פרשה כג: שירת הים
פרשה כד: בים סוף



אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (תהלים צג, ב) נכון כסאך מאז.

אמר רבי ברכיה בשם רבי אבהו:
אף על פי שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה, לכך נאמר: נכון כסאך מאז.

משל למלך, שעשה מלחמה ונצח, ועשו אותו אגוסטוס.
אמרו לו: עד שלא עשית המלחמה היית מלך, עכשיו עשינוך אגוסטוס.

מה יש כבוד בין המלך לאגוסטוס?
אלא המלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב.
כך אמרו ישראל: באמת עד שלא בראת עולמך, היית אתה משבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד, שנאמר: (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ, אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז נתיישבה מלכותך וכסאך נכון.
הוי, נכון כסאך מאז, באז ישיר:


דבר אחר:
אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (תהלים קו, יב)ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו.

אמר רבי אבהו:
אף על פי שכתוב כבר שהאמינו עד שהיו במצרים, שנאמר: (שמות ד, לא) ויאמן העם, חזרו ולא האמינו, שנאמר: (תהלים שם, ז) אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך.
כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקדוש ברוך הוא היאך עושה משפט ברשעים, כמה דתימא: (דברים לב, מא) ותאחז במשפט ידי, ושקע את מצרים בים.
מיד (שמות יד, לא) ויאמינו בה' ובזכות האמנה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, הדא הוא דכתיב: אז ישיר משה ובני ישראל, ואין אז אלא לשון אמנה, שנאמר: (בראשית לט, ה) ויהי מאז הפקיד אותו בביתו.
וכתיב: (בראשית לט, ד) וכל יש לו נתן בידו.
הוי, ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:


דבר אחר:
אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (שיר ד, יא)נופת תטופנה שפתותיך.
אמר משה: רבון העולמים! במה שחטאתי לפניך בו אני מקלסך.

אמר רבי לוי בר חייא:
משל למדינה, שמרדה על המלך ואמר המלך לדוכוס שלו, נלך ונלחם בה.
אמר לו דוכוס: אין אתה יכול!
החריש המלך והלך בלילה בעצמו וכבשה. ידע דוכוס עשה עטרה והביא למלך.
אמר לו: העטרה הזו למה?
אמר: בשביל שחטאתי בדבר ואמרתי לך אין אתה יכול.
כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: יודע אני שחטאתי לפניך באז, שנאמר: (שמות ה, כג) ומאז באתי אל פרעה,והרי טבעת אותו לים, לכך אני משבחך באז, הדא הוא דכתיב: אז ישיר משה.
בא וראה דרך הצדיקים, במה שהם סורחים הם מתקנים.
הוי, נופת תטופנה שפתותיך כלה.

ממי הם למדים?
מן הקדוש ברוך הוא שבדבר שהוא מכה הוא מרפא, שנאמר: (ירמיה ל, יז) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך,ממכות שאני מכה אותך מהם אני מרפא אותך.

מנין תדע כי מן הקדוש ברוך הוא?
צא ולמד ממרה, שהורה למשה דבר מר והשליך למים ונמתקו המים, שנאמר: (שמות טו, כה) ויורהו ה' עץ וישלך אל המים.

אי זה היה?
רבי נתן אומר:
ירדינון היה.

רבי יהושע אומר:
של ערבה היה.

רבי אליעזר המודעי אומר:
של זית היה.

מכל מקום עץ מר היה והמתיק המים המרים.
וכך משה לא קנטר אלא באז, ובמה שסרח תיקן מעשיו, ואמר: אז ישיר משה.


דבר אחר:
אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה.

מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקדוש ברוך הוא, אלא ישראל.
ברא אדם הראשון ולא אמר שירה.
הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה.
וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה.
וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה.

כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: אז ישיר משה ובני ישראל.
הוי, פיה פתחה בחכמה.
אמר הקדוש ברוך הוא: לאלו הייתי מצפה ואין אז אלא שמחה, שנאמר: (תהלים קכו, ב) אז ימלא שחוק פינו.

אמר רבי יהודה בן פזי:
מה ראו ישראל לומר שירה באז?
אלא אמרו: מתחלה היה הים הזה יבשה ועמדו דורו של אנוש והכעיסו לפניו באז, שנאמר: (בראשית ד, כו) אז הוחל לקרא בשם ה', ועשאו הקדוש ברוך הוא ים ופרע מהם, שנאמר: (עמוס ה, ח; ט, ו) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ.
ועכשיו ים היה ונעשה לנו יבשה, שנאמר: (שמות יד, כט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, נקלסנו באז, שהפך לנו ים ליבשה.
הוי, אז ישיר משה ובני ישראל, ואין אז אלא לשון בטחון, שנאמר: (משלי ג, כג) אז תלך לבטח דרכך.


דבר אחר:
אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (שיר ד, ח) אתי מלבנון כלה.

אמר רבי לוי:
בנוהג שבעולם כלה מקשטין ומבשמין אותה ואחר כך מכניסין אותה לחופה, והקדוש ברוך הוא לא עשה כן, אלא אמר לכנסת ישראל: אתי מלבנון כלה,מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה.

למה שני פעמים אתי מלבנון?
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: אתי גליתם מבית המקדש שנקרא לבנון, שנאמר: (ישעיה לז, כד) אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון.

ומנין שהלכה שכינה עם ישראל בגולה?
שנאמר: (שם מג, יד) למענכם שלחתי בבלה.
ואומר: (יחזקאל א, ג)היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן.
וכן דניאל אומר: (דניאל י, ד)ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל.
וכן משה אומר: (ויקרא כו, מד)ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'.
איני יכול להניחם, כי אני ה' אלהיהם, מפני קדושת שמי עשיתי ועמי אתם חוזרים, הדא הוא דכתיב: (שיר ד, ח) אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי, מן המלכיות שנקראו לבנון, שנאמר: (יחזקאל לא, ג)הנה אשור ארז בלבנון.
וכן הוא אומר: (מיכה ב, יג)עלה הפורץ לפניהם ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם.
מיכה ב, יג) תשורי מראש אמנה.

אמר רבי יוסטא:
הר הוא ושמו אמנה עד אותו ההר ארץ ישראל ממנו ולהלן חוץ לארץ.

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי:
כשיגיעו הגליות לשם יהיו אומרים שירה, לכך נאמר: תשורי מראש אמנה.

דבר אחר:
תשורי מראש אמנה
עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא, שנאמר: (תהלים צח, א)שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה.

ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה?
בזכות אברהם שהאמין בהקדוש ברוך הוא, שנאמר: (בראשית טו, ו) והאמין בה', היא האמונה שישראל נוחלין בה, ועליו הכתוב אומר: (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה.
הוי, תשורי מראש אמנה.
(חבקוק ב, ד)) מראש שניר, בזכות יצחק.
(חבקוק ב, ד)) וחרמון, בזכות יעקב.
(חבקוק ב, ד)) ממעונות אריות, גלות בבל ומדי.
(חבקוק ב, ד)) מהררי נמרים, זו אדום.

דבר אחר:
תשורי מראש אמנה
אמר רבי נחמיה:
לא זכו ישראל לומר שירה על הים אלא בזכות אמנה, שנאמר: (שמות ד, לא) ויאמן העם.
וכתיב: (שם יד, לא) ויאמינו בה'.

אמר רבי יצחק:
היו רואין כל אותן נסים שנעשו להם ולא היה להם להאמין?!
אלא אמר ר' שמעון בר אבא:
בשביל האמנה שהאמין אברהם להקדוש ברוך הוא, שנאמר: והאמין בה',ממנה זכו ישראל לומר שירה על הים, שנאמר: אז ישיר משה.
הוי, תשורי מראש אמנה.


דבר אחר:
אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (תהלים נט, יז)ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך.
ואני אשיר עזך,לעתיד לבוא, שנאמר: (ישעיה יב, ב) הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד.
וארנן לבקר חסדך,אותו בקר של יום הדין, שנאמר: (שם כא, יב) אמר שומר אתא בקר וגם לילה.
(תהלים שם, שם) כי היית משגב לי באדום.
(שם שם, שם) ומנוס ביום צר לי בגוג ומגוג.

דבר אחר:
ואני אשיר עזך
אימתי?
בשעה שעמדו ישראל על הים ואומרים שירה, שנאמר: אז ישיר משה.
ומה אמרו?
עזי וזמרת יה.
וארנן לבקר חסדך, אותו בקר שהשקפת על מחנה מצרים, שנאמר: (שמות יד, כד) ויהי באשמורת הבקר.

דבר אחר:
אותו הבקר שהורדת לנו את המן, שנאמר: (שם טז, יג) ובבקר היתה שכבת הטל.

דבר אחר:
אותו הבקר של מתן תורה, שנאמר: (שם יט, טז) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.
כי היית משגב לי,בפרעה ובמצרים.
ומנוס ביום צר לי, בעמלק.


דבר אחר:
אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (תהלים סח, כו) קדמו שרים אחר נוגנים.

אמר רבי יוחנן:
בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה, שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה.
אמר להם: לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה?!
הדא הוא דכתיב: (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה.
כמה דתימא (ישעיה ו, ג) וקרא זה אל זה ואמר.
וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להם הקדוש ברוך הוא: יקדמו בני תחלה, הדא הוא דכתיב: אז ישיר משה, אז שר לא נאמר: אלא אז ישיר שהקדוש ברוך הוא אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה.
וכן דוד הוא אומר: קדמו שרים, אלו ישראל שעמדו על הים, דכתיב: אז ישיר משה.
אחר נוגנים,אלו המלאכים.

ולמה כך?
אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה, אלא מפני שבשר ודם יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם, אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים.
משל למלך, שנשבה בנו והלך והצילו, והלכו בני הפלטון מבקשין לקלס למלך, ובנו מבקש לקלסו.
אמרו לו: אדונינו! מי יקלסך תחלה?
אמר להם: בני! מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני, יקלסני!
כך כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקדוש ברוך הוא את הים והיו המלאכים מבקשים לומר שירה, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אז ישיר משה ובני ישראל תחלה ואחר כך אתם, הוי, קדמו שרים, אלו ישראל.
אחר נוגנים,אלו המלאכים.
(תהלים שם, שם) בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים שהן קלסו באמצע, כדכתיב:ותקח מרים הנביאה.

ח [התינוקות הכירו את הקב"ה]

רבי יהודה אומר:
מי אמר קילוס להקדוש ברוך הוא?
התינוקות אותן שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור, שהם מכירין להקדוש ברוך הוא.
כיצד?
כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד, והיתה יוצאת לשדה ויולדת שם וכיון שהיתה יולדת עוזבת הנער ומוסרת אותו להקדוש ברוך הוא, ואמרת: רבון העולם! אני עשיתי את שלי, ואתה עשה את שלך.

אמר רבי יוחנן:
מיד היה יורד הקדוש ברוך הוא בכבודו כביכול וחותך טיבורן ומרחיצן, וסכן.
וכן יחזקאל אמר (יחזקאל טז, ה) ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך.
וכתיב: (שם שם, ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך.
וכתיב: (שם שם, י) ואלבישך רקמה.
וכתיב: (שם שם, ט) וארחצך במים.
והיה נותן שני טנרין בידו, אחד מניקו שמן, ואחד מניקו דבש, שנאמר: (דברים לב, יג) ויניקהו דבש מסלע, והיו גדלים בשדה, שנאמר: (יחזקאל שם, ז) רבבה כצמח השדה נתתיך, וכיון שהיו גדלין היו נכנסין לבתיהן אצל אבותיהן, והיו שואלין להם: מי היה זקוק לכם? והיו אומרים להם: בחור אחד נאה ומשובח היה יורד ועושה לנו כל צרכינו, שנאמר: (שיר ה, י) דודי צח ואדום דגול מרבבה.
וכיון שבאו ישראל לים היו אותן התינוקות שם והם ראו להקדוש ברוך הוא בים, התחילו אומרים לאבותיהם: זהו אותו שהיה עושה לנו כל אותן הדברים כשהיינו במצרים, שנאמר: זה אלי ואנוהו.

ט [מספר המכות במצרים ובים]

דבר אחר:
אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (תהלים ט, יז) נודע ה' משפט עשה, מדבר במצרים שעשה הקדוש ברוך הוא בהם משפטים במצרים ועל הים.

רבי יהושע אומר:
עשר מכות לקו המצרים באצבע אחד, שנאמר: (שמות ח, טו)ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא.
ועל הים לקו חמשים מכות, שנאמר: (שם יד, לא) וירא ישראל את היד הגדולה, והיד חמש אצבעות וחמש פעמים עשר הרי חמישים.
וכן אתה מוצא באיוב שבאו עליו חמישים מכות, שנאמר: (איוב יט, כא) חנוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי.

רבי אליעזר אומר:
ארבעים מכות לקו המצרים במצרים ומאתים על הים, שכל מכה ומכה שהיתה באה עליהן, היו באות ארבע, כשם שנאמר: (תהלים עח, מז) יהרוג בברד גפנם.
וכתיב: (שם שם, מט) חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים.
עברהאחת,
זעם שתים,
צרה שלש,
משלחת מלאכי רעים, ארבע,
הוי, באצבע לקו ארבעים מכות, וביד מאתים, הוי, משפט עשה.

ומהו נודע ה'?
כדכתיב: (שמות יד, יח) וידעו מצרים כי אני ה'.
בשעה שאעשה הדין לפרעה, שכן כתיב אחריו: (שמות יד, יח) בהכבדי בפרעה.
וכתיב: (תהלים ט, שם)בפועל כפיו נוקש רשע, זה פרעה.

מה אמר?
(שמות א, כב) כל הבן הילוד וגו', ואף הקדוש ברוך הוא עשה לו כשם שעשה, שנאמר: (תהלים קלו, טו) ונער פרעה וחילו בים סוף.
מהו?
(שם ט, שם) הגיון סלה.
אמרו ישראל: מה עלינו לעשות אלא לומר שירים וזמרים, שנאמר: אז ישיר משה.
אז ישירו משה ובני ישראל אינו אומר: אלא אז ישיר משה.

אמר רבי יהושע בן לוי:
מכאן, שנאמרה הפרשה על פי משה ואחר כך אמרוה אבותינו על הים.


דבר אחר:
אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (שיר א, ה) שחורה אני ונאוה.
כנסת ישראל אומרת: שחורה אני,במעשי.
ונאוה,אני במעשה אבותי.

אמרו רבותינו:
אל תהי קורא (שיר א, ה) בנות ירושלים אלא בונות ירושלים, זו סנהדרי גדולה של ישראל, שהן יושבין ומבנין אותה.

דבר אחר:
בנות ירושלים
אמר רבי יוחנן:
עתידה ירושלים להעשות מטרפולין לכל הארצות, כדכתיב: (עי' יהושע טו, מז) אשדוד ובנותיה.
מהו (שיר א, ה) כאהלי קדר?
מה אהלים של ישמעאלים כעורים מבחוץ ונאים מבפנים,
כך הם תלמידי חכמים אף על פי שהן נראים כעורים בעולם הזה, הם מלאים מבפנים, מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות.

אי מה אהליהם של ישמעאלים מטלטלין ממקום למקום, יכול אף ישראל יטלטלו?
תלמוד לומר: (שיר א, ה) כיריעות שלמה, כיריעה של מי שאמר והיה העולם שמשעה שמתחן כאהל לא זזו ממקומן.

אי מה אהליהם של ישמעאלים אין להם תכבוסת, יכול אף ישראל כן?
תלמוד לומר:כיריעות שלמה. מה השלמה הזאת מתלכלכת וחוזרת ומתלבנת,
כך ישראל, אף על פי שהן חוטאים הן שבים בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא.

דבר אחר:
שחורה אני ונאוה
במה שאני שחורה בו אני נאוה.
חטאו בחורב, שנאמר: (דברים ט, ח)ובחורב הקצפתם את ה'.
ובחורב אמרו: (שמות כד, ז)כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

בים המרו, שנאמר: (תהלים קו, ז)וימרו על ים בים סוף.
ובים אמרו שירה, שנאמר: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת.


כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות, לומר מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ויולדת, כך הן הצרות באות עליהן, והיו אומרים שירות בלשון נקבות, לכך עמדו בבל ומדי ויון ואדום ושיעבדו את ישראל, אבל לעתיד לבוא אין עוד צרות בו, שנאמר: (ישעיה סה, טז) כי נשכחו הצרות הראשונות.
וכתיב: (שם לה, י) ששון ושמחה ישיגו וגו'.
באותה שעה אומרים שיר לשון זכר, שנאמר: (תהלים צח, א) שירו לה' שיר חדש.


דבר אחר:
אז ישיר משה
הדא הוא דכתיב: (תהלים מ, ג)ויעלני מבור שאון,ממצרים.
מטיט היון, מטיט ולבנים.
ויקם על סלע רגלי, זה הים.
כונן אשורי, שעברו ביבשה.
ויתן בפי שיר חדש.

משל לאשה, שהיתה נדה השלימה ימי נדתה וטהרה, באתה אצל אישה.
אמר לה: מי מעיד עליך שטהרת?
אמרה לו: הרי שפחתי מעידה שטהרתי לפניה וטבלתי.
לכך נאמר: את השירה הזאת, נאים אנו לומר שירה לפניך שאין בנו טומאה.
והרי המילה מעידה עלינו שאנו טהורים, לכך נאמר: את השירה הזאת ואין זאת אלא מילה, שנאמר: (בראשית יז, י) זאת בריתי אשר תשמרו.

ויאמרו לאמר,
נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהן שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם נסים.


אשירה לה' כי גאה גאה
הדא הוא דכתיב: (איוב מ, י) עדה נא גאון וגבה.
הכל מתגאין זה על זה.
חשך מתגאה על התהום, שהוא למעלה הימנו.
והרוח מתגאה על המים, שהוא למעלה הימנו.
והאש מתגאה על הרוח, שהוא למעלה הימנו.
והשמים מתגאים על האש, שהם למעלה ממנו.
והקדוש ברוך הוא מתגאה על הכל
הוי, כי גאה גאה.

אמר רבי אבין:
ארבעה מיני גאים נבראו בעולם:
גאה שבבריות, אדם.
גאה שבעופות, נשר.
גאה שבבהמות, שור.
גאה שבחיות, ארי.
וכולן נטלו מלכות ונתנה להם גדולה והם קבועים תחת המרכבה של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (יחזקאל א, י) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה ופני שור ופני נשר.

וכל כך למה?
כדי שלא יתגאו בעולם וידעו שיש מלכות שמים עליהם ועל זה נאמר: (קהלת ה, ז) כי גבוה מעל גבהו שומר וגבוהים עליהם.
הוי, כי גאה גאה:


דבר אחר:
כי גאה גאה, הדא הוא דכתיב: (שיר א, ט) לסוסתי ברכבי פרעה.

דרש רבי פפוס:
לְסִסָתִי כתיב, (כמו שכתוב בשיר השירים רבה) עד יש לך רוח, יש לך כנפים?!
מיד הסיטן הקדוש ברוך הוא והביאן מבין גלגלי המרכבה, והסיטן על הים.

מהו (שיר א, ט) דמיתיך רעיתי?
שנדמו גלי הים לסוסיות נקבות ומצרים הרשעים לסוסים זכרים מזוהמין והיו רצים אחריהם עד שנשתקעו בים, שנאמר: סוס ורוכבו רמה בים.
והיה המצרי אומר לסוסו: אתמול הייתי מושכך להשקותך מים ולא היית בא אחרי עכשיו אתה בא לשקעני בים?!
והיה הסוס אומר: לו: רמה בים, ראה מה בים רומו של עולם אני רואה בים.

דבר אחר:
סוס ורוכבו רמה בים
סוסיהם ורוכביהם לא נאמר אלא סוס ורוכבו.
מלמד, שנטל הקדוש ברוך הוא שר שלהם תחלה והשליכו לתוך הים.

עזי וזמרת יה עזי
הוא ועטרה לראשי והוא כחי.

ויהי לי לישועה
יהי לי אין כתיב כאן אלא ויהי לי לישועה, היה לי ויהיה לי.

זה אלי ואנוהו
אמר רבי ברכיה:
בא וראה כמה גדולים יורדי הים.
משה כמה נתחבט ונתחנן לפני המקום עד שראה את הדמות, שנאמר: (שמות לג, יח)הראני נא את כבודך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, כ) לא תוכל לראות את פני, ובסוף הראה לו בסימן שנאמר: (שם שם, כב) והיה בעבור כבודי.
החיות הנושאות את הכסא אינן מכירות את הדמות ובשעה שמגיע זמנן לומר שירה הן אומרים. באיזה מקום הוא אין אנו יודעות, אם כאן הוא אם במקום אחר הוא, אלא בכל מקום שהוא: (יחזקאל ג, יב) ברוך כבוד ה' ממקומו.
ועולי הים כל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: זה אלי ואנוהו.
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת, זה אלי, אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו דבר שתי פעמים, שנאמר: (ישעיה כה, ט)ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה וגו':



ויסע משה את ישראל
הדא הוא דכתיב: (דברים לב, ו) הלה' תגמלו זאת.

רבי ששא בנו של רבי אבא
היה כותב ה"א למטן ולמ"ד למעלן, כלומר הוי, הלה' תגמלו זאת אחר כל הנסים שעשה לכם?!
שקרע לכם את הים לשנים עשר קרעים,
ושקע את המצריים בים,
והיתה ידו אחת משקעתן, וידו אחת מצלת אתכם, שנאמר: (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' וגו'.
העלה אתכם מן הים,
ונתן לכם כספם וזהבם, וכל מה שהיה על סוסיהם, שהיו מקושטים בכסף ובזהב,
וזן אתכם ארבעים שנה.
ולא הניח אתכם אפילו שעה אחת.
כמה שונאים באים עליכם ולא הניח אתכם לברוח, אלא היה מפילן לפניכם ומשמרכם,
ולא משונאיכם בלבד, אלא אף מן הנחשים ומן העקרבים.
והיה מאיר לפניכם, שנאמר: (שם יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם.
שכחתם כל הנסים האלו שעשה עמכם הקדוש ברוך הוא והיה צלמו של מיכה עובר עמכם בים והנחתם דברי תורה והתקעתם בדברים אחרים, הלה' תגמלו זאת?!

אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי:
לא דיים שעבר עמהם צלמו של מיכה אלא שהיו מקישין כלפי מעלה דברים, שנאמר: (ש"ב ז, כג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו.
וכן הוא אומר: (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף.

מהו שני פעמים?
אלא על הים המרו שלא היו רוצים לירד אלולי שבט יהודה שקפץ תחלה וקדש שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם קיד, א-ב) בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו.

ובים סוף מנין שהמרו?
אלא כיון שירדו לתוך הים היה מלא טיט שהיה עד עכשיו לח מן המים והיה בו כמין טיט, שנאמר: (חבקוק ג, טו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים.
והיה אומר ראובן לשמעון:
במצרים בטיט,
ובים טיט.

במצרים בחמר ובלבנים,
ובים חמר מים רבים.
הוי, וימרו על ים בים סוף.
ואחר כל הנסים האלו אתם גומלים לי בישא?!

הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם,על דורו של ירמיה אמר הפסוק הזה.
עם נבל,שעשו נבלות, שנאמר: (תהלים עט, ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים.

למה?
שלא היו חכמים, שנאמר: (דברים לב, ו) עם נבל ולא חכם.

אמר רבי שמעון בן חלפתא:
אם יהיה הגבור שבגבורים למטה והחלש שבחלשין למעלה נוצח הוא וביותר אם יהיה הגבור למעלן והחלש למטה על אחת כמה וכמה הקדוש ברוך הוא גבור שבגבורים למעלה, ואתה בשר ודם למטה אין אתה צריך להתבונן?! עם נבל ולא חכם.

(דברים שם, שם) הלא הוא אביך קנך,
אם זכית אביך כשם שבנו מתחטא עם אביו והוא עושה רצונו כן אתם מתחטאין לפניו והוא עושה רצונכם.

דבר אחר:
אם אביך למה קנך אם קנך למה אביך?
אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא מרחם עליהם כאב על בנים ובזמן שאין עושין רצונו הוא רודה אותן כעבד.
מה העבד בטובתו ושלא בטובתו משמש לאדוניו בעל כרחו.
כך אתם תעשו רצונו של מקום בטובה ושלא בטובה על כרחכם.

רבי תחליפא דקיסרין בשם רבי פילא אומר:
בא וראה כמה נסים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם והוא אינו יודע שאלולי היה אוכל פת כשהיא חיה היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקדוש ברוך הוא מעין בתוך גרגרתו שהוא מוריד את הפת בשלום.

הוא עשך ויכוננך
עשאך מה שאתה צריך ואחר כל אלו הלה' תגמלו זאת?!
הולך אתה ומדבר דברים יתירים.

דבר אחר:
הלה' תגמלו זאת
אמר להם: אחר שעשה לכם כל הנסים אתם מסרבין בו, דכתיב (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף.
על ים, על שפת הים.
בים סוף, כמשמעו.

באותה שעה נתמלא עליהם חימה שכר של ים ובקש לשוטפן, עד שגער בו הקדוש ברוך הוא ויבשו, שנאמר: (נחום א, ד) גוער בים ויבשהו.
ואומר: (תהלים קו, ט) ויגער בים סוף ויחרב.
כיון שראה משה כך הסיען מחטאו של ים, לכך נאמר: וָיַּסַּע משה את ישראל.


רבי יהודה אומר:
אמרו ישראל באותה שעה: כלום הוציאנו הקדוש ברוך הוא ממצרים אלא בשביל חמישה דברים:
אחת, לתת לנו ביזת מצרים.
שנית, להרכיבנו על ענני כבוד.
שלישית, לקרוע לנו את הים.
רביעית, להפרע לנו מן המצריים.
חמישית, לומר לפניו שירה.

עכשיו כבר נתן לנו ביזת מצרים,
והרכיבנו על ענני כבוד,
וקרע לנו את הים,
ופרע מן המצריים,
ואמרנו שירה לפניו, נחזור למצרים?!
אמר להם משה: כך אמר לי המקום: (שמות יד, יג) כי כאשר ראיתם את מצרים היום וגו'. אמרו לו: כבר מתו כלן נחזור למצרים?!
אמר להם: באו ופרעו את השטר שכך אמר לי הקדוש ברוך הוא: (שם ג, יב)בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה.

רבי אלעזר אומר:
על פי הגבורה לא נסעו אלא שהסיען משה במקל, לפי שראו פגרי מצרים שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים מושטפים על פני המים, אמרו: לא נשתייר אדם במצרים.
(במדבר יד, ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה נעשה עבודת כוכבים ותלך בראשנו ונחזור למצרים.

יכול שאמרו ולא עשו?
תלמוד לומר: (נחמיה ט, יז)וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך.

רבי יהודה בר אלעאי אומר:
עבודת כוכבים היתה בידן של ישראל והסיעה משה מישראל, לכך נאמר: וָיַּסַּע משה את ישראל:


דבר אחר:
ויסע משה את ישראל
הדא הוא דכתיב: (תהלים עח, נב) ויסע כצאן עמו.

כאיזה צאן?
כצאנו של יתרו.
מה צאנו של יתרו יצא מן הישוב למדבר.
כך ישראל יצאו ממצרים למדבר, שנאמר: (שם שם, שם) וינהגם כעדר במדבר.

דבר אחר:
מה הצאן, אין נכנסת לצל קורה.
כך הנהיג הקדוש ברוך הוא ארבעים שנה ישראל במדבר.

דבר אחר:
מה הצאן אין מתקנין לה אפוטיקון אלא רועה בכל יום.
כך ישראל, לא התקין להם אפוטיקון אלא במדבר, שנאמר: (שמות טז, ד) ויצא העם ולקטו.

דבר אחר:
מה הצאן אפילו מחבלת את האילנות, אין בעליה מעלין עליה.
כך ישראל אף על פי שהן חוטאין, הקדוש ברוך הוא נוהג בהן כצאן.

אי מה הצאן, אינה מקבלת מתן שכר.
יכול אף ישראל כן שקראם צאן אין להם מתן שכר?
תלמוד לומר: (יחזקאל לד, לא)ואתן צאני, צאן מרעיתי אדם אתם.
צאן לעונשין.
ואדם למתן שכר.

אי מה הצאן מתוקן לטביחה, אף ישראל כך?
תלמוד לומר: (שם לו, לח)כצאן קדשים.

מה קדשים כל מי שנוגע בהן מתחייב.
כך ישראל שנאמר: (ירמיה ב, ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו.

מה הצאן כל מקום שהרועה מנהיגה שם נמשכת.
כך ישראל, כל מקום שהיה משה מסיען הן נמשכין אחריו, שנאמר: (שיר א, ד) משכני אחריך נרוצה.
לכך נאמר: ויסע משה את ישראל מים סוף.

אמר רבי אבא בר כהנא:
הסיען מחטאו של ים סוף שכיון שאמרו שירה, מַחֲלָה להם השירה על שחטאו בים.


אל מדבר שור
אין אנו מוצאין שיש מדבר ששמו שור.

ומהו מדבר שור?
אמר רבי יצחק:
בזכות אברהם שדברתי עמו ואמרתי לו: (בראשית טו, יד) וגם את הגוי אשר יעבודו וגו' שכתוב בו (שם כ, א) וישב בין קדש ובין שור.

רבי אבין אומר:
מהו מדבר שור?
שנתאוו ישראל ליעשות בו שורות שורות דגלים דגלים.

דבר אחר:
מדבר שור
מדבר כוב.
אמרו עליו על מדבר כוב שהוא שמונה מאות פרסה ומלא נחשים שרפים ועקרבים.

רבי אבא הסיח לפני רבינו:
פעם אחת עבר אדם בתוך מדבר כוב זה וראה נחש אחד ישן והיה בו כקורת בית הבד וראה את הנחש והוא לא ראהו, מרוב שנכנסה בו חרדה נתבהל ונשר שערו והיו קורין אותו מרוטה. הוא שמשה אמר להם לישראל: (דברים ח, טו) המוליכך במדבר הגדול והנורא.

אמר רבי יוסי בר חנינא:
אין אנו יודעין למי הוא אומר גדול, אם להקדוש ברוך הוא או למדבר, אלא אמר להם משה: גדול ונורא הוא אלהים שהייתם מכעיסים אותו ומהלכין באותו מדבר שהוא מלא נחשים ועקרבים ושרפים ורעבון, והוליך אתכם בתוכו בשלום.
ולא עוד, אלא שהיו הנחשים והשרפים רובצים בפניהם כדי שלא יתבהלו ישראל מהן.

דבר אחר:
מהו מדבר שור?
אלא עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה העולם מדבר, כיון שיצאו נעשה העולם שור.

דבר אחר:
עד שלא קבלו ישראל את התורה היה העולם עשוי מדבר, כיון שקבלו את התורה נעשה העולם שור, אלו דברי רבי יהודה בר רבי סימון.
אמר הקדוש ברוך הוא: לעתיד לבוא כן אני עושה לציון שהיא מדבר, כדכתיב (ישעיה סד, ט) ציון מדבר היתה. ולעתיד לבוא אני אהיה לה שור, שנאמר: (זכריה ב, ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.