(א) ויקהל משה -
למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר.
והוא לשון הפעיל, שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על פי דבורו.

ותרגומו:

ואכנש:

(ב) ששת ימים -
הקדים להם אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן, לומר שאינה דוחה את השבת:

(ג) לא תבערו אש -
יש מרבותינו אומרים:

הבערה ללאו יצאת, ויש אומרים לחלק יצאת:

(ד) זה הדבר אשר ציווה ה' -
לי לאמר לכם:

(ה) נדיב לבו -
על שם שלבו נדבו קרוי נדיב לב.
כבר פירשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צואתן:

(יא) את המשכן -
יריעות התחתונות הנראות בתוכו קרויים משכן:
את אהלו -
הוא אהל יריעות עזים העשוי לגג:
ואת מכסהו -
מכסה עורות האילים והתחשים:

(יב) ואת פרכת המסך -
פרוכת המחיצה.
כל דבר המגין, בין מלמעלה בין מכנגד, קרוי מסך וסכך.
וכן (איוב א י) שכת בעדו.
(הושע ב ח) הנני שך את דרכך:

(יג) לחם הפנים -
כבר פירשתי (שמות כה כח) על שם שהיו לו פנים לכאן ולכאן, שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה:

(יד) ואת כליה -
מלקחים ומחתות:
נרתיה - לוציי"ש בלעז [מנורות] בזיכים שהשמן והפתילות נתונין בהן:
ואת שמן המאור -
אף הוא צריך חכמי לב, שהוא משונה משאר שמנים.
כמו שמפורש במנחות (דף פו א):

מגרגרו בראש הזית, והוא כתית וזך:

(טו) מסך הפתח -
וילון שלפני המזרח שלא היו שם לא קרשים ולא יריעות:

(יז) את עמודיו ואת אדניה -
הרי חצר קרוי כאן לשון זכר ולשון נקבה, וכן דברים הרבה:
ואת מסך שער החצר -
וילון פרוש לצד המזרח עשרים אמה אמצעיות של רוחב החצר, שהיה חמישים רחב, וסתומין הימנו לצד צפון חמש עשרה אמה וכן לדרום, שנאמר (שמות כז יד) וחמש עשרה אמה קלעים לכתף:

(יח) יתדת -
לתקוע ולקשור בהם סופי היריעות בארץ שלא ינועו ברוח:
מיתריהם -
חבלים לקשור:

(יט) בגדי השרד -
לכסות הארון והשלחן, והמנורה והמזבחות בשעת סילוק מסעות:

(כב) על הנשים -
עם הנשים וסמוכין אליהם:
חח -
הוא תכשיט של זהב עגול נתון על הזרוע, והוא הצמיד:
וכומז -
כלי זהב הוא נתון כנגד אותו מקום לאשה.

ורבותינו פירשו שם:

כומז כאן מקום זמה:

(כג) וכל איש אשר נמצא אתו -
תכלת או ארגמן או תולעת שני או עורות אילים או תחשים כולם הביאו:

(כו) טוו את העזים -
היא הייתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים טווין אותן:

(כז) והנשאם הביאו -

אמר ר' נתן: מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה?
אלא כך אמרו נשיאים: יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר (שמות לו ז) והמלאכה הייתה דים, אמרו נשיאים מה עלינו לעשות?
הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה.
ולפי שנתעצלו מתחילה נחסרה אות משמם והנשאם כתיב:

(ל) חור -
בנה של מרים היה:

(לד) ואהליאב -
משבט דן, מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשוהו המקום לבצלאל למאלכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר (איוב לד יט) ולא נכר שוע לפני דל.