פסוק כב
כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא. לְפִיכָךְ יִהְיֶה שׁוק הַיָּמִין בָּזֶה נִתָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְלא כֵן בִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנות, כִּי הַשּׁוק הַיְמָנִי בַּבְּהֵמָה הוּא בִּמְקום הַיָּד הַיְמָנִית בָּאָדָם, וְלָכֵן רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה שׁוק הַקָּרְבָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מִלּוּאֵי יָד לְיַד יְמִין הַכּהֵן הַמַּקְרִיבו. כִּי אָמְנָם עֲבודַת הַכּהֵן בְּיַד יָמִין הָיְתָה, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: "כָּל מָקום שֶׁנֶּאֱמַר אֶצְבַּע וּכְהֻנָּה אֵינָהּ אֶלָּא יָמִין" (מנחות י, א).

פסוק כד
וְהֵנַפְתָּ. הִנֵּה הַתְּנוּפָה תִּפּל עַל חֶלְקֵי כהֲנִים, לְהורות דְּמִשֻּׁלְחַן גָּבוהַּ קָא זָכוּ, וְכָאן הוּנַף גַּם הַחֵלֶק שֶׁעָלָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כִּי בּו הָיָה שׁוק הַיָּמִין שֶׁהָיָה רָאוּי לַכּהֵן, וּלְמַלֵּא אֶת יָדו עָלָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

פסוק כט
וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם. וְלא יִצְטָרְכוּ בְנֵיהֶם לְקָרְבְּנות מִלּוּאִים הַכְּתוּבִים כָּאן.

פסוק מה
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לְקַבֵּל עֲבודָתָם בְּרָצון וְלִשְׁמעַ אֶת תְּפִלָּתָם.

וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלהִים. מַנְהִיג עִנְיָנָם בִּלְתִּי אֶמְצָעִי, וּמֵאותות הַשָּׁמַיִם לא יֵחַתּוּ (ע"פ ירמיה י, ב), לִהְיותָם נִכְבָּדִים לְפָנַי יותֵר מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁהַנְהָגָתָם עַל יְדֵי מְנִיעֵיהֶם, וּמִזֶּה יִתְחַיֵּב נִצְחִיּוּתָם.