פסוק א
ואלה. ברביע.

פסוק יא
ואת רעמסס. במסרה קטנה כתיב עליו לית רפי. פירוש שהמ"ם בשוא נח לפי שהעי"ן בפתח וכמ"ש ן' עזרא ושארא רעמסס בשני שואין כמ"ש בסוף פרשת ויגש וכן כתב בעל רב פעלים את פתם ואת רעמסס הרי"ש והעין פתחים והסמ"ך צרויה ע"מ שעטנז אבל בארץ רעמסס מרעמסס סכתה ע"מ תחפנס.

פסוק יד
וימררו. הרי"ש בשוא לבדו כמנהגנו.

פסוק יז
המילדת. במקרא גדולה מסור כאן לית וחסר וטעות הוא כי כולם חסרים וכן כתב בהעתק הללי. וכן במסורת כתיבת יד נמסר דלית חסר הַמְיַ וְלַמְיַ. וגם הרמ"ה כתב המילדת למילדת כולהון חסרים.

פסוק יח
ויקרא מלך מצרים למילדת. בזקף קטון למילדת.

ויאמר להן. בזקף קטון להן.

פסוק יט
בטרם תבא אלהן המילדת. הדין לחוד כתיב אלהן חסר יו"ד ושאר אורייתא כולהון מלאים.

פסוק כ
וירב. היו"ד בחירק וכן משמע מלשון הרמ"ה ז"ל שכתב והעוף ירב בארץ חד יו"ד כתיב ודכותיה וירב העם.

פסוק כא
ויעש להם בתים. כתבו המדקדקים שהדגש במלת בתים להפריד בינו ובין ואשיתהו בתה (ישעיה ה') שהוא ענין שממה לכן לא אמרו בתים בתי"ו רפה.

פסוק כב
וכל הבת. הבי"ת בדגש.