובד כוכבים שמבזה חוק מילה, שנאמר: (תהלים קה, י) ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם, שאין ישראל המהולים יורדין לגיהינום.

אמר רבי ברכיה:
כדי שלא יהיו המינים ורשעי ישראל אומרים: הואיל ואנו מהולין אין אנו יורדין לגיהינום.

מה הקדוש ברוך הוא עושה?
משלח מלאך ומושך ערלתן והם יורדין לגיהינום, שנאמר: (שם נה, כא) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו, וכיון שגיהינום רואה לערלה תלויה בהם פותחת פיה ולוחכת אותם.
הוי,ופערה פיה לבלי חוק.


זאת חוקת הפסח
אמר רבי שמעון בן חלפתא:
כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הזהר לישראל על מצות הפסח, כל בן נכר לא יאכל בו וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו וגו',
כיון שראו ישראל שפסל לערלים לאכול בפסח עמדו כל ישראל לשעה קלה ומלו כל עבדיהם ובניהם וכל מי שיצא עמהם, שנאמר: וילכו ויעשו בני ישראל.

משל למלך שעשה משתה לאוהביו.
אמר המלך: אם אין סימנטרי על כל המסובין אל יכנס אחד מהם לכאן.
כך האלהים עשה משתה להם: (שמות יב, ח) צלי אש על מצות ומרורים, מפני שגאלן מן הצרה.
אמר להם: אם אין חותמו של אברהם בבשרכם לא תטעמו ממנו!
מיד כל הנולד במצרים נמולו, לשעה קלה עליהם נאמר: (תהלים נ, ה)אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח.

ורבותינו אמרו:
לא בקשו ישראל למול במצרים אלא כלם בטלו המילה במצרים חוץ משבטו של לוי, שנאמר: (דברים לג, ח) וללוי אמר תומיך ואוריך.

למה?
(שם שם, ט) כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו במצרים והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לגאלן ולא היה להם זכות.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?
קרא למשה ואמר לו: לך ומהול אותם.

ויש אומרים:
שם היה יהושע שמל אותם, שנאמר: (יהושע ה, ב)ושוב מול את בני ישראל שנית, והרבה מהן לא היו מקבלים עליהם למול.
אמר הקדוש ברוך הוא שיעשו הפסח, וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקדוש ברוך הוא לארבע רוחות העולם ונושבות בגן עדן מן הרוחות שבגן עדן הלכו ונדבקו באותו הפסח, שנאמר: (שיר ד, טז)עורי צפון ובואי תימן, והיה ריחו הולך מהלך ארבעים יום.
נתכנסו כל ישראל אצל משה, אמרו לו: בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהיו עייפים מן הריח.
היה אומר הקדוש ברוך הוא: אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין, שנאמר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח וגו'.
מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה, והקדוש ברוך הוא עובר ונוטל כל אחד ואחד ונושקו ומברכו, שנאמר: (יחזקאל טז, ו)ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו', חיי בדם פסח, חיי בדם מילה.


כל בן נכר לא יאכל בו, לקיים מה שנאמר: (תהלים קמז, יט) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: אומה אחרת אל יתערבו בו ואל ידעו מסתוריו, אלא אתם לעצמכם בעולם הזה.
כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחפזון, שנאמר: (שמות יב, יא) וככה תאכלו אותו, על שם: (דברים טז, ג)כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, אבל לעתיד לבוא (ישעיה נב, יב) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון.

למה הדבר דומה?
לסוחר שנכנס לשרות בפונדק, עמד שם כל היום. בלילה עמד ונטל כל אשר לו ויצא לדרכו. עמדה הפונדקית בבקר והתחילה צווחת: ראו הפרגמטוטוס עמד בלילה ונטל כל אשר לי ויצא לו!
שמע אותו הפרגמטוטוס ואמר: מי גרם לי לשמוע כך אלא מפני שיצאתי בלילה, לפיכך נשבע אני שלא אצא בלילה עוד!
כך התקינו ישראל עצמן בלילה לצאת בהשכמה עמדו המצרים אחר שהלכו להם ואמרו: נרדוף אחריהם מפני שנטלו כל אשר לנו, שנאמר: (שמות יד, ט) וירדפו מצרים אחריהם.
אמר להם הקדוש ברוך הוא: מי גרם לכם כל אלו?
חפזון שיצאתם בו מיכן ואילך, כי לא בחפזון תצאו.
לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניהם, שנאמר: (שם יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם, אבל לעתיד לבוא אני לבדי, שנאמר: (ישעיה שם, שם) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל.