פרשה יב: מכת ברד


ויכבד פרעה את לבו. ויאמר ה' אל משה כי אם מאן אתה הנה יד ה' הויה
למה הביא להן דבר?
לפי ששמו ישראל רועי בקר ורועי צאן וכל בהמה בהרים ובמדברות, כדי שלא יפרו וירבו אמר הקדוש ברוך הוא: אני אביא עליכם רועה יפה, שנאמר: הנה יד ה' הויה.

מהו ולא ימות מכל לבני ישראל דבר?
אפילו בהמה שהיתה ביד מצרי והיה לו לישראל תרעומות עליה שיש לו חלק בה, היתה ניצולת ובכך ידעו דינן של ישראל.

וישם ה' מועד ויעש ה' את הדבר הזה וישלח פרעה וגו'
מהו עד אחד?
אפילו בהמה חציה של ישראל וחציה של מצרי לא מתה.


ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן
נס גדול נעשה בשחין שמשה ואהרן לקחו שניהם מלא חפניהם, והחזיקו ידיו של משה מלא חפן שלו ומלא חפן של אהרן, מכאן שמועט מחזיק מרובה.
זו המכה באה להן על ידי הקדוש ברוך הוא ומשה ואהרן, לפי שמשה ואהרן לקחו שניהן פיח הכבשן וזרקו משה השמימה והפכו הקדוש ברוך הוא לשחין למעלה ונפל עליהן.

והיה לאבק על כל ארץ מצרים שחין
למה הביא עליהן?
מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין ולצנן להם את הצונן, לפיכך לקו בשחין כדי שלא יוכלו ליגע בגופן.

אמר רבי יהושע בן לוי:
נס גדול נעשה בשחין שאדם זורק חץ למעלה אינו מהלך מאה אמות ומשה זרק פיח הכבשן מלא חפניו, דבר שלא היה בו ממש וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד.

ועוד נס אחר נעשה בו, שמה שהחזיק ידו של משה, היה מלא חפנים.

ועוד נס אחר נעשה בשחין, אדם מפזר עפר קב אחדאין מפזר אלא ארבע אמות, אבל משה נטל מלא ידו ופיזרו על כל ארץ מצרים.


ויקחו את פיח הכבשן וגו' פורח באדם ובבהמה
מהו פורח?
שלקו בצרעת עמו, כמה דאת אמר: (ויקרא יג, יב) ואם פרוח תפרח הצרעת.

ולא יכלו החרטומים וגו'
למה לא יכלו לעמוד?
מפני משה לפי שהם השיאו עצה לפרעה להשליך ליאור: כל הבן הילוד, כדי שימות משה.
ועוד, שהיו מחייבין אותו הריגה על שהסיר העטרה מראש פרעה לראשו, לפיכך ולא יכלו החרטומים.

ויחזק ה' את לב פרעה
כיון שראה הקדוש ברוך הוא, שלא חזר בו מחמש מכות ראשונות, מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו אם ירצה לשוב אני מחזק לבו, כדי שאפרע כל הדין ממנו.

כאשר דבר ה' אל משה
שכן כתיב: (שמות ז, ג) ואני אקשה את לב פרעה.



ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגו'
הדא הוא דכתיב (איוב לו, כב)הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה.

אמר רבי ברכיה:
הן אחד שכן בלשון יוני קורין לאחד הן, כלומר אחד אלהינו, ישגיב בכחומעצים כח הצדיקים לעשות רצונו.
ומי כמוהו מורה שהוא מורה דרך לעשות תשובה. [

וכן אתה מוצא במשה, שהשגיב הקדוש ברוך הוא כחו ללכת בשליחותו ולעשות צוויו והיה מורה לפרעה הרשע שיעשה תשובה שלא חפץ לשלוח המכה, עד שיזהירנו שיעשה תשובה, שכן כתיב: השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, היה נותן כח במשה להשכים ולהתיצב לפני פרעה, והיה מורה דרך לפרעה כדי שיעשה תשובה, שכן כתיב: ואמרת אליו כה אמר ה' אלהי העברים כי בפעם הזאת וגו'.

למה לא נאמר כאן (שמות ח, טז) הנה יוצא המימה?
כיון שראה פרעה שבעת שהיה יוצא המימה משה מקדימו בדרך, נמנע שלא לצאת כדי שלא יפגע בו משה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אצלו בהשכמה עד שלא יצא מביתו.

כי בפעם הזאת וגו' כי עתה שלחתי את ידי וגו'
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אי רשע! סבור אתה שלא אוכל להכחידך מן העולם?!
למוד ממכת הדבר. בעת ששלחתי אותו הדבר אילו הייתי משלחו עליך ועל עמך, היית נכחד מן הארץ אבל לא שלחתיו עליך, אלא כדי שאראך כח גבורתי ותספר כחי בכל הארץ.
הדא הוא דכתיב: (שמות ט, טז) ואולם בעבור זאת העמדתיך.

עודך מסתולל בעמי
שהיה עושה אותם כמסילה שהכל דשין עליה, כמה דאת אמר: ( ישעיה נא, כג) אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה ותשימי כארץ גוך:


הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד
זבדי בן לוי אמר:
סרט לו סריטה על הכותל.
אמר לו: כשתגיע השמש לכאן ירד מחר הברד.

אשר לא היה כמוהו במצרים
לומר לך שלא היה כמוהו בעולם ולא במצרים. אינו אומר ולא יהיה כמו שאמר במכת בכורות: (שמות יא, ו) וכמוהו לו תוסף אשר לא היה כמוהו, כלומר, לשעבר לא היה אבל עתיד להיות להבא.

אימתי?
בימי גוג ומגוג, הדא הוא דכתיב: (איוב לח, כג) אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה.
וכן הוא אומר: (יחזקאל לח, כב)וגשם שוטף ואבני אלגביש.

ועתה שלח העז את מקנך
בא וראה רחמיו של הקדוש ברוך הוא, אפילו בשעת כעסו ריחם על הרשעים ועל בהמתם, לפי שמכת הברד לא היה משלחו עליהן, אלא על יבול הארץ והיה מזהירן שישמרו עצמן ואת בהמתם, כדי שלא ילקו בברד.

הירא את דבר ה' מעבדי פרעה
אמרו רבותינו זכרונם לברכה:
זה היה איוב.

ואשר לא שם לבו
זה היה פרעה ועמו:


ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים
הדא הוא דכתיב: ( תהלים קלה, ו) כל אשר חפץ ה' עשה וגו'.
אמר דוד: אף על פי שגזר הקדוש ברוך הוא: (שם קטו, טז)השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.

משל למה הדבר דומה?
למלך שגזר ואמר: בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי.
כך, כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, גזר ואמר: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם.
כשבקש ליתן התורה בטל גזירה ראשונה, ואמר: התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל, שנאמר: ( שמות יט, כ) וירד ה' על הר סיני.
וכתיב: (שם כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה', הרי, כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ וגו'.

כמו כן כשבקש אמר: (בראשית א, ט)יקוו המים.
וכשבקש עשה את היבשה ים ותהום, שנאמר: (עמוס ה, ח; ט, ו)הקורא למי הים.
ואומר: (בראשית ז, יא) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.
וכשבקש עשה את הים ותהומות יבשה, שנאמר: (שמות יד, כט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים.
ואומר (תהלים קו, ט) ויוליכם בתהומות כמדבר.
וכן במצרים במשה שהיה בארץ נתן לו רשות לשלוט במעשה שמים, שנאמר: ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים וגו'.

למה הביא עליהם ברד?
לפי ששמו ישראל נוטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות, לפיכך הביא עליהם ברד ושבר את הכל.

על האדם ועל הבהמה
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שלא שמעו לדבריו מה שאמר להם: (שמות ט, יט) שלח העז - אמר הקדוש ברוך הוא: כדי שיבא הברד על הכל.


ויט משה את מטהו על השמים
המכות האלו שלוש על ידי אהרן ושלוש על ידי משה ושלוש על ידי הקדוש ברוך הוא, ואחת על ידי כולן.
דם, צפרדע, כנים, שהיו בארץ, על ידי אהרן.
ברד, ארבה, חשך, על ידי משה, לפי שהן באויר שכך שלט משה בארץ ובשמים.
ערוב, דבר, מכת בכורות, על ידי הקדוש ברוך הוא.
ושחין, על ידי כולן.

וה' נתן קולות וברד
כל מקום שנאמר: וה', הוא ובית דינו שלמעלה, שנאמר: (בראשית כא, א) וה' פקד את שרההוא וסנקליטון שלו.

וה' נתן קולות וברד
הוא וסנקליטון שלו.

ותהלך אש ארצה
נדונו כמשפט הרשעים בגיהינום, היה יושב נכוה בברד, עומד נכוה באש.

ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד
נס בתוך נס.

רבי יהודה ורבי נחמיה
חד אמר:
כפרנותא דרומנא דחרציניתיה מתחמיא מלגיו.

וחד אמר:
כהדין עששיתא דמיא ומשחא מתערבין כחדא ונורא דליק מן גויהון.

משל למה הדבר דומה?
לשני לגיונות קשין, שהיו נלחמין זה עם זה.
לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך ועשה המלך שלום ביניהם, ועשו שליחות המלך ביחד.
כך, אש וברד צהובין זה לזה, כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים, עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים. הוי, ויהי ברד ואש מתלקחת.

מהו מתלקחת?
מת לקחת, לאחר שמכהו הברד לוקחו האש ושורפו.

ויך הברד בכל ארץ מצרים
ירד הברד והיה עשוי אנבטאות אנבטאות ומסבב את מקניהם ולא היו יכולים לצאת והיה המצרי מביא את המאכלת ושוחטה, והעוף יורד עליו מלמעלה ואוכלו, שנאמר: (תהלים עח, מח) ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים.

מהו ומקניהם לרשפים?
אלו העופות.
כמה דאת אמר: (איוב ה, ז)ובני רשף יגביהו עוף.

ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר
(במדרש תהלים) (תהלים עח, מז) יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל.

רבי יהודה בר רבי שלום אמר:
מהו בחנמל?
בא נח מל.

ורבי פנחס אמר:
יורד כפילקין וקוצץ את האילנות.

רק בארץ גושן
למה ניצלת?
לפי שפטרונה עומד עליה, הדא הוא דכתיב: אשר שם בני ישראל לא היה ברד.


וישלח פרעה
מה שאמר: חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, לפי שהקדוש ברוך הוא אמר לו: (שמות ט, יט) ועתה שלח העז, הוא עשה צדקה עמהם, שהיה מזהירם והוא ועמו הרשעים, שלא שמו לבם לדבר ה' והניחו אנשיהם ומקניהם בשדה ומתו כולן.

העתירו אל ה' ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי
מכאן שלא היה משה חפץ להתפלל בתוך מצרים לפי שהיתה מטונפת בגלולים ובשקוצים.

ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלהים
לא תהא סבור שאיני יודע מה אתה עתיד לעשות אחרי כן, אלא יודע אני שלא תתייראו מן המקום אחרי כן כמו שלא הייתם יראים ממנו קודם לכן, אבל כדי שתכיר גדולתו של הקדוש ברוך הוא אני אעשה.


והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה
מהו כי אפילות הנה?

רבי פנחס ורבי יהודה בר רבי שלום
רבי פנחס אמר:
מהו כי אפילות?
פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם.

רבי יהודה אמר:
לקישות היו.

אמר לו רבי פנחס:
והלא כתיב: (שמות ט, כה) ואת כל עשב השדה הכה הברד, ואתה אומר על שהיו קטנות לא נוכו?!
אלא, פלאים עשה הקדוש ברוך הוא בהם.


ויצא משה מעם פרעה את העיר
שעדיין היה בתחום העיר מיד לא שהה להתפלל עליהם, אלא ויפרוש כפיו אל ה', וקבל הקדוש ברוך הוא תפלתו.

ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה
תלאן ברפיון.

ואימתי ירדו?
בימי יהושע על האמוריים, שנאמר: (יהושע י, יא)ויהי בנוסם מפני ישראל, וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים, והשאר עתידין לירד בימי גוג ומגוג.

וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטוא
כך הן הרשעים כל זמן שהן בצרה הם מכניעים עצמן, משהצרה עוברת חוזרין לקלקולן.

וכן נבוכדנצר, בזמן שהיה בצרה היה מקלס להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (דניאל ד, לד) כען אנא נבוכדנצר, משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט וגו'.
וכיון שראה עצמו בגדולה, התחיל מתגאה.
(שם שם, כז) ענה מלכא ואמר: הלא דא היא בבל רבתא, די אנא בניתא לבית מלכו, בתקף חסני וליקר הדרי.
אף פרעה עשה כן, וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות ויוסף לחטוא וגו'.