(ב) וישבו -
לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך, כמו שנאמר (פסוק ג) ואמר פרעה לבני ישראל וגו':
ויחנו לפני פי החירת -
הוא פיתום, ועכשיו נקרא פי החירות על שם שנעשו בני חורין, והם שני סלעים גבוהים וזקופים, והגיא שביניהם קרוי פי הסלעים:
לפני בעל צפן -
הוא נשאר מכל אלוהי מצרים, כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן.
ועליו פירש איוב (איוב יב כג) משגיא לגוים ויאבדם:

(ג) ואמר פרעה -
כשישמע שהם שבים לאחוריהם:
לבני ישראל -
על בני ישראל.
וכן (פסוק יד) ה' ילחם לכם - עליכם.
(בראשית כ יג) אמרי לי אחי הוא - אמרי עלי:

נבכים הם -
כלואים ומשוקעים ובלעז שירי"ץ [לחוצים].
כמו (תהילים פד ז) בעמק הבכא.
(איוב כח יא) מבכי נהרות.
(שם לח טז) נבכי ים.
נבוכים הם כלואים הם במדבר, שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו:

(ד) ואכבדה בפרעה -
כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד.
וכן הוא אומר (יחזקאל לח כב) ונשפטתי אתו וגו'.
ואחר כך (שם כג) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו'.
ואומר (תהילים עו ד) שמה שבר רשפי קשת.
ואחר כך (שם פסוק ב) נודע ביהודה אלוהים.
ואומר (שם ט יז) נודע ה' משפט עשה:

בפרעה ובכל חילו -
הוא התחיל בעבירה וממנו התחילה הפורענות:
ויעשו כן -
להגיד שבחן ששמעו לקול משה, ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו, אנו צריכים לברוח, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם:

(ה) ויגד למלך מצרים -
איקטורין שלח עימהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי.
בחמישי ובשישי רדפו אחריהם.
וליל שביעי ירדו לים.
בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח.
לכן אנו קורין השירה ביום השביעי:

ויהפך -
נהפך ממה שהיה, שהרי אמר להם (שמות יב לא) קומו צאו מתוך עמי, ונהפך לבב עבדיו, שהרי לשעבר היו אומרים לו (שם י ז) עד מתי יהיה זה לנו למוקש, ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום:
מעבדנו -
מעבוד אותנו:

(ו) ויאסר את רכבו -
הוא בעצמו:
ואת עמו לקח עמו -
משכם בדברים לקינו ונטלו ממוננו ושלחנום, בואו עמי ואני לא אתנהג עמכם כשאר מלכים, דרך שאר מלכים עבדיו קודמין לו במלחמה, ואני אקדים לפניכם, שנאמר (פסוק י) ופרעה הקריב, הקריב עצמו ומיהר לפני חיילותיו. דרך שאר מלכים ליטול ביזה בראש כמו שיבחר, אני אשווה עמכם בחלק, שנאמר (שמות טו ט) אחלק שלל:

(ז) בחור -
נבחרים, בחור לשון יחיד כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור:
וכל רכב מצרים -
ועימהם כל שאר הרכב.
ומהיכן היו הבהמות הללו?
אם תאמר משל מצרים, הרי נאמר (שמות ט ו) וימת כל מקנה מצרים.
ואם תאמר משל ישראל, והלא נאמר (שם י כו) וגם מקננו ילך עמנו.
משל מי היו?
מן הירא את דבר ה' (שם ט כ).

מכאן היה רבי שמעון אומר כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו:

ושלשם על כלו -
שרי צבאות כתרגומו:

(ח) ויחזק ה' את לב פרעה -
שהיה תולה אם לרדוף אם לאו. וחזק את לבו לרדוף:
ביד רמה -
גבורה גבוהה ומפורסמת:

(י) ופרעה הקריב -
היה לו לכתוב ופרעה קרב, מהו הקריב, הקריב עצמו ונתאמץ לקדם לפניהם, כמו שהתנה עימהם:
נסע אחריהם -
בלב אחד כאיש אחד.

דבר אחר:

והנה מצרים נוסע אחריהם, ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים. תנחומא:

ויצעקו -
תפשו אומנות אבותם.
באברהם הוא אומר (בראשית יט כז) אל המקום אשר עמד שם.
ביצחק (שם כד סג) לשוח בשדה.
ביעקב (שם כח יא) ויפגע במקום:

(יא) המבלי אין קברים -
וכי מחמת חסרון קברים שאין קברים במצרים ליקבר שם לקחתנו משם.
ש"י פו"ר פיילנצ"א ד"י נו"ן פושי"ש בלעז [האם בגלל מחסור של לא קברים]:

(יב) אשר דברנו אליך במצרים -
והיכן דברו?
(שמות ה כא) ירא ה' עליכם וישפוט:

ממתנו -
מאשר נמות, ואם היה נקוד מלאפו"ם היה נבאר ממיתתנו, עכשיו שנקוד בשור"ק נבאר מאשר נמות.
וכן (להלן טז ג) מי יתן מותנו - שנמות.
וכן (שמואל ב' יט א) מי יתן מותי, דאבשלום - שאמות.
כמו (צפניה ג ח) ליום קומי לעד.
(דברי הימים ב' יח כו) עד שובי בשלום, שאקום שאשוב:

(יג) כי אשר ראיתם את מצרים וגו' -
מה שראיתם אותם אינו אלא היום, היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד:

(יד) ה' ילחם לכם -
בשבילכם.
וכן (פסוק כה) כי ה' נלחם להם.
וכן (איוב יג ח) אם לאל תריבון.
וכן (בראשית כד ז) ואשר דבר לי.
וכן (שופטים ו לא) האתם תריבון לבעל:

(טו) מה תצעק אלי -
למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה.

דבר אחר:
מה תצעק אלי עלי הדבר תלוי ולא עליך, כמו שנאמר להלן (ישעיה מה יא) על בני ועל פועל ידי תצוני:
דבר אל בני ישראל ויסעו -
אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם הים:

(יט) וילך מאחריהם -
להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים.
בכל מקום הוא אומר מלאך ה', וכאן מלאך האלוהים.
אין אלוהים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להינצל אם להיאבד עם מצרים:

ויסע עמוד הענן -
כשחשיכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים:

(כ) ויבא בין מחנה מצרים -

משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו. באו לסטים לשבותו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, באו זאבים מאחריו, נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו, נתנו על זרועו ונלחם בהם.

כך (הושע יא ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו:
ויהי הענן והחשך -
למצרים:
ויאר -
עמוד האש את הלילה לישראל, והולך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה, והחשך של ערפל לצד מצרים:
ולא קרב זה אל זה -
מחנה אל מחנה:

(כא) ברוח קדים עזה -
ברוח קדים שהיא עזה שברוחות, היא הרוח שהקב"ה נפרע בה מן הרשעים, שנאמר:
(ירמי' יח יז) ברוח קדים אפיצם.
(הושע יג טו) יבא קדים רוח ה'.
(יחזקאל כז כו) רוח הקדים שברך בלב ימים.
(ישעי' כז ח) הגה ברוחו הקשה ביום קדים:

ויבקעו המים -
כל מים שבעולם:

(כג) כל סוס פרעה -
וכי סוס אחד היה אלא מגיד שאין כולם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד:

(כד) באשמרת הבקר -
שלשת חלקי הלילה קרויין אשמורות, ואותה שלפני הבקר קורא אשמורת הבקר.
ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת, כת אחר כת לשלשה חלקים, לכך קרוי אשמורת.

וזהו שתרגם אונקלוס:

במטרת:

וישקף -
ויבט, כלומר פנה אליהם להשחיתם.

ותרגומו:

ואסתכי.

אף הוא לשון הבטה.
כמו (במדבר כג יד) שדה צופים - חקל סכותא:

בעמוד אש וענן -
עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד אש מרתיחו, וטלפי סוסיהם משתמטות:
ויהם -
לשון מהומה, אישטורדישו"ן בלעז [מבוכה] ערבבם, נטל סגניות שלהם.

ושנינו בפרקי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:

כל מקום שנאמר בו מהומה, הרעמת קול הוא, וזה אב לכולן (שמואל א' ז י) וירעם ה' בקול גדול וגו' על פלשתים ויהומם:

(כה) ויסר את אפן מרכבתיו -
מכח האש נשרפו הגלגלים והמרכבות נגררות, והיושבים בהם נעים ואיבריהן מתפרקין:
וינהגהו בכבדת -
בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם, במידה שמדדו (שמות ט לד) ויכבד לבו הוא ועבדיו, אף כאן וינהגהו בכבדות:
נלחם להם במצרים -
במצריים.

דבר אחר:
במצרים, בארץ מצרים, שכשם שאלו לוקים על הים, כך לוקים אותם שנשארו במצרים:

(כו) וישבו המים -
שזקופים ועומדים כחומה, ישובו למקומם ויכסו על מצרים:

(כז) לפנות בקר -
לעת שהבוקר פונה לבא:
לאיתנו -
לתקפו הראשון:
נסים לקראתו -
שהיו מהוממים ומטורפים ורצין לקראת המים:
וינער ה' -
כאדם שמנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה, כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים, ונתן הקב"ה בהם חיות לקבל היסורין:
וינער -
ושניק, והוא לשון טרוף בלשון ארמי.
והרבה יש במדרשי אגדה:

(כח) ויכסו את הרכב וגו' לכל חיל פרעה -
כך דרך המקראות לכתוב למ"ד יתירה.
כמו (להלן כג) לכל כליו תעשה נחשת,
וכן (שם יט) לכל כלי המשכן בכל עבודתו,
(במדבר ד לב) ויתדותם ומיתריהם לכל כליהם,
ואינה אלא תיקון לשון:

(ל) וירא ישראל את מצרים מת -
שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו:

(לא) את היד הגדלה -
את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה.
והרבה לשונות נופלין על לשון יד, וכולן לשון יד ממש הן, והמפרשו יתקן הלשון אחר עניין הדבור.