פרשה ב: הקדשתו של משה
פרשה ג: התגלות בסנה



ומשה היה, הדא הוא דכתיב: (תהלים קג, ז) יודיע דרכיו למשה, לבני ישראל עלילותיו.
בשר ודם, מדותיו ועלילותיו מעוותות הן, שנאמר: (דברים כב, יד) ושם לה עלילות דברים. אבל מדותיו ועלילותיו של הקדוש ברוך הוא, רחמניות הן, שנאמר: (תהלים שם, ח) רחום וחנון ה', ואותן מדות הודיע למשה, בשעה שאמר לו (שמות לג, יג) הודיעני נא את דרכיך.
אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם שם, יט) וחנותי את אשר אחון, הוי, רחום וחנון ה' יודיע דרכיו למשה, שהודיע דרך הקץ למשה, שנאמר: ומשה היה רועה לבני ישראל.
עלילותיו, שעשה עלילותיו במצרים, כדי שיספרו ישראל עלילותיו, שעשה הקדוש ברוך הוא למצרים, הדא הוא דכתיב: (שם י, ב) ולמען תספר באזני בנך.
ורחום, שריחם על ישראל, ולא נגעו בהן המכות.
וחנון, שנתן חן העם בעיני מצרים.
(תהלים שם, שם) ארך אפים, שהאריך אף עמהם, שהוא מטה כלפי חסד, ונסתכל בטוב ולא ברע, שהיו עתידים לעשות:


ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב: (חבקוק ב, כ) וה' בהיכל קדשו.
אמר רבי שמואל בר נחמן: עד שלא חרב בית המקדש, היתה שכינה שורה בתוכו, שנאמר: (תהלים יא, ד) ה' בהיכל קדשו.
ומשחרב בית המקדש, נסתלקה השכינה לשמים, שנאמר: (שם שם, שם) ה' בשמים הכין כסאו.

רבי אלעזר אומר: לא זזה השכינה מתוך ההיכל, שנאמר: (דה"ב ז, טז) והיו עיני ולבי שם וגו'. וכן הוא אומר (תהלים ג, ה) קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה, אף על פי שהוא חרב הרי הוא בקדושתו.

בא וראה מה כורש אומר (עזרא א, ג) הוא האלהים אשר בירושלים.
אמר להן: אף על פי שהוא חרב, האלהים אינו זז משם.

אמר רבי אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר: (שיר ב, ט) הנה זה עומד אחר כתלנו.
וכתיב (תהלים יא, שם) עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם.

אמר רבי ינאי: אע"פ ששכינתו בשמים, עיניו יחזו עפעפיו, יבחנו בני אדם.
משל למלך שהיה לו פרדס ובנה בו מגדל גבוה, וצוה המלך שיתנו לתוכו פועלים, שיהיו עוסקים במלאכתו.
אמר המלך: כל מי שמתכשר במלאכתו, יטול שכרו משלם, וכל מי שמתעצל במלאכתו, ינתן בדימוס.
המלך, זה מלך מלכי המלכים.
והפרדס, זה העולם, שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל בתוכו לשמור התורה, והתנה עמהם ואמר: מי שהוא שומר את התורה, הרי גן עדן לפניו, ומי שאינו משמרה, הרי גיהנם.
אף הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהוא נראה כמסלק שכינתו מבית המקדש, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, ולמי בוחן לצדיק, שנאמר: (תהלים שם, ה) ה' צדיק יבחן.


בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה, שנאמר: (שם עח, ע) ויקחהו ממכלאות צאן.
מהו ממכלאות צאן?
כמו (בראשית ח, ב) ויכלא הגשם, היה מונע הגדולים מפני הקטנים, והיה מוציא הקטנים לרעות, כדי שירעו עשב הרך, ואחר כך מוציא הזקנים, כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר כך מוציא הבחורים, שיהיו אוכלין עשב הקשה.
אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כחו, יבא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב: (תהלים שם, עא) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו, ואף משה לא בחנו הקדוש ברוך הוא, אלא בצאן.
אמרו רבותינו: כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו, עד שהגיע לחסית, כיון שהגיע לחסית, נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו, אמר: אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך.
אמר הקדוש ברוך הוא: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך, חייך! אתה תרעה צאני ישראל. הוי, ומשה היה רועה:


נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן
דבר אחר:
ומשה היה רועה, הדא הוא דכתיב: (משלי ל, ה) כל אמרת אלוה צרופה, אין הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לאדם, עד שבודקהו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה.
הרי לך שני גדולי עולם, שבדקן הקדוש ברוך הוא בדבר קטן, ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה. בדק לדוד בצאן ולא נהגם אלא במדבר, להרחיקם מן הגזל, שכן אליאב אומר לדוד (ש"א יז, כח) ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר, מלמד, שהיה דוד מקיים המשנה, (ב"ק עט) אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: נמצא אתה נאמן בצאן, בא ורעה צאני, שנאמר: (תהלים עח, עא) מאחר עלות הביאו.

וכן במשה הוא אומר: וינהג את הצאן אחר המדבר, להוציאן מן הגזל, ולקחו הקדוש ברוך הוא לרעות ישראל, שנאמר: (שם עז, כא) נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:


דבר אחר:
ומשה היה, כל מי שכתוב בו היה, מתוקן לכך.
(בראשית ג, כב) הן האדם היה, מתוקנת היתה המיתה לבא לעולם, שנאמר: (שם א, ב)
וחשך על פני תהום, זו מיתה, שמחשיך פני הבריות.
(שם ג, א) והנחש היה ערום, מתוקן לפורעניות היה.
בנח, כתיב (שם ו, ט) תמים היה, מתוקן לגאולה.
ביוסף, כתיב (שמות א, ה) ויוסף היה, מתוקן לפרנסה.
במרדכי, כתיב (אסתר ב, ה) איש יהודי היה, מתוקן להצלה.
ומשה, לגאולה, מתחלת ברייתם נתקנו לכך.

וינהג את הצאן אחר המדבר
אמר רבי יהושע:
למה היה רודף למדבר?
לפי שראה שישראל נתעלו מן המדבר, שנאמר: (שיר ג, ו) מי זאת עולה מן המדבר, שהיה להם מן המדבר:
המן,
והשליו,
והבאר,
והמשכן,
והשכינה,
כהונה,
ומלכות,
וענני כבוד.

דבר אחר:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אתה עתיד להעלות ישראל ממצרים, בזכות מי שדברתי עמו בין הבתרים, זה אברהם, ואין מדבר אלא דבור, שנאמר: (שם ד, ג) ומדברך נאוה.

ואמר רבי לוי, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: סימן זה לך, במדבר אתה מניחן, ומן המדבר אתה עתיד להחזירן לעתיד לבא, שנאמר: (הושע ב, טז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר.

דבר אחר:
למה היה רודף למדבר?
שצפה שהוא עתיד להחריב כרכי אומות העולם, כמה דכתיב: (ירמיה נ, יב) הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה.

דבר אחר:
וינהג את הצאן אחר המדבר, בישרו, שישראל הקרויים צאן, ימותו במדבר.
וכן בשעה שתבע משה צרכיהן של ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא (שיר א, ז) הגידה לי שאהבה נפשי וגו'
כמה חיות בהן?
כמה מעוברות?
כמה מיניקות, התקנת לתינוקות?
כמה ריכוכין, התקנת למעוברות?
השיבו הקדוש ברוך הוא (שם שם, ח) אם לא תדעי לך, אם לא ידעת, סופך לידע. (שם שם, שם) צאי לך בעקבי הצאן, כלומר: הצאן והגדיים אתה רועה! (כלומר: האבות ימותו במדבר והבנים נכנסים) ואין אתה רועה הבנים, אלא (שם שם, שם) על משכנות הרועים, בארץ סיחון (שלא תכנס משם והלאה).

ויבא אל הר האלהים חורבה
חמשה שמות יש לו הר אלהים:
הר בשן.
הר גבנונים.
הר חורב.
הר סיני.

הר האלהים, ששם קבלו ישראל אלהותו של הקדוש ברוך הוא.
הר בשן, שכל מה שאוכל אדם בשניו, בזכות התורה, שניתנה בהר. וכן הוא אומר (ויקרא כו, ג-ד) אם בחקותי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם.
הר גבנונים, נקי כגבינה, נקיים מכל מום.
הר חורב, שממנו נטלו סנהדרין רשות להרוג בחרב.

ורבי שמואל בר נחמן אמר: שמשם נטלו עובדי גלולים איפופסין שלהם, שנאמר: (ישעיה ס, יב) והגוים חרב יחרבו, מחורב יחרבו.
הר סיני, שממנו ירדה שנאה לעובדי כוכבים:


וירא מלאך ה' אליו, הדא הוא דכתיב: (שיר ה, ב) אני ישנה ולבי ער.
אני ישינה, מן המצות.
ולבי ער, לעשותן.
(שם שם, שם) תמתי, בסיני, שנתממו עמי בסיני ואמרו: (שמות כד, ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

אמר רבי ינאי: מה התאומים הללו, אם חשש אחד בראשו, חבירו מרגיש כן.
אמר הקדוש ברוך הוא: כביכול (תהלים צא, טו), עמו אנכי בצרה.

דבר אחר:
מהו עמו אנכי בצרה?
כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקדוש ברוך הוא.
במצרים, (שמות ב, כג) ותעל שועתם אל האלהים.
בים, (שם יד, י) ויצעקו בני ישראל אל ה', וכאלה רבים.
ואומר (ישעיה סג, ט) בכל צרתם לו צר.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אי אתה מרגיש שאני שרוי בצער, כשם שישראל שרוים בצער, הוי יודע, ממקום שאני מדבר עמך מתוך הקוצים, כביכול אני שותף בצערן.

וירא מלאך ה'
רבי יוחנן אמר: זה מיכאל.
רבי חנינא אמר: זה גבריאל
רבי יוסי הארוך: בכל מקום, שהיו רואין אותו היו אומרים: שם רבינו הקדוש!
כך כל מקום שמיכאל נראה שם, הוא כבוד השכינה.

אליו
מהו אליו?
מלמד, שהיו אנשים עמו ולא ראו אלא משה בלבד, כשם שכתוב בדניאל (דניאל י, ז) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה.

בלבת אש
ללבבו, כשיבא לסיני ויראה אותן אשות, ולא יירא מהם.

דבר אחר:
בלבת אש, משני חלקיו של סנה ולמעלה, כשם שהלב נתון משני חלקיו של אדם, ולמעלה.

מתוך הסנה
שאל גוי אחד את רבי יהושע בן קרחה:
מה ראה הקדוש ברוך הוא לדבר עם משה מתוך הסנה?
אמר לו: אלו מתוך חרוב, או מתוך שקמה, כך היית שואלני, אלא להוציאך חלק אי אפשר.
למה מתוך הסנה?
ללמדך, שאין מקום פנוי בלא שכינה, אפילו סנה.

בלבת אש, בתחלה לא ירד, אלא מלאך אחד, שהיה ממוצע ועומד באמצע האש, ואחר כך ירדה שכינה ודברה עמו מתוך הסנה.

רבי אליעזר אומר: מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם, כך היו ישראל שפלים ירודים למצרים, לפיכך נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם, שנאמר: (שמות ג, ח) וארד להצילו מיד מצרים

רבי יוסי אומר: כשם שהסנה קשה מכל האילנות, וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אין יוצא בשלום, כך היה שעבוד מצרים קשה לפני המקום, מכל השעבודים שבעולם, שנאמר: (שם שם, ז) ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי.
ומה תלמוד לומר ראה ראיתי שתי פעמים?
אלא, מאחר שהיו מטביעין אותן בנהר, היו חוזרין וכובשין אותן בבנין.
משל לאחד, שנטל את המקל והכה שני בני אדם, ושניהם קבלו את הרצועה ויודעים צערה. כך היה צערן ושיעבודם של ישראל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר: (שם שם, שם) כי ידעתי את מכאוביו.


רבי יוחנן אמר:
מה הסנה הזה, עושין אותו גדר לגנה,
כך ישראל, גדר לעולם.

דבר אחר:
מה הסנה הזה, גדל על כל מים,
כך ישראל אינן גדילים אלא בזכות התורה שנקראת מים.
שנאמר: (ישעיה נה, א) הוי כל צמא לכו למים.

דבר אחר:
מה הסנה הזה גדל בגינה ובנהר,
כך ישראל הם בעולם הזה ובעולם הבא.

דבר אחר:
מה הסנה עושה קוצין ועושה וורדין,
כך ישראל יש בהן צדיקים ורשעים.

אמר רבי פנחס הכהן בר רבי חמא: מה הסנה הזה, כשאדם מכניס ידו לתוכו אינו מרגיש, וכשהוא מוציאה מסתרטת.
כך כשירדו ישראל למצרים, לא הכיר בהן בריה, כשיצאו, יצאו באותות ובמופתים ובמלחמה.

רבי יהודה בר שלום אמר: מה הסנה, העוף נכנס לתוכו ואינו מרגיש, וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות.
כך כשירד אברהם אבינו למצרים, לא הכיר בו בריה, וכשיצא (בראשית יב, יז) וינגע ה' את פרעה.

דבר אחר:
מתוך הסנה
רבי נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן אומר כל האילנות, יש מהן עושה עלה אחת, ויש מהן שתים, או שלש, הדס עושה שלש, שנקרא (ויקרא כג, מ) עץ עבות, אבל הסנה יש לו חמש עלין.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אין ישראל נגאלין, אלא בזכות אברהם יצחק ויעקב ובזכותך ובזכות אהרן.

דבר אחר:
מתוך הסנה, רמז לו שיחיה מאה ועשרים שנה, כמנין הסנה.

וירא והנה הסנה בוער באש, מיכן אמרו: האש של מעלה, מעלה לולבין ושורפת, ואינה אוכלת, והיא שחורה.
האש של מטה, אינה מעלה לולבין, והיא אדומה ואוכלת ואינה שורפת.
ולמה הראה לו הקדוש ברוך למשה בענין הזה?
לפי שהיה מחשב בלבו ואומר: שמא יהיו המצריים מכלין את ישראל, לפיכך הראהו הקדוש ברוך הוא, אש בוערת ואיננו אוכל.
אמר לו: כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל,
כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל.

דבר אחר:
לפי שהיה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה ולא היה מבקש לבטל ממלאכתו, הראה לו אותו דבר, כדי שיהפוך פניו ויראה וידבר עמו, שכך אתה מוצא מתחלה, וירא מלאך ה' אליו ולא הלך משה, וכיון שבטל ממלאכתו והלך לראות, מיד (שמות ג, ד) ויקרא אליו אלהים:


ויאמר משה אסורה נא ואראה
רבי יוחנן אמר: חמש פסיעות פסע משה באותה שעה, שנאמר: אסורה נא ואראה.

רבי שמעון בן לקיש אמר: הפך פניו והביט, שנאמר: וירא ה' כי סר לראות, כיון שהביט בו הקדוש ברוך הוא, אמר: נאה זה לרעות את ישראל.

אמר רבי יצחק:
מהו כי סר לראות?
אמר הקדוש ברוך הוא: כי סר וזעף הוא זה, לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן, מיד: ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה.

ויאמר משה משה
אתה מוצא (בראשית כב, יא) באברהם אברהם יש בו פסק.
(שם מו, ב) יעקב יעקב יש בו פסק.
(ש"א ג, י) שמואל שמואל יש בו פסק.
אבל משה משה אין בו פסק, למה כן?
משל לאדם, שנתן עליו משאוי גדול וקורא: פלוני פלוני, קרובי, פרוק מעלי משוי זה!

דבר אחר:
עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם, אבל במשה לא הפסיק כל ימיו.
תני, רבי שמעון בן יוחאי:
מהו משה משה?
לשון חיבה, לשון זירוז.

דבר אחר:
משה משה, הוא שלמד תורה בעולם הזה, והוא עתיד ללמד בעולם הבא.
שעתידין ישראל לילך אצל אברהם ואומרים לו: למדנו תורה.
והוא אומר להם: לכו אצל יצחק, שלמד יותר ממני.
ויצחק אומר: לכו אצל יעקב, ששימש יותר ממני.
ויעקב אומר להם: לכו אצל משה, שלמדה מפי הקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב: (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, ואין אלהים אלא משה, שנאמר: (שמות ז, א) ראה נתתיך אלהים לפרעה.

רבי אבא בר כהנא אמר: כל מי שנכפל שמו, הוא בשני עולמות.

ויאמר הנני
הנני לכהונה ולמלכות.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: במקום עמודו של עולם אתה עומד.
אברהם אמר (בראשית כב, א) הנני, ואתה אומר: הנני.
בקש משה שיעמדו ממנו כהנים ומלכים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אל תקרב הלום! כלומר, לא יהיו בניך מקריבין, שכבר מתוקנת הכהונה לאהרן אחיך.
הלום, זו מלכות, כמו דתימא (ש"ב ז, יח) כי הביאותני עד הלום.
ואומר (ש"א י, כב) הֲבָא עוד הלום איש.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר מתוקן המלכות לדוד, אף על פי כן זכה משה לשתיהן:
כהונה ששימש בשבעת ימי המלואים.
מלכות דכתיב: (דברים לג, ח) ויהי בישורון מלך.

של נעליך
כל מקום שהשכינה נגלית, אסור בנעילת הסנדל.
וכן ביהושע (יהושע ה, טו) של נעלך.
וכן הכהנים לא שמשו במקדש, אלא יחפים:



ויאמר אנכי אלהי אביך
הדא הוא דכתיב: (משלי יד, טו) פתי יאמין לכל דבר.
מהו פתי?
נער, שכן בערביא קורין לנער, פתיא.

דבר אחר:
אין פתי אלא לשון פתוי, כמה דתימא (שמות כב, טו) וכי יפתה איש.

אמר רבי יהושע הכהן בר נחמיה: בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא על משה, טירון היה משה לנבואה, אמר הקדוש ברוך הוא: אם נגלה אני עליו בקול גדול, אני מבעתו. בקול נמוך, בוסר הוא על הנבואה.
מה עשה?
נגלה עליו בקולו של אביו, אמר משה: הנני! מה אבא מבקש?
אמר הקדוש ברוך הוא: איני אביך, אלא אלהי אביך, בפתוי באתי אליך, כדי שלא תתירא.

אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב
שמח משה ואמר: הא אבא נמנה עם האבות, ולא עוד, אלא שהוא גדול, שנזכר תחלה.

ויסתר משה פניו
אמר: אלהי אבי עומד כאן, ואיני מסתיר פני?!

רבי יהושע בן קרחה ורבי הושעיא, אחד מהן אומר: לא יפה עשה משה כשהסתיר פניו, שאלולי לא הסתיר פניו, גלה לו הקדוש ברוך הוא למשה, מה למעלה ומה למטה, ומה שהיה ומה שעתיד להיות.
ובסוף בקש לראות שנאמר: (שם לג, יח) הראני נא את כבודך.
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני באתי להראות לך והסתרת פניך, עכשיו אני אומר לך (שם שם, כ) כי לא יראני האדם וחי כשבקשתי לא בקשת.

ואמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אף על פי כן הראה לו, בשכר ויסתר משה פניו (שם שם, יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים.

ובשכר כי ירא (שם לד, ל) וייראו מגשת אליו.
ובשכר מהביט (במדבר יב, ח) ותמונת ה' יביט.

ורבי הושעיא רבה אמר: יפה עשה שהסתיר פניו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני באתי להראות לך פנים, וחלקת לי כבוד והסתרת פניך, חייך! שאתה עתיד להיות אצלי בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא לאכול ולא לשתות, ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה, שנאמר: (שמות שם, כט) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו.
אבל נדב ואביהוא, פרעו ראשיהן וזנו עיניהן מזיו השכינה, שנאמר: (שם כד, א:) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, והם לא קבלו על מה שעשו:

ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי
הדא הוא דכתיב: (איוב יא, יא) כי הוא ידע מתי שוא, ידע הקדוש ברוך הוא העם המתים על השוא, לעשותו.

דבר אחר:
ידע הקדוש ברוך הוא העם העתידים לעשות שוא ונהרגים, כמה דתימא (ישעיה ג, כה) מתיך בחרב יפולו, אלא (איוב שם, שם) וירא און ולא יתבונן.
כיצד?
אתה מוצא בשעה שיצאה הגר מביתו של אברהם היא ובנה, מה כתיב (בראשית כא, טו-טז) ויכלו המים מן החמת ותלך ותשב לה מנגד.

אמר רבי ברכיה: התחילה מטחת דברים כלפי מעלה.
אמרה: רבון העולמים! אתמול אמרת לי (שם טז, י) הרבה ארבה את זרעך, והיום הוא מת?! מיד, (שם כא, יז) ויקרא מלאך אלהים אל הגר.

אמר רבי סימון: בקשו מלאכי השרת לקטרגו.
אמרו לפניו: רבון העולמים! אדם שעתיד להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו את הבאר?!
נאה להעלות לששים רבוא, שהן עתידין לומר לפניך, (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו.
אמר להם: עכשיו צדיק הוא או רשע?
אמרו לפניו: צדיק הוא!
אמר להם: איני דן את האדם אלא בשעתו. לכך כתיב (איוב יא, יא) וירא און ולא יתבונן.

וכן כשהיו ישראל במצרים, ראה הקדוש ברוך הוא מה שעתידין לעשות, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' ראה ראיתי, ראיתי לא נאמר:, אלא ראה ראיתי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! אתה רואה ראייה אחת, ואני רואה שתי ראיות.
אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי, ואני רואה אותן מקבלין תורתי, זהו ראה. ראיתי, זו ראיית מעשה העגל, שנאמר: (שמות לב, ט) ראיתי את העם הזה, כשאבא לסיני ליתן להם את התורה, אני יורד בטטראמולי שלי, שהן מתבוננים בי ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו, אף על פי כן, איני דנם לפי המעשים העתידין לעשות, אלא לפי הענין דהשתא.

כי שמעתי את צעקתם
אף על פי שידעתי מכאוביו, שעתידים לעשות.
הוי, ראה ראיתי.
מהו כי ידעתי את מכאוביו?
יודע אני כמה עתידים להכאיבני במדבר, כמה דתימא (תהלים עח, מ) כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון, ואף על פי כן איני נמנע מלגאלם.

אמר רבי שמואל בר נחמן: הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז לפני הקדוש ברוך הוא.
אמר לפניו: רבון העולם! כך הבטחת את משה, בין עושין רצונך, בין לא עושין רצונך אתה גואלם, שנאמר: (שופטים ג, י) ותהי עליו רוח ה' וישפוט את ישראל, לכך כתיב: כי ידעתי את מכאוביו, אף על פי כן אני גואלם:


וארד להצילו מיד מצרים
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אני אמרתי ליעקב אביהם (בראשית מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו', ועתה ירדתי לכאן להעלות בניו, כמו שאמרתי ליעקב אביהן.
ולהיכן אני מעלן?
אל המקום אשר הוצאתים משם, אל הארץ אשר נשבעתי לאבותם.
הדא הוא דכתיב: ולהעלותו מן הארץ ההיא.

ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי
עד עתה לא בא צעקתם לפני, שלא הגיע הקץ שאמרתי לאברהם, (שם טו, יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה.

ועתה לכה ואשלחך אל פרעה
אמר רבי אלעזר: לכה, וודאית (הה"א שבסוף התיבה), לומר: אם אין אתה גואלם, אין אחר גואלם:


ויאמר משה אל האלהים מי אנכי
אמר רבי יהושע בן לוי:
משל למלך, שהשיא את בתו ופסק ליתן לה מדינה ושפחה אחת מטרונית, ונתן לה שפחה כושית.
אמר לו חתנו: לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי?!
כך, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבון העולמים! כשירד יעקב למצרים, לא כך אמרת לו (שם מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה, ועכשיו אתה אומר לי: לכה ואשלחך אל פרעה, לא אנכי הוא שאמרת לו: ואנכי אעלך גם עלה?!

דבר אחר:
מי אנכי
רבי נהוראי אומר: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: אתה אומר לי: לך והוצא את ישראל! היכן אני משכים בקיץ מפני החמה, ובחורף מפני הצנה?
מנין לי לספק במאכל ובמשתה?
כמה חיות יש בהן?
כמה מעוברות יש בהן?
כמה תינוקות יש בהן?
כמה מיני מזונות התקנת להם להחיות שבהן?
כמה מיני רכוכין התקנת למעוברות?
כמה קליות ואגוזין התקנת לתינוקות?
והיכן פירושו של דבר זה?
בשיר השירים, שנאמר: (שיר א, ז) הגידה לי שאהבה נפשי.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: מן חררה, שהיא יוצאת עמהן ממצרים, מספיק להן שלשים יום. אתה יודע, איך אני עתיד להנהיגם.

דבר אחר:
מי אנכי
אמר לפניו: רבונו של עולם! היאך אני יכול ליכנס למקום לסטים, ולמקום הורגי נפשות.
הוי מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו'.

וכי אוציא את בני ישראל
מה זכות יש בידם, שאוכל להוציאם?!
אמר לו הקדוש ברוך הוא: כי אהיה עמך אין אומר אהיה עמך, אלא למי שהוא מתיירא.
וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, ובדבר הזה תהיה ניכר שאתה שלוחי, לפי שאהיה עמך, וכל מה שתרצה אעשה אני.
בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלהים על ההר הזה, מה שאמרת, באיזה זכות אוציאם ממצרים?
הוי יודע, שבזכות התורה שהן עתידים לקבל על ידך בהר הזה, הם יוצאים משם.

דבר אחר:
האלהים מהו שאמר לו: כי אנכי שלחתיך.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: סימן לגאולה הראשונה, שבאנכי ירדו ישראל למצרים, שנאמר: (בראשית מו, ד) אנכי ארד עמך מצרימה.
ובאנכי אני מעלה אתכם.
וסימן לגאולה האחרונה, שבאנכי הם מתרפאין והן עתידים להגאל, שנאמר: (מלאכי ג, כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא:


ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא
אמר רבי שמעון לודייא, בשם רבי סימון, בשם רבי לוי: אמר משה: עתיד אני להעשות סרסור בינך וביניהם, כשתתן להם את התורה, ותאמר להם (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך.

אלהי אבותיכם שלחני אליכם, אותה שעה נתברר משה על עסקיו, שנתיירא אם ישאלו לו מה שמו מה יאמר להם?
באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקדוש ברוך הוא את השם הגדול:


ויאמר אלהים אל משה
אמר רבי אבא בר ממל:
אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא. פעמים שאני נקרא באל שדי, בצבאות, באלהים, בה'.
כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים.
וכשאני עושה מלחמה ברשעים, אני נקרא צבאות.
וכשאני תולה על חטאיו של אדם, אני נקרא אל שדי.
וכשאני מרחם על עולמי, אני נקרא ה', שאין ה' אלא מדת רחמים, שנאמר: (שמות לד, ו) ה' ה' אל רחום וחנון.
הוי, אהיה אשר אהיה, אני נקרא, לפי מעשי.

רבי יצחק אומר:
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם: אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבא, לכך כתיב: אהיה שלשה פעמים.

דבר אחר:
אהיה אשר אהיה
רבי יעקב ברבי אבינא, בשם רבי הונא דציפורן אמר:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להם בשעבוד זה אהיה עמם, ובשעבוד הן הולכין ואהיה עמם.
אמר לפניו: וכך אומר אני להם דיה לצרה בשעתה!
אמר לו: לאו, כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם.
לך אני מודיע להם איני מודיע.

דבר אחר:
אהיה
רבי יצחק בשם רבי אמי אמר:
בטיט ובלבנים הן עומדים, ולטיט ולבנים הן הולכים.
וכן בדניאל (דניאל ח, כז) ואני דניאל נהייתי ונחליתי.
אמר לפניו: וכך אני אומר להן?!
אמר לו: לאו! אלא, אהיה שלחני אליכם.

אמר רבי יוחנן:
אהיה
לאשר אהיה ביחידים, אבל במרובים על כרחם שלא בטובתם, כשהן משוברות שיניהן מולך אני עליהם, שנאמר: (יחזקאל כ, לג) חי אני נאם ה' אלהים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם.

דבר אחר:
דאמר רבי ענניאל בר רבי ששון:
אמר הקדוש ברוך הוא: לכשאני מבקש אחד מן המלאכים שהוא אחד משלישו של עולם, פושט ידו מן השמים ומגעת לארץ, שנאמר: (שם ח, ג) וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי.

וכשבקשתי שלשה מהן, עשיתים יושבים תחת האילן, שנאמר: (בראשית יח, ד) והשענו תחת העץ.

וכשאני מבקש כבודו מלא כל העולם, שנאמר: (ירמיה כג, כד) הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'.

וכשבקשתי דברתי עם איוב מן הסערה, שנאמר: (איוב לח, א) ויען ה' את איוב מן הסערה. וכאשר אני מבקש מתוך הסנה.


ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר לבני ישראל ה' אלהי אבותיכם
לך ואמור להם בשמי שהוא מדת רחמים בו אני מתנהג עמהם בזכות אבותם.
ותדע שעל אבות אברהם יצחק ויעקב אני אומר.
הדא הוא דכתיב: ה' אלהי אבותיכם, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם, וכששמע משה כך, שלא הזכיר אביו כשם שעשה בתחלה, אמר לפניו: רבונו של עולם! יש חוטאים בשאול?
אמר לו: לאו!
אמר לפניו: לשעבר אמרת שמך על אבי, ועכשיו סלקת אותו?!
אמר לו: בתחלה פיתוי פתיתי אותך, מכאן ואילך דברי אמת אני מדבר עמך.

זה שמי לעלם
חסר וא"ו, שלא יהגה אדם את השם באותיותיו.

וזה זכרי לדור דור
שאין אומר אותו, אלא בכינוי.


לך ואספת את זקני ישראל
לעולם זקנים מעמידים את ישראל.
וכן הוא אומר: (יהושע ח, לג) וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון.

אימתי ישראל עומדים?
כשיש להם זקנים.

למה כשהיה בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים?
שנאמר: (דברים לב, ז) שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.
תדע לך, כששלח בן הדד אל מלך ישראל, שנאמר: (מ"א כ, ג) כה אמר בן הדד: כספך וזהבך לי הוא!
שלח לו מלך ישראל: (שם שם, ד) כדברך אדוני המלך, לך אני וכל אשר לי!
פעם שנייה שלח לו: (שם שם, ו) כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך, וחפשו את בתיך ואת בתי עבדיך, והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו.
וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה?!
בקש כסף וזהב והם חמדה, שנאמר: (חגי ב, ז: ובאו חמדת כל הגוים.
בקש נשים והם חמדה, שנאמר: (יחזקאל כד, טז) בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך וגו'.
בקש בנים והם חמדה, שנאמר: (הושע ט, טז) והמתי מחמדי בטנם,הוי אומר: כל מה שתבע בראשונה חמדה.

ומהו כל מחמד עיניך?
דבר שהיא חמדה מתוך חמדה, זו התורה, שנאמר: (תהלים יט, יא) הנחמדים מזהב ומפז רב. כיון ששמע מלך ישראל זה, אמר: אין זו שלי, אלא של זקנים היא, מיד (מ"א שם, ז-ח) ויקרא מלך ישראל לכל זקני ישראל וגו' ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולא תאבה. כיון ששמע לעצת הזקנים, מיד (שם שם, כא) ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב וגו'.
הוי, ישראל נמלכים בזקנים, ולכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך ואספת את זקני ישראל.

אמור להם פקוד פקדתי
אמר לו: מסורה היא בידם מיוסף שבלשון הזה אני גואלם, לך אמור להם זה הסימן.

מהו פקד פקדתי?
פקד במצרים.
פקדתי על הים.

פקד להבא,
פקדתי לשעבר.

ואת העשוי לכם במצרים
כלומר אני פוקד על המצריים מה שעושים לכם, כמה דאת אמר: (ש"א טו, ב) פקדתי את אשר עשה לך עמלק.

ואומר אעלה אתכם
אמור להם: כמו שאמרתי ליעקב אביהן כן אעשה!
ומה אמר לו?
(בראשית מו, ד) ואנכי אעלך גם עלה.
וכן יעקב אמר לבניו (שם מח, כא) והיה אלהים עמכם והשיב אתכם וגו'.
מיד, ושמעו לקולך.

למה?
שמסורת גאולה הוא בידם, שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא. ואחר כך, ובאת אתה וזקני ישראל וגו' חלק כבוד לזקנים.

ואמרת אליו ה' אלהי העברים נקרא עלינו
למה קורא אותם עברים?
על שום שעברו ים.

ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים
למה אמרו שלשה ימים ולא אמרו נלכה נא לעולם, למה אמרו כן?
כדי שיטעו המצריים וירדפו אחריהם.
בשעה שיצאו ויאמרו לא גאלם, אלא על מנת שילכו שלושת ימים ויזבחו לו, והם עכבו עצמן כל כך, וירדפו אחריהם בסוף שלושת ימים ויטביעם בים למדוד להם במדה שמדדו, שאמרו: (שמות א, כב) כל הבן הילוד היאורה וגו':


ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך
ראה הקדוש ברוך הוא מה עתיד פרעה הרשע לעשות ולהכביד העבודה על העם מעת שילך בשליחותו וכדי שלא יטעה בדבר, הודיעו הקדוש ברוך הוא כך וכך עתיד פרעה לעשות בזמן שתלך בשליחותי, כדי שלא ישיח דברים כלפי מעלה ואף על פי כן הטיח דברים כלפי מעלה, ועליו נאמר: (קהלת ז, ז) כי העושק יהולל חכם:


ושלחתי את ידי
אעשה מה שדברתי לאברהם: (בראשית טו, יד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, כדי למדוד בהם במדתם לכך אסרב בהם, ואחר אשר אשלם להם אל חיקם ישלח אתכם:


ונתתי את חן העם
מה שאמרתי לאברהם (בראשית טו, יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול,אני עתיד לעשות אתכם לחן בעיני מצרים, כדי שישאילום וילכו מלאים, בכדי שלא יהא פתחון פה לאברהם אבינו לומר (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם, קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, לא קיים בהם.
ושאלה אשה משכנתה וגו'
מלמד שהשמלות חביב עליהם ביותר שבזמן שאדם יוצא לדרך, אם אין לו שמלה הוא מכסיף.

ונצלתם את מצרים
עתידים לעשות מצרים כמצולה שאין בה דגה.