פסוק א
וַיַּקְהֵל משֶׁה. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה. מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לְמַעְלָה, כְּשֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִתִּי בְּהַר סִינַי (לעיל לד, לב), הֵם הַדְּבָרִים שֶׁצִּוָּה לַעֲשׂות בִּימֵי הַחל.

פסוק ב
וּבַיּום הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קדֶשׁ. וְלא תַעֲשׂוּ בו אֲפִלּוּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.

כָּל הָעשֶׂה בו מְלָאכָה יוּמָת. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְלֶאכֶת מִצְוָה.

פסוק ג
לא תְבַעֲרוּ אֵשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁהַהַבְעָרָה בְעַצְמָהּ הִיא קִלְקוּל עַל הָרב, מִכָּל מָקום בִּהְיותָהּ כְּלִי לְכָל הַמְּלָאכות או לְרֻבָּן הִיא אֲסוּרָה בְּשַׁבָּת.

פסוק ה
קְחוּ מֵאִתְּכֶם. אַתֶּם בַּחֲרוּ אֲנָשִׁים שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה'.

כּל נְדִיב לִבּו. לא יֵלְכוּ גַבָּאִים לִגְבּותָהּ בִּזְרועַ.

יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'. יָבִיא הַנְּדָבָה עִם אותָהּ "תְּרוּמַת ה'" שֶׁאֵינָהּ נְדָבָה, וְהִיא תְּרוּמַת "בֶּקַע לַגֻּלְגּלֶת" (להלן לח, כו).

פסוק יא
אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלו. אותָם שֶׁכְּבָר פֵּרֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל בְּאָמְרו "וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִתּו בְּהַר סִינָי" (לעיל לד, לב).

פסוק כב
וַיָּבאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים. עִם הַנָּשִׁים הַמִּתְנַדְּבות בָּאוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלָּהֶן לְהַסְכִּים בַּנְּדָבָה, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ הַגַּבָּאִין מֵהֶן, שֶׁאֵין מְקַבְּלִים מִן הַנָּשִׁים אֶלָּא דָּבָר מוּעָט.

וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב. וְעִם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר הִתְנַדְּבוּ תַּכְשִׁיטֵי זָהָב בָּא גַם כֵּן כָּל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב, כְּעִנְיַן אָמְרָם: שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף כֶּסֶף, שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב, לא הָיוּ מְערָבִים.

פסוק כו
טָווּ אֶת הָעִזִּים. מֵעַל הָעִזִּים, כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרונָם לִבְרָכָה (שבת עד, ב; צט, א) ; לְמַעַן יִהְיֶה בַּטִּוּוּי זהַר נוסָף, כִּי בְּהַרְבֵּה מֵהַפְּשׁוּטִים יִמְעַט קְצָת מִטּוּב אֵיכוּתָם כַּאֲשֶׁר יֵעָקְרוּ מִמְּקום גִּדּוּלָם, כְּמו שֶׁיִּקְרֶה בִּדְבַשׁ דְּבורִים, בְּקַאסִיאָ"ה וּבְחָלָב וּבְזוּלָתָם.