(א) ואלה שמות בני ישראל -
אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן], להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא:

(ה) ויוסף היה במצרים -
והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים?! אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו:

(ז) פרו -
שלא הפילו נשותיהם ולא מתו כשהם קטנים:
וישרצו -
שהיו יולדות שישה בכרס אחד:

(ח) ויקם מלך חדש -

רב ושמואל:
חד אמר: חדש ממש.
וחד אמר:, שנתחדשו גזרותיו:

אשר לא ידע -
עשה עצמו כאלו לא ידע:

(י) הבה נתחכמה לו -
כל הבה לשון הכנה והזמנה לדבר הוא, כלומר הזמינו עצמכם לכך:

נתחכמה לו -
לעם. נתחכמה מה לעשות לו.

ורבותינו דרשו:

נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם (והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אומה אחת):

ועלה מן הארץ -
על כורחנו.

ורבותינו דרשו:

כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה:

(יא) עליו -
על העם:
מסים -
לשון מס, שרים שגובין מהם המס.
ומהו המס?
שיבנו ערי מסכנות לפרעה:

למען ענתו בסבלתם -
של מצרים:
ערי מסכנות -
כתרגומו.
וכן (ישעיהו כב טו) לך בא אל הסוכן הזה, גזבר הממונה על האוצרות:
את פתם ואת רעמסס -
שלא היו ראויות מתחלה לכך ועשאום חזקות ובצורות לאוצר:

(יב) וכאשר יענו אתו -
בכל מה שהם נותנין לב לענות, כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ:
כן ירבה -
כן רבה וכן פרץ.

ומדרשו:

רוח הקודש אומרת כן אתם אומרים פן ירבה, ואני אומר כן ירבה:

ויקצו -
קצו בחייהם.

ורבותינו דרשו:

כקוצים היו בעיניהם:

(יג) בפרך -
בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:

(טו) למילדת -
הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד, כמו:
שובר ומשבר.
דובר ומדבר.
כך מוליד ומילד:

שפרה -
זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד:
פועה -
זו מרים, שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה.
פועה לשון צעקה, כמו (ישעיהו מב יד) כיולדה אפעה:

(טז) בילדכן -
כמו בהולידכן:
על האבנים -
מושב האשה היולדת, ובמקום אחר קוראו משבר, וכמוהו (ירמיהו יח ג) עושה מלאכה על האבנים, מושב כלי אומנות יוצר חרס:
אם בן הוא וגו' -
לא היה מקפיד אלא על הזכרים, שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להיוולד בן המושיע אותם:
וחיה -
ותחיה:

(יז) ותחיין את הילדים -
מספקות להם מים ומזון.

תרגום הראשון:

וקיימא.

והשני:

וקיימתין.

לפי שלשון עברית לנקבות רבות, תיבה זו וכיוצא בה, משמשת לשון פעלו ולשון פעלתן, כגון:
(שמות ב יט) ותאמרנה איש מצרי, לשון עבר.
כמו ויאמרו לזכרים, ותדברנה בפיכם (ירמיהו מד כה) לשון דברתן, כמו ותדברו לזכרים.
וכן (יחזקאל יג יט) ותחללנה אותי אל עמי, לשון עבר חללתן, כמו ותחללו לזכרים:

(יט) כי חיות הנה -
בקיאות כמילדות.

תרגום:

מילדות חיתא.

ורבותינו דרשו:

הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות.

והיכן משולות לחיות?
גור אריה (בראשית מט ט).
זאב יטרף (שם כז).
בכור שורו (דברים לג יז).
אילה שלוחה (בראשית מט כא).
ומי שלא נכתב בו הרי הכתוב כללן (בראשית מט כח) ויברך אותם.
ועוד כתיב (יחזקאל יט ב) מה אמך לביא:

(כ - כא) וייטב -
הטיב להם.
וזה חלוק בתיבה שיסודה שתי אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה, כשהיא באה לדבר בלשון ויפעיל הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן, כגון:
וייטב אלוהים למילדות.
וירב בבת יהודה.
(איכה ב ה), הרבה תאניה.
וכן ויגל השארית (דברי הימים ב' לו כ), דנבוזראדן הגלה את השארית.
ויפן זנב אל זנב (שופטים טו ד), הפנה הזנבות זו לזו.
כל אלו לשון הפעיל את אחרים.

וכשהוא מדבר בלשון ויפעל, הוא נקוד היו"ד בחיר"ק, כגון:
(ויקרא י כ) ויִטב בעיניו, לשון הוטב.
וכן וירב העם (פסוק כ), נתרבה העם.
ויגל יהודה (מלכים ב' כה כא) הגלה יהודה.
ויפן כה וכה (ב יב), פנה לכאן ולכאן.

ואל תשיבני וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן,
ירד, יצא, ישב, ילך, היו"ד אות שלישית בו:

וייטב אלוהים למילדת -
מהו הטובה?
ויעש להם בתים -
בתי כהונה ולוויה ומלכות שקרויין בתים.
ויבן את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א).

כהונה ולוויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב):

(כב) לכל עמו -
אף עליהם גזר. יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה.