(א) אחר המדבר -
להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות אחרים:
אל הר האלוהים -
על שם העתיד:

(ב) בלבת אש -
בשלהבת אש לבו של אש, כמו:
(דברים ד יא) לב השמים.
(שמואל ב יח יד) בלב האלה.
ואל תתמה על התי"ו, שיש לנו כיוצא בו (יחזקאל טז ל) מה אמולה לבתך:
מתוך הסנה -
ולא אילן אחר, משום עמו אנכי בצרה (תהילים צא טו):
אכל -
נאכל, כמו (דברים כא ג) לא עבד בה.
אשר לקח משם (בראשית ג כג):

(ג) אסרה נא -
אסורה מכאן להתקרב שם:

(ה) של -
שלוף והוצא.
כמו (דברים יט ה) ונשל הברזל.
(דברים כח מ) כי ישל זיתך:

אדמת קדש הוא -
המקום:

(ז) כי ידעתי את מכאביו -
כמו (לעיל ב כה) וידע אלוהים, כלומר כי שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו ולא העלמתי עיני ולא אאטום את אזני מצעקתם:

(י) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה -
ואם תאמר מה תועיל, והוצא את עמי, יועילו דבריך ותוציאם משם:

(יא) מי אנכי -
מה אני חשוב לדבר עם המלכים:
וכי אוציא את בני ישראל -
ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים:

(יב) ויאמר כי אהיה עמך -
השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה,
לא שלך היא, כי אם משלי.

כי אהיה עמך,
וזה המראה אשר ראית בסנה לך האות כי אנכי שלחתיך.

וכדאי אני להציל כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל,
כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק.

וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים,
דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלושה חדשים שיצאו ממצרים.

דבר אחר:
כי אהיה עמך
וזה שתצליח בשליחותך לך האות על הבטחה אחרת שאני מבטיחך, שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה, שתקבלו התורה עליו והיא הזכות העומדת לישראל.

ודוגמת לשון זה מצינו (ישעיהו לז ל) וזה לך האות אכול השנה ספיח וגו', מפלת סנחריב תהיה לך אות על הבטחה אחרת שארצכם חרבה מפירות ואני אברך הספיחים:

(יד) אהיה אשר אהיה -
אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכויות.
אמר לפניו ריבונו של עולם: מה אני מזכיר להם צרה אחרת דיים בצרה זו.
אמר לו: יפה אמרת, כה תאמר וגו':

(טו) זה שמי לעלם -
חסר וי"ו, לומר העלימהו, שלא יקרא ככתבו:
וזה זכרי -
למדו היאך נקרא.
וכן דוד הוא אומר (תהילים קלה יג) ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור:

(טז) את זקני ישראל -
מיוחדים לישיבה.
ואם תאמר זקנים סתם, היאך אפשר לו לאסוף זקנים של שישים ריבוא?!

(יח) ושמעו לקלך -
מאליהם, מכיוון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים.
יעקב אמר (בראשית נ כב) ואלוהים פקוד יפקוד אתכם.
יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פקוד יפקוד אלוהים אתכם:
[אלוהי העבריים -
יו"ד יתירה רמז לעשר מכות]:
נקרה עלינו -
לשון מקרה וכן:
(במדבר כג ד) ויקר אלוהים,
(שם טו) ואנכי אקרה כה, אהא נקרה מאתו הלום:

(יט) לא יתן אתכם מלך מצרים להלך -
אם אין אני מראה לו ידי החזקה, כלומר כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך:
לא יתן -
לא ישבוק, כמו:
(בראשית כ ו) על כן לא נתתיך.
(שם לא ז) ולא נתנו אלוהים להרע עמדי.
וכולן לשון נתינה הם.

ויש מפרשים:

ולא ביד חזקה ולא בשביל שידו חזקה, כי מאז אשלח את ידי והכיתי את מצרים וגו', ומתרגמין אותו: ולא מן קדם דחיליה תקיף.
משמו של רבי יעקב ברבי מנחם נאמר לי:

(כב) ומגרת ביתה -
מאותה שהיא גרה אתה בבית:
ונצלתם
כתרגומו:

ותרוקנון.

וכן (שמות יב לו) וינצלו את מצריםף
(שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדיםף
והנו"ן בו יסוד.

ומנחם חברו במחברת צד"י עם (בראשית לא ט) ויצל אלוהים את מקנה אביכם.
(שם טז) אשר הציל אלוהים מאבינו.

ולא יאמנו דבריו, כי אם לא הייתה הנו"ן יסוד והיא נקודה בחיר"ק, לא תהא משמשת בלשון ופעלתם אלא בלשון ונפעלתם, כמו:
(דברים כח סג) ונסחתם מן האדמה.
(ויקרא כו כה) ונתתם ביד אויב.
(שם יז) ונגפתם לפני אויביכם.
(יחזקאל כב כא) ונתכתם בתוכה.
(ירמיהו ז י) ואמרתם נצלנו, לשון נפעלנו.

וכל נו"ן שהיא באה בתיבה לפרקים ונופלת ממנה, כנו"ן של נוגף, נושא, נותן, נושך.
כשהיא מדברת לשון ופעלתם תנקד בשו"א בחטף, כגון:
(בראשית מה יט) ונשאתם את אביכם.
(במדבר לב כט) ונתתם להם את ארץ הגלעד.
(בראשית יז יא) ונמלתם את בשר ערלתכם.

לכן אני אומר שזאת הנקודה בחיר"ק מן היסוד היא, ויסוד שם דבר נצול, והוא מן הלשונות הכבדים, כמו: דבור, כפור, למוד.

כשידבר בלשון ופעלתם ינקד בחיר"ק, כמו:
(במדבר כ ח) ודברתם אל הסלע.
(יחזקאל מה כ) וכפרתם את הבית.
(דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם.