(א) ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה -
והתרה בו:
שתי -
שימי שאשית אני:

(ב) ולמען תספר -
בתורה להודיע לדורות:
התעללתי -
שחקתי, כמו:
(במדבר כב כט) כי התעללת בי.
(שמואל א' ו ו) הלא כאשר התעולל בהם, האמור במצרים.

ואינו לשון פועל ומעללים, שאם כן היה לו לכתוב עוללתי, כמו:
(איכה א כב) ועולל למו כאשר עוללת לי.
(שם יב) אשר עולל לי:

(ג) לענת -
כתרגומו:

לאתכנעא.

והוא מגזרת עני, מאנת להיות עני ושפל מפני:

(ה) את עין הארץ -
את מראה הארץ:
ולא יוכל וגו' -
הרואה לראות את הארץ, ולשון קצרה דבר:

(ז) הטרם תדע -
העוד לא ידעת כי אבדה מצרים:

(ח) ויושב -
הושבו על ידי שליח ששלחו אחריהם והשיבום אל פרעה:

(י) כאשר אשלח אתכם ואת טפכם -
אף כי אשלח גם את הצאן ואת הבקר כאשר אמרתם:
ראו כי רעה נגד פניכם -
כתרגומו.

ומדרש אגדה:

שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה.
אמר להם פרעה: רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו (שמות לב יב) למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם: ראו כי רעה נגד פניכם, מיד (שם יד) וינחם ה' על הרעה והפך את הדם לדם מילה, שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר (יהושע ה ט) היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם, שהיו אומרים לכם דם אנו רואין עליכם במדבר:

(יא) לא כן -
כאשר אמרתם להוליך הטף עמכם אלא לכו נא הגברים ועבדו את ה':
כי אתה אתם מבקשים -
כי אותה בקשתם עד הנה (שמות ה ח) נזבחה לאלוהינו, ואין דרך הטף לזבוח:
ויגרש אתם -
הרי זה לשון קצר ולא פירש מי המגרש:

(יב) בארבה -
בשביל מכת הארבה:

(יג) ורוח הקדים -
רוח מזרחית נשא את הארבה, לפי שבא כנגדו שמצרים בדרומית מערבית הייתה, כמו שמפורש במקום אחר:

(יד) ואחריו לא יהיה כן -
ואותו שהיה בימי יואל, שנאמר (יואל ב ב) כמוהו לא נהיה מן העולם, למדנו שהיה כבד משל משה כי אותו של יואל היה על ידי מינין הרבה, שהיו יחד ארבה ילק חסיל גזם, אבל של משה לא היה אלא של מין אחד, וכמוהו לא היה ולא יהיה:

(טו) כל ירק -
עלה ירוק וירדור"א בלעז [ירק]:

(יט) רוח ים -
רוח מערבי:
ימה סוף -
אומר אני שים סוף היה מקצתו במערב כנגד כל רוח דרומית וגם במזרח של ארץ ישראל, לפיכך רוח ים תקעו לארבה בימה סוף כנגדו. וכן מצינו לענין תחומין שהוא פונה לצד מזרח, שנאמר (שמות כג לא) מים סוף ועד ים פלשתים, ממזרח למערב, שים פלשתים במערב היה, שנאמר בפלשתים (צפניה ב ה) יושבי חבל הים גוי כרתים:
לא נשאר ארבה אחד -
אף המלוחים שמלחו מהם:

(כא) וימש חשך -
ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה, וחשך של לילה יאמיש ויחשיך עוד:
וימש -
כמו ויאמש יש לנו תיבות הרבה חסרות אל"ף לפי שאין הברת האל"ף נכרת כל כך אין הכתוב מקפיד על חסרונה, כגון:
(ישעיהו יג כ) ולא יהל שם ערבי, כמו לא יאהל, לא יטה אהלו.
וכן (שמואל ב כב מ) ותזרני חיל, כמו ותאזרני.

ואונקלוס תרגם:

לשון הסרה.

כמו (שמות יג כב) לא ימיש בתר דיעדי קבל ליליא, כשיגיע סמוך לאור היום.
אבל אין הדבור מיושב על הוי"ו של וימש, לפי שהוא כתוב אחר ויהי חשך.

ומדרש אגדה פותרו:

לשון (דברים כח כט) ממשש בצהרים, שהיה כפול ומכופל ועב עד שהיה בו ממש:

(כב) ויהי חשך אפלה שלשת ימים וגו' -
חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן שלשת ימים.

ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה, שלא קמו איש מתחתיו. יושב אין יכול לעמוד, ועומד אין יכול לישב.
ולמה הביא עליהם חשך?
שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו.

ועוד שחיפשו ישראל וראו את כליהם, וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא:
שלשת ימים -
שלוש של ימים טירציינ"א בלעז [קבוצה של שלושה ימים רצופים] וכן שבעת ימים בכל מקום שטיינ"א של ימים [קבוצה של שבעה ימים רצופים]:

(כד) יצג -
יהא מוצג במקומו:

(כה) גם אתה תתן -
לא דייך שמקננו ילך עמנו, אלא גם משלך תתן:

(כו) פרסה -
פרסת רגל פלנט"א בלעז [כף רגל]:
לא נדע מה נעבד -
כמה תכבד העבודה שמא ישאל ממנו יותר ממה שיש בידינו:

(כט) כן דברת -
יפה דברת ובזמנו דברת, אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך.