(א) לא תשא שמע שוא -
כתרגומו:

לא תקבל שמע דשקר.

אזהרה למקבל לשון הרע, ולדיין, שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבוא בעל דין חברו:
אל תשת ידך עם רשע -
הטוען את חברו תביעת שקר, שהבטיחהו להיות לו עד חמס:

(ב) לא תהיה אחרי רבים לרעת -
יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו.

מכאן דרשו:

שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו: אחרי רבים להטות, שאם יש שנים במחייבין יותר על המזכין, הטה הדין על פיהם לחובה ובדיני נפשות הכתוב מדבר, ואמצע המקרא דרשו ולא תענה על ריב, על רב, שאין חולקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה, שיאמרו את דעתם.

לפי דברי רבותינו כך פתרון המקרא לא תהיה אחרי רבים לרעות לחייב מיתה בשביל דיין אחד, שירבו המחייבין על המזכין.
ולא תענה על הרב לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כן.

אחרי רבים להטת -
ויש רבים שאתה נוטה אחריהם.
ואימתי?
בזמן שהן שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין.
וממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני אבל היה עימהם לטובה.
מכאן אמרו דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה.

ואונקלוס תרגם:

לא תתמנע מלאלפא מה דבעינך על דינא.

ולשן העברי, לפי התרגום, כך הוא נדרש לא תענה על ריב לנטת אם ישאלך דבר למשפט, לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמיתו.

ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו:
לא תהיה אחרי רבים לרעת -
אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם:
ולא תענה על ריב לנטת וגו' -
ואם ישאל הנדון על אותו המשפט אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמתו אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהא תלוי בצוואר הרבים:

(ג) לא תהדר -
לא תחלוק לו כבוד לזכותו בדין ולומר דל הוא, אזכנו ואכבדנו:

(ה) כי תראה חמור שונאך וגו' -
הרי כי משמש בלשון דלמא, שהוא מארבע לשונות של שמושי כי וכה פתרונו שמא תראה חמורו רובץ תחת משאו:
וחדלת מעזב לו -
בתמיה:
עזב תעזב עמו -
עזיבה זו לשון עזרה.
וכן (דברים לב לו) עצור ועזוב.
וכן (נחמיה ג ח) ויעזבו ירושלם עד החומה, מלאוה עפר לעזוב ולסייע את חוזק החומה.
כיוצא בו (דברים ז יז) כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני וגו'.
שמא תאמר כן, בתמיה?!
לא תירא מהם.

ומדרשו - כך דרשו רבותינו:

כי תראה וחדלת פעמים שאתה חדל ופעמים שאתה עוזר. הא כיצד? זקן ואינו לפי כבודו, וחדלת. או בהמת נוכרי ומשאוי ישראל, וחדלת?!

עזב תעזב עמו -
לפרק המשא. מלמשקל ליה, מליטול משאוי ממנו:

(ו) אבינך -
לשון אובה, שהוא מדולדל ותאב לכל טובה:

(ז) ונקי וצדיק אל תהרג -
מניין ליוצא מבית דין חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות, שמחזירין אותו?
תלמוד לומר: ונקי אל תהרג וזה אף על פי שאינו צדיק, שלא נצטדק בבית דין, מכל מקום נקי הוא מדין מיתה, שהרי יש לך לזכותו.

ומניין ליוצא מבית דין זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה, שאין מחזירין אותו לבית דין לחייבו?
תלמוד לומר: וצדיק אל תהרוג, וזה צדיק הוא, שנצטדק בבית דין:
כי לא אצדיק רשע -
אין עליך להחזירו, כי אני לא אצדיקנו בדיני, אם יצא מידך זכאי, יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה:

(ח) ושחד לא תקח -
אפילו לשפוט אמת, וכל שכן כדי להטות הדין, שהרי כדי להטות את הדין נאמר כבר לעיל לא תטה משפט:
יעור פקחים -
אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד, סוף שתטרף דעתו עליו, וישתכח תלמודו, ויכהה מאור עיניו:
ויסלף -
כתרגומו:

ומקלקל:

דברי צדיקים -
דברים המצודקים, משפטי אמת.

וכן תרגומו:

פתגמין תריצין.

ישרים:

(ט) וגר לא תלחץ -
בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר מפני שסורו רע:
את נפש הגר -
כמה קשה לו כשלוחצים אותו:

(י) ואספת את תבואתה -
לשון הכנסה לבית.
כמו (דברים כב ב) ואספתו אל תוך ביתך:

(יא) תשמטנה -
מעבודה:
ונטשתה -
מאכילה אחר זמן הביעור.

דבר אחר:
תשמטנה מעבודה גמורה, כגון חרישה וזריעה. ונטשתה מלזבל ומלקשקש:
ויתרם תאכל חית השדה -
להקיש מאכל אביון למאכל חיה מה חיה אוכלת בלא מעשר, אף אביונים אוכלים בלא מעשר, מכאן אמרו אין מעשר בשביעית:
כן תעשה לכרמך -
ותחלת המקרא בשדה הלבן, כמו שאמור למעלה הימנו תזרע את ארצך:

(יב) וביום השביעי תשבת -
אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה, שלא תאמר הואיל וכל השנה קרויה שבת, לא תנהג בה שבת בראשית:
למען ינוח שורך וחמרך -
תן לו ניח להתיר שיהא תולש ואוכל עשבים מן הקרקע.
או אינו אלא יחבשנו בתוך הבית?
אמרת אין זה נייח אלא צער:
בן אמתך -
בעבד הערל הכתוב מדבר:
והגר -
גר תושב:

(יג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו -
לעשות כל מצוות עשה באזהרה, שכל שמירה שבתורה אזהרה היא במקום לאו:
לא תזכירו -
שלא יאמר לו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית או תעמוד עמי ביום עבודה זרה פלונית.

דבר אחר:
ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלוהים אחרים לא תזכירו ללמדך ששקולה עבודה זרה כנגד כל המצוות כולן, והנזהר בה כשומר את כולן:
לא ישמע -
מן הגוי:
על פיך -
שלא תעשה שותפות עם נוכרי וישבע לך בעבודה זרה שלו נמצאת שאתה גורם שיזכר על ידך:

(יד) רגלים -
פעמים.
וכן (במדבר כב כח) כי הכיתני זה שלוש רגלים:

(טו) חדש האביב -
שהתבואה מתמלאת בו באביה.
לשון אחר אביב, לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות:
ולא יראו פני ריקם -
כשתבאו לראות פני ברגלים, הביאו לי עולות:

(טז) וחג הקציר -
הוא חג שבועות:
בכורי מעשיך -
שהוא זמן הבאת בכורים, ששתי הלחם הבאים בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא בכורים למקדש, שנאמר (במדבר כח כו) וביום הבכורים וגו':
וחג האסיף -
הוא חג הסוכות:
באספך את מעשיך -
שכל ימות החמה התבואה מתייבשת בשדות ובחג אוספים אותה אל הבית מפני הגשמים:

(יז) שלוש פעמים וגו' -
לפי שהענין מדבר בשביעית הוצרך לומר שלא יסתרסו רגלים ממקומן:
כל זכורך -
הזכרים שבך:

(יח) לא תזבח על חמץ וגו' -
לא תשחט את הפסח בי"ד בניסן עד שתבער החמץ:
ולא ילין חלב חגי וגו' -
חוץ למזבח:
עד בקר -
יכול אף על המערכה יפסל בלינה?
תלמוד לומר (ויקרא ו ב): על מוקדה על המזבח כל הלילה:
ולא ילין -
אין לינה אלא בעמוד השחר שנאמר עד בקר, אבל כל הלילה יכול להעלותו מן הרצפה למזבח:

(יט) ראשית בכורי אדמתך -
אף השביעית חייבת בבכורים, לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך.
כיצד?
אדם נכנס לתוך שדהו, ורואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן ומקדישה. ואין בכורים אלא משבעת המינין האמורין במקרא (דברים ח ח) ארץ חיטה ושעורה וגו':
לא תבשל גדי -
אף עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב גדי, והוצרך לפרש אחריו עזים, כגון:
(בראשית לח יז) אנכי אשלח גדי עזים.
(שם שם כ) את גדי העזים.
(שם כז ט) שני גדיי עזים.
ללמדך, שכל מקום שנאמר גדי סתם, אף עגל וכבש במשמע.
ובשלושה מקומות נכתב בתורה:
אחד לאיסור אכילה.
ואחד לאיסור הנאה.
ואחד לאיסור בישול:

(כ) הנה אנכי שולח מלאך -
כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם (שמות לג ג) כי לא אעלה בקרבך:
אשר הכינותי -
אשר זמנתי לתת לכם, זהו פשוטו.

ומדרשו:

אל המקום אשר הכינותי כבר מקומי ניכר כנגדו, וזה אחד מן המקראות שאומרים, שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה:

(כא) אל תמר בו -
לשון המראה.
כמו (יהושע א יח) אשר ימרה את פיך:
כי לא ישא לפשעכם -
אינו מלומד בכך, שהוא מן הכת שאין חוטאין, ועוד שהוא שליח ואינו עושה אלא שליחותו:
כי שמי בקרבו -
מחובר לראש המקרא, השמר מפניו כי שמי משותף בו.

ורבותינו אמרו:

זה מטטרו"ן ששמו כשם רבו. מטטרו"ן בגימטריא שדי:

(כב) וצרתי -
כתרגומו:

ואעיק:

(כד) הרס תהרסם -
לאותם אלהות:
מצבותיהם -
אבנים שהם מציבין להשתחוות להם:

(כו) לא תהיה משכלה -
אם תעשה רצוני:
משכלה -
מפלת נפלים או קוברת את בניה, קרויה משכלה:

(כז) והמתי -
כמו והממתי.

ותרגומו:

ואשגש.

וכן כל תיבה שפועל שלה בכפל האות האחרונה, כשתהפוך לדבר בלשון פעלתי.
יש מקומות שנוטל אות הכפולה ומדגיש את האות ונוקדו במלאפום, כגון:
והמותי, מגזרת (ישעיה כח כח) והמם גלגל עגלתו.
(קהלת ב כ) וסבותי, מגזרת (שמואל א' ז טז) וסבב בית אל.
(תהילים קטז ו) דלותי, מגזרת (ישעיה יט ו) דללו וחרבו.
(שם מט טז) על כפים חקותיך, מגזרת (שופטים ה טו) חקקי לב.
(שמואל א' יב ג) את מי רצותי, מגזרת (איוב כ יט) רצץ עזב דלים.

והמתרגם והמותי ואיקטל, טועה הוא, שאלו מגזרת מיתה היה, אין ה"א שלה בפת"ח, ולא מ"ם שלו מודגשת, ולא נקודה מלאפום, אלא והמתי, כגון: (במדבר יד טו) והמתה את העם הזה.
והתי"ו מודגשת, לפי שתבא במקום ב' תוי"ן, האחת נשרשת, לפי שאין מיתה בלא ת"ו, והאחרת משמשת, כמו: אמרתי, חטאתי, עשיתי. וכן ונתתי, הת"ו מודגשת, שהיא באה במקום שתים, לפי שהיה צריך שלוש תוי"ן, שתים ליסוד, כמו:
(יהושע י יב) ביום תת ה'.
(קהלת ג יג) מתת אלוהים היא.
והשלישית לשמוש:
ערף -
שינוסו מפניך ויהפכו לך ערפם:

(כח) הצרעה -
מין שרץ העוף, והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה בהם ארס והם מתים, והצרעה לא עברה את הירדן, והחתי והכנעני הם ארץ סיחון ועוג, לפיכך מכל שבע אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה.

שנו רבותינו במסכת סוטה (סוטה לו א):

על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה:

(כט) שממה -
ריקנית מבני אדם, לפי שאתם מעט ואין בכם כדי למלאות אותה:
ורבה עליך -
ותרבה עליך:

(ל) עד אשר תפרה -
תרבה, לשון פרי, כמו פרו ורבו:

(לא) ושתי -
לשון השתה, והת"ו מודגשת מפני שבאה תחת שתים, שאין שיתה בלא ת"ו, והאחת לשמוש:
עד הנהר -
פרת:
וגרשתמו -
תגרשם:

(לג) כי תעבד כי יהיה לך למקש -
הרי אלו כי משמשין במקום אשר, וכן בכמה מקומות.
וזהו לשון אי, שהוא אחד מארבע לשונות שהכי משמש.

וגם מצינו בהרבה מקומות אם משמש בלשון אשר, כמו:
(ויקרא ב יד) ואם תקריב מנחת בכורים, שהיא חובה.