פרשה מב: תפילתו של משה
פרשה מג: ויחל משה
פרשה מד: זכור לאברהם


והלוחות מעשה אלהים המה
אמר רבי יהושע בן לוי:
בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה הרי זה נזוף להקב"ה, שנאמר: והלוחות מעשה אלהים המה חרות על הלוחות.

מהו חָרוּת?
ר' יהודה ור' ירמיה ורבנן
ר' יהודה אומר:
אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת מן גלויות.

ר' נחמיה אומר:
חירות ממלאך המות.

ורבותינו אומרים:
חירות מן היסורין.

אמר רבי אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי:
אם יבא מלאך המות ויאמר לפני הקב"ה: על חנם בראתני בעולם?!
הוא אומר: על כל אומה שבעולם השלטתי אותך, חוץ מאומה זו שנתתי לה חירות.
הוי, חרות על הלוחות.

וירא העם כי בושש משה
מהו כי בושש?
באו שש שעות ולא ירד.

למה?
שהתנה עמהם למ' יום אני מביא לכם את התורה וכיון שבאו שש שעות ולא ירד משה, מיד ויקהל העם על אהרן.

רבנן אמרי:
השטן מצא את ידיו אותה שעה שהיה משה נראה תלוי בין השמים והארץ, והיו מראין אותו באצבע, ואומר: כי זה משה האיש. אותה שעה עמד עליהם חור, ואמר להם: קציעי צואריא, אין אתם נזכרים מה נסים עשה לכם הקב"ה! מיד, עמדו עליו והרגוהו.
נכנסו על אהרן, שנאמר: ויקהל העם על אהרן, ואמרו לו: כשם שעשינו לזה כך אנו עושים לך, כיון שראה אהרן כך נתיירא, שנאמר: (שמות לב) וירא אהרן ויבן מזבח לפניו.

מהו מזבח?
מן הזבוח שלפניו.

דבר אחר:
ויבן מזבח
בקשו לבנות מזבח עמו ולא הניח להם.
אמר להם: הניחו לי ואני בונהו לעצמי שאין כבודו של מזבח שיבנה אותו אחר, ואהרן נתכוון כדי לאחר הדברים.
אמר: עד שאני בונהו לעצמי, משה ירד.
בנה אותו ולא ירד.
מיד, וישכימו ממחרת
והנביא צווח: (צפניה א)אכן השכימו השחיתו כל עלילותם.

וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק
בעבודת כוכבים.
כל מקום שאתה מוצא ישיבה אתה מוצא שם תקלה שכן מצינו בדור המגדל, שנאמר: (בראשית יא) וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.

ומה תקלה היתה שם?
(שם) ויאמר הבה נבנה לנו עיר.

(שם לז) וישבו לאכל לחם.
וכתיב: וימכרו את יוסף.

(במדבר כה) וישב ישראל בשטים.
מה תקלה היתה שם?
ויחל העם לזנות אל בנות מואב.
ומה היה בסופן?
(שם) ויהיה המתים וגו'.

ואף כאן ישיבה של עבודת כוכבים, וישב העם לאכול וגו'.
אמר הקב"ה למשה: הם קמו לצחק בעבודת כוכבים, ואתה יושב כאן?!
רד! אותה שעה ביקש משה לירד, ומצא מלאכי חבלה ונתיירא מהם ולא ירד, כמו שכתוב (דברים ט) כי יגורתי מפני האף והחמה.
מה עשה משה?
הלך ואחז את הכסא, שנאמר: (איוב כו)מאחז פני כסא פַּרְשֵּׁז עליו עֲנָנוֹ, פרש והגין עליו הקב"ה.
אמר לו: קום רד מהר מזה!
אמר לו: מתיירא אני! בא וראה כמה גדולים העוונות. אתמול מנגח אותם ועתה מתיירא מהם! כי יגורתי מפני האף והחמה.

חמשה מלאכי חבלה היו שם:
אף,
וחמה,
וקצף,
והשמד,
והשחת.

אותה שעה באו שלשה האבות ועמדו בשלושה, מהם נשתיירו:
אף
וחמה.
אמר משה: רבון העולמים! בבקשה מכסא כבודך עמוד אתה באחד ואני באחד, שנאמר: (תהלים ז)קומה ה' באפך.
ואני אעמוד בחמה, שנאמר: (שם קו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו.
מיד אמר לו הקב"ה: רד! ירידה היא לך.
אמר לו: למה?
ששחת עמך!
אמר לו משה: עכשיו אתה קורא אותם עמי, אינן אלא עמך! שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך.

אמר רבי שמעון בן יוחאי:
לא זז משה מתפלה עד שקראן הקב"ה עמו, שנאמר: וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
אמר הקב"ה למשה: בעוה"ז ע"י שהיה בהם יצה"ר עושין עבודת כוכבים, אבל לעתיד לבא אני עוקר מהם יצר הרע ונותן להם לב בשר, כמה דאת אמר: (יחזקאל ל) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.



וידבר ה' אל משה לך רד
ר' תנחומא בר אבא פתח:
(משלי כה) נשיאים ורוח וגשם אין.
(שם) בארך אפים יפתה קצין.
מי שהוא אומר ליתן מתנה לחבירו, ואינו נותנה למה הוא דומה?
לנשיאים ורוח ולברקים, שהם באים וגשמים אינם יורדין זה היה דור המדבר, כשהיו בסיני היו ס' רבוא של זקנים, וכן של בחורים, וכן של נערים, וכן של נשים, כיון שבאו לסיני וקבלו עליהם מלכותו של הקב"ה, וענו כולם קול אחד ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, הרי קול שהיה קול, כיון שבאו למדבר עברו על הכל ושחתו מעשיהם, כיון שראה הקב"ה כן, אמר למשה: לך רד כי שחת עמך, ואין שחת אלא שחבלו מעשיהם, כמה דאת אמר: (דברים לב)
שחת לו לא בניו מומם.

ולא עבודת כוכבים עשו בלבד אלא גילוי עריות ושפיכות דמים, ואין שחוק האמור כאן, אלא עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים.

ומנין לשחוק שהוא שפיכות דמים?
שנאמר: (שמואל ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו.

וגילוי עריות מנין?
שנאמר: (בראשית לט) בא אלי העבד העברי לצחק בי וגו'.
ולא היה שם גדול מחור והרגו אותו, זו שיטת אבא הדורש.

דבר אחר:
לך רד
בזעף.
אותה שעה דבר הקב"ה כנגדו דברים קשים.

אמר רבי יוחנן:
אין דבור האמור כאן אלא דברים קשים, כמה דאת אמר: (שם מב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות.
אותה שעה ראה משה למלאכי השרת שהם עומדים ומבקשים לצאת ולחבל כל ישראל.
אמר משה: אם מניח אני את ישראל וארד אין להם תקומה לעולם, איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים. מיד התחיל מלמד עליהם סניגוריא.
אמר להקב"ה: יש לי זכות ללמד עליהם.
אמר לו: רבון העולם! הזכר להם כשבקשת ליתן תורה לבני עשו ולא קבלוה וישראל קבלוה, שנאמר: ויענו כל העם יחדו וגו'.
אמר הקב"ה: עברו על העשיה, שנאמר: סרו מהר מן הדרך וגו'.
אמר לו: הזכר להם כשהלכתי בשליחותך למצרים ואמרתי להם שמך מיד האמינו והשתחוו לשמך, שנאמר: (שמות ד) ויאמן העם מיד ויקדו וישתחוו.
אמר לו: עברו על השתחויה, שנאמר: וישתחו לו.
אמר לו: הזכר לבחוריהם ששלחתים והקריבו לפניך זבחים, שנאמר: (שם כד)וישלח את נערי בני ישראל.
אמר לו: עברו על הזביחה, שנאמר: ויזבחו לו.
אמר לו: הזכר להם מה שאמרת בסיני: אנכי ה' אלהיך.
אמר לו: עברו עליו, שנאמר: ויאמרו אלה אלהיך.
הוי,נשיאים ורוח וגשם אין.
בטל משה מיד את הפורענות.
הוי, בארך אפים וגו'.


התחיל הקב"ה ליתן למשה שבילים שיבקש עליהם רחמים.
מנין?

אמר ר' יוחנן:
למעלה כתוב: לך רד.
ואחר כך הוא אומר: ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה. ואין אמירה אלא לשון רך, כאדם שיש בלבו על חברו והוא מבקש להתפייס לו, והוא אומר לו: אמור לי מה עשיתי לך, שכן עשית?
כיון ששמע משה מן הקב"ה דברים רכים, התחיל מבקש עליהם רחמים, שנאמר: ויחל משה וגו'.

לך רד
אמר לו: רבון העולם! אתמול אמרת לי: (שם יט) ועלית אתה ואהרן עמך.
וכן: ואל משה אמר עלה אל ה'. וכאן אתה אומר: לך רד?!
אמר לו: לא בשביל כבודך אתה עולה לכאן, אלא בשביל כבוד בני. אמרתי לזקן שלהם: (בראשית כח)והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו.

מהו בו?
אלא כך אמרתי לו: כשיהיו בניך צדיקים הם מתרוממים בעולם ועולים וכן שלוחיהם מתעלים עמהם, וכשהם יורדים הם ושלוחיהם בירידה.

לך רד
למה?
כי שחת עמך.
אמר לו: הואיל וחטאו אתה והם בירידה.


דבר אחר:
לך רד
אמר רבי ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן:
נתנדה משה ונזעף ואין רד אלא נידוי.

ומהיכן אתה למד?
בשעה שאחיו של יוסף מכרוהו והלכו לנחם אביהם ולא נתנחם, אמרו: כל הדברים הללו עשה לנו יהודה, שאלולי בקש לא מכרנו אותו כשם שאמר לנו:אל תהרגוהו ושמענו לו, אילו אמר לנו: אל תמכרוהו נשמע לו, אלא אמר לנו: לכו ונמכרנו לישמעאלים, ועמדו ונדוהו, שנאמר: (שם לח) ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, ולא היה לו לומר אלא, וילך יהודה, שהיה לו ירידה מצד אחיו.
ומה וירד האמור להלן נדוי, אף רד האמור כאן נידוי.

משל למדינה ששלחה פרוזבוטיס לעטר למלך, עד שהוא הולך עמדו בני המדינה וכפו את הצלמים ורגמו את האיקונין. עמדו גדולי המדינה וכתבו למלך ונכנסו הכתבים, עד שלא הלך הפרוזבוטיס להכנס לעטר למלך, אמר לו המלך וכו'.

כי שחת עמך
וכי עמו של משה היו?
אלא זהו שאמר הכתוב: (הושע ז) אוי להם כי נדדו ממני שוד להם כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים, ממני היו פורשים, שנאמר:אוי להם כי נדדו ממני, יש אדם מחליף דבר רע בדבר טוב?!

אדם שנותנין לפניו מרגליות ושיחור מניח המרגליות ונוטל השיחור?!
והם מניחים לחיים של עולם ובוחרים במתים, שנאמר: (תהלים קטו)עינים להם ולא יראו, שוד להם, שבר עתיד להגיעם, והמה דברו עלי כזבים.

ומה כזבים דברו על הקב"ה?
דרש רבי עקיבא:
אמרו: וכי עמנו היה עסוק עם עצמו היה עסוק לעצמו פדה ולא פדה אותנו, שנאמר: (ד"ה א ט) מפני עמך אשר פדית ממצרים גוי ואלהיו.

רבנין אמרי:
זה אלהיך פדה אותנו.

ר' חגי בן אלעזר אומר:
זה אלהיך אין כתיב כאן, אלא אלה אלהיך, שיתפו אותו עמהם, ואמרו: אלוה והעגל פדה אותנו, ומכזבים בי, ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים.
אף אני אומר: שאינם עמי לכך נאמר: כי שחת עמך.


דבר אחר:
לך רד
ר' יצחק פתח:
(צפניה א) והצירותי לאדם, זה משה.
והלכו כעורים, אלו ישראל.

למה?
כי לה' חטאו, שאמרו: אלה אלהיך.
ושופך דמם כעפר, שנאמר: (שמות לב) עברו ושובו משער לשער במחנה.
ולחומם כגללים, שנהרגו והיה בשרם מושלך כגללים הללו.

אמר רבי לוי:
בערביא קורין לבשרא לחמא.

אמר ר' יצחק:
בשעה שאמר לו הקב"ה: לך רד, חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות, ולא היה יודע מאיזה מקום לירד והיו מלאכי השרת מבקשים להרגו.
אמרו: הרי השעה להרגו!
ידע הקב"ה מה המלאכים מבקשים לעשות לו.

מה עשה הקב"ה?
אמר רבי ברכיה, בשם ר' חלבו, בשם רב חנן בר יוסף, בשם ר' אבא בר איבו:
פתח לו הקב"ה פשפש מתחת כסא כבודו, ואמר: לך רד שנאמר: (דברים ט)ויאמר ה' אלי קום רד מהר מזה.

ר' עזריה בשם ר' יהודה ב"ר סימון, בשם ר' יהודה בר' אלעאי אמר:
כיון שבא משה לירד באו המלאכים להרגו.
מה עשה?
אחז בכסא של הקב"ה, ופרש הקב"ה טליתו עליו שלא יחבלוהו, שנאמר: (איוב כו) מאחז פני כסא פַּרְשֵּׁז עליו עֲנָנו.ֹ

מהו פַּרְשֵּׁז?
נוטריקון:
"פרש
"רחום
"שדי
"זיו עננו עליו:


דבר אחר:
לך רד
ר' מאיר אומר:
מרדות הם צריכים.

ומנין שאמר לו כן?
ממה שהקב"ה אומר לו אתה יודע, שנאמר: (שמות לב) ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא. אין אדם אומר פלוני קשה אלא שהוא צריך מרדות.

ורבותינו אמרו:
מהו לך רד?
מרדות הם צריכים.
מסייע ליה לר' מאיר.

ותדע לך שכן בא וראה, כיון שירד משה, מה אמר להם: ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה', ויאמר להם: כה אמר ה' אלהי ישראל.

והיכן אתה מוצא שאמר לו כך: לך רד, מהו רד?
מרדות הם צריכין.

דבר אחר:
לך רד
אמר רבי אבין:
אמר לו הקב"ה למשה: אל ירע לך על שאמרתי לך לך רד, מכאן שהרי ב' ג' פעמים כביכול ירדתי מן השמים לארץ, בשביל לראות בקלקלת הבריות, שנאמר: (בראשית
יא) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל,
הבה נרדה,
ארדה נא ואראה.
אף אתה, לך רד, דיו לעבד להיות שוה לקונו.

כיון שראה משה כן, אמר: אין סליחה?!
ידע הקב"ה מה בלבו של משה, וקרא אותו לפייסו.
אמר: לא אמרתי לך עד שאתה בסנה מה שעתידין לעשות?!
שנאמר: (שמות ג) ויאמר ה' ראה ראיתי.
אמר הקב"ה למשה: אתה רואה ראיה אחת ואני רואה שתי ראיות.
רואה אתה אותם באים לסיני ומקבלים תורתי ואני רואה אותם, שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה ואני חוזר בטטראמילין שלי שהן מתבוננין בו, ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו, שנאמר: (יחזקאל א) ופני שור מהשמאל לארבעתן, והם מכעיסים אותי בו, שנאמר: (תהלים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור.

דבר אחר:
ראה ראיתי וגו'
מהו?
עני עמי, זה קהל העגל.
ראה ראיתי, היא הראיה שלהלן, היא הראיה שכאן:


לך רד כי שחת עמך
העם אין כתיב כאן אלא עמך.
אמר משה: רבון העולם! מנין הם עמי?
אמר לו הקב"ה: עמך הם. שעד שהיו במצרים אמרתי לך: (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי, אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב.
אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי: לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות, אמרתי לך: לאו! ועשיתי רצונך והם הם שעשו את העגל, שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא.
ראה מה כתיב: אלהאלהינו אין כתיב כאן, אלא אלה אלהיך, שהגרים שעלו עם משה, הם עשאוהו, ואמרו לישראל: אלה אלהיך.
לכך הקב"ה אמר למשה: לך רד כי שחת עמך.


עברו מן הדרך אשר צויתים אין כתיב כאן, אלא סרו מהר מן הדרך.
כשהיו בסיני היו שושנים וורדין, עכשיו נעשו סריות, נעשו כזבים, לא עשו לא שעה ולא שתים אלא מיד סרו.

אמר ר' שמעון בן יוחאי:
אחד עשר יום היו עם הקב"ה וכ"ט יום היו מתחשבים היאך לעשות את העגל, כמו שכתוב: (דברים א)אחד עשר יום מחורב, ואחר באו לדרכי עשו דרך הר שעיר.

ור' אליעזר בן יעקב אומר:
כ"ט יום היו עם הקב"ה.

ויש אומרים:
יום היו מתחשבין היאך לעשות העגל, כמו שכתוב: אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר, שעשו מעשה שעיר.

דבר אחר:
הר שעיר
מה עֵשָׂו מחרף ומגדף,
אף הם מחרפים ומגדפים לפני עבודת כוכבים.

מה עֵשָׂו עובד עבודת כוכבים,
אף הם עשו כן.

ור' יהודה ב"ר אלעאי אומר:
יום אחד היו עם הקב"ה.

מנין שכן?
מיכה מפרש: (מיכה ב) ואתמול עמי לאויב יקומם.
אמר לו הקב"ה: אתמול אמרתם: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע,והיום, אלה אלהיך ישראל.

ור' שמעון בן חלפתא אמר:
שני ימים, שנאמר: (ירמיה ב) ועמי שכחוני ימים אין מספר.

כמה ימים?
שנים.

ורבי יונה אמר:
טעמא מפסוק אחר, שנאמר: (ישעיה נח) ואותי יום יום ידרשון.


דבר אחר:
סרו מהר
אמר ר"ש בן חלפתא:
הקשתם את הדרך על ראשו. אדם שהוא יוצא לדרך מהלך ב' או ג' מילין. וטועה בשלישי שמא מן הראשון הוא טועה?!
כך אמר לו הקב"ה: לא היה לכם לסרוח לא בשני ולא בשלישי, אלא מן הראשון, אתמהא?!

ר' מאיר אומר:
אף לא יום אחד היה אלא היו עומדים בסיני, ואמרו בפיהם:נעשה ונשמע, ולבם היה מכוון לעבודת כוכבים, שנאמר: (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם.

ר' הונא בשם ר' אידי אמר:
וארא והנה חטאתם לה' אלהיכם, בלה' אלהיכם, חטאתם!
אמר הקב"ה: עשרת הדברות נתתי לכם לכבודכם: לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, וכן כולם לא היה להן לחטוא, אלא בשלי?! שנאמר: (דברים ט)וארא והנה חטאתם לה', אתמהא?!

ר' אבהו אמר:
אחד עשר יום מחורב, במיוחד שבעשרה חטאתם בשמי, שהוא אחד שהוא ראש לכל הדברות (שמות כ) אנכי ה' אלהיך.

דבר אחר:
סרו מהר
ר' יונה בשם ר' שמואל בר נחמן אמר:
כל נביא שהיה עומד היה אומר נבואתו של חבירו.

ולמה היה אומר דבר חבירו?
לברר נבואתו.

ור' יהושע בן לוי אמר:
לנבואתו הוא נזקק חוץ ממשה שאמר כל דברי הנביאים ושלו, וכל שהיה מתנבא מעין נבואתו של משה היה, וכל הדברות הוא אומר חוץ משנים, שהקדוש ברוך הוא אמרן לישראל מפיו: אנכי,
ולא יהיה לך.
אמר הקב"ה: לא היה לכם לחטוא אלא במה שצויתי אתכם?!

אמר רבי שמעון בשם ר' יהושע בן לוי:
משל למלך, שקדש מטרונה בב' מרגליות מיד ליד וחזר ושלח לה עוד שמונה על ידי שלוחו. עם שהיתה משחקת עם אוהבה אבדה את ב' המרגליות שנתן לה המלך, כיון שידע המלך שאבדה אותן טרדה מביתו.
בא לו שושבינה לפייס למלך, אמר: אדוני המלך אימתי אתה מוצא משובחת ונאה כמותה?! אמר המלך: אי שמים, ב' מרגליות נתתי לה מידי לידה ושלחתי לה על ידך שמונה, לא היה לה לאבד את שלך או ג' או אפילו כולם, אלא כך היתה בוסרת עלי שאותן שתי מרגליות שנתתי לה מידי לידה איבדה אותן?!
הוא שהקב"ה אומר לירמיה: (ירמיה ב) כי שתים רעות עשה עמי ושתי רעות עשו, לכך ויתר על כ"ב.

ומהו כי שתים רעות עשה עמי?
אנכי
ולא יהיה לך
הוי, סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה.

ר' תנחום בר חנילאי אמר:
קכ"ה קנטרין של זהב היה בעגל, מנין מסכ"ה.
מ' ארבעים
ס' ששים
כ' עשרים
ה' חמשה

ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אומר:
ק"כ קנטרין, מנין מס"ך שהוא מעביר ה'.

דבר אחר:
אמר רבי אמי:
מסכה רעה הסכתן לדורות. משתי בישתא אישתיתין לדרייא.

ור' יצחק אמר:
לשון סרדיוטין הוא מסכה.
אמר הקב"ה: כך אני מרפא אותן, שנאמר: עשו להם עגל מסכה.


ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה.
מהו והנה עם קשה עורף הוא?
אמר ר' יהודה בן פולויה בשם רבי מאיר:
ראוים הן להערף.

אמר רב יקים:
שלושה חצופים הם:
חצוף בחיה, כלב.
בעוף, תרנגול.
ובאומות - ישראל.

אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי:
אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן, או יהודי או צלוב.

אמר רבי אבין:
עד עכשיו קורין את ישראל בחוצה לארץ, האומה של קשה עורף.

אמר רב נחמן:
תדע לך, שהם קשים. כשבא הקב"ה ליתן להם את התורה, מה כתיב בהם?
(שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר.
אמר הקב"ה: אראה להם כל נסי ולואי ליהני.

והנה עם קשה עורף הוא ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם
וכי משה היה תופש בהקב"ה שהוא אומר הניחה לי?!
אלא, למה הדבר דומה?
למלך, שכעס על בנו והכניסו לקיטון ומתחיל לבקש להכותו, והיה המלך מצעק מן הקיטון: הניחה לי שאכנו, והיה פדגוג עומד בחוץ.
אמר הפדגוג: המלך ובנו לפנים בקיטון למה הוא אומר הניחה לי?!
אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו, לכך הוא מצעק הניחה לי!
כך אמר הקב"ה למשה: ועתה הניחה לי.
אמר משה: מפני שהקב"ה רוצה שאפייס על ישראל, לפיכך הוא אומר: ועתה הניחה לי. מיד, התחיל לבקש עליהם רחמים.
הוי, ויחל משה את פני ה' אלהיו:



ויחל משה
כך פתח ר' תנחומא בר אבא:
(תהלים קו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו.

אמר רבי חמא בר חנינא:
הסניגור הטוב מסביר פנים בדין. משה אחד משני סניגורין שעמדו ללמוד סניגוריא על ישראל, והעמידו פנים כביכול כנגד הקב"ה: משה ודניאל.

משה מנין?
שנאמר: לולי משה בחירו וגו'.

דניאל מנין?
שנאמר: (דניאל ט) ואתנה את פני אל ה' האלהים לבקש וגו'. אלו שני בני אדם שנתנו פניהם לנגד מידת הדין לבקש רחמים על ישראל.

ר' ברכיה אמר שתים: אחת בשם רבינו, ואחת בשם ר' שמואל בר נחמן:
רבינו אמר:
למה הדבר דומה?
למלך שהיה דן את בנו והיה הקטיגור עומד ומקטרג.

מה עשה הפדגוג של בן?
כיון שראה אותו מתחייב דחף את הקטיגור והוציאו לחוץ ועמד לו במקומו, מלמד על הבן סניגוריא.
כך בשעה שעשו ישראל את העגל, היה השטן עומד ומקטרג בפנים, ומשה עומד מבחוץ.

מה עשה משה?
עמד ודחף את השטן והוציאו לחוץ ועמד במקומו, שנאמר: (תהלים קו)עמד בפרץ לפניו, עמד לו במקומו של פורץ.

ר' שמואל בר נחמן אמר:
עמד בפרץ לפניו, דבר קשה.

משל למלך שכעס על בנו וישב על בימה ודנו וחייבו. נטל את הקולמוס לחתום גזר דינו.
מה עשה סונקתדרו?
חטף את הקולמוס מתוך ידו של מלך, כדי להשיב חמתו.
כך בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, ישב הקב"ה עליהם בדין לחייבם, שנאמר: הרף ממני ואשמידם, ולא עשה, אלא בא לחתום גזר דינן, שנאמר: (שמות כה) זובח לאלהים יחרם.

מה עשה משה?
נטל את הלוחות מתוך ידו של הקב"ה, כדי להשיב חמתו.

למה הדבר דומה?
לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור, הלך וקלקלה עם אחר.
הסרסור שהיה נקי, מה עשה?
נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה.
אמר: מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש.
כך עשה משה, כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן, כלומר, שאילו היו רואין עונשן לא חטאו.
ועוד אמר משה: מוטב נידונין כשוגגין ואל יהו מזידין.

למה?
שהיה כתוב בלוחות: (שם כ) אנכי ה' אלהיך ועונשו אצלו, זובח לאלהים יחרם לפיכך, שבר את הלוחות. ויאמר להשמידם מיד התחיל חוגר בתפלה.
הוי, ויחל משה את פני ה' אלהיו, שעמד בקלות ראש לפני הקב"ה לבקש צרכן של ישראל.
הוי, ויחל משה.


דבר אחר:
ויחל משה
הה"ד (משלי יז) חמת מלך מלאכי מות
מדבר במשה כשעשו ישראל אותו מעשה עלתה חמתו של הקב"ה, ושלח מלאכי חבלה לחבל ישראל.
הוי, חמת מלך מלאכי מות.
ואיש חכם יכפרנה, זה משה שנקרא חכם, שנאמר: (שם כא) עיר גבורים עלה חכם, שעמד ולמד סנגוריא על ישראל וריצה אותם לאביהם שבשמים.
הוי, ויחל משה.

דבר אחר:
ויחל משה
הה"ד:(שם כט) אנשי לצון יפיחו קריה, אלו ישראל שנתנו פיחה בעולם בעגל שעשו.

דאמר רבי אסי:
אין דור ודור שאינו נוטל אוקיא ממעשה העגל.
וחכמים ישיבו אף, זה משה שהשיב אפו של הקב"ה בסניגוריא שלמד על ישראל.
הוי, ויחל משה.


דבר אחר:
ויחל משה
ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן
ר' יהודה אומר:
חלה משה כשעשו אותו מעשה.

ר' נחמיה אומר:
מהו ויחל משה?
שהכניס לאלהים כמין דורון ואין הלשון הזה אלא לשון דורון, כמה דאת אמר:(תהלים מה)
ובת צור במנחה פניך יחלו וגו'.
וכן:(מלאכי א) ועתה חלו נא פני אל וגו'.

ורבנן אמרין:
מהו ויחל משה?
עשה את המר מתוק.

ויחל
לשון חלוי.

כיצד?
אמר ר' ברכיה, בשם ר' חייא בר אדא, דיפו בשם ר' שמואל בר נחמן:
כיון שבאו ישראל למרה, מה כתיב שם?
ויבאו מרתה.
התחיל משה מהרהר בלבו, ואמר: המים הללו למה נבראו, מה הניה יש לעולם בהן?
מוטב היה אלו לא נבראו!
ידע הקב"ה מה היה מחשב בלבו.
אמר לו הקב"ה: לא תאמר כן, ולא מעשי ידי הן?!
יש דבר בעולם שלא נברא לצורך?!
אלא, אני מלמדך היאך תהא אומר, אמור כך: עֲשֵׂה את המר מתוק.

ומנין שלמדו הקב"ה להיות אומר כך?
ראה מה כתיב: (שמות טו)ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ ויראהו אין כתיב כאן, אלאויורהו, אין ויורהו אלא לשון למוד, שנאמר: (משלי ד) ויורני ויאמר לי.
וכתיב: (שמות לה) ולהורות נתן בלבו.
היה הדבר מסורת ביד משה ולא עשה.

ולמה עשה?
אלא כיון שבאו ישראל למדבר ובקש האלהים לכלותן, אמר לו משה: רבש"ע! בקשת לאבד את ישראל מכלה אתה אותם מן העולם?!
לא כך אמרת לי במרה הוי מתפלל ואמור עשה את המר מתוק?!
ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן.
הוי, ויחל משה.

אמר רבי אבין בשם ר' לוי בר פרטא:
בימי משה היה לנו מי שיחלה המרירות שלנו. הוי, ויחל משה.
אבל בימי דניאל, לא היה לנו מי שיחלה המרירות, שנאמר: (דניאל ט) ולא חלינו את פני ה' אלהינו.


דבר אחר:
ויחל משה
מהו כן?
אמר ר' ברכיה בשם ר' חלבו, בשם ר' יצחק:
שהתיר נדרו של יוצרו.

כיצד?
אלא בשעה שעשו ישראל העגל עמד משה מפייס האלהים שימחול להם.
אמר האלהים: משה! כבר נשבעתי: (שמות כב) זובח לאלהים יחרם, ודבר שבועה שיצא מפי איני מחזירו!
אמר משה: רבון העולם! ולא נתתי לי הפרה של נדרים, ואמרת: (במדבר ל) איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו, הוא אינו מוחל אבל חכם מוחל את נדרו בעת שישאל עליו, וכל זקן שמורה הוראה אם ירצה שיקבלו אחרים הוראתו צריך הוא לקיימה תחלה ואתה צויתני על הפרת נדרים, דין הוא שתתיר את נדרך כאשר צויתני להתיר לאחרים!
מיד נתעטף בטליתו וישב לו כזקן והקב"ה עומד כשואל נדרו.
וכן הוא אומר: (דברים ט) ואשב בהר.
ואפשר שהיה משה יושב והאלהים יתברך שמו עומד?!

אמר ר' דרוסאי:
קתדרא עשה לו כקתדרא של אסטליסטקין.
הללו בשעה שהן נכנסין לפני השלטון והן נראין עומדין, ואינן אלא יושבין.
ואף כאן כך ישיבה שהיא נראה עמידה.
הוי, ואשב בהר.

דבר אחר:
ואשב בהר
וכי יש ישיבה למעלה?
אתה מוצא שכולם עומדין, שנאמר: (ישעיה ו)שרפים עומדים ממעל לו.
וכן: (יחזקאל א)בעמדם תרפינה כנפיהם.
וכן: (דניאל ז) קרבית על חד מן קאמייא.
וכן אפילו משה כשעלה למרום היה עומד, שנאמר: (דברים י)ואנכי עמדתי בהר.
וכתיב: (שם ה) ואנכי עומד בין ה' וביניכם, ואין יושב שם אלא הקב"ה לבדו, שנאמר: (ד"ה ב יח) ראיתי את ה' יושב על כסאו,והוא אומר ואשב בהר.

ומהו כן?
אמר רבי הונא בר אחא:
שישב להתיר נדרו של יוצרו.

ומה אמר לו?
דבר קשה.
אמר רבי יוחנן:
דבר קשה אמר לפניו תהית, אתמהא?!
אמר לו: תוהא אנא על הרעה אשר דברתי לעשות לעמי.
אותה שעה אמר משה: מותר לך, מותר לך, אין כאן נדר ואין כאן שבועה. הוי, ויחל משה, שהפר נדרו ליוצרו, כמה דאת אמר (במדבר ל)ולא יחל דברו.

אר' שמעון בן לקיש:
לפיכך נקרא שמו איש האלהים, לומר, שהתיר נדר לאלהים.
וכן: ויחל משה.


אמר ר' יהושע בן לוי, בשם רשב"י:
פתח של תשובה פתח לו הקב"ה: (שמות כ) אנכי ה' אלהיך בסיני למשה, בשעה שעשו ישראל העגל היה משה מפייס את האלהים ולא היה שומע לו.
אמר לו: אפשר שלא נעשה בהם מדת הדין על שבטלו את הדיבור?!
אמר משה: רבון העולם! כך אמרת בסיני:אנכי ה' אלהיך, אלהיכם לא נאמר, לא לי אמרת?! שמא להם אמרת ואני בטלתי את הדבור, אתמהא לי?!
הוי, ויחל משה וגו'.

אמר ר' שמעיה דסכנין בשם ר' לוי:
לפיכך חזר וכתבה בלשון רבים: (ויקרא כט) אני ה' אלהיכם.
וכן בכל המצוות אומר: אני ה' אלהיכם ולא אמר עוד: אני ה' אלהיך.


דבר אחר:
ויחל משה
מהו למה ה' יחרה אפך בעמך?

ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר:
למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו בן בית והשליטו על כל מה שהיה לו. הלך אותו בן בית והלוה לבני אדם ע"י ערבים הלוה לזה נ' זהובים, ולזה ק', ולזה מאתים, ברחו הלווים.
אחר זמן שמע המלך ורע לו, אמר לו: השלטתיך על שלי אלא לאבדן?!
אמר לו בן בית: אני הלויתי ובאחריותי הם לשלם אני מעמידך על הכל, הרי פלוני ערב יש בידו ק' זהובים, וביד פלוני נ'.
כך אמר משה להקב"ה: למה אתה כועס לא בשביל תורתך?!
באחריותי היא שאני וחברי נקיים אותה, אהרן ובניו יקיימוה, יהושע וכלב יקיימוה, יאיר ומכיר יקיימוה, הצדיקים יקיימוה, ואני אקיימנה.
הוי, למה ה' יחרה אפך.

ורבי נחמיה אמר:
בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד לו משה מפייס את האלהים.
אמר: רבון העולם! עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם?!
העגל הזה שעשו יהיה מסייעך.
אתה מזריח את החמה והוא הלבנה.
אתה הכוכבים והוא המזלות.
אתה מוריד את הטל והוא משיב רוחות.
אתה מוריד גשמים והוא מגדל צמחים.

אמר הקב"ה: משה! אף אתה טועה כמותם והלא אין בו ממש!
אמר לו: א"כ למה אתה כועס על בניך?!
הוי, למה ה' יחרה אפך בעמך.


דבר אחר:
למה ה' יחרה אפך בעמך
אמר משה: לא כך אמרת לי: כי שחת עמך, עמך חטאו ולא עמי.
אם עמי חטאו, לא עמך חטאו.
הוי, למה ה' יחרה אפך בעמך.

דבר אחר:
למה ה' יחרה אפך בעמך
משל למלך, שנכנס לביתו ומצא אשתו מגפפת לדלפקי וכעס.
אמר לו שושבינו: אם היה מוליד יפה היית כועס.
אמר לו המלך: אין בו כח לדבר זה אלא ללמדה שלא תעשה כך.
כך אמר האלהים: יודע אני שאין בו ממש אלא שלא יאמרו לעשות עבודת כוכבים.
אמר לו: ואם אין בו ממש למה אתה כועס על בניך?!
הוי, למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים.

מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים?
אלא אמר משה: רבון העולם! מהיכן הוצאת אותם?
ממצרים, שהיו כולם עובדי טלאים.

אמר רבי הונא בשם ר' יוחנן:
משל לחכם, שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות. המבוי עשה שלו והאומנות עשתה שלה, והנער כבחור עשה שלו יצא לתרבות רעה.
בא אביו ותפסו עם הזונות התחיל האב צועק, ואומר: הורגך אני!
היה שם אוהבו, אמר לו: אתה איבדת את הנער ואתה צועק כנגדו?!
הנחת כל האומניות ולא למדתו אלא בָשָּׂם, והנחת כל המובאות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות.
כך אמר משה: רבון העולם! הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים, שהיו עובדין טלאים ולמדו מהם בניך, ואף הם עשו העגל.
לפיכך אמר: אשר הוצאת מארץ מצרים, דע מהיכן הוצאת אותם.


דבר אחר:
אשר הוצאת מארץ מצרים
מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים?
אמר רבי יהודה בר שלום, בשם ר' יהודה בר סימון, בשם ר' לוי בן פרטא:

למה הדבר דומה?
לאחד שבא ליקח עבד, אמר לאדוניו:
העבד הזה שאתה מוכר קאקגריסין הוא או קאלוחסין הוא?
אמר לו: קאקגריסין הוא ועל זה אני מוכרו.
לקחו והוליכו לביתו.
פעם א' סרח אותו העבד התחיל אדונו מכהו, אמר לו: הורגך אני! מה אני מבקש עבד רע?!
התחיל העבד צווח: בייא מעביר עלי!
אמר לו אדוניו: סרחת כל הסרחון הזה ואתה צווח בייא העברת לי?!
אמר העבד :באמת בייא העברת עלי.
אמר לו: מרי! היאך לקחת אותי בעבד טוב או בעבד רע?
אמר לו: בעבד רע.
אמר לו: בעבד רע אתה לקחתני ותבקשני עבד טוב?!
כך אמר משה: רבון העולם! לא כך אמרת לי: (שמות ג)ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואמרתי לך: באיזה זכות אתה גואלן, הם עובדים עבודת כוכבים!
ואמרת לי: אתה עכשיו רואה אותם עובדים עבודת כוכבים ואני עומד ורואה אותם:
שהן יוצאין ממצרים,
ואקרע להם את הים,
ואביאם אל המדבר,
ואתן להם את התורה,
ואראה להם את כבודי פנים בפנים,
והם מקבלים מלכותי,
וכופרים בי בסוף ארבעים יום,
ועושין את העגל,
הוא שאומר: (שם ג) ראה ראיתי את עני עמי, וזהו קול של עגל, קול ענות אנכי שומע. ועד שלא גאלתם אמרת לי שהם עושים את העגל ועכשיו שעשו אותו אתה מבקש להרגן?!
לכך הזכיר יציאת מצרים בסניגוריא שלו.

אמר רבי פנחס הכהן בן חמא, בשם רבי אבהו, בשם רבי יוסי בר חנינא:
מהו ראה ראיתי?
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: אתה רואה אותן עכשיו ואני רואה אותם היאך מתבוננים בי, אני יוצא בקרוכין שלי שאתן להם את התורה, שנאמר: (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, והם שומטין אחד מן טטראמולין שלי, שכתוב: (יחזקאל א) ופני שור מהשמאל. לפיכך אמר משה: למה ה' יחרה אפך, אתה היית יודע אותם ועכשיו אתה כועס עליהם על שעשו העגל?!


דבר אחר:
אשר הוצאת מארץ מצרים
מה ראה להזכיר כאן יציאת מצרים?

אמר רבי אבין, בשם ר' שמעון בן יהוצדק:
משל למה הדבר דומה?
למלך, שהיה לו שדה בור. אמר לאריס: לֵךְ פרנסה ועשה אותה כרם. הלך האריס ופרנס אותה שדה ונטעה כרם. הגדיל הכרם ועשה יין והחמיץ. כיון שראה המלך שהחמיץ היין, אמר לאריס: לך וקוץ אותה. מה אני מבקש מן הכרם, עושה חומץ?!
אמר האריס: אדוני המלך! כמה יציאות הוצאת על הכרם, עד שלא עמד ועכשיו אתה מבקש לקצצו?!
ואם תאמר בשביל שהחמיץ יינו בשביל שהוא נער לכך החמיץ ואינו עושה יין יפה.
כך כשעשו ישראל אותו מעשה בקש הקב"ה לכלותם.
אמר משה: רבון העולם! לא ממצרים הוצאתם ממקום עובדי עבודת כוכבים, ועכשיו נערים הם, שנאמר: (הושע יא)כי נער ישראל ואוהבהו, המתן מעט להם ולך עמהם ועושין לפניך מעשים טובים.
הוי, אשר הוצאת ממצרים.

למה יאמרו מצרים, והנחם על הרעה לעמך
אמר ר' חנינא בר אבא:
תהא התהות מצויה לפניך.
אמר לו הקב"ה: מה אמרת, והנחם על הרעה לעמך.
חייך! כך אני עושה, שנאמר: וינחם ה' על הרעה.



זכור לאברהם
פתח ר' תנחומא בר אבא:
(תהלים פ) גפן ממצרים תסיע.

למה נמשלו ישראל לגפן?
אלא מה הגפן כשבעליה מבקשין שתשביח מה הם עושין?
עוקרין אותה ממקומה ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת.
כך כיון שבקש הקב"ה להודיע ישראל בעולם, מה עשה?
עקרן ממצרים והביאן למדבר והתחילו מצליחים שם והתחילו מקבלין התורה ואומרים: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ויצא להם שם בעולם, שנאמר: (יחזקאל טז) ויצא לך שם בגוים ביפיך.

דבר אחר:
גפן ממצרים
אתה מפרנס כל אותן הדעות האמורות בו: (בראשית מ) והנה גפן לפני, גפן ממצרים תסיע,ובסוף אתה מפרנס.
מה הגפן, היא חיה ונשענת על עצים מתים,
כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים, אלו האבות.

וכן אתה מוצא כמה תפלות התפלל אליהו בהר הכרמל שתרד האש, כמה דאת אמר: (מלכים א יח)ענני ה' ענני ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המתים, ואמר: ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, מיד נענה.

מה כתיב?
ותפול אש ה'.
וכן משה בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד ולמד עליהם זכות מ' יום ומ' לילה ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המתים מיד נענה, שנאמר: זכור לאברהם ליצחק ולישראל.

מה כתיב?
וינחם ה' על הרעה.
הוי, כשם שהגפן הזאת חיה ונשענת על עצים מתים,
כך ישראל חיים ונשענים על האבות כשהם מתים.
הוי, זכור לאברהם ליצחק ולישראל.


דבר אחר:
זכור לאברהם
הה"ד (קהלת ד) ושבח אני את המתים שכבר מתו.

כנגד מי אמר שלמה מקרא זה?
ר' יהושע בן לוי ור' שמואל בר נחמן
ר' יהושע אומר:
לא אמרו אלא כנגד דוד אביו.

כיצד?
אתה מוצא כשבנה שלמה בית המקדש התפלל לפני האלהים שתרד האש ולא נענה, אלא כיון שהזכיר את המת דוד אביו מיד נענה, שנאמר: (ד"ה ב ו) זכרה לחסדי דויד עבדך.
מיד וככלות שלמה להתפלל אל ה'. (שם ו) והאש ירדה מן השמים.
כיון שראה שלמה שהזכיר אותן תפלות ולא נענה וכיון שהזכיר דוד אביו מיד ירדה.
התחיל אומר: ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה, על עצמו אמרו.

ור' שמואל בר נחמן אמר:
על משה אמרו.

כיצד?
כיון שראה משה עומד ומתפלל ארבעים יום וארבעים לילה על ישראל שימחול להם הקב"ה על אותו מעשה שעשו, ומזכיר זכותו ולא היה האלהים מתרצה להם, וכיון שהזכיר את המתים מיד נענה.

מה כתיב אחריו?
וינחם ה'.
הוי, ושבח אני את המתים מן החיים, זה משה.


דבר אחר:
זכור לאברהם
הה"ד (משלי יא) יד ליד לא ינקה רע.

אמר ר' פנחס הכהן בן חמא:
אם עשית מצוה אל תבקש מתן שכרה מיד ליד.

למה?
שלא תנקה, שאין אתה מתנקה מעונותיך ורשע אתה נקרא שלא בקשת להנחיל לבניך כלום. שאילו בקשו אברהם יצחק ויעקב מתן שכרן של מצות שעשו, היאך היה זרע צדיקים נמלט, היאך היה מזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל?
מיד וינחם ה'.
הוי, יד ליד לא ינקה רע.


דבר אחר:
זכור לאברהם
אמר רבי אבין בשם ר' אחא:
משל למלך, שהפקיד לו אוהבו אצלו עשרה מרגליות. מת אוהבו והניח בת אחת, עמד המלך ונטלה לאשה ועשאה מטרונה ונתן לה שלשלת אחת של עשר מרגליות, ונתנה אותה בצוארה. לאחר ימים אבדה השלשלת התחיל המלך מבקש להוציאה.
אמר: מגרשה אני מביתי, אוציאה מאצלי.
נכנס שושבינה אצל המלך והיה מפייסו ולא היה המלך נשמע לו, אלא היה אומר: מגרשה אני מאצלי.
אמר לו: למה אדוני המלך?
אמר: שנתתי לה עשר מרגליות ואבדתן.
אמר: חי מרי המלך, אעפ"כ צריך אתה להתפייס ולרצותה.
לא היה המלך שומע לו כיון שראה השושבין מה שבקש לעשות עמה ואינו מתרצה, אלא מתריס ואומר: אגרשנה אני!
אמר לו: בשביל עשר מרגליות שאבדה אתה מבקש להוציאה?!
אין אתה יודע שאני יודע שהפקיד אביה אצלך עשר מרגליות?!
יוצאות עשר בעשר!
כך, כיון שעשו ישראל אותו מעשה היה האלהים כועס עליהם, התחיל אומר הקב"ה: הרף ממני ואשמידם.
אמר משה: רבון העולם! על מה אתה כועס על ישראל?
אמר: בשביל שבטלו עשרת הדברות.
אמר לו: יש להן מהיכן ליפרע.
אמר לו: מנין?
אמר: הזכר שנסית אברהם בי' נסיונות, ויצאו עשר בעשר.
הוי, זכור לאברהם ליצחק ולישראל.


דבר אחר:
זכור לאברהם
למה מזכיר כאן שלשת אבות?

אמרין רבנן:
אמר משה: אם שריפה הם חייבים זכור לאברהם, שנתן נפשו לכבשן האש לישרף על שמך, ותצא שריפתו לשריפת בניו.
ואם הריגה הם חייבים זכור ליצחק אביהם, שפשט צוארו ע"ג המזבח לישחט על שמך, ותצא הריגתו להריגת בניו.
ואם גלות הם חייבין זכור ליעקב אביהן, שגלה מבית אביו לחרן, ויצאו אלו באלו.
הוי, זכור לאברהם ליצחק ולישראל.


דבר אחר:
זכור לאברהם
למה הזכיר ג' אבות?
אמר רבי לוי:
אמר משה: רבון העולם! חיים הם המתים?!
אמר לו: משה נעשית מין?!
אמר לו משה: אם אין המתים חיים לעתיד לבא יפה את עושה להם כל מה שתבקש, אבל אם חיים המתים מה יש לך לומר לאבות לעתיד לבא כשיעמדו אבותיהם ויבקשו ממך הבטחה שהבטחתם, מה יש לך להשיבם, לא כך הבטחתם שאתה מרבה בניהם ככוכבי השמים, ועכשיו תבקש לכלותן?!
הוי, זכור לאברהם.


דבר אחר:
זכור לאברהם
למה הזכיר כאן משה ג' אבות?
אמר רבי אבין:
אמר הקב"ה למשה: אני מבקש מידך כשם שבקשתי מסדום עשרה, העמיד לי מהם עשרה צדיקים ואיני מכלה אותם.
אמר: רבון העולם! אני מעמיד לך! הרי אני ואהרן ואלעזר ואיתמר ופנחס ויהושע וכלב.
אמר לו האלהים: הרי שבעה, והיכן השלושה?
לא היה יודע מה לעשות.
אמר לו משה: רבון העולם! חיים הם המתים?
אמר לו: הן.
אמר: אם חיים הם המתים, זכור לאברהם ליצחק ולישראל, הרי עשרה, לכך הזכיר שלושה אבות.


דבר אחר:
זכור לאברהם
מה ראה להזכיר ג' אבות?
אמר רבי אלוני בן טברי, בשם ר' יצחק:
כיון שעשו אותו מעשה יצאו ה' מלאכי חבלה לכלותן:
אף,
וחמה,
וקצף,
והשמד,
והשחת, כמו שכתוב (דברים ט) כי יגורתי מפני האף והחמה.
אמר: רבון העולם! אתה עומד באחד, ואני באחד.
אתה עומד באף, שנאמר: (תהלים ז)קומה ה' באפך.
ואני בחמה, שנאמר: (שם קו) להשיב חמתו מהשחית.
אמר לו הקב"ה: הרי עמדתי באחד, ואתה באחד, לג' מה תעשה?
אמר לו משה: הרי ג' האבות עומדין לשלשתן, לפיכך הוא מזכירן.


דבר אחר:
זכור לאברהם
אמר רבי זבידא, אמר ר' יהושע בן לוי:
אמר משה רבון העולם! אבות העולם היו צדיקים, או רשעים?
הפרש בין אלו לאלו, אם היו רשעים יפה אתה עושה לבניהם כך.

למה?
שלא היה לאבותם אצלך מעשים.
ואם צדיקים הם תן להם מעשה אבותם.
הוי, זכור לאברהם.

אמר רבי שמואל:
אמר לו משה: רבון העולם! תן לי רשות שאדבר.
אמר לו הקב"ה: אמור כל מה שתבקש.
אמר: הם בטלו ראשו של דבור, (שמות כ) לא יהיה לך וגו' ועברו עליו שעשו את העגל, ואתה מבקש לבטל סופו, שנאמר:ועושה חסד לאלפים לאוהבי.
וכתיב: (ישעיה מא) זרע אברהם אוהבי, אמרת לאברהם: אני שומר לבניך חסד עד ב' אלפים דור, שנאמר: ועושה חסד לאלפים, וכמה דורות מאברהם עד עכשיו?
שבעה: אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, משה, ולשבעה אי אתה עושה חסד לב' אלפים דור, היאך אתה עושה חסד?!
הרי הן בטלו ראשו של דבור ואתה מבקש לבטל סופו!
אמר הקב"ה למשה: ואין אתה מזרע בני בניהם?!
אני הורג את אלו ואעשה אותך יותר מהן ונמצאת שבועתי מתקיימת!

אמר רבי יצחק:
אמר משה: רבון העולם!
איזה שטר מקוים יפה, הנחתם בשלושה או הנחתם באחד?
הוי אומר אותו שנחתם בשלושה.

איזה דין מקוים יפה, הנדון בג' או באחד?
הוי אומר, זה שנדון בשלושה.

איזה עדות מקוים, עדות של אחד או של ג'?
הוי אומר עדות של שלושה.

כך אמר משה: רבון העולם! הדבר שנשבעת לשלושה אין אתה מקיים אלא אתה מבקש לבטלו, של אחד היאך אתה מקיים?!
כשם שכעסת על בניהן ואתה מבקש להרגם, כך על בני.
ולא עוד, אלא כשם שנשבעת לאבות וקיימת עמהן ברית, שנאמר: (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב.
כך אף לשבטים נשבעת וקיימת עמהם ברית.

ומנין שהקב"ה נשבע לשבטים?
שנאמר: (חבקוק ג) שבועות מטות אומר סלה.

ומניין שקיים הקב"ה עמהן ברית?
שנאמר: (ויקרא כו) וזכרתי להם ברית ראשונים, זו ברית השבטים.
ולדברך הרי אתה מעמיד משבט לוי שאני משבטו, מה יש לך לומר לשבט ראובן ולשבטים אחרים?!

אמר רבי יצחק:
אותה שעה לא היה יכול להשיבו.
אמר הקב"ה: יפה אמרת! מיד, וינחם ה'.
אמר לו האלהים: אף הראשונות תהיתי עליהן.


מהו אשר נשבעת להם בך?
חזקיה ורבי ור' יהושע בן לוי
חזקיה אמר:
אמר משה: אילו בשמים ובארץ נשבעת לאבותם יפה אתה עושה להם, שהיית אתה מכלה את בניהם.

למה?
כשם שהשמים והארץ בטלים אף השבועה שלהם עוברת.
רבון העולם! לא בך נשבעת לאבותם שאין אתה מכלה את בניהם?!
לא אמרת לאברהם: (בראשית כב)בי נשבעתי!

מהו בי נשבעתי?
אמר הקב"ה לאברהם: כשם שאני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך שבועתי קיימת לעולם, ולעולמי עולמים. הוי, יפה אמר משה כשאמר: אשר נשבעת להם בך בעבור קדושת שמך עשה ולא תחלל שמך.

ור' יהושע בן לוי אמר:
בשביל זכות האבות ובזכות השבטים עשה הקב"ה.

ומנין אתה יודע שהזכיר משה השבטים כאן?
בא ישעיה ופירשה, שנאמר: (ישעיה סג) שוב למען עבדיך שבטי נחלתך.
מכאן, שהשבטים נקראו עבדים, לפיכך אתה דורש: (שמות לב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל, אלו ג' האבות.

עבדיך
אלו השבטים.
מיד נתרצה להם, שנאמר: וינחם ה' על הרעה.
כיון שראה הנביא כך, התחיל אומר (מ"ב יד) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל.

אמר רבי אחא בשם רבי יונתן דבית גברין:
אנו מוצאין דבר ה' למחות את ישראל בעגל ומרגלים, והוא אומר: ולא דבר ה' למחות?!

אמר רבי לוי:
כיון שאמר למשה: הרף ממני, שפתח לו פתח שיבקש עליהן רחמים.
הוי, ולא דבר ה' למחות את שם ישראל.

ור' תנחומא אמר:
כיון שאמר לו: (שמות לב) ואעשה אותך לגוי גדול הוי, ולא דבר ה' למחות את שם ישראל.

למה?
שמשה מישראל הוא.