(ב) פטר כל רחם -
שפתח את הרחם תחלה, כמו:
(משלי יז יד) פוטר מים ראשית מדון,
וכן (תהילים כב ח) יפטירו בשפה, יפתחו שפתים:

לי הוא -
לעצמי קניתים על ידי שהכיתי בכורי מצרים:

(ג) זכור את היום הזה -
למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום:

(ד) בחדש האביב -
וכי לא היו יודעין באיזה חדש?
אלא כך אמר להם: ראו חסד שגמלכם שהוציא אתכם בחדש שהוא כשר לצאת, לא חמה ולא צנה ולא גשמים.
וכן הוא אומר (תהילים סח ז) מוציא אסירים בכושרות, חדש שהוא כשר לצאת:

(ה) אל ארץ הכנעני וגו' -
אף על פי שלא מנה אלא חמישה עממין, כל שבעה גויים במשמע, שכולן בכלל כנעני הם, ואחת ממשפחת כנען הייתה שלא נקרא לה שם אלא כנעני:
נשבע לאבתיך וגו' -
באברהם הוא אומר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם וגו'.
וביצחק הוא אומר (שם כו ג) גור בארץ הזאת וגו'.
וביעקב הוא אומר (שם כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו':

זבת חלב ודבש -
החלב זב מן העזים והדבש זב מן התמרים ומן התאנים:
את העבדה הזאת -
של פסח.
והלא כבר נאמר למעלה (יב כה) והיה כי תבואו אל הארץ וגו', ולמה חזר ושנאה?
בשביל דבר שנתחדש בה.
בפרשה ראשונה נאמר (שם כו): והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, בבן רשע הכתוב מדבר שהוציא את עצמו מן הכלל.

וכאן (פסוק ח) והגדת לבנך, בבן שאינו יודע לשאול, והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה בדברי אגדה המושכין את הלב:

(ח) בעבור זה -
בעבור שאקיים מצוותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו:
עשה ה' לי -
רמז תשובה לבן רשע לומר, עשה ה' לי ולא לך, שאלו היית שם לא היית כדאי ליגאל:

(ט) והיה לך לאות -
יציאת מצרים תהיה לך לאות:
על ידך ולזכרון בין עיניך -
שתכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע:
על ידך -
יד שמאל, לפיכך ידכה מלא בפרשה שניה (פסוק טז) לדרוש בה, יד שהיא כהה:

(י) מימים ימימה -
משנה לשנה:

(יא) והיה כי יבאך -

יש מרבותינו שלמדו מכאן שלא קדשו בכורות הנולדים במדבר, והאומר שקדשו מפרש ביאה זו לומר אם תקיימוהו במדבר תזכו ליכנס לארץ ותקיימוהו שם:

נשבע לך -
והיכן נשבע לך?
והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו' (שמות ו ח):
ונתנה לך -
תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירושת אבות:

(יב) והעברת -
אין והעברת אלא לשון הפרשה.
וכן הוא אומר (במדבר כז ח) והעברתם את נחלתו לבתו:

שגר בהמה -
נפל ששגרתו אמו ושלחתו בלא עתו, ולמדך הכתוב שהוא קדוש בבכורה לפטור את הבא אחריו.
ואף שאינו נפל קרוי שגר, כמו (דברים ז יג) שגר אלפיך. אבל זה לא בא אלא ללמד על הנפל שהרי כבר כתיב כל פטר רחם.
ואם תאמר אף בכור בהמה טמאה במשמע?
בא ופירש במקום אחר (דברים טו יט) בבקרך ובצאנך.

לשון אחר יש לפרש והעברת כל פטר רחם, בבכור אדם הכתוב מדבר:

(יג) פטר חמר -
ולא פטר שאר בהמה טמאה, וגזרת הכתוב היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים.
ועוד, שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים, שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים טעונים מכספם ומזהבם של מצרים:

תפדה בשה -
נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה והשה חולין ביד כהן:
וערפתו -
עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו של כהן, לפיכך יפסיד ממונו:
וכל בכור אדם בבניך תפדה -
חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר:

(יד) כי ישאלך בנך מחר -
יש מחר שהוא עכשיו, ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה וכגון (יהושע כב כד) מחר יאמרו בניכם לבנינו, דבני גד ובני ראובן:
מה זאת -
זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת, ובמקום אחר הוא אומר (דברים ו כ) מה העדות והחקים והמשפטים וגו', הרי זאת שאלת בן חכם.
דברה תורה כנגד ארבעה בנים:
רשע
ושאינו יודע לשאול
והשואל דרך סתומה
והשואל דרך חכמה:

(טז) ולטוטפת -
תפילין, ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טטפת, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. ומנחם חברו עם:
(יחזקאל כא ב) והטף אל דרום.
(מיכה ב ו) אל תטיפו, לשון דבור.
כמו (לעיל פסוק ט) ולזיכרון, שהרואה אותם קשורים בין העיניים יזכור הנס וידבר בו:

פרשת בשלח
(יז) ויהי בשלח פרעה וגו' ולא נחם -
ולא נהגם.
כמו: (שמות לב לד) לך נחה את העם,
(משלי ו כב) בהתהלכך תנחה אותך:

כי קרוב הוא -
ונוח לשוב באותו הדרך למצרים.
ומדרשי אגדה יש הרבה:

בראתם מלחמה -
כגון מלחמת (במדבר יד מה) וירד העמלקי והכנעני וגו'.
אם הלכו דרך ישר היו חוזרים, ומה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, אם הוליכם בפשוטה על אחת כמה וכמה!
פן ינחם -
יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב:

(יח) ויסב -
הסיבם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה:
ים סוף -
כמו לים סוף.
וסוף הוא לשון אגם שגדלים בו קנים, כמו:
(שמות ב ג) ותשם בסוף.
(ישעיהו יט ו) קנה וסוף קמלו:

וחמשים -
אין חמושים אלא מזויינים. לפי שהסיבן במדבר גרם להם שעלו חמושים, שאלו הסיבן דרך יישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין, אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך, אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן לו כל הצורך.

ומקרא זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן, שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין, מהיכן היו להם כלי זיין שהכום ישראל בחרב.
וכן הוא אומר (יהושע א יד) ואתם תעברו חמושים.

וכן תרגם אונקלוס:

מזרזין.

כמו (בראשית יד יד) וירק את חניכיו וזריז.

דבר אחר:
חמושים אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה:

(יט) השבע השביע -
השביעם שישביעו לבניהם.
ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, כמו שהשביעו יעקב?
אמר יוסף אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות, אבל בני לא יניחום מצריים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו:

והעליתם את עצמתי מזה אתכם -
לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עימהם, שנאמר אתכם:

(כ) ויסעו מסכת -
ביום השני, שהרי בראשון באו מרעמסס לסכות:

(כא) לנחתם הדרך -
נקוד פת"ח, שהוא כמו להנחותם, כמו: (דברים א לג) לראותכם בדרך אשר תלכו בה, שהוא כמו להראותכם, אף כאן להנחותם על ידי שליח.
ומי הוא השליח?
עמוד הענן, והקב"ה בכבודו מוליכו לפניהם.
ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו, שהרי על ידי עמוד הענן הם הולכים, ועמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך:

(כב) לא ימיש -
הקב"ה את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה. מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן, שעד שלא ישקע זה עולה זה.