פסוק א
הקרב. הקו"ף בלא דגש.

פסוק ד
ואפוד. מלא וא"ו בהעתק הללי ובספרים מדוייקים עפ"י המסורת כמ"ש לקמן ובריש ויקהל בס"ד.

פסוק ו
ועשו את האפוד. פ' פתוחה.

פסוק ז
קצותיו. מלא וא"ו בכל ספרים מדוייקים וכ"כ הרמ"ה על שני קצותיו דסוף פסוק דועשה כרוב א' מקצה מלא דמלא כתיב מלא חד וא"ו ומלא יו"ד וכל אורייתא דכותא בר מן ב' כתיבי תרין ווי"ן בין צד"י לתי"ו וחסר יו"ד בין תי"ו לוא"ו בתראה וסימן משני קצוותו דכרובים דויקהל על שני קצוותו דאפוד דואלה פקודי.

פסוק יא
פתוחי חתם. בהעתק הללי חתם ירושלמי חותם עכ"ל ובספרים מדוייקים חסר והוא הראשון מהחסרים שנמנו כאן במסורת אך טעה המדפיס שהבי' במניינם והאבנים תהיין על שמת בני ישראל דפ' פקודי וכ"כ הרמ"ה ז"ל חתם ג' חסרים וא"ו באוריי' וסי' מעשה חרש. ועשית ציץ. והאבנים על שמת. ושארא מלאים וא"ו וכ"כ בנוסחי דיקי עכ"ל.

פסוק יב
ונשא אהרן את שמותם. כל לישנא באוריי' חסר וא"ו בר מן ב' מלאים ונמסר עליה במסורת דיקא שמותם תרין מלאים וסימן ונשא אהרן את שמותם ואלה שמותם דמרגלים ושארא שמתם באורייתא חסר וא"ו ומסר' דמסר עליהון תלתא חסירים שבושא הוא דחסרים טובא הוו ונוסחי דיקי כמסרה קמייתא סלקי דהלין תרין מלאים ושארא לישנא חסר הרמ"ה ז"ל.

פסוק יח
ויהלם. בס"ס היו"ד בקמץ.

פסוק יט
ואחלמה. מלעיל כי הטעם בלמ"ד לא במ"ם.

פסוק כ
וישפה. במקצת ס"ס הפ"א בצירי כמ"ש ביחזקאל כ"ח וכן ראיתי בדפוס ישן וכ"כ בעל א"ת והיו"ד במאריך בכל הספרים וכתוב במכלול דף קפ"ח אבל בשר הקרבן ולהציב הדרבן. כדרבונות. וישפה וברקת וזהב. ושהדי במרומים. יזל מים מדליו. קבלנו קריאתם בקמץ רחב ולא שמענו ולא ראינו בהם מחלוקת. וכתב המכלל יופי על וישפה נר' שאין ביו"ד געיא ע"כ. ואין דבריו נראין כי במקצתם כתב רד"ק בבירור שהם בגעיא ועיין מ"ש בסוף קהלת על כדרבונות ובשמואל א' י"ג על ולהציב הדרבן ויחזקאל מ' על בשר הקרבן.

פסוק כא
לשני עשר. ב' בלישנא באורייתא דין ואידך ושני עשר בקר דויביאו את קרבנם ושארא אורייתא לשנים עשר כתיב ואיכא אחריני בשאר קריא.

פסוק כב
מעשה עבת. ה"א בסוף חיבה מעשה שבמק' קטנה משנת ש"ד נכתב מעשת בתי"ו.

פסוק כד
ונתתה את שתי עבתת. בה"א לבסוף בכל ספרים מדוייקים וגם בהעתק הללי וגם במ"ג פ' תרומה לא נמנה במנין החסרים וכן הביאם הרמ"ה ז"ל והם י"ט חסרים בתורה ובמסורת הדפוס כתיב שם ועשית על החשן שרשרות וטעות הוא ור"ל ועשית על החשן שתי טבעות זהב ונתת ובסוף כתב הרב ז"ל הלין י"ט חסרים באורייתא ושארא מלאים וכולהון נוסחי דיקי הכי סלקי.

פסוק כה
ונתתה על כתפות האפד. בהעתק הללי כתפת ירושלמי כתפות עכ"ל ובספרים מדוייקים מלא וכן מצאתי במסורת כת"י כתפות ב' מלאים בתורה ואת שתי קצות ונתתה אתם על שתי וכ"כ הרמ"ה ז"ל.

פסוק כו
אל עבר האפוד ביתה. במקצת ספרים כתוב האפד חסר וא"ו והמסורת שלהם ט' מלאים בלישנא ולא נמנה זה עמהם וכן הוא במסורת הדפוס ע"כ ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד וא"ת הכריע לעיקר שהוא מלא וא"ו כי כן הוא בכל ס"ס וכתב שכן מצא במסורת מדוייקת כ"י עשרה מלאים בלישנא בתורה וזה אחד מהם וכ"כ בס' שמן ששון וגם הרמ"ה ז"ל כתב ואית מסורת דמסרה גבי חשן ואפוד ומעיל תשעה מלאים והוא שבושא דעל כרחיך עשרה הוו ועיין בריש ויקהל.

פסוק כז
על שתי כתפות. בעל לשון למודים מנאו בכלל הזרים שהם דגש בתר יהו"א ואני מצאתיו רפה כדינו בספרים כ"י מדוייקים והתימא על האפד שבטבעותיו שרד"ק (אולי צ"ל שבהשגותיו על רד"ק.) כתב בפ' ל"א שהוא רפה וכן וסקלתו באבנים ובאותו הפרק עצמו מנה שתיהן עם הזרים שהם דגושים וכבר תמה עליו בעל מגן דוד בטענת נ"ז נ"ט גם בעל אור תורה כתב הכ"ף רפה.

על שתי כתפות האפוד. בהעתק הללי האפוד ירושלמי האפד עכ"ל ובספרים מדוייקים מלא וכן הוא במסורת בכלל המלאים. ודע כי מה שכתוב במסורת הדפוס שתי כתפות האפוד קדמאה ב' בו ר"ל הא' והשני שבפסוק זה דשניהם מלאים וכן במסורת כ"י ועשית שתי טבעות זהב ב' בפסוק וכמ"ש בריש ויקהל.

ממעל. בזקף גדול לא בפזר.

לחשב האפוד. מלא והמדפיס טעה ולא זכר שמנאו במסורת עם המלאים.

פסוק כח
מטבעתו. מטבעתיו ק'.

להיות על חשב. מלא וא"ו וכל לישנא באורייתא דכוותיה מלא בר מן ח' חסרים וסימן במסורת פ' יתרו ועיין מ"ש בפ' פקודי סימן ל"ט.

פסוק ל
ונתת אל חשן. אין כאן פסקא.

פסוק לב
מעשה. העי"ן בחטף פתח.

תחרא. החי"ת בשוא לבדו בספרים מדוייקים כ"י ובדפוסים ישנים וכן חבירו שפר' פקודי.

פסוק לה
ונשמע קולו. כל לישנא דקלו בקלו באורייתא חסר וא"ו בר מן א' מלא ונשמע קולו.

הקדש. הקו"ף דגושה.

פסוק לו
ציץ. הצד"י דגושה וכן במכלול ובקצת תיקוני ס"ת הצד"י אחרונה רבתא וכן מצאתי בנוסח א' מאותיות רבתות ולא נמצא כן בנסחאות ספרדיות.

חתם. בהעתק הללי ובספרים מדויקים חסר והוא חד מן ז' חסרים עפ"י המסורת וסימן נמסר בריש סידרא במ"ג וכמ"ש בפ' תצוה.

פסוק לח
מצח. בלא מאריך בצד"י בס"ס.

פסוק מ
ולבני אהרן תעשה כתנת. הכ"ף רפה. כתנת הנ"ל חסר וא"ו בהעתק הללי ובספרים מדוייקים וכ"כ הרמ"ה ז"ל על זה חסר דחסר וכל אורייתא דכותא ובקצת ספרים כ"י התי"ו בשוא לבדו וכן והלבשתם כתנת שבפרשה והלבשת אחם כתנת שבפ' פקודי וילבישם כתנת דפ' צו. ומקצת ספרים כ"י וגם בספרי הדפוס כלם בחטף קמץ. ובשרשים וישאם בכתנתם דפרשת שמיני והתי"ו בשוא לבדו ודינו בחטף קמץ וממילא משמע שהאחרים בחטף קמץ כדינם.

ומגבעות. בהעתק הללי ומגבעות ירוש' ומגבעת עכ"ל. ובספרים מדוייקים מלא וכן במסורת ב' מלאים ויחבש להם דפ' צו ודין וכן מסר הרמ"ה ז"ל.

פסוק מא
וכהנו לי. כתב אור תורה שבס"ס בלא מקף והוא מלרע כי הטעם בנו"ן לא בכ"ף וכן מצאתי כדבריו בס"א ישן ספרדי.

פסוק מב
ממתנים. מ"ם שניה בקמץ לבד והוא חטוף.

פסוק מג
אל המזבח. בס"ס בחי"ת לבד פשט.

חקת עולם לו ולזרעו אחריו. בספרים כ"י ואף בדפוס ישן הטפחא במלת לו והמירכא במלת ולזרעו וכן כתב אור תורה ע"ש.