פסוק יח
וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. עֶשֶׂר הַיְרִיעות מַעֲשֵׂה חושֵׁב שֶׁנִּקְרְאוּ מִשְׁכָּן הוּקְמוּ קדֶם הֲקָמַת הַקְּרָשִׁים, אִם בִּידֵי אָדָם מַחֲזִיקִין בּו, וְאִם עַל דֶּרֶךְ נֵס, כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרונָם לִבְרָכָה, וְעַל זֶה הַסֵּדֶר נַעֲשָׂה וְהוּבָא אֶל משֶׁה. כִּי אָמְנָם אותָן עֶשֶׂר יְרִיעות הֵן הָיוּ עִקַּר בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן, וּשְׁאָר הַנִּכְנָס בְּאותו הַבִּנְיָן, וְהֵם הָאֲדָנִים וְהַקְּרָשִׁים וְהַבְּרִיחִים וְהָעַמּוּדִים וְהָאהֶל, הָיוּ לְהַעֲמִיד הַמִּשְׁכָּן וּלְכַסּותו.

פסוק לג-לד
וַיְכַל משֶׁה.. וַיְכַס הֶעָנָן. תֵּכֶף אַחַר שֶׁכִּלָּה משֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה הַצְּרִיכָה לְהַשְׁרות הַשְּׁכִינָה, וְהִיא מְלֶאכֶת הַהֲקָמָה וְהָעֲבודָה בּו, כִּסָּה הֶעָנָן וְשָׁרְתָה שְׁכִינָה.

מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. נִגְלָה בְּכָל חֵלֶק מֵהַמִּשְׁכָּן וְלא חוּצָה לו כְּלָל.

פסוק לה
אֶל אהֶל מועֵד. תּוךְ הַיְרִיעות מִחוּץ לַפָּרכֶת.

פסוק לו
וּבְהֵעָלות הֶעָנָן. וְכָל כָּךְ הָיְתָה שְׁרִיַּת הַשְּׁכִינָה קֶבַע בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁלּא הָיָה מִסְתַּלֵּק כְּלָל מִשָּׁם עַד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לִנְסעַ. וְזֶה לא הָיָה בְּשִׁילה וְלא בְּבַיִת רִאשׁון וְלא בְּבַיִת שֵׁנִי. אֲבָל יותֵר מִזֶּה יִהְיֶה בְּבַיִת שְׁלִישִׁי יוב"ב (יִבָּנֶה וְיִכּונֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ), כְּאָמְרו "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חומַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוד אֶהְיֶה בְתוכָהּ" (זכריה ב, ט).