(א) כלה -
גמירא, (כלה) כליל, כולכם ישלח:

(ב) דבר נא -
אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם (בראשית טו יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם, (שם יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם:

(ד) ויאמר משה כה אמר ה' -
בעמדו לפני פרעה נאמרה לו נבואה זו שהרי משיצא מלפניו לא הוסיף ראות פניו:
כחצת הלילה -
כהחלק הלילה, כחצות, כמו:
(מלכים א' יט כה) כעלות.
(תהילים קכד ג) בחרות אפם בנו.
זהו פשוטו לישבו על אופניו, שאין חצות שם דבר של חצי.

ורבותינו דרשוהו:

כמו בחצי הלילה (שמות יב כט) ואמרו, שאמר משה כחצות, דמשמע סמוך לו או לפניו או לאחריו, ולא אמר בחצות, שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו משה בדאי הוא:

(ה) עד בכור השבי -
(שמות יב כט) למה לקו השבויים?
כדי שלא יאמרו, יראתם תבעה עלבונם והביאה פורענות על מצרים:
מבכור פרעה עד בכור השפחה -
כל הפחותים מבכור פרעה וחשובים מבכור השפחה היו בכלל.
ולמה לקו בני השפחות:
שאף הם היו משעבדים בהם ושמחים בצרתם:
וכל בכור בהמה -
לפי שהיו עובדין לה, וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה נפרע מאלוהיה:

(ז) לא יחרץ כלב לשנו -
אומר אני שהוא לשון שנון, לא ישנן, וכן:
(יהושע י כא) לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו, לא שנן.
(שמואל ב' ה כד) אז תחרץ תשתנן.
(ישעיהו מא טו) למורג חרוץ שנון.
(משלי כא ה) מחשבות חרוץ, אדם חריף ושנון.
(משלי י ד) ויד חרוצים תעשיר, חריפים, סוחרים שנונים:

אשר יפלה -
יבדיל:

(ח) וירדו כל עבדיך -
חלק כבוד למלכות שהרי בסוף ירד פרעה בעצמו אליו בלילה (שמות יב לא) ויאמר קומו צאו מתוך עמי ולא אמר לו משה מתחלה וירדת אלי והשתחווית לי:
אשר ברגליך -
ההולכים אחר עצתך והלוכך:
ואחרי כן אצא -
עם כל העם מארצך:
ויצא מעם פרעה -
כשגמר דבריו יצא מלפניו:
בחרי אף -
על שאמר לו (שמות י כח) אל תוסף ראות פני:

(ט) למען רבות מופתי -
מופתי שנים, רבות שלושה מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים:

(י) ומשה ואהרן עשו וגו' -
כבר כתב לנו זאת בכל המופתים, ולא שנאה כאן אלא בשביל לסמכה לפרשה של אחריה.