(א) נתתיך אלוהים לפרעה -
שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין:
יהיה נביאך -
כתרגומו:

מתורגמנך.

וכן כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות.
והוא מגזרת (ישעיה נז יט) ניב שפתים.
(משלי י לא) ינוב חכמה.
ויכל מהתנבות דשמואל (א' י יג).
ובלעז קוראין לו פרקייר"א [מליץ ומטיף]:

(ב) אתה תדבר -
פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעתו מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה:

(ג) ואני אקשה -
מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורותי.

וכן מדתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות עובדי עבודה זרה כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר (צפניה ג ו) הכרתי גויים נשמו פנותם וגו'.
(שם ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר.
ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה, אלא ויחזק לב פרעה:

(ה) את ידי -
יד ממש להכות בהם:

(ט) מופת -
אות להודיע שיש צרוך במי ששולח אתכם:
לתנין -
נחש:

(יא) בלהטיהם -
בלחשיהון ואין לו דמיון במקרא, ויש לדמות לו (בראשית ג כב) להט החרב המתהפכת, דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש:

(יב) ויבלע מטה אהרן -
מאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן:

(יד) כבד -
תרגומו:

יקיר.

ולא אתיקר, מפני שהוא שם דבר.
כמו (שמות יח יח) כי כבד ממך הדבר:

(טו) הנה יצא המימה -
לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו:

(טז) עד כה -
עד הנה.

ומדרשו:

עד שתשמע ממני מכת בכורות, שאפתח בה בכה (יא ד) כה אמר ה' כחצות הלילה:

(יז) ונהפכו לדם -
לפי שאין גשמים יורדים במצרים, ונילוס עולה ומשקה את הארץ, ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם:

(יח) ונלאו מצרים -
לבקש רפואה למי היאור שיהיו ראוין לשתות:

(יט) אמר אל אהרן -
לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן:
נהרתם -
הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו:
יאריהם -
הם בריכות ונגרים העשויות בידי אדם משפת הנהר לשדות, ונילוס מימיו מתברכים ועולה דרך היאורים ומשקה השדות:
אגמיהם -
קבוצת מים שאינן נובעין ואינן מושכין, אלא עומדין במקום אחד, וקורין לו אישטנ"ק [אגם]:
בכל ארץ מצרים -
אף במרחצאות ובאמבטאות שבבתים:
ובעצים ובאבנים -
מים שבכלי עץ ובכלי אבן:

(כב) בלטיהם -
לחש שאומרין אותו בלט ובחשאי.

ורבותינו אמרו:

בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים:

ויחזק לב פרעה -
לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן, תבן אתם מכניסין לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים:

(כג) גם לזאת -
למופת המטה, שנהפך לתנין ולא לזה של דם:

(כה) וימלא -
מנין שבעת ימים, שלא שב היאור לקדמותו, שהייתה המכה משמשת רביע חדש ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם:

(כז) ואם מאן אתה -
ואם סרבן אתה. מאן כמו ממאן, מסרב, אלא כינה האדם על שם המפעל, כמו:
(איוב טז יב) שלו.
(ירימיהו מח יא) ושקט.
(מלכים א' כ מג) סר וזעף:

נגף את כל גבולך -
מכה.
וכן כל לשון מגפה אינו לשון מיתה אלא לשון מכה, וכן:
(שמות כא כב) ונגפו אשה הרה, אינו לשון מיתה.
וכן (ירמיהו יג טז) ובטרם יתנגפו רגליכם.
(תהילים צא יב) פן תגוף באבן רגליך.
(ישעיהו ח יד) ולאבן נגף:

(כח) ועלו -
מן היאור:
בביתך -
ואחר כך בבתי עבדיך. הוא התחיל בעצה תחלה (שמות א ט) ויאמר אל עמו, וממנו התחילה הפורענות:

(כט) ובכה ובעמך -
בתוך מעיהם נכנסין ומקרקרין.