מדרש רבה, שמות, פרק לו
תוכן הפרק:
פרשה מט: המשכן כסמל אהבת ה'
פרשה מט: המשכן כסמל אהבת ה'
ויעשו כל חכם לב
הה"ד: (שיר ח)
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.
מים רבים, אלו העובדי כוכבים, שנאמר: (ישעיה טז)
כהמות ימים יהמיון. ואם היו מתכנסין כל העובדי כוכבים לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל לא היו יכולים.
הוי,
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, שנאמר: (מלאכי א)
ואוהב את יעקב.
ונהרות לא ישטפוה, אלו הכשדים, שנאמר: (ישעיה ח)
את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור.
אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, אבל בני עשו לי מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם, שנאמר: (שמות מ)
ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן:
דבר אחר:
כל חכם לב
הה"ד: (שיר א)
שחורה אני ונאוה.
אם שחורה, למה נאוה, וכי יש שחורה נאוה?!
אלא אמרה כנסת ישראל:
שחורה אני במעשי.
ונאוה אני במעשה אבותי.
שחורה אני במצרים.
ונאוה אני באמרי בסיני (שמות כד)
כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
שחורה אני על הים שנאמר: (תהלים קו)
וימרו על ים בים סוף.
ונאוה אני באמרי (שמות טז)
זה אלי ואנוהו.
שחורה אני במעשה העגל.
ונאוהאני במעשה המשכן.
שחורה אני בשור, שנאמר: (תהלים קו)
וימירו את כבודם בתבנית שור.
ונאוה אני בשור (ויקרא טז)
שור או כשב או עז.
שחורה אני במשכן, שנאמר: (יחזקאל כג)
טמאו את מקדשי.
ונאוה אני במשכן.
ויעשו כל חכם לב.
מה מלאכה היו עושין?
אלא ראה מה כתיב: (שמות כה)
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, זו כנסת ישראל שהיא תרומה, שנאמר: (ירמיה ב)
קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.
זהב וכסף, זו כנסת ישראל, שנאמר: (תהלים סח)
כנפי יונה נחפה בכסף.
ונחשת, זו א"י, שנאמר: (דברים ח)
ומהרריה תחצב נחשת.
תכלת, זו כנסת ישראל, שנאמר: (במדבר טו)
ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
וארגמן, ותולעת שני, זו כנסת ישראל, שנאמר: (ישעיה מא)
אל תיראי תולעת יעקב וכן כחוט השני שפתותיך ואומר: (תהלים סח)
שרי יהודה רגמתם.
דבר אחר:
זהב, זה
אברהם, שנבחן בכבשן האש כזהב.
וכסף, זה
יצחק, שנצרף ככסף ע"ג המזבח.
ונחשת, זה
יעקב, שנאמר: (בראשית לב)
נחשתי ויברכני ה' בגללך.