(א) ואחר באו משה ואהרן וגו' -
אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן, עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין, לפי שיראו ללכת, ובסיני נפרע להם (כד ב) ונגש משה לבדו והם לא יגשו, החזירם לאחוריהם:

(ג) פן יפגענו -
פן יפגעך היו צריכים לומר, אלא שחלקו כבוד למלכות.
פגיעה זו לשון מקרה מות היא:

(ד) תפריעו את העם ממעשיו -
תבדילו ותרחיקו אותם ממלאכתם, ששומעין לכם וסבורים לנוח מן המלאכה.
וכן (משלי ד טו) פרעהו אל תעבר בו, רחקהו.
וכן (שם א כה) ותפרעו כל עצתי.
(שמות לב כה) כי פרוע הוא, נרחק ונתעב:

לכו לסבלתיכם -
לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם. אבל מלאכת שעבוד מצרים לא הייתה על שבטו של לוי, ותדע לך שהרי משה ואהרן יוצאים ובאים שלא ברשות:

(ה) הן רבים עתה עם הארץ -
שהעבודה מוטלת עליהם ואתם משביתים אותם מסבלותם, הפסד גדול הוא זה:

(ו) הנגשים -
מצריים היו, והשוטרים היו ישראלים, הנוגש ממונה על כמה שוטרים, והשוטר ממונה לרדות בעושי המלאכה:

(ז) תבן -
אשטובל"א [קש] היו גובלין אותו עם הטיט:
לבנים -
טיולי"ש בלעז [רעפים] שעושים מטיט ומייבשין אותן בחמה, ויש ששורפין אותן בכבשן:
כתמול שלשם -
כאשר הייתם עושים עד הנה:
וקששו -
ולקטו:

(ח) ואת מתכנת הלבנים -
סכום חשבון הלבנים שהיה כל אחד עושה ליום כשהיה התבן נתן להם, אותו סכום תשימו עליהם גם עתה, למען תכבד העבודה עליהם:
כי נרפים -
מן העבודה הם, לכך לבם פונה אל הבטלה וצועקים לאמר נלכה וגו':
מתכנת ותוכן לבנים (פסוק ח).
ולו נתכנו עלילות (שמואל א' ב ג).
את הכסף המתוכן (מלכים ב' יב יב).
כולם לשון חשבון הם:

נרפים -
המלאכה רפויה בידם ועזובה מהם והם נרפים ממנה, רטריי"ש בלע"ז [אחיזתם רופפת]:

(ט) ואל ישעו בדברי שקר -
ואל יהגו וידברו תמיד בדברי רוח לאמר נלכה נזבחה.
ודומה לו: (תהילים קיט קיז) ואשעה בחקיך תמיד.
(דברים כח לז) למשל ולשנינה.
מתרגמינן:

ולשועין.

(בראשית כד סו) ויספר ואשתעי.

ואי אפשר לומר ישעו לשון (בראשית ד ד) וישע ה' אל הבל וגו', (שם ה) ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ולפרש אל ישעו אל יפנו, שאם כן היה לו לכתוב ואל ישעו אל דברי שקר או לדברי שקר, כי כן גזרת כולם:
(ישעי' יז ז) ישעה האדם על עושהו.
(שם לא א) ולא שעו על קדוש ישראל.
(שם יז ח) ולא ישעה אל המזבחות.
ולא מצאתי שימוש של בי"ת סמוכה לאחריהם.

אבל אחר לשון דבור, במתעסק לדבר בדבר נופל לשון שימוש בי"ת, כגון:
(יחזקאל לג ל) הנדברים בך.
(במדבר יב א) ותדבר מרים ואהרן במשה.
(זכריה ד א) המלאך הדובר בי.
(דברים יא יט) לדבר בם.
(תהילים קיט מו) ואדברה בעדותיך.
אף כאן אל ישעו בדברי שקר אל יהיו נדברים בדברי שווא והבאי:

(יא) אתם לכו קחו לכם תבן -
וצריכים אתם לילך בזריזות:
כי אין נגרע מעבדתכם דבר -
מכל סכום לבנים שהייתם עושים ליום בהיות התבן ניתן לכם מזומן מבית המלך:

(יב) לקשש קש לתבן -
לאסוף אסיפה, ללקוט לקט לצורך תבן הטיט.
קש לשון לקוט. על שם שדבר המתפזר הוא וצריך לקוששו, קרוי קש בשאר מקומות:

(יג) אצים -
דוחקים:
דבר יום ביומו -
חשבון של כל יום כלו ביומו, כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן:

(יד) ויכו שטרי בני ישראל -
השוטרים ישראלים היו וחסים על חבריהם מלדחקם, וכשהיו משלימים הלבנים לנוגשים שהם מצריים, והיה חסר מן הסכום, היו מלקין אותם על שלא דחקו את עושי המלאכה, לפיכך זכו אותם שוטרים להיות סנהדרין, ונאצל מן הרוח אשר על משה, והושם עליהם, שנאמר (במדבר יא טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת, מאותן שידעת הטובה שעשו במצרים, כי הם זקני העם ושוטריו:

ויכו שטרי בני ישראל -
אשר שמו נוגשי פרעה אותם לשוטרים עליהם לאמר מדוע וגו'.
למה ויכו?
שהיו אומרים להם מדוע לא כליתם גם תמול גם היום חוק הקצוב עליכם לליבון כתמול השלישי שהוא יום שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן נתן להם:
ויכו -
לשון ויופעלו, הוכו מיד אחרים, הנוגשים הכום:

(טז) ולבנים אמרים לנו עשו -
כמנין הראשון:
וחטאת עמך -
אלו היה נקוד פת"ח הייתי אומר שהוא דבוק, ודבר זה חטאת עמך הוא, עכשיו שהוא קמ"ץ, שם דבר הוא.

וכך פירושו: ודבר זה מביא חטאת על עמך, כאלו כתוב וחטאת לעמך.
כמו (רות א יט) כבאנה בית לחם, שהוא כמו לבית לחם וכן הרבה:

(יח) ותכן לבנים -
חשבון הלבנים, וכן (מלכים ב יב יב) את הכסף המתוכן, המנוי.
כמו שאמר בענין (שם יא) ויצורו וימנו את הכסף:

(יט) ויראו שטרי בני ישראל -
את חבריהם הנרדים על ידם:
ברע -
ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו וגו':

(כ) ויפגעו -
אנשים מישראל את משה ואת אהרן וגו'.

ורבותינו דרשו:

כל נצים ונצבים דתן ואבירם היו, שנאמר בהם יצאו נצבים:

(כב) למה הרעתה לעם הזה -
ואם תאמר מה איכפת לך, קובל אני על ששלחתני:

(כג) הרע -
לשון הפעיל הוא, הרבה רעה עליהם.

ותרגומו:

אבאיש.