(א) ומן התכלת והארגמן וגו' -
שש לא נאמר כאן, ומכאן אני אומר, שאין בגדי שרד הללו בגדי כהונה, שבבגדי כהונה היה שש, אלא הם בגדים שמכסים בהם כלי הקדש בשעת סלוק מסעות, שלא היה בהם שש:

(ג) וירקעו -
כמו (תהילים קלו ו) לרוקע הארץ.

כתרגומו:

ורדידו טסין.

היו מרדדין מן הזהב, אישטינדר"א בלעז [למתוח] טסין דקין.
כאן הוא מלמדך, היאך היו טווין את הזהב עם החוטין מרדדין הטסין דקין וקוצצין מהן פתילים לאורך הטס, לעשות אותן פתילים מעורבין עם כל מין ומין בחשן ואפוד שנאמר בהן זהב, חוט אחד של זהב עם שישה חוטין של תכלת, וכן עם כל מין ומין שכל המינים חוטן כפול ששה, והזהב חוט שביעי עם כל אחד ואחד:

(כח) ואת פארי המגבעות -
תפארת המגבעות, המגבעות המפוארות:

(לא) לתת על המצנפת מלמעלה -
ועל ידי הפתילים היה מושיבו על המצנפת כמין כתר, ואי אפשר לומר הציץ על מצנפת שהרי בשחיטת קדשים שנינו (זבחים יט א):

שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפילין, והציץ היה נתון על המצח, הרי המצנפת למעלה והציץ למטה.

ומהו על המצנפת מלמעלה?
ועוד הקשיתי בה כאן הוא אומר ויתנו עליו פתיל תכלת, ובענין הצוואה הוא אומר (שמות כח לז) ושמת אותו על פתיל תכלת?
ואומר אני פתיל תכלת זה חוטין הן לקשרו בהן במצנפת, לפי שהציץ אינו אלא מאוזן לאוזן, ובמה יקשרנו במצחו?
והיו קבועין בו חוטי תכלת לשני ראשיו ובאמצעיתו, שבהן קושרו ותולהו במצנפת כשהוא בראשו, ושני חוטין היו בכל קצה וקצה אחד ממעל ואחד מתחת לצד מצחו, וכן באמצעו, שכך הוא נוח לקשור, ואין דרך קשירה בפחות משני חוטין, לכך נאמר (שמות כח לז) על פתיל תכלת, ועליו פתיל תכלת, וקשר ראשיהם השנים כולם יחד מאחוריו למול ערפו, ומושיבו על המצנפת.

ואל תתמה שלא נאמר פתילי תכלת, הואיל ומרובין הן, שהרי מצינו בחשן ואפוד וירכסו את החושן וגו' בפתיל תכלת. ועל כרחך פחות משנים לא היו, שהרי בשתי קצות החשן היו שתי טבעות החשן, ובשתי כתפות האפוד היו שתי טבעות האפוד שכנגדן, ולפי דרך קשירה ארבע חוטין היו, ומכל מקום פחות משנים אי אפשר:

(לב) ויעשו בני ישראל -
את המלאכה ככל אשר ציווה ה' וגו':

(לג) ויביאו את המשכן וגו' -

שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו.
אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: איך אפשר הקמתו על ידי אדם?
אמר לו: עסוק אתה בידך נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו, וזהו שנאמר (שמות מ יז) הוקם המשכן, הוקם מאליו. מדרש רבי תנחומא:

(מג) ויברך אותם משה -
אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.
(תהילים צ יז) ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידינו וגו', והוא אחד מאחד עשר מזמורים שבתפילה למשה.