(ב) מה תנסון -
לומר היוכל לתת מים בארץ ציה:

(ד) עוד מעט -
אם אמתין עוד מעט וסקלוני:

(ה) עבר לפני העם -
וראה אם יסקלוך, למה הוצאת לעז על בני:
וקח אתך מזקני ישראל -
לעדות שיראו שעל ידך המים יוצאים מן הצור, ולא יאמרו מעיינות היו שם מימי קדם:
ומטך אשר הכית בו את היאר -
מה תלמוד לומר אשר הכית בו את היאור?
אלא שהיו ישראל אומרים על המטה שאינו מוכן אלא לפורעניות, בו לקה פרעה ומצרים כמה מכות במצרים ועל הים, לכן נאמר אשר הכית בו את היאור, יראו עתה שאף לטובה הוא מוכן:

(ו) והכית בצור -
על הצור לא נאמר אלא בצור, מכאן שהמטה היה של מין דבר חזק ושמו סנפרינון והצור נבקע מפניו:

(ח) ויבא עמלק וגו' -
סמך פרשה זו למקרא זה, לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים (פסוק ז) היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני.

משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא. אמר לו אביו אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו:

(ט) בחר לנו -
לי ולך, השוהו לו, מכאן אמרו יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך.
מנין?
שנאמר (במדבר יב יא) ויאמר אהרן אל משה בי אדני והלא אהרן גדול מאחיו היה ועושה את חברו כרבו.
ומורא רבך כמורא שמים מנין?
שנאמר (שם יא כח) אדוני משה כלאם, כולם מן העולם, חייבין הם כלייה, המורדים בך, כאלו מרדו בהקב"ה:
וצא הלחם -
צא מן הענן והלחם בו:
מחר -
בעת המלחמה אנכי נצב:
בחר לנו אנשים -
גיבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן.

דבר אחר:
בחר לנו אנשים שיודעין לבטל כשפים לפי שבני עמלק מכשפין היו:

(י) ומשה אהרן וחור -
מכאן לתענית שצריכים שלושה לעבור לפני התיבה, שבתענית היו שרויים:
חור -
בנה של מרים היה וכלב בעלה:

(יא) כאשר ירים משה ידו -

וכי ידיו של משה נוצחות היו המלחמה וכו' כדאיתא בראש השנה (כט א):

(יב) וידי משה כבדים -
בשביל שנתעצל במצווה ומנה אחר תחתיו, נתייקרו ידיו:
ויקחו -
אהרן וחור:
אבן וישימו תחתיו -
ולא ישב לו על כר וכסת. אמר ישראל שרויין בצער, אף אני אהיה עימהם בצער:
ויהי ידיו אמונה -
ויהי משה ידיו באמונה פרושות השמים בתפילה נאמנה ונכונה:
עד בא השמש -
שהיו עמלקים מחשבין את השעות באצטרולוגיאה באיזו שעה הם נוצחים, והעמיד להם משה חמה וערבב את השעות:

(יג) ויחלש יהושע -
חתך ראשי גיבוריו ולא השאיר אלא חלשים שבהם ולא הרגם כולם, מכאן אנו למדין שעשה על פי הדבור של שכינה:

(יד) כתב זאת זכרון -
שבא עמלק להזדווג לישראל קודם לכל האומות:
ושים באזני יהושע -
המכניס את ישראל לארץ, שיצווה את ישראל לשלם לו את גמולו, כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ:
כי מחה אמחה -
לכך אני מזהירך כן, כי חפץ אני למחותו:

(טו) ויקרא שמו -
של מזבח:
ה' נסי -
הקב"ה עשה לנו כאן נס גדול, לא שהמזבח קרוי ה', אלא המזכיר שמו של מזבח זוכר את הנס שעשה המקום, ה' הוא נס שלנו:

(טז) ויאמר -
משה:
כי יד על כס יה -
ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכיסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית.
ומהו כס, ולא נאמר כסא?
ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כיסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר (תהילים ט ז) האויב תמו חרבות לנצח, זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א יא) ועברתו שמרה נצח.
(תהילים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה.
מהו אומר אחריו?
(תהילים ט ח) וה' לעולם ישב, הרי השם שלם.
(תהילים שם) כונן למשפט כיסאו, הרי כיסאו שלם.