פרשה מ: בצלאל עושה המשכן
פרשה מא: התורה ניתנה לישראל



וידבר ה' ראה קראתי בשם בצלאל
כך פתח ר' תנחומא בר אבא:
(איוב כח) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה.
צפה הקב"ה וראה שישראל מקבלין את התורה, שאלולי כן לא ברא העולם, שנאמר: אז ראה ויספרה.

ומה כתיב אחריו?
(שם) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה,ואין אדם אלא ישראל, שנאמר: (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם.
אז ראה ויספרה, בסיני.
הכינה, באהל מועד.
וגם חקרה, בערבות מואב באלה הדברים.

דבר אחר:
אז ראה ויספרה
אמרו רבנן:
צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור, לא יאמר: הואיל שאני יודע ביפה כשאכנס לדרוש אני אומר.

אמר רבי אחא:
מן האלהים אתה למד כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו, עד שלא אמרה לישראל, שנאמר: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה,ואח"כ ויאמר לאדם.
וכן (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה, ואח"כ לאמר לישראל.

אמרו רבנן:
ר' יוחנן בן תורתא פעם אחת בא לפני רבי עקיבא, אמר לו: עמוד וקרא בתורה.
אמר להם: לא עברתי על הפרשה ושבחוהו חכמים.
הוי, אז ראה ויספרה.

אמר ר' הושעיא:
כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום.
כל נגר שאין בידו ארגליא שלו, אינו נגר.
למה?
שקפליות של תורה ביראת חטא, שנאמר: (ישעיה לג) יראת ה' היא אוצרו.

אמר רבי יוחנן:
כל מי שיודע תורה ואינו עושה מוטב לו שלא יצא לעולם, אלא נהפכה השליא על פניו, לכך נאמר: (איוב כח)ויאמר לאדם הן יראת ה' וגו'.

אמר רבי חייא בר אבא:
מהו הן יראת ה' וגו'?
אמר האלהים: אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר.
ומה שכר תורה, שנאמר:ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה.
ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה.

מהיכן אתה למד?
מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים, כדכתיב: (שמות א) ותיראן המילדות את האלהים.

אמר רבי ברכיה, בשם ר' חייא בר אבא:
שכר היראה תורה שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה וזכה שתכתב התורה על שמו, שנאמר: (מלאכי ג) זכרו תורת משה עבדי.
וכתיב: (דברים לג)תורה צוה לנו משה.
מרים ע"י שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ברוך הוא בצלאל, וזכה לחכמה ולבינה, הה"ד: ראה קראתי בשם בצלאל.
וכתיב: ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת.


דבר אחר:
קראתי בשם בצלאל אין כתיב כאן, אלא ראה קראתי. אתה מוצא כשעלה משה למרום, הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן, ואמר לו: כך וכך עשה, ועשית מנורת ועשית שלחן ועשית מזבח, כך כל מעשה המשכן.
בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו, קרא לו הקב"ה, אמר לו: משה! מלך עשיתיך אין דרך המלך לעשות דבר, אלא גוזר ואחרים עושים. אף אתה אין לך רשות לעשות דבר, אלא אמור להם והם עושין ולא אמר לו למי יאמר.
אמר משה: למי אומר?
אמר לו: אני מראה לך.
ומה עשה הקב"ה?
הביא לו ספרו של אדה"ר והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים דור ודור ומלכיו, דור ודור ומנהיגיו, דור ודור ונביאיו.
אמר לו: כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה, וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו.
הוי, ראה קראתי בשם בצלאל.


דבר אחר:
ראה קראתי בשם בצלאל
הה"ד (קהלת ז) מה שהיה כבר נקרא שמו.
אמר הקב"ה: מי שהתקנתיו מראש שיעשה המשכן, כבר קראתי לו שם.

מהו ונודע אשר הוא אדם?
עד שאדה"ר מוטל גולם, הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו של אדם, ויש שהוא תלוי בשערו, ויש שהוא תלוי במצחו, ויש בעיניו, ויש בחוטמו, ויש בפיו, ויש באזנו, ויש במלתין.
ותדע לך, בשעה שהיה איוב מבקש להתווכח עם הקב"ה, ואמר: (איוב כג)מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט.
הקב"ה משיבו: אתה מבקש להתוכח עמי, (שם לח) איפה הייתי ביסדי ארץ.

מהו איפה?
אמר רבי שמעון בן לקיש:
אמר לו הקב"ה: איוב! אמור לי האיפה שלך באיזה מקום היתה תלויה בראשו, או במצחו, או באיזה אבר שלו, אם יודע אתה באיזה מקום היתה איפתך, אתה מתוכח עמי?! הוי, איפה היית.
הראה לו הקב"ה לאברהם, ע"י שאמר דבר אחד, בניו יורדין למצרים ומשתעבדין במצרים.
הראה אותו למשה עומד וגואלם.
הראה לו ליוסף, זן את השבטים.
הראה לו למשה מושח נביאים.
הראה לו לשמואל מושח מלכים.
ליהושע מכניס ישראל לארץ.
לדוד מייסד הבית.
לשלמה בונהו.
לעתליה אם אחזיה ובניה, מנתקין את מסמרות הזהב של בהמ"ק.
יהוידע מתקן.
אמון עושה עבודת כוכבים.
יאשיה מבערה.
נבוכדנצר מחריב הבית.
דריוש בונה אותו.
והראהו לבצלאל עושה המשכן.
הוי, ראה קראתי בשם בצלאל.


דבר אחר:
ראה קראתי בשם
זה אחד משבעה בני אדם שנקראו להם שמות.
יש שנקראו לו ארבעה,
זה אליהו,
בצלאל ו',
ויהושע ו',
ומשה ז',
מרדכי ב',
דניאל ה',
חנניה מישאל ועזריה ד',
אליהו ד'.

אמר רבי אלעזר בן פדת:
אליהו ירושלמי היה, ומיושבי לשכת הגזית היה, ומכרך של יהודה היה, ובשני שבטים היה חלקו.
חמישה בבנימין, שנאמר: (יהושע יח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים.
שלושה ביהודה, שנאמר: צנה וחדשה ומגדל גד.

אמר רבי חנינא בר פפא:
צנן, שהיא צנה.
וחדשה, שהקב"ה מחדשה לעתיד לבא.
ומגדל גד, שמשם הקב"ה יוצא ומגיד משתיתן של עשו.

ונקראו לו לאליהו ד' שמות, שכן כתיב: (ד"ה א ח) ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם.
למה נקרא שמו כן?
אלא בשעה שהקב"ה מבקש להרעיש עולמו הוא עומד ומזכיר זכות אבות, ואלהים מרחם על עולמו.

ובצלאל נקראו לו ששה שמות ואת מייחסו ובא משבטו של יהודה, שנאמר: (שם ד) ובני יהודה: פרץ, וחצרון, וכרמי, וחור, ושובל, וראיה וגו'.
ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה, שנאמר: (בראשית מו) ויהיו בני פרץ חצרון וחמול.
וכתיב:ואחר מות חצרון בכלב אפרתה.
וכי יש אדם מת באדם שכתוב ואחר מות חצרון בכלב?!

אמר ריש לקיש:
מהו ואחר מות חצרון בכלב וגו'?
משמת חצרון בא כלב אל אפרת זו מרים, שהיה שמה אפרת.

ולמה נקרא שמה כן?
שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה.
ותלד לו את חור, וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל, וראיה בן שובל הוליד את יחת, ויחת הוליד את אחומי, ואת להד.

בצלאל, מה שקרא לו אומתו שלו, והקב"ה קרא לו חמשה שמות של חבה על שם המשכן, ראיה, שהראהו הקב"ה למשה ולכל ישראל, ואמר להם: מן בראשית התקנתיו לעשות המשכן.
ושובל, שהעמיד שובך לאלהים, זה המשכן, שהיה עומד כשובך.

אמר רבי יהודה ב"ר סימון:
העמיד הקב"ה משכן כשובך.
יחת, שנתן חתיתו על ישראל.
אחומי, שאיחה את ישראל להקדוש ברוך הוא, ועשאן כאחים למקום.

דבר אחר:
אחומי, שנתן אימתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל.
להד, שנתן הוד והדר על ישראל, שהיה המשכן הדרן.

דבר אחר:
להד

אמר רבי אבא בר חייא:
שהדל שבשבטים מדבק לו.

אמר רבי חנינא בן פזי:
אין לך גדול משבט יהודה ואין לך ירוד משבט דן, שהיה מן הלחינות.

ומה כתיב בו?
(בראשית מו) ובני דן חושים.
אמר הקב"ה: יבא ויזדווג לו שלא יהו מבזין אותו ושלא יהא אדם רוחו גסה עליו, לפי שהגדול והקטן שוין לפני המקום.
בצלאל,משל יהודה, ואהליאב, מדן, והוא מזדווג לו.

אמר ר' חנינא:
הגדול והקטן שוים. לעולם אל יהא אדם מניח בְּצֵרוֹ המשכן, בשני שבטים אלו נעשה.
וכן המקדש שלמה מיהודה וחירם.
(מלכים א ז) בן אשה אלמנה ממטה נפתלי.
אמר הקב"ה: אני הוא בצרכן אל תניחו בצרכן ולא בצרן של אבותיכם, אף אתם אל תניחו אותו, דכתיב: (איוב כב) והיה שדי בצריך, עשה אותו בצרך, שיהא עמך בצרה שמגיע אתכם, שנאמר: (תהלים צא) עמו אנכי בצרה.

דבר אחר:
בצריך, שאם באו שונאים אֱהֵא כנגדן, שנאמר: והיה שדי בצריך.

דבר אחר:
שנעשה חומותיך ואין בצריך אלא חומה, כמה דאת אמר: (ישעיה כה) ומבצר משגב חומותיך. אמר הקב"ה: בעוה"ז אני חומה לכם, וכן לעתיד לבא כשיבנה ציון, אני נעשה לה חומה, שנאמר: (זכריה ב)ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, וכן קראתי בשמך לי אתה.



ויתן אל משה ככלותו
כך פתח ר' תנחומא בר אבא:
(דניאל ט) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

מהו כן?
אמר רבי נחמיה:
אפילו בשעה שאנו עושין את הצדקה מביטים אנו מעשים שלנו, ויש לנו בושת פנים. אין לנו שעה שאנו באין בזרוע, אלא בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו, שנאמר: (דברים כז) כי תכלה לעשר.

מה כתיב בסוף?
השקיפה ממעון קדשך מן השמים.

אמר רבי אלכסנדרי:
גדול כחן של מוציאי מעשרות שהן הופכין את הקללה לברכה.
אתה מוצא כל מקום שכתוב בתורה: השקיפה, לשון צער הוא, כמה דאת אמר: (שמות יד)
וישקף ה' אל מחנה מצרים.
וכן בסדום, שנאמר: (בראשית יט)וישקף ה' על פני סדום, חוץ מזו.

אמר רבי אלכסנדרי:
גדול כחן של מוציאי מעשרות, שהם הופכים דבר ארורה לברכה, שנאמר:השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך.

אמר ר' נחמיה:
אפילו בשעה שאנו מביטים במעשינו יש לנו בושת פנים.

כיצד הוא הדבר?
אלא בנוהג שבעולם אדם נותן שדהו לאריסות והוא נותן זרע ונותן פעולה, והוא חולק עמו בשוה אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו אינו כן, אלא העולם וכל אשר בו שלו, כמה דאת אמר: (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה, הארץ שלו הפירות שלו והוא מוריד גשמים ומפריח טללים כדי לגדלם והוא משמרם והוא עושה כל דבר.
אמר להם הקב"ה: לא אמרתי לך שתתן לי אלא אחד מעשרה, מעשר אחד מחמשים תרומה.
הוי: (דניאל ט) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

רבי יהודה אומר:
לנו בושת הפנים ושלך הצדקה ישראל עוברים בים וכספו של פסל מיכה עובר בים, שנאמר: (זכריה י) ועבר בים צרה. והיה הים נקרע לפניהם.
הוי, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

אמר ר' שמואל בר נחמן:
נאה היה לאבותינו לקבל את התורה, ולומר: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שמא נאה היה להם לומר: אלה אלהיך ישראל אתמהא?!
אותה שעה היה משה יורד מלמעלן.
אמר לו יהושע: קול מלחמה במחנה.
אמר לו משה: אין קול ענות גבורה.
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, אין קול ענות חלושה, ויחלוש יהושע.


מהו קול ענות אנכי שומע?
קול חירופין וגידופין אני שומע.
אנשי כנסת הגדולה עמדו ופרשו אותה (נחמיה ט).
אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך ממצרים, חסר כלום?!
מהו ויעשו נאצות גדולות?
חירופין וגידופין שהיו שם ואחר כל מה שעשו, לא היה המן צריך לירד, אלא מה כתיב (שם) ומנך לא מנעת מפיהם.
הוי (דניאל ט) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

אמר רבי יהודה ב"ר שלום:
ודייך עד כאן ולא עוד?!
אלא שהיו נוטלין מן המן ומקריבין לפני עבודת כוכבים, שנאמר: (יחזקאל טז) ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח, וחוזר ויורד ביום האחר.
הוי, לך ה' הצדקה.

דבר אחר:
לך ה' הצדקה
אמר רבי לוי:
ישראל עומדין למטה וחוקקים עבודת כוכבים להכעיס ליוצרם, כדכתיב: (שמות לב) ויקח מידם ויצר אותו בחרט, והקב"ה יושב למעלן וחוקק להם לוחות לתת להם חיים, שנאמר: ויתן אל משה ככלותו.
הוי, לך ה' הצדקה.


דבר אחר:
ויתן אל משה
הה"ד (משלי יח)מתן אדם ירחיב לו.
מתנה שאדם נותן משלו, ירחיב לו.
מעשה באבין רמאה וכו' (כמו שכתוב במגילת אסתר במדרש), עד שנטלו אותו והושיבוהו אצלם, לקיים: מתן אדם ירחיב לו.

דבר אחר:
מתן אדם ירחיב לו, זה אברהם, כשרדף אחר המלכים יצא מלך סדום לקראתו.
אמר לו (בראשית יד) תן לי הנפש והרכוש קח לך.
אמר אברהם: הרימותי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל.
אמר לו הקב"ה: אתה אומר: אם מחוט, חייך! בו בלשון אני מקלס את בניך, שנאמר: (שיר ד) כחוט השני שפתותיך.
אתה אמרת: עד שרוך נעל, בו בלשון אני מקלס את בניך, שנאמר: (שם ז) מה יפו פעמיך בנעלים.
הוי, מתן אדם ירחיב לו.

דבר אחר:
מתן אדם ירחיב לו, אלו ישראל, בשעה שאמר להם משה להביא נדבה למשכן, מה כתיב? (שמות לו)והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר.

אמר רבי יוחנן:
לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן.

מה זכו להרחיב הקב"ה את גבולן?
שנאמר: (דברים יב) כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך, של כל אחד ואחד.
הוי, מתן אדם ירחיב לו.

ר' יונתן אומר:
ג' דברים נתנו מתנה:
הגשמים,
והמאורות,
והתורה.

גשמים מנין?
שנאמר: (ויקרא כו) ונתתי גשמיכם בעתם.

מאורות מנין?
דכתיב (בראשית א) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים.

תורה מנין?
שנאמר: ויתן אל משה.

ור' עזריה בשם רבי שמעון אומר:
אף שלום, שנאמר: (ויקרא כו) ונתתי שלום בארץ.


דבר אחר:
ויתן אל משה
הה"ד (משלי ב) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
גדולה החכמה וגדולה ממנה הדעת ותבונה, הוי. כי ה' יתן חכמה.
אבל למי שהוא אוהב, מפיו דעת ותבונה.

ר' יצחק ור' לוי
חד מנהון אמר:
למה הדבר דומה?
לעשיר שהיה לו בן. בא בנו מבית הספר. מצא תמחוי לפני אביו.
נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו.

מה עשה בנו?
אמר לו: איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך.

מה עשה?
נתנו לו.

ולמה?
על שהיה מחבבו נתן לו מתוך פיו. הוי, כי ה' יתן חכמה, וכל מי שהוא מחבבו יותר, מפיו דעת ותבונה.

והא' אומר:
משל לעשיר, שהיה לו בן בא מבית הספר ונתן לו מנה.
אמר לו בנו: איני מבקש, אלא מן הפיצטלין שבתוך פיך.
נטל ונתן לו מתוך פיו.
הוי, כי ה' יתן חכמה, אלא מפיו דעת ותבונה.

דבר אחר:
כי ה' יתן חכמה
אתה מוצא בשעה שעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה היו מבקשים לשמוע הדברות מפי הקב"ה.

אמר רבי פנחס הכהן בן חמא:
שני דברים שאלו ישראל מן הקב"ה:
לראות דמותו,
ולשמוע מפיו הדברות, כמו שכתוב (שיר א) ישקני מנשיקות פיהו.

אמר רבי פנחס הכהן בן חמא:
שומעין לשוטה מה שהוא מבקש?!
אלא שהיה צפוי וגלוי לפני הקב"ה, שעתידין ישראל אחר מ' יום לעשות העגל.
אמר הקב"ה: אם איני שומע להם עתידין הם לומר: לא תבענו ביד משה אלא שיראנו הקב"ה דמותו וידבר עמנו!
אמר הקב"ה: שלא יהא להם פתחון פה לומר שמפני שלא שמענו מפיו ולא ראינו דמותו, לפיכך עשינו לנו אלהים, אלא מה אעשה?
הריני מראה להם דמותי ומדבר עמהם פה אל פה, כמה דאת אמר: (שמות כ) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. הוי, כי ה' יתן חכמה ויתן אל משה. הוי,מפיו דעת ותבונה, שנתנה להם תורה מפיו של הקב"ה.


דבר אחר:
ויתן אל משה
הה"ד (תהלים יח) ותתן לי מגן ישעך, מדבר בישראל שהם בוטחים בהקב"ה והוא מגן להם, כדכתיב: (שם) מגן הוא לכל החוסים בו.

וימינך תסעדני, זו תורה, דכתיב: (דברים לג)מימינו אש דת למו.

וענותך תרבני
וכי יש ענין גדול מן הקב"ה?!

אמר רבי אבא בר אחא:
בנוהג שבעולם התלמיד יושב לפני רבו ומשהוא גומר התלמיד אומר לרב: יגעתיך וכל הענין כמו שכתוב בבראשית רבה, עד וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים יש עניו גדול מזה?!
הוי, וענותך תרבני.

אמר ר' סימון:
בא וראה מה כתיב?
(בראשית יח) ויקמו משם האנשים וישקיפו על פני סדום וגו', לא היה צריך לומר, אלא וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תקון סופרים הוא.
הוי, וענותך תרבני.

דבר אחר:
וענותך תרבני
אמר בן עזאי:
בא וראה ענוה שביד הקב"ה ב"ו.. (חסר).

דבר אחר:
וענותך תרבני
בנוהג שבעולם מלך ב"ו כל הימים שהבריות מושלמים לו, הוא נזקק ליתן להם דונטיבא, לחלק להם אנונות והוא זקוק לחייהם אבל אם מרדו בו ח"ו אינו נזקק להם לכל דבר שבעולם, אלא פוסק אנונות שלהם.

למה?
שכפרו במלכותו.
והקב"ה אינו כן, אלא הם עוסקים ומכעיסים אותו למטה, והוא עוסק למעלה ליתן להם את התורה, שכולה חיים. הוי, ויתן אל משה ככלותו, יש עניו גדול מזה?! הוי, וענותך תרבני.


דבר אחר:
ויתן אל משה
רבנין אמרי:
אלו עשו ישראל אותו מעשה עד שלא ניתנו הלוחות למשה, לא היו יורדין בידו.

ר' לוי אמר:
משעשו אותו מעשה נתן הקב"ה למשה את הלוחות, כמו שכתוב: ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו.

אמר ר' שמעון בן לקיש:
מהו לדבר אתו?
משל לתלמיד, שלמדו רבו תורה, עד שלא למדו, היה הרב אומר והוא עונה אחריו.
משלמד אותו אומר לו רבו: בא ונאמר אני ואתה.
כך כשעלה משה לשמים התחיל לומר אחר בוראו התורה כשלמדה אמר: בא ונאמרה אני ואתה. הוי, לדבר אתו.

מהו ככלותו?
אר' שמעון בן לקיש:
כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא עריבה לבעלה, נוח לו שלא אמרן.

למה?
שבשעה שנתן הקב"ה התורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה, שהיא חביבה על בן זוגה.

מנין?
שנאמר: ויתן אל משה ככלותו.

אמר רבי לוי, אמר רבי שמעון בן לקיש:
מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים.

ככלותו
אמר ר' שמעון בן לקיש:
מה כלה זו, כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה וכשבאת ליכנס לחופתה היא מגלה פניה, כלומר כל מי שהוא יודע לי עדות יבא ויעיד עלי.
כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו, ומפורסם במעשים טובים ככלה הזו שהיא מפרסמת עצמה.
הוי, ויתן אל משה ככלותו.


דבר אחר:
ויתן אל משה
אמר ר' אבהו:
כל מ' יום שעשה משה למעלה היה למד תורה ושוכח.
אמר לו: רבון העולם! יש לי מ' יום ואיני יודע דבר.

מה עשה הקב"ה?
משהשלים מ' יום נתן לו הקב"ה את התורה מתנה, שנאמר: ויתן אל משה.
וכי כל התורה למד משה?!
כתיב בתורה: (איוב יא) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, ולארבעים יום למדה משה?!
אלא כללים למדהו הקב"ה למשה.
הוי, ככלותו לדבר אתו.

שני לוחות העדות
מהו שני לוחות?
כנגד שמים וארץ,
כנגד חתן וכלה,
כנגד שני שושבינין,
כנגד העולם הזה והעוה"ב.

שני לוחות העדות
אמר רבי חנינא:
לחת כתיב, לא זו גדולה מזו.

לוחות אבן
ולמה של אבן?
שרובן של עונשין שבתורה בסקילה, לכך נאמר: לחות אבן.

דבר אחר:
לוחות אבן
בזכות יעקב שנקרא אבן, שנאמר: (בראשית מט) משם רועה אבן ישראל.

דבר אחר:
לוחות אבן
כל מי שאינו משים לחייו כאבן הזו, אינו זוכה לתורה.