(ב) מזה בידך -
לכך נכתב תיבה אחת, לדרוש מזה שבידך אתה חייב ללקות, שחשדת בכשרים.
ופשוטו כאדם שאומר לחברו מודה אתה שזו שלפניך אבן היא!
אומר לו הן.
אמר לו: הריני עושה אותה עץ:

(ג) ויהי לנחש -
רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל ותפש אומנותו של נחש:

(ד) ויחזק בו -
לשון אחיזה הוא, והרבה יש במקרא:
(בראשית יט טז) ויחזיקו האנשים בידו.
(דברים כה יא) והחזיקה במבושיו.
(שמואל א יז לה) והחזקתי בזקנו.
כל לשון חזוק הדבוק לבי"ת, לשון אחיזה הוא:

(ו) מצרעת כשלג -
דרך צרעת להיות לבנה (ויקרא יג ד) אם בהרת לבנה היא.
אף באות זה רמז שלשון הרע סיפר באומרו (פסוק א) לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע:

(ז) ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו -
מכאן שמידה טובה ממהרת לבא ממידת פורענות, שהרי בראשונה לא נאמר מחיקו:

(ח) והאמינו לקל האת האחרון -
משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך, שכבר למדו בכך שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה:

(ט) ולקחת ממימי היאור -
רמז להם שבמכה ראשונה נפרע מאלוהותם:
והיו המים וגו' -
והיו והיו שתי פעמים.
נראה בעיני, אלו נאמר והיו המים אשר תיקח מן היאור לדם ביבשת, שומע אני שבידו הם נהפכים לדם ואף כשירדו לארץ יהיו בהווייתן, אבל עכשיו מלמדנו שלא יהיו דם עד שיהיו ביבשת:

(י) גם מתמול וגו' -
למדנו שכל שבעה ימים היה הקב"ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו:
מתמול
שלשום
מאז דברך
הרי שלשה,
ושלשה גמין רבויין הם,
הרי ששה,
והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עוד (להלן פסוק יג) שלח נא ביד תשלח, עד שחרה בו וקבל עליו.
וכל זה, שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו שהיה גדול הימנו ונביא היה, שנאמר (שמואל א ב כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים, הוא אהרן.
וכן ביחזקאל (כ ה) ואודע להם בארץ מצרים וגו'.
(שם ז) ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו, ואותה נבואה לאהרן נאמרה:
כבד פה -
בכבידות אני מדבר, ובלשון לעז בלב"א [גמגמן]:

(יא) מי שם פה וגו' -
מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי:
או מי ישום אלם -
מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצוות הריגתך, ואת משרתיו חרשים, שלא שמעו בצוותו עליך, ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עיוורים, שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת:
הלא אנכי -
ששמי ה' עשיתי כל זאת:

(יג) ביד תשלח -
ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן.

דבר אחר:
ביד אחר שתרצה לשלוח, שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד, יש לך שלוחים הרבה:

(יד) ויחר אף -

ר' יהושע בן קרחה אומר: כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ולא מצינו שבא עונש על ידי אותו חרון.
אמר לו רבי יוסי: אף בזו נאמר בו רושם, הלא אהרן אחיך הלוי, שהיה עתיד להיות לוי ולא כהן, והכהונה הייתי אומר לצאת ממך, מעתה לא יהיה כן, אלא הוא יהיה כוהן ואתה הלוי, שנאמר (דברי הימים א' כג כד) ומשה איש האלוהים בניו יקראו על שבט הלוי:

הנה הוא יצא לקראתך -
כשתלך למצרים:
וראך ושמח בלבו -
לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה. ומשם זכה אהרן לעדי החשן הנתון על הלב:

(טז) ודבר הוא לך -
בשבילך ידבר אל העם וזה יוכיח על כל לך ולי ולו ולכם ולהם הסמוכים לדבור, שכולם לשון על הם:
יהיה לך לפה -
למליץ, לפי שאתה כבד פה:
לאלוהים -
לרב ולשר:

(יח) וישב אל יתר חתנו -
ליטול רשות, שהרי נשבע לו. ושבעה שמות היו לו:
רעואל, יתר, יתרו, קני, חובב, חבר, פוטיאל:

(יט) כי מתו כל האנשים -
מי הם, דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת:

(כ) על החמר -
חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט ט) עני ורוכב על חמור:
וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה וגו' -
אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא:

(כא) בלכתך לשוב מצרימה וגו' -
דע שעל מנת כן תלך, שתהא גבור בשליחותי לעשות כל מופתי לפני פרעה ולא תירא ממנו:
אשר שמתי בידך -
לא על שלוש האותות האמורות למעלה, שהרי לא לפני פרעה ציווה לעשותם אלא לפני ישראל, שיאמינו לו, ולא מצינו שעשאם לפניו, אלא מופתים שאני עתיד לשום בידך במצרים, כמו (שמות ז ט) כי ידבר אליכם פרעה וגו'.
ואל תתמה על אשר כתיב אשר שמתי, שכן משמעו כשתדבר עמו, כבר שמתים בידך:

(כב) ואמרת אל פרעה -
כשתשמע שלבו חזק וימאן לשלוח אמור לו כן:
בני בכרי -
לשון גדולה.
כמו (תהילים פט כח) אף אני בכור אתנהו, זהו פשוטו.

ומדרשו:

כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו:

(כג) ואמר אליך -
בשליחותו של מקום:
שלח את בני וגו' הנה אנכי הרג וגו' -
היא מכה אחרונה ובה התרהו תחלה מפני שהיא קשה, וזה הוא שאמר (איוב לו כב) הן אל ישגיב בכוחו, לפיכך מי כמוהו מורה (איוב לו כב). בשר ודם המבקש להנקם מחברו מעלים את דבריו שלא יבקש הצלה, אבל הקב"ה ישגיב בכוחו ואין יכולת להימלט מידו, כי אם בשובו אליו, לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב:

(כד) ויהי -
משה בדרך במלון:
ויבקש המיתו -
המלאך למשה, לפי שלא מל את אליעזר בנו, ועל שנתרשל נענש מיתה.

תניא, אמר רבי יוסי: חס ושלום לא נתרשל, אלא אמר אמול ואצא לדרך, סכנה היא לתינוק עד שלושה ימים, אמול ואשהה שלושה ימים, הקב"ה ציוני (פסוק י"ט) לך שוב מצרים. ומפני מה נענש, לפי שנתעסק במלון תחלה. במסכת נדרים (דף לא ב).

והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו, וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום, הבינה צפורה שבשביל המילה הוא:

(כה) ותגע לרגליו -
השליכתו לפני רגליו של משה:
ותאמר -
על בנה:
כי חתן דמים אתה לי -
אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך, הורג אישי אתה לי:

(כו) וירף -
המלאך ממנו. אז הבינה שעל המילה בא להורגו:
אמרה חתן דמים למולת -
חתני היה נרצח על דבר המילה:
למולת -
על דבר המולות.
שם דבר הוא, והלמ"ד משמשת בלשון על.
כמו (שמות יד ג) ואמר פרעה לבני ישראל.

ואונקלוס תרגם:

דמים, על דם המילה