פסוק ד
ותולעת שני. כתב הרמ"ה ז"ל ותולעת שני קדמאה מלא וא"ו כתיב וכל לישנא באוריית' דכות' מלא בר מן ב' חסרים וא"ו ומסר עליה תרין חסרין בלישנא וסימן ותלעת שני דואת המשכן תעשה כי תאכלנו התלעת מכלל דשאר תולעת דאורייתא מלא וא"ו כתיב ומסורת דמסר' בהון תלתא מלאים שבושא הוא דעל כרחך מלאים טובא הוא ונוסחי דיקי כמסורתא קמייתא סלקי.

פסוק ה
מאדמים. האל"ף בקמץ לבד והוא חטוף מפני הדגש שאחריו וכן כולם.

פסוק ו
שמן למאר. דין לחוד חסר וא"ו.

פסוק ז
אבני שהם. סימן קדמאה אבני שהם תניין ואבני וחד פסוק סימן אבני עשר אמות ואבני (מלכים א' ז').

פסוק יג
ועשית בדי. הבי"ת רפה.

פסוק טו
לא יסרו ממנו. מטעים ביה עיין במסורת במסורה דדפוסא קמס ממנו ט' דמטעים וכו' וכולהו חשיב להו בר מן חד דהוא ויצא אחד אל השדה ללקט וגו' וילקט ממנו (מלכים ב' ד') וטעותא דדפוסא היא. ותימא מה עניין לתלתא מינייהו הכא ואינון בטבעת הארון. ואם האכל יאכל דפרשת צו וצדקת צדיקים יסירו ממנו (ישעיה ה') דודאי ליכא למיטעי בהו ולמימר ממנה כדאיתא למיטעי באחריני וגם במסורת ריש פרשת צו נמסר ו' סבירין ממנה וקריין ממנו עם הסימן בלשון תרגום וליכא בהדייהו הנך תלתא דאמרן וכי אשכחנא במסורת כתיבת יד ונ"ל דהני מסרתא לא פליגי אהדדי ותרוייהו איתנהו הא דמסיר ו' סבירין ממנה שפיר והא דמסיר ט' דמטעין הכי פירושא ט' מלין דאיכא למיטעי בהון ולא פריש מאי טעותא שיתא מינייהו כדאמרן דסבירין ממנה ותלתא אחריני איכא למיטעי ולמימר מהם אע"ג דשפיר כתיבין ממנו.

פסוק יז
ועשית כפרת וגו' ואמה וחצי רחבה. בהרבה נוסחאות מהדפוס יש מאריך ברי"ש וטעות הוא אצלי ובספרים כתיבת יד איננו גם לא בדפוס ישן.

פסוק כ
סככים. הכ"ף בשוא לפי דרכנו ומנהג קצת ספרים.

אל הכפרת. קדמא באל"ף לא בה"א של הכפרת.

פסוק כב
אשר על ארון. בהעתק הללי ארן ירושלמי ארון עד כאן לשונו. ובספר הזוהר ריש פרשת שלח לך ארן חסר בכל אתר ארן הברית ארן העדות עד כאן לשונו. ואנן לא צייתינן להני כללי אלא כדאיתמר במסרה דילן ודין דהכא מלא בכל ספרי דוקני דלא הוי מתלתא חסרים דנמסר סימנם במסרה גדולה סוף פ' תצוה וכ"כ הרמ"ה ז"ל.

את כל אשר. תמהני על שלשה גדולי הדור שהם חכמים גדולים. אבן עזרא ורש"י וחזקוני. שפירשו ואת כל אשר בוא"ו דומה שכן היה כתוב בספריהם כבר עיינינן להא מילתא ואשכחנא לה במסרה רבתא דחשיב להדין פסוקא בהדי תלתא דכתיב בהו צואה את כל אשר. ותרתי אחריני אינין את כל אשר אנכי מצוה אתכם דראה. את כל אשר אצונו דשופטים הדא אמרה דהדין נמי כתיב את בלא וא"ו. וליכא דוכתא לפלוגתא. וכן כתב הר' מזרחי על רש"י חפשתי בכמה ס"ת ולא מצאתי זה.

פסוק כד
זר זהב. כל לישנא חסר ובמסכת יומא פרק בא לו ר' יוחנן רמי כתיב זר וקרינן זיר זכה נעשית לו זיר לא זכה נעשית לו זרה הימנו.

פסוק כו
לו ארבע. לו בדגש הלמ"ד.

פסוק כט
ועשית קערתיו. במסורת דניאל ה' נמנה עם מלין דגשים בתר יהו"א בלא מבטל וכתב במכלול שהקו"ף בדגש כדין אתי מרחיק שהעי"ן קריאתה כמו מלעיל והשוא אינו נחשב וכן ועשית סירותיו שבפרשה. ובעל מקנה אברהם מנאם בכלל הזרים. ועיין מ"ש לעיל על מי כמכה באלם.
וקשותיו. בשי"ן שמאלית ובהעתק הללי וקשותיו ירושלמי וקשתיו עכ"ל. ובתיקון ס"ת ישן וקשתיו מצאתי עוגה במפתח וקשותיו ע"כ. אבל בספרים מדוייקים מלא וכן כתב הרמ"ה ז"ל וקשותיו דשלחן קדמאה מלא וא"ו ומלא יו"ד כתיב ואת הקשות דויקהל חד וא"ו כתיב וחסר וא"ו תניין. ואת קשות הנסך מלא וא"ו כתיב.

פסוק לא
תיעשה. יש מחלוקת גדולה בספרים משנים קדמוניות אם מלה זאת חסר יו"ד או מלא כי בהעתק הללי כתוב תיעשה בספר מוגה ירושלמי תעשה חסר יו"ד. והחכם אבן עזרא כתב ראיתי ספרים שבדקום חכמי טבריה ונשבעו חמשה עשר מזקניהם ששלש פעמים הסתכלו כל מלה וכל נקודה וכל מלא וכל חסר והנה כתוב יו"ד במלת תיעשה ולא מצאתי כן בספרי ספרד וצרפת מעבר לים. והקדמונים דרשו כי תוספת היו"ד רמז לעשרה מנורות שיעשה שלמה הכלל אם יש שם יו"ד היא מלה זרה עכ"ל. ולא הכריע. גם הרמ"ה נסתפק בדבר וזה לשונו ומסרות דמסרי עליה לית מלא סמכי אהאי דדריש בילמדנו פרשת שמיני תיעשה כתיב א"ל הקב"ה למשה השלך ככר לאור והיא נעשית מאליה ודייקי מינה דמלא יו"ד ואנן לא בריר לן דאיכא למימר דדרשא לא מדכתיב מלא יו"ד קא דייקי דהיא נעשית מאליה דהא בדרשה לא קאמר בהדיא דמלא כתיב אלא מדלא קרינן תעשה בפתח מבנין הקל אלא קרינן תעשה בצירי מבנין נפעל דמשמע שנעשית מעצמה והאי דאמרינן בדרשא תיעשה כתיב ולא אמרינן תעשה קרי משום סירכא דנקודות דנקיד הכי הוא דנקטה עכ"ל. ואור תורה הכריע דמלא יו"ד הוא שכן מצא בתוספות על התורה ובמאירי גם ראה מסרה מדוייקת כתיבת יד וזה לשונה תעשה ז' קמצין בקריאה ר"ל בצירי וחד מנהון מלא יו"ד וסימן תיעשה המנורה דין מלא יו"ד וכו'. וזו היא במסורת שלנו בדפוס שאומרת תעשה ז' וסימן תיעשה המנורה לית מלא וכו'. ושכן העיד בעל ס' שמן ששון שכפי המסרה הוא מלא ובמדרש אחר דילמדנו פ' בהעלתך והביאו ג"כ הרב מזרחי בפ' תרומה כתוב בפירוש לכך הוא אומר מקשה תיעשה המנורה יו"ד מלא ולא כתיב תעשה ומה שחיסר מדרש הראשון מילא זה וכבר העידו חכמי בורגוש על הרמ"ה ז"ל שכך עשה מעשה וכתבו בספרו מלא ע"כ. עוד מצאתי במדרש רבה ריש פרשת בהעלתך לכך הוא אומר מקשה תיעשה יו"ד מלא כתיב ולא כתיב תעשה וכו' ע"ש. וכן כתב בעל מנחת כהן מקשה תיעשה כל אורייתא חסר דין מלא ובזה יש חולקים אבל זה הוא הנכון ע"פ המסורת.

פסוק לג
שלשה גבעים משקדים. זה לבדו בגעיא בספרים כ"י וגם בדפוסים ישנים וכן בפ' ויקהל.

בקנה האחד. סי' כל דסמיך האחד בקנה בפתח הבי"ת דסמיך אחד בשוא תחת הבי"ת. ג' פרשיות משתנות מקץ בְקנה אחד בְקנה אחד בשוא תחת הבי"ת. תרומה בַקנה האחד בַקנה האחד בפתח. תחת הבי"ת. ויקהל בקנה האחד בפתח. בקנה אחד בשוא.

פסוק לד
ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה ופרחיה. טעה המדפיס במקרא גדולה שכתב על פסוק שלשה גבעים וגו'. ה' מלין דלית להון הכרע כי אין שם מקומו רק על פסוק זה. ובפ' וילך על פסוק הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו' נמסר לסימן חמשה כתובים הללו אוטיבו שבטיא ליהושע בנהורא דמשה. ועיין מ"ש בסוף פ' משפטים ע"פ ויעלו עלת ומ"ש בס"ד בפרשת וילך.

פסוק לו
מקשה. הקו"ף בלא דגש.

פסוק לט
ככר זהב טהור יעשה אתה. ב' סבירין תעשה ככר פרכת כ"ף סימן.

פסוק מ
בתבניתם. בי"ת ראשונה דגושה.

בתבניתם. בבי"ת וכ"כ החזקוני גם הרמ"ה ז"ל כתב בתבניתם מלא יו"ד עם בי"ת כתיב ומטעים ביה.

מראה. המ"ם בקמץ לבד והוא חטוף.