פסוק ב
וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתו. כִּי לוּלֵא זֶה הָיוּ רב דַּלַּת הָעָם גַּנָּבִים, שֶׁאִם יַפְסִידוּ הַגְּנֵבָה או יאכְלוּהָ אֵין אומֵר הָשַׁב, מִבְּלִי אֵין בְּיָדָם לְשַׁלֵּם, וְתִמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס (ע"פ בראשית ו, יא).

פסוק ד
כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה או כֶרֶם. בְּתוךְ שֶׁלּו.

וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר. אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאָה הַבְּהֵמָה מֵאֵלֶיהָ אֶל שְׂדֵה אַחֵר.

מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמו יְשַׁלֵּם. שֶׁהַשֵּׁן וְהָרֶגֶל מוּעָדות בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק.

פסוק ו
כֶּסֶף או כֵלִים. שֶׁסְּתָם אֵלֶּה יִשְׁמְרֵם אִישׁ עָשִׁיר בְּחִנָּם.

פסוק ז
אִם לא שָׁלַח יָדו. שֶׁאִם שָׁלַח חַיָּב אֲפִלּוּ בָּאֳנָסִין.

פסוק ח
אֲשֶׁר יאמַר כִּי הוּא זֶה. וּכְמו כֵן כְּשֶׁיּאמַר בַּעַל דִּין הַנִּתְבָּע: זֶה הוּא אֱמֶת, וְלא שְׁאָר טַעֲנותֶיךָ, וְזֶהוּ 'מודֶה בְּמִקְצָת'.

עַד הָאֱלהִים יָבא דְּבַר שְׁנֵיהֶם. הַתּובֵעַ וְהַנִּתְבָּע, לִשְׁבוּעָה, בֵּין שֶׁהֵם מַפְקִיד וְנִפְקָד, בֵּין שֶׁהֵם מַלְוֶה וְלוֶה, שֶׁמּודֶה מִקְצָת.

אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. אֲבָל מִי שֶׁיַּרְשִׁיעוּהוּ אֱלהִים לְגַנָּב, שֶׁהָיָה טועֵן טַעֲנַת גַּנָּב לַשֶּׁקֶר, יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם כְּדִין גַּנָּב.

פסוק ט
חֲמור או שׁור או שֶׂה. סְתָם אֵלֶּה יִשְׁמְרוּ אותָם עֲנִיֵּי עָם בְּשָׂכָר.

פסוק יב
יְבִיאֵהוּ עֵד. כְּבָר אָמְרוּ: כָּל מָקום שֶׁנֶּאֱמַר "עֵד" הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם (סוטה ב, א). אָמַר אִם כֵּן:

אִם טָרף יִטָּרֵף. עַל יְדֵי חַיָּה רָעָה, שֶׁסְּתָמָהּ יֵשׁ רואֶה, 'כִּי יִקְרָא עָלָיו מְלא רעִים' (ע"פ ישעיה לא, ד), הִנֵּה אָז יָבִיא אֶת הַנִּטְרָף, וְאֵיזֶה זוּג עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁזּו הִיא שֶׁנִּטְרְפָה בְּאנֶס.

הַטְּרֵפָה. בְּאנֶס.

לא יְשַׁלֵּם. אֲבָל אֲכָלוּהָ חַיּות מֵחֶסְרון שְׁמִירָה, יְשַׁלֵּם, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: זְאֵב אֶחָד אֵינו אנֶס.. שְׁנֵי כְלָבִים אֵינו אנֶס (בבא מציעא צג, ב במשנה), וְאֵין צָרִיךְ לומַר חָתוּל וּנְמִיָּה וְדומֵיהֶם שֶׁיָּכול לְהַצִּיל.

פסוק יד
אִם בְּעָלָיו עִמּו. בִּמְלַאכְתּו בִּשְׁעַת שְׁאִילָה.

לא יְשַׁלֵּם. שֶׁסְּתָם מַשְׁאִיל בְּקֵרוּב דַּעַת כָּזֶה הוּא נותֵן מַתָּנָה עַל דַּעַת שֶׁיַּחֲזִיר, וְכֵיוָן שֶׁלּא הִתְנָה, אֵינו חַיָּב לְהַחֲזִיר אֶלָּא כְּשֶׁהִיא נִמְצֵאת בָּעָיִן. שֶׁאֲפִלּוּ לְדַעַת הָאומֵר שֶׁבְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר חַיָּב בָּאֳנָסִין, זֶהוּ מִטַּעַם שֶׁהַתְּנַאי שֶׁל "עַל מְנָת" מְבַטֵּל אֶת הַמַּתָּנָה אִם לא יְקֻיַּם הַתְּנַאי. אֲבָל בָּזֶה שֶׁהִיא מַתָּנָה עַל דַּעַת לְהַחֲזִיר בִּלְתִּי תְּנַאי שֶׁיְּבַטֵּל הַמַּתָּנָה אִם לא יַחֲזִירֶנָּה, הִנֵּה כָּל זְמַן שֶׁהִיא בִּידֵי הַמְקַבֵּל הִיא שֶׁלּו אַף עַל פִּי שֶׁלּא יַחֲזִירֶנָּה אַחַר כָּךְ, וְלא יִתְחַיֵּב עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּאֱרַע בָּהּ אֲפִלּוּ בִּפְשִׁיעָה. וּבְכֵן בָּאָה הַקַּבָּלָה שָׁם שֶׁיִּהְיֶה פָטוּר כָּל שׁומֵר בִּבְעָלִים אֲפִלּוּ בִּפְשִׁיעָה (בבא מציעא צה, א).

פסוק יט
זבֵחַ לָאֱלהִים. לְכָל הָאֱלָהוּת יַחְדָּו, אַף עַל פִּי שֶׁבִּכְלָלָם יְכַוֵּן לִכְלל אֶת הָאֵל יִתְבָּרַךְ.

יָחֳרָם. מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר, כִּי חֵרֶם הֵם, אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה כֻּלָּם, וּמִצַּד מַה שֶּׁיְּקַבְּלֵם לֶאֱלוהַּ, הַמְקַבֵּל הוּא חֵרֶם הָאָמוּר בָּהֶם, כְּאָמְרו "וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמהוּ" (דברים ז, כו).

לַה' לְבַדּו. בְּלא שִׁתּוּף אֱלהִים אֲחֵרִים.

פסוק כא
לא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אתו. אִם כְּשֶׁתְּעַנֶּה אֶת הַיָּתום תִּהְיֶה כַוָּנָתְךָ לְעַנּותו בִּלְבַד, אֲבָל אִם תְּעַנֵּהוּ לְיַסְּרו וּלְהֵיטִיב לו, אֵין זֶה אֶלָּא גְּמִילוּת חֲסָדִים.

פסוק כב-כג
שָׁמעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתו. וְחָרָה אַפִּי. אֲרַחֵם עַל הַצּועֵק וְאֶקְצף עַל הַמְעַנֶּה, כְּעִנְיַן יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְיִהְיֶה הָענֶשׁ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁמִּי שֶׁעִנָּה אֶת הָאַלְמָנָה וְיָתום בִּרְצונו יְסַבֵּב עַל כָּרְחו עִנּוּי אִשְׁתּו וּבָנָיו.

פסוק כד
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה. אִם יִהְיֶה זֶה שֶׁלּא יִתְקַיֵּם בְּיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "אֶפֶס כִּי לא יִהְיֶה בְךָ אֶבְיון" (דברים טו, ד), אֲבָל יִתְקַיֵּם בָּהֶם "כִּי לא יֶחְדַּל אֶבְיון" (שם טו, יא), וְאָז יִקְרֶה שֶׁתַּלְוֶה.

פסוק כו
וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי. אַף עַל פִּי שֶׁלּא יוּכַל לִצְעק עָלֶיךָ חָמָס שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב לְךָ, מִכָּל מָקום כְּשֶׁיִּצְעַק אֵלַי עַל עֲנִיּוּתו הַגּורֵם לו לִהְיות עָרם בְּלִי לְבוּשׁ עַל יָדְךָ, אֶתֵּן לו קְצָת מִמַּה שֶּׁהָיִיתִי חונֵן אותְךָ יותֵר עַל סִפּוּקְךָ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְפַרְנֵס בּו אֲחֵרִים.

כִּי חַנּוּן אָנִי. וְהִנְנִי חונֵן כָּל צועֵק כְּשֶׁאֵין לו חונֵן זוּלָתִי, לְפִיכָךְ טוב לְךָ שֶׁאַתָּה תְחָנְנֵהוּ בַּהֲשָׁבַת עֲבוט, בְּאפֶן שֶׁיַּתְמִיד לְךָ הַחֵן מֵאִתִּי, שֶׁתּוּכַל אַתָּה לְהַלְוות וּלְפַרְנֵס אֲחֵרִים.

פסוק כז
אֱלהִים לא תְקַלֵּל. אַף עַל פִּי שֶׁתַּחְשׁב שֶׁהִטָּה אֶת דִּינְךָ הַדַּיָּן לא תְקַלְלֵהוּ, שֶׁאֵין אָדָם רואֶה חובָה לְעַצְמו.

וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לא תָאר. כִּי אָמְנָם קִלְלַת הַמֶּלֶךְ וְרָעָתו תִּהְיֶה עַל הָרב סִבַּת רָעָה רַבָּה וְהֶזֵּק לַצִּבּוּר, כְּאָמְרו "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, וְעִם שׁונִים אַל תִּתְעָרָב" (משלי כד, כא).

פסוק כח
מְלֵאָתְךָ. תְּרוּמַת הַדָּגָן, כְּעִנְיַן "מְלֵאות וְטובות" (בראשית מא, כב).

וְדִמְעֲךָ. תְּרוּמַת הַתִּירושׁ וְהַיִּצְהָר הַנּוזְלִים.

בְּכור בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי. לְכָל עֲבודַת קדֶשׁ: לַעֲבודַת הַמִּקְדָּשׁ וּלְתַלְמוּד תּורָה, כְּמו שֶׁהָיָה אַחַר כָּךְ בַּכּהֲנִים, כְּאָמְרו "כִּי שִׂפְתֵי כהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתורָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ" (מלאכי ב, ז).

פסוק כט
כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁרְךָ לְצאנֶךָ. שֶׁתִּתֵּן לִי הַבְּכור כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִכְּלַל נֵפֶל, כְּאָמְרָם "כּל שֶׁשָּׁהָא שְׁלשִׁים יום בָּאָדָם אֵינו נֵפֶל, שְׁמונָה יָמִים בַּבְּהֵמָה אֵינו נֵפֶל" (שבת קלה, ב).

פסוק ל
וְאַנְשֵׁי קדֶשׁ תִּהְיוּן לִי. וּבְאפֶן זֶה תִּהְיוּ אַנְשֵׁי קדֶשׁ. כִּי כְּשֶׁתַּפְרִישׁוּ בְּכורות הַבָּנִים וּמַתְּנותֵיהֶם לַעֲבודָתִי, הִנֵּה הַבְּכורות יְלַמְּדוּ דַעַת אֶת הָעָם, "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים" (ויקרא יא, מד).

וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה. אֲפִלּוּ הַטְּרֵפָה, שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה כְּלָל.