(א) ביום הזה -
בראש חודש. לא היה צריך לכתוב אלא ביום ההוא, מהו ביום הזה?
שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאלו היום נתנו:

(ב) ויסעו מרפידים -
למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו?
אלא להקיש נסיעתן מרפידים לביאתן למדבר סיני.
מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתן מרפידים בתשובה:
ויחן שם ישראל -
כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת:
נגד ההר -
למזרחו, וכל מקום שאתה מוצא נגד, פנים למזרח:

(ג) ומשה עלה -
ביום השני. וכל עליותיו בהשכמה היו, שנאמר (שמות לד ד) וישכם משה בבקר:
כה תאמר -
בלשון הזה וכסדר הזה:
לבית יעקב -
אלו הנשים, תאמר להן בלשון רכה:
ותגיד לבני ישראל -
עונשין ודקדוקין פרש לזכרים. דברים הקשין כגידין:

(ד) אתם ראיתם -
לא מסורת היא בידכם, ולא בדברים אני משגר לכם, לא בעדים אני מעיד עליכם, אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם:
ואשא אתכם -
זה יום שבאו ישראל לרעמסס, שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גושן, ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת נקבצו כולם לרעמסס.

ואונקלוס תרגם:

ואשא, ונטלית יתכון.

כמו ואסיע אתכם, תיקן את הדבר דרך כבוד למעלה:

על כנפי נשרים -
כנשר הנושא גוזליו על כנפיו, שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם, לפי שמתייראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתיירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו, לכך נותנן על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי, ולא בבני.
אף אני עשיתי כן.
(שמות יד יט) ויסע מלאך האלוהים וגו'.
(שם כ) ויבא בין מחנה מצרים וגו'.
והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם:
ואבא אתכם אלי -
כתרגומו:

(ה) ועתה -
אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות:
ושמרתם את בריתי -
שאכרות עמכם על שמירת התורה:
סגלה -
אוצר חביב, כמו (קהלת ב ח) וסגלת מלכים, כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם. כך אתם תהיו לי סגולה משאר אומות, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם, ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת:
כי לי כל הארץ -
והם בעיני ולפני לכלום:

(ו) ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים -
שרים כמה דאת אמר (שמואל ב' ח יח) ובני דוד כוהנים היו:
אלה הדברים -
לא פחות ולא יותר:

(ח) וישב משה את דברי העם וגו' -
ביום המחרת, שהוא יום שלישי, שהרי בהשכמה עלה. וכי צריך היה משה להשיב?
אלא בא הכתוב ללמדך דרך ארץ ממשה שלא אמר, הואיל ויודע מי ששלחני, איני צריך להשיב:

(ט) בעב הענן -
במעבה הענן וזהו ערפל:
וגם בך -
גם בנביאים הבאים אחריך:
ויגד משה וגו' -
ביום המחרת שהוא רביעי לחודש:
את דברי העם וגו' -
תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו:

(י) ויאמר ה' אל משה -
אם כן, שמזקיקין לדבר עמם, לך אל העם:
וקדשתם -
וזימנתם, שיכינו עצמם היום ומחר:

(יא) והיו נכנים -
מובדלים מאשה:
ליום השלישי -
שהוא שישה בחדש. ובחמישי בנה משה את המזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה, כל העניין האמור בפרשת ואלה המשפטים, (שמות כד ד) ואין מוקדם ומאוחר בתורה:
לעיני כל העם -
מלמד שלא היה בהם סומא, שנתרפאו כולם:

(יב) והגבלת -
קבע להם תחומין לסימן, שלא יקרבו מן הגבול והלאה:
לאמר -
הגבול אומר להם, הישמרו מעלות מכאן והלאה, ואתה תזהירם על כך:
ונגע בקצהו -
אפילו בקצהו:

(יג) ירה יירה -
מכאן לנסקלין שהם נדחין למטה מבית הסקילה, שהיה גבוה שתי קומות:
יירה -
יושלך למטה לארץ.
כמו (שמות טו ד) ירה בים:
במשך היבל -
כשימשוך היובל קול ארוך הוא סימן סילוק שכינה והפסקת הקול, וכיון שנסתלק הם רשאין לעלות:
היבל -
הוא שופר של איל, שכן בערביא קורין לדכרא יובלא, ושופר של אילו של יצחק היה:

(יד) מן ההר אל העם -
מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם:

(טו) היו נכנים לשלשת ימים -

לסוף שלושה ימים, הוא יום רביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו, כדברי רבי יוסי, ולדברי האומר בששה בחדש ניתנו עשרת הדברות לא הוסיף משה כלום. לשלשת ימים, כמו (פסוק יא) ליום השלישי:

אל תגשו אל אשה -
כל שלושת ימים הללו כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי ותהיינה טהורות לקבל תורה שאם ישמשו תוך שלשת ימים, שמא תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא, אבל מששהתה שלושה ימים כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע וטהור מלטמא את הפולטת:

(טז) בהית הבקר -
מלמד שהקדים על ידם מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן, שיהא הרב ממתין לתלמיד, וכן מצינו ביחזקאל (יחזקאל ג כב) קום צא אל הבקעה וגו', (שם כג) ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד:

(יז) לקראת האלוהים -
מגיד שהשכינה יצאה לקראתם, כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר (דברים לג ב) ה' מסיני בא, ולא נאמר לסיני בא:
בתחתית ההר -
לפי פשוטו ברגלי ההר.

ומדרשו:

שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית:

(יח) עשן כלו -
אין עשן זה שם דבר, שהרי נקוד השי"ן פת"ח, אלא לשון פעל, כמו אמר, שמר, שמע, לכך תרגומו תנן כוליה, ולא תרגם תננא.
וכל עשן שבמקרא נקודים קמ"ץ מפני שהם שם דבר:

הכבשן -
של סיד.
יכול ככבשן זה ולא יותר?
תלמוד לומר (דברים ד יא): בוער באש עד לב השמים.
ומה תלמוד לומר כבשן?
לשבר את האוזן, מה שהיא יכולה לשמוע, נותן לבריות סימן הניכר להם.
כיוצא בו (הושע יא י) כאריה ישאג, וכי מי נתן כח בארי, אלא הוא, והכתוב מושלו כאריה, אלא אנו מכנין ומדמין אותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן מה שיכולה לשמוע.

וכיוצא בו (יחזקאל מג ב) וקולו כקול מים רבים, וכי מי נתן קול למים, אלא הוא, ואתה מכנה אותו לדמותו לבריותיו, כדי לשבר את האוזן:

(יט) הולך וחזק מאד -
מנהג הדיוט כל זמן שהוא מאריך לתקוע קולו מחליש וכוהה, אבל כאן הולך וחזק מאוד. ולמה כך מתחלה, לשבר אוזניהם מה שיכולין לשמוע:
משה ידבר -
כשהיה משה מדבר ומשמיע הדברות לישראל שהרי לא שמעו מפי הגבורה אלא (שמות כ ב) אנכי ולא יהיה לך והקב"ה מסייעו לתת בו כוח להיות קולו מגביר ונשמע:
יעננו בקול -
יעננו על דבר הקול.
כמו (מלכים א' יח כד) אשר יענה באש, על דבר האש להורידו:

(כ) וירד ה' על הר סיני -
יכול ירד עליו ממש?
תלמוד לומר (שמות כ יט) כי מן השמים דברתי עמכם.
מלמד שהרכין שמים העליונים והתחתונים והציען על גבי ההר, כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם:

(כא) העד בעם -
התרה בהם שלא לעלות בהר:
פן יהרסו וגו' -
שלא יהרסו את מצבם על ידי שתאוותם אל ה' לראות ויקרבו לצד ההר:
ונפל ממנו רב -
כל מה שיפול מהם ואפילו הוא יחידי חשוב לפני רב:
יהרסו -
כל הריסה מפרדת אסיפת הבנין, אף הנפרדין ממצב אנשים הורסים את המצב:

(כב) וגם הכהנים -
אף הבכורות שהעבודה בהם:
הנגשים אל ה' -
להקריב קורבנות, אף הם אל יסמכו על חשיבותם לעלות:
יתקדשו -
יהיו מזומנים להתייצב על עמדם:
פן יפרץ -
לשון פרצה, יהרוג בהם ויעשה בהם פרצה:

(כג) לא יוכל העם -
איני צריך להעיד בהם שהרי מותרין ועומדין הם היום שלושת ימים, ולא יוכלו לעלות שאין להם רשות:

(כד) לך רד -
והעד בהם שנית, שמזרזין את האדם קודם מעשה, וחוזרין ומזרזין אותו בשעת מעשה:
ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים -
יכול אף הם עמך?
תלמוד לומר: ועלית אתה.
אמור מעתה, אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והם מחיצה לעצמם.
משה נגש יותר מאהרן, ואהרן יותר מן הכהנים, והעם כל עיקר אל יהרסו את מצבם לעלות אל ה':
פן יפרץ בם -
אף על פי שהוא נקוד חטף קמ"ץ אינו זז מגזרתו, כך דרך כל תיבה שנקודתה מלאפו"ם כשהיא סמוכה במקף משתנה הנקוד לחטף קמ"ץ:

(כה) ויאמר אליהם -
התראה זו.