(א) וידבר אלוהים -
אין אלוהים אלא דיין. לפי שיש פרשיות בתורה שאם עשאן אדם מקבל שכר, ואם לאו אינו מקבל עליהם פורענות.
יכול אף עשרת הדברות כן?
תלמוד לומר: וידבר אלוהים, דיין ליפרע:

את כל הדברים האלה -
מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן.
אם כן מה תלמוד לומר עוד אנכי ולא יהיה לך?
שחזר ופירש על כל דבור ודבור בפני עצמו:
לאמר -
מלמד שהיו עונין על הן הן ועל לאו לאו:

(ב) אשר הוצאתיך מארץ מצרים -
כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי.

דבר אחר:
לפי שנגלה בים כגיבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר (שמות כד י) ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, זו הייתה לפניו בשעת השעבוד, (שם) וכעצם השמים, משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הן, אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים.

דבר אחר:
לפי שהיו שומעין קולות הרבה, שנאמר, (להלן פסוק טו) את הקולות, קולות באין מארבע רוחות ומן השמים ומן הארץ, אל תאמרו רשויות הרבה הן.
ולמה אמר לשון יחיד, אלוהיך?
ליתן פתחון פה למשה ללמד סניגוריה במעשה העגל, וזהו שאמר (שמות לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך, לא להם ציווית, לא יהיה לכם אלוהים אחרים, אלא לי לבדי:

מבית עבדים -
מבית פרעה שהייתם עבדים לו.
או אינו אומר אלא מבית עבדים, שהיו עבדים לעבדים?
תלמוד לומר (דברים ז ח) ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים.
אמור מעתה עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים:
לא יהיה לך -
למה נאמר?
לפי שנאמר (פסוק ד) לא תעשה לך, אין לי אלא שלא יעשה.
העשוי כבר מנין שלא יקיים?
תלמוד לומר: לא יהיה לך:
אלוהים אחרים -
שאינן אלוהות אלא אחרים עשאום אלוהים עליהם.
ולא יתכן לפרש אלוהים אחרים זולתי, שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותם אלוהות אצלו.

דבר אחר:
אלוהים אחרים, שהם אחרים לעובדיהם, צועקים אליהם ואינן עונין אותם, ודומה כאלו הוא אחר שאינו מכירו מעולם:
על פני -
כל זמן שאני קיים, שלא תאמר לא נצטוו על עבודה זרה אלא אותו הדור:

(ג) פסל -
על שם שנפסל:
וכל תמונה -
תמונת כל דבר אשר בשמים:

(ד) אל קנא -
מקנא ליפרע ואינו עובר על מדתו למחול על עוון עבודה זרה.
כל לשון קנא אינפרינמינ"ט בלעז [חרון אף] נותן לב ליפרע:
לשנאי -
כתרגומו: כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם:

(ה) ועושה חסד -
נוצר חסד שאדם עושה, לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מידה טובה יתירה על מידת פורענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים:

(ו) לשוא -
(השני לשון שקר כתרגומו) כמא דתימר (שבועות כט א):
אי זהו שבועת שוא?
נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב.
(הראשון לשון מגן, כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל, על של עץ עץ ועל אבן אבן:

(ז) זכור -
זכור ושמור בדבור אחד נאמרו.
וכן (שמות לא יד) מחלליה מות יומת.
(במדבר כח ט) וביום השבת שני כבשים.
וכן (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז.
(שם יב) גדילים תעשה לך.
וכן (ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך.
(דברים כה ה) יבמה יבא עליה, הוא שנאמר (תהילים סב יב) אחת דבר אלוהים שתים זו שמעתי.

זכור לשון פעול הוא, כמו:
(ישעיה כב יג) אכול ושתו.
(שמואל ב ג טז) הלוך ובכה.
וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת:

(ח) ועשית כל מלאכתך -
כשתבוא שבת, יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה:

(ט) אתה ובנך ובתך -
אלו קטנים.
או אינו אלא גדולים?
אמרת הרי כבר מוזהרים הם, אלא לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים.

וזו ששנינו (שבת קכא א) קטן שבא לכבות אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליך:

(י) וינח ביום השביעי -
כביכול הכתיב בעצמו מנוחה ללמד הימנו קל וחומר לאדם, שמלאכתו בעמל וביגיעה, שיהא נח בשבת:
ברך, ויקדשהו -
ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה, וקדשו במן שלא היה יורד בו:

(יא) למען יאריכון ימיך -
אם תכבד יאריכון, ואם לאו יקצרון.
שדברי תורה נוטריקון הם נדרשין מכלל הן לאו ומכלל לאו הן:

(יב) לא תנאף -
אין ניאוף אלא באשת איש, שנאמר (ויקרא כ י) מות יומת הנואף והנואפת.
ואומר (יחזקאל טז לב) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים:

לא תגנב -
בגונב נפשות הכתוב מדבר. לא תגנובו (ויקרא יט יא) בגונב ממון.
או אינו אלא זה בגונב ממון, ולהלן בגונב נפשות?
אמרת דבר הלמד מענינו, מה לא תרצח, לא תנאף, מדבר בדבר שחייבין עליהם מיתת בית דין, אף לא תגנוב דבר שחייב עליו מיתת בית דין:

(יד) וכל העם ראים -
מלמד שלא היה בהם אחד סומא.
ומנין שלא היה בהם אלם?
תלמוד לומר (שמות יט ח): ויענו כל העם.
ומנין שלא היה בהם חרש?
תלמוד לומר: נעשה ונשמע (שמות כד ז):

ראים את הקולות -
רואין את הנשמע, שאי אפשר לראות במקום אחר:
את הקולת -
היוצאין מפי הגבורה:
וינעו - (שם)
אין נוע אלא זיע:
ויעמדו מרחק -
היו נרתעין לאחוריהם שנים עשר מיל כאורך מחניהם ומלאכי השרת באין ומסייעין אותן להחזירם, שנאמר (תהילים סח יג) מלכי צבאות ידודון ידודון:

(טז) לבעבור נסות אתכם -
לגדל אתכם בעולם שיצא לכם שם באומות שהוא בכבודו נגלה עליכם:
נסות -
לשון הרמה וגדולה, כמו:
(ישעיה סב י) הרימו נס, ארים נסי.
(ישעיהו מט כב), וכנס על הגבעה.
(ישעיהו ל, יז), שהוא זקוף:

ובעבור תהיה יראתו -
על ידי שראיתם אותו יראוי ומאוים, תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניו:

(יז) נגש אל הערפל -
לפנים משלש מחיצות, חשך ענן וערפל שנאמר (דברים ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, ערפל הוא עב הענן, שנאמר לו (שמות יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן:

(יח) כה תאמר -
בלשון הזה:
אתם ראיתם -
יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין:
כי מן השמים דברתי -
וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ.

דבר אחר:
הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר.
וכן הוא אומר (תהילים יח י) ויט שמים וירד:

(יט) לא תעשון אתי -
לא תעשון דמות שמשי המשמשים לפני במרום:
אלוהי כסף -
בא להזהיר על הכרובים, שאתה עושה לעמוד אתי, שלא יהיו של כסף, שאם שניתם לעשותם של כסף הרי הן לפני כאלהות:
ואלוהי זהב -
בא להזהיר שלא יוסיף על שנים, שאם עשית ארבעה, הרי הן לפני כאלוהי זהב:
לא תעשו לכם -
לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לא תעשו לכם:

(כ) מזבח אדמה -
מחובר באדמה, שלא יבננו על גבי עמודים או על גבי כיפים.

דבר אחר:
שהיה ממלא את חלל מזבח הנחשת אדמה בשעת חנייתן:
תעשה לי -
שתהא תחילת עשייתו לשמי:
וזבחת עליו -
אצלו.
כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה.
או אינו אלא עליו ממש?
תלמוד לומר (דברים יב כז): הבשר והדם על מזבח ה' אלוהיך, ואין שחיטה בראש המזבח:

את עלתיך ואת שלמיך -
אשר מצאנך ומבקרך. את צאנך ואת בקרך, פירוש לאת עולתיך ואת שלמיך:
בכל המקום אשר אזכיר את שמי -
אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם אבוא אליך וברכתיך אשרה שכינתי עליך מכאן אתה למד שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה. שם נתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם:

(כא) ואם מזבח אבנים -

רבי ישמעאל אומר: כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה:
ואם מזבח אבנים תעשה לי, הרי אם זה משמש בלשון כאשר, כאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים, שנאמר (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה.
וכן (שמות כב כד) אם כסף תלוה, חובה הוא, שנאמר (דברים טו ח) והעבט תעביטנו. ואף זה משמש בלשון כאשר.
וכן (ויקרא ב יד) ואם תקריב מנחת בכורים זו מנחת העומר, שהיא חובה, ועל כרחך אין אם הללו תלוין, אלא ודאין, ובלשון כאשר הם משמשים:

גזית -
לשון גזיזה שפוסלן ומסתתן בברזל:
כי חרבך הנפת עליה -
הרי כי זה משמש בלשון פן, שהוא דילמא, פן תניף חרבך עליה:
ותחללה -
הא למדת, שאם הנפת עליה ברזל חללת, שהמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין, שיונף המקצר על המאריך.
ועוד, שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל. והרי דברים קל וחומר.
ומה אבנים שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות על ידי שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין אדם לחברו, על אחת כמה וכמה שלא תבואהו פורענות:

(כב) ולא תעלה במעלות -
כשאתה בונה כבש למזבח, לא תעשהו מעלות מעלות אישיקלונ"ש בלעז [מדרגות] אלא חלק יהא ומשופע:
אשר לא תגלה ערותך -
שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערווה ממש, שהרי כתיב (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערווה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון.
והרי דברים קל וחומר.
ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה.