פסוק ב
לְכָבוד. לִכְבוד הָאֵל יִתְבָּרַךְ בִּהְיותָם "בִּגְדֵי קדֶשׁ" לַעֲבודָתו.

וּלְתִפְאָרֶת. שֶׁיִּהְיֶה "כּהֵן מורֶה", נורָא עַל כָּל סְבִיבָיו, שֶׁהֵם תַּלְמִידָיו הַחֲקוּקִים עַל לִבּו וּכְתֵפָיו.

פסוק ג
וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב. שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּל הָאָמוּר לְמָעְלָה.

וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרן. וְיַעֲשׂוּ גַם כֵּן אֶת בִּגְדֵי אַהֲרן.

לְקַדְּשׁו. לְשֵׁם כָּךְ יַעֲשׂוּ הַבְּגָדִים.

פסוק ה
וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב. וּכְמו שֶׁיְּכַוְּנוּ בְּעֵת הָעֲשִׂיָּה, כֵּן יְכַוְּנוּ כְּשֶׁיִּקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְכוּ'.

פסוק ו
אֵפד. מַלְבּוּשׁ מִמָּתְנֵי אָדָם וּלְמַטָּה, וּשְׂפָתו הָעֶלְיון עָשׂוּי כְּמִין אֵזור מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, וּבו יַחְגּר הַלּובֵשׁ אֶת הָאֵפוד עַל הַמְּעִיל, כְּאָמְרו "וַיַּחְגּר אתו בְּחֵשֶׁב הָאֵפד וַיֶּאְפּד לו בּו" (ויקרא ח, ז).

פסוק ז
שְׁתֵּי כְתֵפת חבְרת. מְכֻוָּנות בִּמְלֶאכֶת צִיּוּרֵיהֶם.

אֶל שְׁנֵי קְצותָיו. אֶל מְלֶאכֶת שְׁתֵּי קְצות רָחְבּו.

וְחֻבָּר. הָאֵפוד יְחֻבַּר עִם הַכְּתֵפות עַל אפֶן מְכֻוָּן בִּמְלַאכְתּו עִם מְלֶאכֶת הַכְּתֵפות.

פסוק יב
עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרן. לְהַשִּׂיג רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתָם.

פסוק יד
מִגְבָּלות. מְכֻוָּנות מִקְצֵה הַכְּתֵפות אֶל קְצֵה הַחשֶׁן בְּצִמְצוּם.

פסוק כא
וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶין עַל שְׁמת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁיַּקְדִּישׁוּם הַמִּתְנַדְּבִים יִהְיֶה הֶקְדֵּשָׁם לְשֵׁם כָּךְ שֶׁיִּכְתְּבוּ עֲלֵיהֶם שְׁמות הַשְּׁבָטִים.

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמתָם. וְתִהְיֶינָה שְׁנֵים עָשָׂר כְּנֶגֶד שְׁמותָם, לא פָחות וְלא יותֵר.

פִּתּוּחֵי חותָם אִישׁ עַל שְׁמו. וְכֵן הַמְפַתֵּחַ יְפַתַּח אֶת הָאֶבֶן שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם עַל שְׁמו, וְלא יַחֲלִיף לא הָאֶבֶן וְלא הַכַּוָּנָה מִזֶּה לָזֶה.

פסוק כב
גַּבְלֻת. לא שַׁרְשְׁרות לְהַאֲרִיךְ וּלְקַצֵּר.

פסוק כז
מִמּוּל פָּנָיו. שֶׁלּא יִהְיֶה מוּל פָּנָיו.

לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּו. נכַח מַחְבַּרְתּו, בְּקַו יָשָׁר נֶגֶד מְקום חִבּוּר הַכְּתֵפות עִם הָאֵפוד.

פסוק כט
לְזִכָּרן לִפְנֵי ה' תָּמִיד. שֶׁיִּזְכּר ה' זְכוּתָם וְיִפְקד אֶת בְּנֵיהֶם לְשָׁלום בִּזְכוּתָם.

פסוק ל
מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּו. שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁיִּזְכּוּ בַּמִּשְׁ פָּט.

פסוק לב
לא יִקָּרֵעַ. לא יִהְיֶה לו בֵּית הַצַּוָּאר נִפְתָּח לְאָרְכּו לְפָנָיו, אֲבָל יִהְיֶה עָגל. וּלְשׁון "יִקָּרֵעַ" יֵאָמֵר עַל הַדָּבָר הַפָּתוּחַ לְאָרְכּו, כְּמו "וְקָרַע לו חַלּונָי" (ירמיה כב, יד), שֶׁהָיְתָה פְּתִיחַת הַחַלּונות אֲרֻכָּה וְצָרָה.

פסוק מא
וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם. תַּשְׁלִים אותָהּ, בְּעִנְיָן שֶׁתִּהְיֶה שְׁלֵמָה וּרְאוּיָה לַעֲבד עֲבודַת הַקּדֶשׁ.