פסוק א
ישיר. במקף.

גאה גאה. חד מן דגשים בתר יהו"א בלא מבטל ע"פ המסורת ונסדר הסימן במ"ג דניאל ה' וכן גאה גאה דותען להם מרים. ובמסורת אילין זוגין חד דגש וחד רפי וסימן או דדו או בן דדו כי גאה גּאה מי כמכה באלים ה' מי כּמכה לקחת לו גוי מקרב גּוי שחת לו לּא.

פסוק ב
עזי וזמרת יה. העי"ן בקמץ חטוף מפני דגשות הזי"ן שבאין להורות על חסרון עי"ן הפעל וכן נהלת בעזך שבפרשה עזי זמרת דתילים ודישעיה י"ב בעזך ישמח מלך (תילים כ"א) אתה פוררת בעזך ים (תילים ע"ד) ועיין מ"ש בתילים מזמור קי"ט.

וארממנהו. מ"ם ראשונה בשוא לבדו.

פסוק ה
יכסימו. שורק המ"ם תחת חולם וזהו מ"ש רש"י ואין דומה לה במקרא בנקודתה שדינה מלא פון פי' בחולם ואמרו המדקדקים שבא כן לזווג הקריאה לקריאת היו"ד.

במצולת. בהעתק הללו במצלת ירוש' במצלות עכ"ל ובכל הספרים כתוב במצולת מלא וא"ו קדמאה וחסר וא"ו תניינא וכן הוא במסורת ובהרמ"ה ז"ל והצד"י בחולם וכמו כן שנים האחרים הנזכרים במסורת דתילים פ"ח ודנחמיה ט' הצד"י בחולם לפי שהם במוכרת ובסמוך בשורק כמו במצולות ים (מיכה ז'). ועיין עוד מ"ש בתילים ובנחמיה.

פסוק ז
גאונך בתיקון ס"ת ישן גאונך ס"א גאנך ע"כ. והרמ"ה כתב בהדיא וברוב גאונך מלא. וא"ו כתיב.

פסוק ח
וברוח אפיך נערמו מים. ב' מלאים יו"ד ועיין מה שסמנתי בפ' בראשית על בזעת אפך חברו.

נערמו מים. במקצת ספרים במקף ונכון הוא אצלי.

פסוק י
צללו. הלמ"ד בשוא לבד כמנהגנו.

כעופרת. הכ"ף בפתח בס"ס.

כעופרת. בכולהו נוסחי דיקי מלא וא"ו כתיב וחד חסר ואת העפרת דאך את הזהב הרמ"ה ז"ל.

פסוק יא
מי כמכה. הראשון ברפי הכ"ף והשני בדגש בתר יהו"א בלא מבטל עפ"י המסורת ונתנו טעם לדבר שלא לגמגם מיכה אצל השם ועיין מ"ש בתילים ל"ה ומה שכתב מהר"ר יוסף קארו בא"ח סוף סימן נ"א בשם אורחות חיים ומדרש לקח טוב מי כמכה הראשון רפי והשני דגש לפי שבתחלת היו משבחין בשפה רפה ולבסוף מקירות לבם בפה מלא.

כמכה באלם. בלא פסק באמצע ודלא כהגהת המדפיס ובכל ספרים מדוייקים בי"ת באלם דגושה ובעל מקנה אברהם ולשון למודים מנו זה עם הזרים שאין כאן שום מבטל רק יהו"א. ובס' דקדוק ישן כ"י מצאתי לשון זה רוב דוקנים שמדגישים על מי כמכה באלם וכן קו"ף קערותיו סמך של ועשית סירתיו וכן הרבה מפני המתג אשר מחשבין לנגינה עכ"ל. ובתיקון ס"ת ישן מי כמכה במפתח הגיה מצאתי במדויק כמוכה שניהם מלאים ע"כ אבל הרמ"ה ז"ל כתב כל כמוך באוריתא מלא וא"ו כתיב וחסר ה"א בר מן ב' חסר וא"ו ומלא ה"א ותרויהון בחד פסוקא דמי כמכה באלים ה' ועיין מ"ש בפ' תרומה על קערותיו ובספר לקוטי שכחה ופאה דפוס פירארה דף ה' ובפירוש התפלות לריקאנטי בפי' השירה. וברבינו בחיי.

באלם. חסר דחסר כלומר מי כמכה באלמים כן דרשו רבותינו בפ' הניזקין ובמכילתא. ובמדרש לקח טוב נדרש מי כמכה באלמים על פנים שונים. ובמסורת ב' בתרי לישני חד חסר וחד מלא ואידך הנחמים באלים (ישעיה נ"ז) מלא יו"ד תניינא.

נאדר. האל"ף בשוא לבדו מכלול דף ע"ב.

פסוק יג
עם זו גאלת. דגש בתר יהו"א בלא מבטל עפ"י המסורת וכן הוא לב"א וכ"כ בס' אורחות חיים וברוקח שהגימ"ל דגושה שאם תהיה רפויה נראה כאומר לשון מגואל ונמצא מחרף ב"מ.

בעזך. הבי"ת רפה והעי"ן בקמץ חטוף.

פסוק טז
עליהם. בלא פסק.

זרועך. בהעתק הללי זרועך ירושלמי זרעך ע"כ ועל פי המסורת הוא מלא וכן הוא בכל הספרים ובהרמ"ה ז"ל.

ידמו כאבן. הכ"ף בקמץ ובדגש בתר יהו"א בלא מבטל על פי המסורה שלא יהא נראה כאומר ח"ו ידמוך אבן.

פסוק יז
מקדש. הקו"ף בדגש לתפארת ועיין מ"ש פ' שמות סימן ב' על הצפינו.

פסוק יח
לעלם ועד. הוא"ו פתוחה לרש"י וא"ע וכן ראיתי בדפוס ישן.

פסוק כ
ותצאן כל. הכ"ף רפה.
זאת היא השירה כפי דעת המחבר. לבד כי היא בשני עמודים לקוצר גליון הדפוס. ובס"ת צריך להיות בעמוד אחד עם ה' שיטין בתחילה וה' ג"כ בסופה.

פסוק כו
חקיו. הקו"ף בדגש.

כל המחלה. מלת כל במאריך ובמקף בס"ס ועיין מ"ש בפרשת ראה על כל הבכור.

המחלה. אין בה"א מאריך וכן הוא לב"א.