פסוק א
אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע. לַחְתּם עִמּו עַל שְׁטָר, כְּאָמְרָם עַל אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלּא הָיוּ חותְמִים עַל הַשְּׁטָר אֶלָּא אִם כֵּן יודְעִים מִי חותֵם עִמָּהֶם (סנהדרין כג, א).

לִהְיות עֵד חָמָס. שֶׁתִּהְיֶה מֵעִיד יְחִידִי, שֶׁאֵין הָרָשָׁע רָאוּי לְהָעִיד, וְיוצִיא הַדַּיָּן כָּל הַמָּמון מֵהַנִּתְבָּע עַל פִּיךָ בִּלְבַד שֶׁלּא כַדִּין.

פסוק ב
לא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעת. לְהַכְרִיעַ לְכַף חובָה בְּדִינֵי נְפָשׁות, שֶׁאֵין דָּנִין עַל פִּי דַּיָּן אֶחָד בִּלְבַד לְחובָה.

וְלא תַעֲנֶה עַל רִב. כְּשֶׁיִּשְׁאָלוּךָ חֲבֵרֶיךָ הַדַּיָּנִים מַה דַּעְתֶּךָ.

לִנְטת אַחֲרֵי רַבִּים. לא תִהְיֶה תְשׁוּבָתְךָ שֶׁרָאוּי לִנְטות אַחֲרֵי רַבִּים, אִם הָיוּ עֲשָׂרָה מְזַכִּים וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִים.

לְהַטּת. כְּדֵי לְהַכְרִיעַ עַל פִּיךָ לְכַף חובָה שֶׁתִּהְיוּ אָז שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִים, אֶלָּא אֱמר דַּעְתְּךָ וּסְבָרָתְךָ, וְלא יַסְפִּיק לְךָ שֶׁתּאמַר שֶׁרָאוּי לִנְטות אַחַר דַּעַת הָרַבִּים מִבִּלְתִּי שֶׁתּאמַר בָּזֶה שׁוּם סְבָרָא אֶלָּא זו שֶׁהֵם עודְפִים עַל הַמְזַכִּים וּלְהַכְרִיעַ אָז עַל פִּי שְׁנַיִם לְחובָה.

פסוק ו
לא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְינְךָ בְּרִיבו. שֶׁלּא יְהֵא רַךְ לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה בְּעֵת הַמִּשְׁפָּט שֶׁבַּעֲלֵי דִינִים מְסַפְּרִים טַעֲנותֵיהֶם, וּכְמו כֵן שֶׁלּא יְהֵא אֶחָד עומֵד וְאֶחָד יושֵׁב, וְדומֵיהֶם.

פסוק ז
מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק. מִכָּל דָּבָר שֶׁיּוּכַל לְסַבֵּב שֶׁקֶר, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: הֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר (אבות א, ט).

פסוק יא
תִּשְׁמְטֶנָּה. שְׁמִטַּת כְּסָפִים, כְּאָמְרו "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדו" (דברים טו, ב).

וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְינֵי עַמֶּךָ. בִּשְׁמִטַּת קַרְקַע יאכְלוּ גַּם הָעֲנִיִּים.

וְיִתְרָם. שֶׁל עֲנִיִּים.

תּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה. שֶׁהָעֲנִיִּים קודְמִים, כְּאָמְרָם: מַאֲכַל אָדָם אָסוּר לְהַאֲכִילו לִכְלָבִים (תענית כ, ב).

פסוק יב
תִּשְׁבּת. אֲפִלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָם מְלָאכָה, אֲבָל הֵם לְטרַח כְּדֶרֶךְ חל, כְּאָמְרו "וְכִבַּדְתּו מֵעֲשׂות דְּרָכֶיךָ מִמְּצא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" (ישעיה נח, יג).

לְמַעַן יָנוּחַ שׁורְךָ וַחֲמרֶךָ. כְּשֶׁתִּשְׁבּת גַּם מִכְּמו אֵלֶּה.

וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר. וּמִזֶּה יִמָּשֵׁךְ שֶׁיִּנָּפֵשׁ גַּם בֶּן אֲמָתְךָ ְהַגֵּר, עַל הֵפֶךְ מַה שֶּׁקָּרָה לְךָ בְּמִצְרַיִם כְּשֶׁהָיִיתָ שָׁם עֶבֶד, שֶׁלּא הָיְתָה לְךָ מְנוּחָה, כְּאָמְרו "תִּכְבַּד הָעֲבדָה עַל הָאֲנָשִׁים" (לעיל ה, ט), וּבָזֶה תִּזְכּר יְצִיאַת מִצְרַיִם, כְּמו שֶׁאָמַר בְּדִבְּרות מִשְׁנֵה תורָה "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ" (דברים ה, טו).

פסוק יג
וּבְכל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלהִים אֲחֵרִים לא תַזְכִּירוּ. בְּכָל הָאַזְהָרות שֶׁאָמַרְתִּי צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר שֶׁלּא לַעֲבר עֲלֵיהֶן, אֲבָל בְּאַזְהָרַת עֲבודָה זָרָה לא יַסְפִּיק לְהִשָּׁמֵר מֵעֲבר עָלֶיהָ, אֲבָל צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר אֲפִלּוּ מֵהַזְכִּיר שְׁמָהּ.

לא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ. אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים לא יִשָּׁמַע בְּהַסְכָּמָתְךָ.

פסוק יד
תָּחג לִי. כְּעִנְיַן "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעשָׂיו" (תהלים קמט, ב), עַל הֵפֶךְ "וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחלת" (להלן לב, יט).

פסוק טו
אֶת חַג הַמַּצּות תִּשְׁמר. כְּעִנְיַן "שָׁמור אֶת חדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח" (דברים טז, א), כְּמו שֶׁאָמַר בָּזֶה "לְמועֵד חדֶשׁ הָאָבִיב", שְׁמר שֶׁיִּהְיֶה בְּחדֶשׁ הָאָבִיב, עַל יְדֵי עִבּוּרֵי הַשָּׁנִים וְהֶחֳדָשִׁים, כְּמו שֶׁבָּא בַּקַּבָּלָה (ראש השנה כא, א).

פסוק טז
בְּצֵאת הַשָּׁנָה. שֶׁכְּבָר נֶאֶסְפוּ כָּל תְּבוּאותֶיהָ.

פסוק יז
שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. לְהודות עַל הַחֵרוּת, וְעַל הָאָבִיב וְעַל הַקָּצִיר וְעַל הָאָסִיף, כִּי מִמֶּנּוּ הַכּל.

אֶל פְּנֵי הָאָדן. יאמַר "אָדן" עַל מַנְהִיג עִנְיָנִים הַנִּפְסָדִים. אָמַר אִם כֵּן שֶׁהוּא אֲדון פְּנֵי הָעָם הַנִּרְאִים בִּפְרָט, וּבְהֵרָאותָם לְפָנָיו הֵם כְּעֶבֶד הַמַּקְבִּיל פְּנֵי רַבּו, וְהוּא גַם כֵּן אֲדון הַקַּרְקַע, כְּאָמְרו "כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתושָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג), וְשֶׁלָּזֶה רָאוּי לְהודות לְפָנָיו עַל הָאָבִיב הַקָּצִיר וְהָאָסִיף בִּיבוּל הָאָרֶץ. וּלְפִיכָךְ,

פסוק יט
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ. מִבְחַר הַבִּכּוּרִים, כְּמו "וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ" (עמוס ו, ו), "נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּויִם" (שם ו, א), וְהֵם בִּכּוּרֵי שִׁבְעַת הַמִּינִים כְּפִי מַה שֶּׁבָּא בַּקַּבָּלָה.

לא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּו. לא תַעֲשֶׂה כְּמו אֵלֶּה הַפְּעֻלּות לְהַרְבּות הַפֵּרות, כְּמַחֲשֶׁבֶת עובְדֵי עֲבודָה זָרָה, אֶלָּא "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא", כְּאָמְרו "וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כל וְכָל תְּרוּמַת כּל וְגו' לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" (יחזקאל מד, ל).

פסוק כא
הִשָּׁמֵר מִפָּנָיו. שֶׁלּא לְחַלֵּל כְּבודו, כְּעִנְיַן "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" הָאָמוּר בִּיהושֻׁעַ (ה, טו).

וּשְׁמַע בְּקלו. לָצֵאת בְּעִקְּבותָיו, הֵפֶךְ מַה שֶּׁאָמְרוּ "אָנָה אֲנַחְנוּ עלִים" (דברים א, כח).

אַל תַּמֵּר בּו כִּי לא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם. אִם אִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא יִלְקוּ הָרַבִּים, כְּמו שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בְּעָכָן, כְּאָמְרו "הֲלוא עָכָן בֶּן זֶרַח מָעַל בַּחֵרֶם וְעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָיָה קָצֶף, וְהוּא אִישׁ אֶחָד לא גָוַע בַּעֲונו" (יהושע כב, כ).

כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּו. וְאֵין לְאֵל יָדו לִמְחל עַל כְּבודִי.

פסוק כב
כִּי אִם שָׁמועַ תִּשְׁמַע בְּקלו.. וְאָיַבְתִּי אֶת איְבֶיךָ. וְלא אָחוּס עֲלֵיהֶם כְּדַרְכֵי טוּבִי, עַל הֵפֶךְ "וַאֲנִי לא אָחוּס עַל נִינְוֵה" (יונה ד, יא).

פסוק כג
כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ. שֶׁלּא יִשָּׂא לְפִשְׁעֵי הָאויְבִים.

פסוק כד
לא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלהֵיהֶם. שֶׁלּא תַעֲשֶׂה כְּמו שֶׁעָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אַחַר שֶׁכָּבַשׁ אֶת שֵׂעִיר "וַיָּבֵא אֶת אֱלהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר.. וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה" (דברי הימים ב כה, יד), שֶׁאוּלַי חָשַׁב לְרַצּותָם שֶׁלּא יִקְצְפוּ עָלָיו עַל שֶׁהָרַג אֶת עובְדֵיהֶם.

פסוק כה
וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלהֵיכֶם. וּבְזֶה הָאפֶן תַּעַבְדוּהוּ, כִּי אַחַר שֶׁיּאבְדוּ הָאֻמּות (פסוקים כב כג) וּפְסִילֵיהֶם (פסוק כד) וְהַמְּקומות אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם לא יִהְיֶה לָכֶם מֵסִית וּמַדִּיחַ מֵעֲבודָתִי.

וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ. שֶׁיָּזוּנוּ, וְלא יולִידוּ מותָרות מַחֲלִיאות.

וַהֲסִרתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. הַבָּאָה מִצַּד הָאֲוִיר או הַמַּעֲרָכֶת

פסוק כו
לא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה. בְּאפֶן שֶׁתּוּכְלוּ לְלַמֵּד אֶת בְּנֵיכֶם.

אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. שֶׁתִּחְיוּ כְּמִדַּת הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר בְּנֵר אֱלהִים, וְהוּא הַלַּחוּת הַשָּׁרְשִׁי בַּתּולָדָה. וְהֵפֶךְ זֶה יִקְרֶה עַל הָרב שֶׁיָּמוּת הָאָדָם קדֶם שֶׁיִּכְלֶה הַלַּחוּת הַשָּׁרְשִׁי בֶּחֳלָאִים, יִקְרוּ מֵרעַ בְּחִירָה או מִצַּד הַמַּעֲרֶכֶת וְהַיְסודות. וְהִנֵּה בִּמְלאת לָאָדָם מִסְפַּר יָמָיו יִרְאֶה עַל הָרב בָּנִים לְבָנָיו וְיוּכַל לְלַמְּדָם, כְּאָמְרו "וְהודַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (דברים ד, ט), וִיתֻקַּן בְּחַיֵּי הַזְּקֵנִים עִנְיְנֵי הַדּורות, כְּמו שֶׁסִּפֵּר שֶׁקָּרָה בְּעִנְיַן לֵוִי קְהָת וְעַמְרָם.

פסוק כז
וְנָתַתִּי אֶת כָּל איְבֶיךָ אֵלֶיךָ ערֶף. מִפְּנֵי הָאֵימָה וְהַמְּהוּמָה שֶׁיָּעַד בְּאָמְרו "אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ".

וְהַמּתִי. כְּמו שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בְּמִצְרַיִם "אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם" (לעיל יד, כה).

פסוק לא
כִּי אֵתֶּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמו. הַדָּבָר מָסוּר בְּיֶדְכֶם, וְאַתֶּם אַל תִּתְעַצְּלוּ בָזֶה, כְּמו שֶׁהֵעִיד בָּהֶם יְהושֻׁעַ בְּאָמְרו "עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלהֵי אֲבותֵיכֶם" (יהושע יח, ג).

פסוק לג
לא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ. בְּאותו הַחֵלֶק מֵהָאָרֶץ שֶׁתִּכְבּשׁ וְתֵשֵׁב בּו אַתָּה לא יֵשְׁבוּ הֵם, הֵפֶךְ מַה שֶּׁעָשׂוּ, כְּמו שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרו "וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּו בְּגָזֶר" (שופטים א, כט), "וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי ישְׁבֵי הָאָרֶץ" (שם א, לג).

כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוקֵשׁ. שִׁבְתָּם בְּאַרְצְךָ, שֶׁיִּגְרם שֶׁתַּעֲבד אֶת אֱלהֵיהֶם.